ים של שלמה על כתובות רטז

קרינא ביה ואותבינך לי לאנתו שהרי אסור להשהותה בלא כתובה והיא גרמה וכל היכא שאין איסור שבויה גורם אינו חייב בפרקונה כדלעיל ומאחר שאינו חייב בפרקונה א"כ שוב אין לה פירות ואם אכל צריך לשלם אבל בקבורתה נ"ל דחייב היכא שמחלה על כתובתה אפילו לא ירש ממנה כלום שהרי לאו כל הימנה למחול לו על תנאי זו שלא יקברנה ותהי' מוטלת על הציבור דלא כל הימנה שתעשיר את בעלה ותפיל את עצמה על הציבור במה שהוא מצוה על ממונו אין שומעין לו כדלעיל סי' י"ח כ"ש שאין שומעין לו לבטל תקנת חכמים שתקנו כדי שתבא בת ישראל לקבורה כי דין הקבורה מוטל על כל ישראל ואין כח בידה לבטלה ולחוב לאחרים ומ"מ ארוסה אינו חייב לקוברה מאחר שאינו יורש אותה כדאיתא בסוגיא והא דקאמר מוחל אין לה מזונות פסק הרמב"ם והטור אחריו ה"ה דהפסידה כל תנאי כתובה ואני אומר יפה כתבו שכל תנאי כתובה השייכים בגוה כגון מזונות ודירה וכסות וכלים אבל מזון הבת אינו תלוי בפרעון הכתובה והמחילה אינה אלא בפירעון ואם פרע הבעל כתובת אשתו לא יטלו בניו מזונותיהן וכן השיג הראב"ד וכן דעת הר"ן וכן תמה עליו בעל מ"מ והא דמוחלת כתב הרמב"ם שאינה צריכה לא קניין ולא עדים כמו כל שאר מוחלין והוא שיהיה דברים שדעת סומכות עליהן ולא יהיה שחוק והיתול או דברי תימא אלא בדעת נכונה וכתב הרשב"א בתשובה ומיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידיעה אבל אם נאנסה ומחלה ויש עדים על האונס כגון שהי' מתקוטט עמה כדי שתמחול לו אע"פ שלא מסרה מודעא בטלה המחילה ואין צריכה למחול כולה תמצא בפ' אלמנה נזונות

מב פיסקא לא כתב בנן נוקבין דיהוו ליכי מינאי כו' רב תנא עד דתלקחון לגוברין לוי תנא עד דתבגרון בגרן ולא אונסנבא אינסיבא ולא בגרן כ"ע לא פליגי דלית לה כי פליגי בארוסה רב סבר לית לה דעד דתלקחון תנן והיינו אירוסין ולוי סבר אית לה דעד דתבגרון או עד דמטיא זימנייהו לאיתנסבא כתנאי עד מתי הבת ניזונות עד שתתארס משום ר"א אמרו עד שתבגר וכתב הרי"ף והלכתא כרב דקאי ליה כת"ק וכן דעת כל הפוסקים וכתב הרמב"ם דאפילו נתארסה בקטנותה אין לה מזונו' אבל ר"ח כתב דוקא כשארסוה בנערותה אבל כשארסוה בקטנותה לא דלא כל כמינייהו לארסה כשהיא קטנה להפקיע מזונותיה וכן הביאו המ"מ וכתב שזהו דעת העיטור והרשב"א ז"ל והר"ן ג"כ כתב כן בשם ר"ח ובעל העיטור וכתב שהרשב"א הוסיף דמסתברא דאפילו אירסוה לדעתה לא הפסידה מזונותיה משום דאין מעשה קטנה כלום ולפי דעתו ז"ל אפילו מחלה בפירוש לא מהניא כו' ומ"מ בתר תקנתא דתקון בתראי שיהיו הבנות ניזונות מן המטלטלים אם מחלה בפי' פשיטא דמהני עכ"ל הר"ן א"ל רב חסדא לרב יוסף מי שמיע לך מיניה דרב ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות א"ל מישמע לא שמיע לי מסברה לית לה כיון דאירסה לא ניחא לה דתיתזל א"ל אי שמיע לא שמיע לך מסברא אית לה כיון דלא קים לה בגוה לא שדי זוזי בכדי וא"ד הכי א"ל מישמע לא שמיע לי מסברא אית לה כיון דלא קים לה בגוה לא שדי זוזי בכדי א"ל אי מישמע לא שמיע לך מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא לה דתתזל זו היא גירסת רש"י ומפרש לה ביתומה ארוסה אם ניזונות מן האחים ומפרשים התוס' דלא שמיע ליה פלוגתא דהנך אמוראי א"נ שמיע ליה ומיבעי ליה הלכתא כמאן והרי"ף גורם א"ל מישמע לא שמיע לי מסברא אית לה פי' מן הארוס כיון דאירסה לא ניחא דתינוול פי' מאחר דלית לה מזונו' מן האחין א"ל אי מישמע לא שמיע לך מסברא לית לה דלא שדי אינש זוזי בכדי לישנא אחרינא איפכא והשתא בלישנא בתרא אית לה והלכה כלי כלישנא בתרא וע"כ צריכין אנו לפרש במארס יתומה הניזונות מן האחין ומשום דידע הארוס שאחר שנתארסה אינה ניזונות מן האחין דק"ל כרב ומ"ה מספקא ליה אי נימא שאירסה אדעתא דהכי שיזנ"ו או לא ואיפסיק צריך לזונה וכן נראה דהשתא לא קשה מאי קבעי רב חסדא וג"כ דוחק הוא דלעיל בסוגיא קמבעיא ליה אי רב יוסף דסבר ארוסה יש לה מזונות או לא לא פשיט ליה מהני לישנא ויש גירסא שגורסים ברי"ף וה"מ לאחר י"ב חודש שהגיע זמן כו' וליתא להאי גירסא בספרים קדמונים וכן דעת הנגיד להדיא וכן דעת הרמב"ם והסמ"ג ומה שתמה הרמב"ם על הסמ"ג שהוא לא כדברי רש"י ולא כדברי רי"ף היינו שתפס אותו גירסא וה"מ לאחר י"ב חודש כו' אבל היא גירסא נוספת וליתא עיקר וכן הרא"ש לא הזכירה

