ים של שלמה על כתובות רב

שכתב וז"ל אפילו אם עדי השטר מעידים שזו כתיבתן וחתימתן אינו מועיל ולא מגבינן בי' ולא קרעינן לי' דחיישינן שמא זייף עד שהן עצמן סבורין שהוא חתימתן אבל אם עדי השטר מעידים שראו ההלואה או אחרים מעידים עליהם שראו שחתמו מגבינן בי' דהא תו ליכא למיחש לזיופא ומיהו לא משהינן בידי' דילמא מיית לוה ואזיל ואפיק מיתמי בבי דינא אחרינא דלא איתברר לגבייהו דהוי מהדר אזויפא אלא מוקמינן לי' ביד שליש עד דאתברר מילתא בסהדא ע"כ וכן דעת הר"ן נוטה דאיכא למיחש לזויפא אפילו אמרו שהוא חתימן כדאשכחן בגט פשוט בהאי שטרא זייפה דהוי חתים עליו רבא ורב אחא בר אהבה כו'

ז ת"ר עריות ושניות וממאנת ואיילנות אין להן לא קנס ולא פיתוי ובהא דעריות ושניות לית הלכתא הכי אלא דווקא עריות דחייבי מיתות ב"ד אין להן קנס הא כל אינך כריתות יש להן קנס וכן חייבי עשה יש להן קנס וממאנת היינו ממאנת אחר נשואין ואיירי בכה"ג שהיא בחזקת שלא נתייחדה עמו וקס"ד אמינא מאחר דסנאה לי' שהרי בסוף יצאה הימנו א"כ איתגלי למפרע שלא נבעלה ותהוי לה קנס אבל היכא דאיכא עדים שלא נתיחדה עמו אחר הנשואין א"כ היא בחזקת בתולה יש לה קנס לעצמה היכא דנתגרשה ואף דאלמנה וגרושה מן הנשואין אפי' יש עדים שלא נבעלה כתובתה מנה ואין לה טענת בתולים שאני התם דאדעתא דבעילה נשאת ולא הי' סומך על העדים מאחר שנשאת והי' סובר שלשבחה אמרו כן כדפי' לעיל בפ"ק סי' ל"ז והא דכתובה מנה לפי ששם נשואה עלי' וכבר קבלה כתובה הראוי לבתולה מן הראשון ולגבי שני היא כאלמנה ועוד מפרש ר"י דממאנת אין לה קנס ופיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא היתה אשתו אבל קשה ס"ס פשיטא מאחר שבהיתר בא עלי' כי חכמים תקנו נשואין לקטנה למה יהא חייב בקנס וצ"ל דקמ"ל אפי' אינסה בעודה ארוסה קודם שנשאת ומיאנה דל"ת מאחר דבלאו הכי עביד איסורא ושלא כדת בא עלי' וא"כ השתא דמיאנה איגלוי מילתא כאילו בעל שאר בתולה קמ"ל והא דתניא איילנות אין לה קנס היא דברי ר"מ שסבר קטנה אין לה קנס והאיילנות יוצאות מקטנותה לבגרותה שהרי היא קטנה עד עשרים שנה ומשם ואילך בוגרות אבל חכמים סברי יש לאיילנות קנס דהיינו עד בת עשרים כדתניא החרשת והשוטה והאילנות יש להן קנס ויש להן טענת בתולים והרמב"ם והסמ"ג פסקו כחכמים דאמרו יש קנס לקטנה וכתב איילנות אין לה קנס וכבר השיגהו הראב"ד והטור ואל תשגיח במה שרצה בעל מגדל עוז ליישבו ואמר שפסק כר"מ כי לא ראה באור השכל כאשר כתבתי עליו בפ' החובל ומהרי"ק רצה לישב הרמב"ם בדברים דחוקים מאוד וכן ראוי אף דדחיק נפשי' כדי שלא נשוה להרמב"ם טועה שוב אחר כמה שנים עיינתי בשמעתתא זו ומצאתי שוב לדבריו אליבא דהלכתא כי מה שכתב הרמב"ם שאיילנות אין לה קנס ר"ל ודאי איילנות דהיינו בת עשרים שלא הביא' סימנים שאז היא כבוגרות אבל קודם בת עשרים עדיין אין שם איילנות עלי' בוודאי דשמא תביא שערות ומאז נחשבה גדולה כשאר אשה כדאיתא בפ' הערל וא"ל ברייתא דקתני איילנות יש להן קנס ומוקמינן ברבנן אמאי יש להן קנס הלא בוגרות היא כדפי' י"ל דיש לה קנס כשבא עלי' בקטנותה קאמר וכן פי' רש"י להדיא בפ' הערל וא"ל א"כ אמאי מוקי האי ברייתא דקתני איילנות אין לה קנס כר"מ נוקי כרבנן