ים של שלמה על כתובות רד

לחוד אבל השתא דילפינן בושת ופגם דהוה לאביה מאחר שיש בידו למוסרם כו' א"כ חזינן דקרא ונתן לאבי הנערה קאי אקנס ואף אבושת ופגם הנאמרים אצלו בפסוק א"כ מקשינן אהדדי למי שזה ניתן זה ניתן וכן עיקר

טז איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש בפגם רואין אותה כאלו היתה שפחה כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם והא דקאמר הכל לפי המבייש והמתבייש פרש"י אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב והמתבייש לפי חשיבתו הוא בושתו ודבר תימא הוא שבפ' החובל פרש"י להדיא הא דקתני הכל לפי המבייש והמתבייש אדם קל וקטן שבייש את האדם בושתו מרובה והמתבייש אדם חשוב שנתבייש בושתו מרובה ולא הזכיר שום ביוש מבינוני אלא הכל תלוי בקלות האדם והר"ן כתב מה שפרש"י הכא בודאי במילי אחרינא הכי הוא אבל באונס ומפתה נראין הדברים שכל שהוא זולל יותר בושתו מרובה וא"כ לפ"ז יהי' דברי רש"י אינם מכוונים לא הכא ולא התם ובעיני נראה להיפך דבודאי לענין שאר ביוש וחבילות תלוי הכל בקלות וזילותא של האדם ויותר קל יותר הביוש אבל הכא לענין אונס ומפתה שהוא ביוש של המעשה הרע אשר עשה לתאותו שלא כדת הסברה נותנות איפכא דאדם זולל ונקלה אין הביוש מגיע כ"כ לפגום הנערה בכבודה שכל העולם אומרים יצריה אגבריה עד שאנסה או פיתה אותה כי מרוב קלות והגברת יצריה בא לה זה המאורע ולא שהיא נתרצית בריצוי גמור ואדם חשוב כ"ש שלא יגיע הנזק כ"כ אליה מרוב חשיבתו אבל בינוני אמרינן עליו לפגמה קמכוין וגם היא נאותה קצת לדבר אע"פ שהוא באונס ולפ"ז נמצאו דברי רש"י מכוונים ומ"מ הכל לפי ראות עין הדיינים כי אותן הדברים משתנים הכל לפי הענין ולפי המקום

יז אמר ר' זירא אלו בא עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה יאמרו בעל שלימה כו' מכאן משמע דשלא כדרכה חייב קנס וכן איתא להדיא בפ"ק דקדושין גבי באו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה כו' דקאמר התם ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכן בפ' הע"י ולו תהי' לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ"ג ופריך תיפוק ליה משום בעולה אלא דבא עליה שלא כדרכה ולא כדברי הרמב"ם שכתב לפטור שלא כדרכה מקנס וכבר השיגו הראב"ד ולענין מי נתחייב לישאנה אם באו עליה שנים או יותר כתב הר"ן מאחר שהעיכוב תלוי בה איזה מהן שתברור חייב לישא אותה וכן איתא בירושלמי בררה לה אחד מהם נפטרי כולם אמרה אי אפשי בוררת וחוזרות ובוררת וה"ה בהעראה נמי מחייב דלא גרע משלא כדרכה וכן איתא בירושלמי הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולן חייבין וכן הביאו בתוס' בפ' סורר ומורה אף שיש שם דעות חלקות מ"מ נראה כר"ת ור"י שכתבו להדיא בפ' הע"י דחייב אהעראה ועוד מאחר שאין לנו ראיה ברורה בתלמוד מנין לנו לחלק על הירושלמי והא דלא נקט הכא אלו באו עליה שנים אחד בהעראה ואחד בגמר ביאה אפשר לומר דיותר חידוש בחיוב אשלא כדרכה שאינו מקום בתולים מבהעראה שהוא מקום בתולים ועוד לפי מה שפי' דקמ"ל שאם אחד נשאה שני פטור אינו חידוש כ"כ בהעראה דבודאי מסתבר לומר העראה וגמר ביאה חשובים כחדא ביאה ויותר חידוש בשלא כדרכה וכדרכה וקשה לי בהאי סוגיא דילן אמאי אמר אלו באו עליה שנים ולא אמר אלו הי' שני בתולות ואחד בעל כדרכה ואחד בעל שלא כדרכה יאמרו כו' וזו היא פשוט יותר דבודאי אותה שבעל כדרכה חייב יותר שפגמה יותר לענין בושת ופגם מאותה שבעל שלא כדרכה והכא צריך לדחוק ולומר הראשון שבעל שלא כדרכה חייב יותר בבושת לפי שבעל בתולה שלימה שלא נפגמה ואף שהשני לענין פגם כדי למכור אותה לעבד עביד יותר מקמא אלא לפי שהבושת עיקר ששמין לפי המבייש והמתבייש אבל אי הוה נקט כדפי' הוה פשוט יותר או ה"ל למימר כל אחד ואחד בעל כדרכה ואחת נבעלה מקודם שלא כדרכה יאמרו כו' וזהו יהיו ג"כ פשוט יותר אלא נראה דקמ"ל דוקא באו עליה שנים הא בא עליה איש אחד ב' פעמים אף שהמעשה השני הוא כדרכה אינו חייב אלא קנס אחד משום דלא עביד מידי דהא כבר פגמה והוה כחדא בעילה כאלו בעל שלא כדרכה וכדרכה בביאה אחת ואינו חייב אלא אחד וכ"ש ב' פעמים שלא כדרכה ומ"מ דוקא שלא עמד בדין בנתיים אבל אי עמד בדין כבר נסתלק מעשה הראשון וחייב על השני וקרא מסייעין להאי סברה דכתיב ונתן האיש השוכב וגו' ולא כתיב ונתן השוכב אלא שלא יהיה יותר מחמשים שקלים על איש אחד כלומר שהתשלומין יהיו מוטלים על האיש ולא על השכיבה