מג בעא מיניה מר' ששת ממאנת יש לה מזונות או אין לה מזונות אמר רב ששת תניתוה אלמנה בבית אביה וגרושה בבית אביה ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות רי"א עודה בבית אביה יש לה מזונות אינה בבית אביה אין לה מזונות ר"י היינו ת"ק אלא לאו ממאנת איכא בינייהו דת"ק סבר אית לה ור"י סבר לית לה והלכתא כת"ק כך דעת כל המחברים ותימא לפרש"י דמשמע דת"ק ור"י כולהו איירי אפילו בארוסה שנתארמלה אחר מיתת האב סברו ארוסה אית לה מזונות וכן משמע כי התוס' להדיא א"כ שמעינן דאפילו ר"י דסבר ארוסה יש לה מזונות מ"מ ממאנת אין לה שכבר יצאה מרשות אביה בנשואין ות"ק הוא דמשוה ממאנת לארוסה דיש לה מזונות מאחר דעקרינהו לנשואין קמאי וא"כ אנו דקי"ל ארוסה אין לה מזונות כ"ש ממאנת דאין לה ונ"ל נהי דר"י ס"ל דממאנת גרוע מארוסה היינו לפי שסבר דאזלינן בתר נשואין דילה ולא אזלינן בתר עקירה אבל מ"מ ת"ק דסבר יש לה מזונות ע"כ אזיל בתר עקץ עקירה שעקרה לנשואין קמא והשתא עדיפא מארוסה שהרי לית בה זיקת בעל כלל והשתא קי"ל שפיר כת"ק והרמב"ם כתב דבת של הממאנת יש לה מזונות וצריך לפרש אליביה כגון שנתעברה אחר י"ב חודש ויום אחד וסברה שיכולה למאן קודם שתולד בנים והרי הם כסימנים מ"מ קשה מאחר דממאנת אין לה כתובה א"כ תנאי כתובה מנא לה בפרט מאחר שעקרה קדושין ונשואין מעיקרא ומאין הוציא דין זה הלא תלמודא לא קמיירי אלא בגוף הממאנת לענין נכסי אביה וכבר הושג מהראב"ד וכן תמהו עליו הר"ן והמ"מ אכן יש ליישבו קצת דאיירי שהיתה ממאנת אחר לידה והוא אזיל לטעמא שלידה אינם סימנים להחשב כגדולה כדכתבתי בפ"ק דיבמות סי' ח' משום ספיקא אינה יכולה למאן דשמא גדולה ומיאונה לא הי' מיאון אבל היא גופא אין לה שום תנאי כתובה שהרי החזיקה עצמה כקטנה שהרי מיאנה ולגבה דידה הוה מיאון כמכרה כתובה ותנאי כתובה אבל לא לגבי הבת וזה התירוץ עלה לדעתם ז"ל אבל לפי' הטור בשם הרא"ש ולפי' הר"ן שפי' שת"ק ור"י דהכא מיירי דוקא בנתארסה ונתגרשה או נתארמלה בחיי האב שבשעת מיתת האב היתה ברשותו הוא דאית לה מזונות ואפי' לרב דאמר ארוסה אין לה מזונות הכא מודה אבל ארוסה שנתארסה אחר מיתת האב או אפילו נתארסה בחיי האב אלא שנתגרשה או נתארמלה אחר מיתת האב מודה דאין לו מזונות בדבר לפירושם אין צריכים לדחוק ואתי שפיר וק"ל