ונימא איירי באיילנות ממש שהיא בת עשרים וכדפי' משום דאפשר דניחא לי' לאוקמי הא דקתני דאיילנות אין לה קנס דאיירי בכל גוונא אין קנס ולאוקמי כר"מ מלאוקמי האי דקתני איילנות אין לה קנס כשבא עליו בגדולתה והא דקתני יש להן קנס איירי שבא עלי' בקטנותה בתרי גוונא ולפי זה נמצא שדברי הרמב"ם עולים על פי האמת והלכה שאיילנות בת עשרים אין לה קנס כשיש לה סימני איילנות אחר בת ל"ה שנים אין לה קנס כדמוכח במסכת נדה אבל קודם בת עשרים בסימני איילנות או קודם ל"ה שנים לדברי הרמב"ם יש לה קנס ואני כתבתי בפ' הערל סימן ל"א דאין לה קנס והא דתניא באידך ברייתא החרשת והשוטה והבוגרות ומוכת עץ אין לה טענת בתולים הסומא והאיילנות יש לה טענת בתולים סומכוס אומר משום ר"מ הסומא אין לה טענת בתולים א"כ קשה חרשת ושוטה אחרשת ומשני לא קשה הא ר"ג והא ר"י פי' רש"י הא ר"ג דאמר בפ"ק היא אומרת משארסתני נאנסתי מהמני וה"נ אין לה טענת בתולים להפסיד כתובתה דאמרינן אי הוי פקחית לטעון הוי טוענות משארסתני נאנסתי ומהמני הא ר"י דאמר לא מפיה אנו חיין הכא יש לה טענת בתולים דא"נ הוי טוענת קמן לא מהמני לה ע"כ ור"י פירש דאין לה טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע"ג דכולהו נמי חבוטי מחבטן מ"מ שאר נשים יש להן טענת בתולים מדלא קאמרי שהן מוכת עץ אבל הנך חרשת ושוטה דלא מצי אמרי בחזקת מוכת עץ נשאת משמע מפי' אפילו הן חרשת ושוטה קודם שנשאו ותימא הלא לחרשת לא תקנו רבנן אלא נשואין ולא כתובה וא"כ מאי טענת בתולים איכא דא"ל דאיירי שכתב לה כתובה דא"כ לא שייך טענת בתולים דדוקא בכתובה שהם תקנו שייך לומר הם הימנהו כדלעיל פ"ק אבל לא במה שכתב הוא בעצמו וכן פסק הרמב"ם להדיא והטור אחריו דלא שייך לומר טענת בתולים אלא היכא שתקנו כתובה וכ"ש שוטה שאין לה כתובה ולא נשואין בשלמא לפרש"י איכא למימר דנחרשת ונשטת מיד אחר שנשאת או אפילו אחר שנבעלה קודם שבאתה לפני ב"ד דמ"ה אין לה טענת בתולים לפי שאין לה פה לטעון אבל לפי' ר"י קשה וצ"ל דנחרשת ונשטת אחר שנתארסה ומ"ה אמרינן דשמא נחבטת בקרקע קודם שנשאת ומ"ה יש לה מאתים לכ"ע ולא נצטרך תו לאדחוקי ולוקמי כר"מ דוקא דאמר מוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים וצ"ל דכה"ג שנתארסה בפקחית וחלים קדושין מן התורה תקנו לה רבנן שפי' כתובה בנשואין ועוד הלא קי"ל דאף ארוסה יש לה כתובה כמו שאפרש לקמן בפ' נערה בעז"ה ולפי פסק הלכה קי"ל כר"ג דאין לחרשת ושוטה ובוגרות ומוכת עץ טענת בתולים רק לבוגרות יש טענת דמים ולסומא ואיילנות יש טענת בתולים כאשר כתבתי לעיל בפ"ק סי' ל"ג ומ"מ יש קנס לחרשת ושוטה דהא בהא לא פליגי הנך ברייתא אהדדי אף לפי גרסת ר"י שמצא בספרים שלא נאמר בברייתא קמייתא יש להן טענת בתולים ומדפריך הברייתות אהדדי ש"מ דטענת בתולים תלוי בקנס כלומר מאחר דקי"ל כר"ג דאין לה טענת בתולים וטענינן מוכת עץ היא וממילא ג"כ אין להו קנס ומ"מ גירסה זו אינה עיקר וברוב ספרי' אינם ואף הרשב"א א שהקשה לפי' ר"י סבר ג"כ כגירשה שלנו ואינו תלוי זה בזה למעיין בה היטב ויש שפי' לחלק ביניהם דלגבי קנס שפיר מוקמינן להו אחזקתייהו דאין להן בתולים אבל היכא שמצא פתח פתוח טפי אית לן לומר שמוכת עץ היא מלומר שנבעלה בזנות ואף שהר"מ פסק דאין להו קנס הלא דברי הראב"ד שהשיג וכתב שיש להן קנס נראים עיקר מטעמא דפרישת וכן דעת הרמ"ה אבל מה שכתב הרמ"ה שאפילו מוכת עץ יש לה קנס לא נהירא כלל אלא דינה כבעולה לכל מילי חוץ מבושת שיש לה כאשר אפרש לקמן