יח פגם שמין אותה כאלו שפחה נמכרת בשוק היכא שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לבעולה כדי להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו וחביב לו ומבקש לעשות לו ג"כ נחת רוח להשיאו בתולה ולא בעולה והקשו בתוס' וכי אשה חשובה ממשפחת גדולים לא תהיה נפסדת בפגמה אלא שוה שפחה פחותה הראויה לעבד ומ"ה פרשו ששמין כל אשה לפי מעלתה בין לפי יחוס בין לפי יופיה כמה אדם רוצה ליתן להשיא לעבדו אשה יפה ותשובה כזאת כמה יוסיף לה על בתולה מבעולה וכן פסק הרא"ש

יט כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין ש קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר הבוגרות אין לה לא מכר ולא קנס וכתב הרי"ף ודייקינן מיניה הא בושת ופגם אית לה אבל מפותה בוגרות אין לה כלום א"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל ח"א יש קנס במקום מכר וכתב הרי"ף מדקאמר זו דברי ר"מ משמע דיחיד הוא ולית הלכתא כותיה וכל מקום שאומר האמורא זו דברי לית הלכתא כוותיה אלא היכא דמפרש בה כההיא דפרק בית כור אר"י א"ש זו דברי בן ננס כו' וכן בריש פ' שור שגנח אר"י אמר רב זו דברי סומכוס כו' וכן דעת הרמב"ם והרא"ש ועיקר ואף שהרמב"ן חולק

כ מתניתין האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ואינו משלם קנס האומר גנבתי משלם הקרן ע"פ עצמו ואינו משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי משלם ע"פ עצמו המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו והא דיתר על מה שהזיק לאו דוקא אלא ה"ה פחות אלא כל שאינו משלם כמו שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו והא דנקט יתר משום דאיכא חצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה והוה ממון משלם ע"פ עצמו ונראה בעיני לאו דוקא כל המשלם יתר אלא שדינו לשלם יתר ואפילו בא לפעמים שלא שילם יתר כגון שלשים של עבד שלפעמים שוה העבד שלשים סלעים בשוה אפ"ה נקרא קנס ואינו משלם ע"פ עצמו

כא פסק כתב הרמב"ם וכן הבת שתבעה איש בדין ואמרה לו אנסת או פתית אותי והוא אומר להד"מ הרי זה נשבע שבועות היסת שאלו הודה הי' משלם בושת ופגם וצער ע"פ עצמו שהוא ממון ואיירי בנערה שמת אביה שהקנס לעצמה דאי לאו הכי אין כאן תובע מאחר שהתשלומין אינו שלה וכן כתב הראב"ד אמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתיך הרי זה נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה ולפי מה שנפסק לומר ריש פרק נערה שאם מת אביה אף גם מפותה הכל לעצמה שפיר משכחת אבל לדברי הראב"ד שפי' לקמן דמפותה אין לה כלום אפילו מת אביה אי אפשר לפרש דבריו אלא בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא לענין זה שלא מחלה ונראה ה"ה אם האב תובע היכא שלא בגרה שהכל שלו ג"כ הדין כה"ג לפי מה שכתבתי לעיל שהצער הוא של אביה

כב כתב הטור אונס ומפתה דנין אותם בשלשה לפיכך דנין אותה בכל זמן ואפילו שלא בזמן הבית אבל צריך מומחים לפיכך אין דנין אותה בבבל ולא עבדינן בהו שליחותייהו אבל מתקנת הגאונים דמנדין אותו עד שיפייס לחבירו וכן כתב הרי"ף מנהג ב' ישיבות אע"פ שאין גובין קנס בבבל מנדין אותו עד שיפייס לחבירו וכד יהיב שיעורא מאי דחזי למיתב שרינן ליה לאלתר בין איפייס בין לא איפייס וכן נשאל מר' צמח גאון אלו נערות שיש להן קנס מהו לגבותו כדי שלא יהיה חוטא נשכר ושלא יהיו ישראל פרוצים בנזקים והשיב כבר אמרו חכמים אין גובין קנס בבבל אלא כדי שלא יהי' חוטא נשכר ושלא יהיו ישראל פרוצים בנזקין נהגו מחכמים האחרונים לנדותו עד שיפייסו בממון או עד שירבה עליו ריעים ויפייסו בדברים ע"כ ואני כתבתי כל זה באריכות בפ' החובל כו' ושם כתבתי שאין לנדות אותו עד שיפייס אלא אבושת ופגם אבל לא אקנס כלל גם לשם כתבתי שאף האידנא כופין אותו שישאנה היכא דהוה אונס מאחר שהיא מצות עשה בתורה וכדי שלא לבייש בת ישראל ודין הנטען מן הפנויה כתבתי בפ"ב דיבמות סי' ט"ו

הדרן עלך אלו נערות

נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה מעשה ידיה ומציאותה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין הרמב"ם פסק שאם לא עמדה בדין עד שמת האב או בגרה בין אונס ומפתה הכל לעצמה והראב"ד השיג וכתב אם מת אביה למה היא שלה וכי היא יורשה את אביה כלומר ומאחר שאינה יורשות א"כ לות תשלומין לגבה שהרי מדעתה עבדה ומחלה ויש מדקדקים שאף דעת התוס' והרא"ש כן מדהוכיחו לעיל סי' י' מהאי מתניתין דקתני הרי הן של עצמה דאבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן ומאי דייקא