מד איבעי להו בת יבמה יש לה מזונות או אין לה מזונות היכא שיש נכסים מנכסי בעל הראשון אבל היכא דלית נכסי לראשון א"כ אית לה כתובה משני ופשיטא שאף לבת יש לה מזונות ומבעיא להו כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון לית לה דלא קרינן ביה בנן נוקבין דתיהווין ליכי מנאי שהרי אינה בתו או דלמא כיון דאי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן משני ואית לה דלגבי תנאי כתובה ה"ל כאילו לית ליה נכסים לראשון וביבמה עצמה לא קמבעיא ליה דפשיטא דאית לה דקרינן ביה שפיר כל ימי מגר ארמלותך תהא יתבי בביתי כיון דנשאת לאחיו להקים לו שם תיקו וכן בת שניה עלתה בתיקו וכן בעיא דבת ארוסה שהוליד עמה באיסור קודם נשואין וכן בת אנוסה וה"ה דבאנוסה גופא מצינו למיבעיא מאחר שאין לה כתובה כדלעיל פ' אלו נערות לפי שיצא כסף קנסה בכתובתה ודוקא לענין יתמי אבל מבעלה יש לה דהא תקנו מזונות תחת מעשה ידיה אם נוטל מעשה ידיה וה"ה פרקונה אם אכל פירות כדפי' גבי מוחלת סי' מ"א וכיון דעלו בתיקו לית להו דכל תיקו דממילא לחומרא לתובע וקולא לנתבע וכתב במישרים שאם תפסה לא מפקינן מינה ע"כ ומה שאמרנו דאין לה מזונות ה"מ לאחר מיתה אבל בחיי האב חייב לזונה בתקנת אושא עד שש שנים ע"כ והראב"ד ז"ל פי' דהך בעיא דבת ארוסה איירי שמת הארוס בתר שנשאה דמיבעי ליה כיון שנולדה הבת קודם שנשאה ונכתבה הכתובה וכתב הרא"ש שהאי פי' נראה טפי דאלו לא נשאה כיון דהיא עצמה לית לה אף בתה לית לה בשלמא שניה אע"ג דהיא לית לה מ"מ מיבעי ליה בבת היינו כדאיתא בסוגיא היא דעבדא איסורא קנסוה רבנן בת דלא עבדא איסורא לא קנסוה אבל ארוסה לית לה תנאי כתובה אפילו לא עבדה איסורא כ"ש לכתחילה דבת אין לה תנאי כתובה ואהא דבת יבמה כתבו התוס' וצ"ע אי הוה מצי למבעי אי יש לה כתובת בנין דכרין דדלמא לית לה דהא מאחיו ירות א"ד איכא למיחש דילמא ממנע האב ולא יהיב נדוניא דחייש דלמא נפלה קמיה יבם ומיהו ארוסה לית לה כתובת בנין דכרין דהא לא יהיב לה האב מידי כל זמן שהיא ארוסה ע"כ ואפילו לפי מה שפי' שנשאה אח"כ מ"מ מאחר שנולד הבן קודם שנשאה ונתן האב נדוניא לא שייך למימר דממנע דדעתו של אב אבנים שיולדו אחר הנשואין וגבי שניה כתב הרמ"ה דבכתובת בנין דכרין נמי לית לה כיון דלית לה כתובה בניה היכי ירתו לה ואע"ג דלא מפסדא אלא מנה מאתים כדאיתא לקמן בפ' אלמנה אבל תוספת ונדוניא אית לה אפ"ה בנין דכרין לא ירתו מידי דתנאי כתובה בתר כתובה גריר וכיון שאין לה עיקר כתובה כמי שאין לה כתובה דמי

מה מתניתין לא כתב לה כתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזני מנכסי כל ימי מיגר אלמנותך בביתי חייב שהוא תנאי ב"ד וכתב הרמב"ם שאפילו ציוה בשעת מיתה אל תיזן אלמנת' מנכסי אין שומעין לו ופשוט הוא אבל אם התנה בשעת נשואין שלא תיזן אלמנתי מנכסי הכל לפי תנאי תנא רב יוסף בביתי ולא בבית עקתי פי' בית צר מהכיל אלמנה עם היתומים ואפשר שהיתומים היו דרים בחיי אביהם בבית אחר או שהיו מתחילה קטנים ועתה הגדילו עד שצר להם המקום והיא רוצה להשתמש במדור כבראשונה ואומרת ליורשין