ח פסקא כתב הרמב"ם כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם ואם היא אנוסה יש לה צער וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ופגם אם נתפתתה או נאנסה חוץ מבוגרות וממאנת וחרשת ושוטה כיצד המאנס את הבוגרות ואת הממאנת אע"פ שאין לה קנס יש לה בושת ופגם וצער והמאנס השוטה והחרשית משלם הצער בלבד אבל המפתה את כולן פטור מכולן ע"כ וכתב הטור ואיני מבין דבריו דמה תלוי צער בושת ופגם בקנס דאע"פ שאין לה קנס למה לא יהא להן שאר דברים ע"כ ואני אומר אם דעת הרמב"ם כל נערה שאין לה בתולים אין לה שום דבר א"כ שפיר כתב כל שאין לה קנס כו' כגון הנך השנוים במשנה לקמן ואילו שאין להן קנס הבא על הגיורת כו' יתירות מבת ג' שנים ויום אחד לפי שהן בחזקת בעולה ומ"ה אין להן שום דבר וכן אם בא על חייבי מב"ד דפטור משום דקים ליה בדרבה מיניה פטור מכל וכל אבל לעולם אותן שפטור מגזירות הכתוב כגון אבי נערה ולא אבי מתה מודה שיש לה בושת ופגם כמו שיש לבוגרות אע"פ שממעטינן מקרא נערה ולא בוגרות אבל הא שכתב ממאנת יש לה בושת ופגם לא ידענא טעמא כלל למילתא בין לפי' רש"י בין לפי' ר"י דלעיל גם מה שכתב השוטה והחרשת יש לה צער לא אוכל לירד לתמצית דעתו מאחר שאין לה קנס לפי סברתם א"כ חשבינן כבעולה א"כ למה יש להן צער ואפשר שסבר שדינה כמוכת עץ שאין לה קנס ויש לה צער ותימא למה לא כתב מוכת עץ גופא ולענין גופא דדינא תימא בעיני דאפילו בעולה ממש אמאי לא יהא לה בושת בפרט באנס וכי גרע מפרע ראש ואף מפותה כל שיש בושת לאב אפי' לא היתה בתולה מקודם אלא מוכת עץ מאחר דהשתא נבעלה יש לה בושת בבעילה זו אבל במפותה שהיא מרצון וכבר אין לה בתולים מחמת דרוסת איש נראה דפטור אף מבושת והשתא לפי פסק הלכה בוגרות אין לה קנס הא כל שאר דברים יש לה ממאנת אין לה שום דבר שהיא בחזקת בעולה חוץ מבושת שיש לה היכא שנאנסה כגון לפרש"י וחרשת יש לה קנס כאשר פרשתי ויש לה צער ואין לה בושת ופגם לפי שאין לה דמים ומוכת עץ היא כבעולה לכל דבר רק לענין בושת מאחר שנבעלה ולא נפגמה יש לה בושת אפי' במפותה אבל אין לה פגם שלענין מכירה אינה נפחתה מכספה והוא על חמב"ד פטור והבא על הגיורת והשבויה כו' דינה כבעולה ממש

ט מתניתין ואלו שאין להן קנס הבא על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו ונתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום א' רי"א שבויה שנפדה הרי היא בקדושתה אע"פ שהיא גדולה ואין הלכה כר"י לגבי ת"ק הבא על בתו ועל בת בתו על בת בנו ועל בת אשתו על בת בנה ועל בת בתה אין להן קנס מפני שנתחייב בנפשו שמותתן מב"ד וכל המתחייב בנפשו כלומר אפילו שוגג אין משלם ממון שנאמר אם לא יהיה אסון ענש יענש הא אם יש אסון לא יענש ומאחר דלית הלכתא כר"י א"כ הא דתני נמי רי"א שבויה שנפדית אפילו היא בת עשר שנים כתובתה מאתים ליתא אלא כתובתה מנה ועוד תניא בסוגיא הפודה את השבויה לשם אישות ישאנה העיד