ים של שלמה על כתובות ר

סג

עוד במתניתין ועד כאן היינו באים בשבת דקסבר חתומין דרבנן והקילו בה [אבל] דאמר בקטנותו אינו נאמן כלל ואינו נאמן לומר דרך הי' לפלוני למקום הזה או מעמד ומספד הי' לו לפלוני במקום הזה כלומר הי' לו מקום מיוחד להספיד את מתו כשמוליכי' לבית הקברות פי' דאפוקי ממונא הוא ולא מפקינן כה"ג בגדול אחר עמו ות"ר נאמן התינוק לומר בגדלו כך אמר לי אבא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ומסתמא לענין יוחסין איירי ותימא אמאי נאמן הלא החמירה ביוחסין יותר משאר איסורי דאורייתא וא"כ איך נאמן להכשירה ואי כבר בחזקת כשרות א"כ מאי נאמנות שייך בה וצ"ל דה"פ שתי משפחות קרובים זו לזו שהי' יוצא שמץ דופי על אחת מהן ולא ידענא עתה איזה מהן נאמן לומר זה שאמר לו אביו זו כשרה וזו פסולה מאחר שאין כאן אלא ספיקא שנתחדש עתה לנו ומקודם הי' ידוע וזהו כמו גילוי מילתא והאלהי' אחר העיון מצאתי בהר"ן שפי' דומה לדברי והראב"ד מפרש בענין אחר והחמיר הרבה ולאו מחוורא שמעתתא אליביה וכך משמעות הלשון ממש כפירושי משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ולא אמר משפחה זו כשירה או פסולה אלא דוקא אשני משפחות קאי ועוד נאמן לומר אכלתי בקטנותי בסעודה קצצה של בת פלוני לפלוני פי' כשהי' נושא אדם אשה שאינה הוגנות לו מביאין חביות מלאה פירות ובאים כל המשפחה ושוברין אותם באמצע רחבה ואומרים שמעו אחינו פלוני נשא פלונית שאינה הוגנת לו ומתיראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו באו וקחו לכם דוגמא לדורות פי' אותה זכרון איך עשינו לפניכם קצצנו החביות ופרשנו הפירות ממנה וכל פרי ופרי נאכל כך גלינו המשפחה כל אחד ואחד כדי להוציא זה מאתנו א"נ כמו שהחביות נשברה להוציא ממנה הפירות כך משפחה שלנו נשברה ברבים להוציא זה מאתנו ונאמן לומר שהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן ע"י עצמו פי' התינוק אומר ע"י עצמו היו מוליך המתנות מאביו לכהן ודוקא להאכילו בתרומה דרבנן כדלעיל וכולן אם הי' גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אינו נאמן לומר ראיתי זאת בגויותי או בעבדותי ור' יוחנן סבר נאמן ולית הלכתא כוותיה ואכל הני דלעיל הוא דאינו נאמן עבד ונשתחרר חוץ מתחומין דאפילו עבד ושפחה גופה נאמנים כדאיתא להדיא בפ' כיצד מעברין סי' ו' והתם איירי אפילו בלא גדול עמו כן מסקנת התוס' והרא"ש וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג

הדרן עלך האשה שנתארמלה

אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה שהיא מגבעונים והבא על הכותית ועל הגירות ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו כלומר שנתגרשו מבעליהם או נתאלמנו דאל"כ הוו אשת איש ואית בהו מיתה ואשת אחיו איירי באית להו בנים אלא נתגרשה ועל הנדה אע"פ שהן בכרת אין בהן מיתת ב"ד מה שפי' רש"י נתינים דוד גזר עליהם וא"כ איסורם מדרבנן וכן דעת הרמב"ם ולא נהירא אלא כמו שפי' התוס' בשם ר"ת שדוד לא גזר עליהם אלא עבדות אבל לענין פסול קהל פסולין מדאורייתא בלאו בלא תתחתן והיינו למסקנא דרבא דבגיירותו אית בהו איסור תחנות ומ"ה חשוב הכא אחר ממזרות וכותית נמי גרי אריות ואית בהו לאו דלא תסיר את בנך ואף דמתניתין אתיא כר' מאיר ור"מ סבר דגידי אמת הן מ"מ קמ"ל דאית בהו קנס שהרי למאן דסבר גרי אמת הן אפ"ה פסולים כדי שלא יטמע בהן וא"כ סד"א משום האי טעמא נימא נמי דלית להו קנס קמ"ל דאית להו קנסא ולא גזרינן כולי האי אבל מתניתין דקתני יש לה קנס אתיא לכ"ע אפילו למאן דס"ל גירי אריות הן וא"ל להקשות למ"ד גירי אריות למה אית להו קנס הא למה אין לה קנס כדאיתא בפ"ק יהבינן לה קנס דאכלה בגיות ואפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים ואיכא למיחש שמא תמחה ותחזור לגויותא לא יהבינן לה קנס עד שתגדיל ולא חשו חכמים ללא יהא חוטא נשכר כדלעיל פ"ק סי' ל"ה דלא אמרו חכמים אלא לגויה ממש אבל לא לאותם שמתנהגים בדת יהודית ואע"פ שמדין תורה פטור משום שלא יהא חוטא נשכר חייבוהו חכמים מאחר שמתנהגת בדת יהודית כן דעת רש"י ונראה בעיני עיקר והרמב"ן רצה לחלק דנתינה אינה אסורה מדאורייתא אלא אותם בעצמם שנתגיירו אבל בניהן שנולדו אחר גירותן מותרין שהרי לא מנה בהן דורות לאיסור ובא דוד וגזר על הנתינים לדורות ולא נהרא ואדרבה מדמנה דורות להיתר גבי מצרי ואדומי ש"מ אינוך אסירי לעולם ואף במצרי ואדומי הוצרך לכתוב טעמא להיתרן אדומי משום שאחיך הוא ומצרי משום שגר היית בארצו מה שאין כן בז' אומות וכ"ש שלא יהא היתרן יותר ממצרי ואדומי שהן לג' דורות אלו לב' דורות וכן מסקנת הר"מ מקוצי שאסורי' מדאורייתא איסור לעולם

ב נערה אין קטנה לא דל"ל למעוטי בוגרות לחוד הוא דאתא דא"כ ה"ל למתני בתולה דעיקר קנס מחמת בתולה והוי ממעטינן בעולה וגם בוגרות אינה בכלל בתולה ממש שהרי כלו בתוליה או בפתח פתוח או בדמים ולא נקט נערה אלא למעט קטנה אמר רב יהודא אמר רב ר"מ היא פי' והלכה כרבנן דיש קנס אף לקטנה כמו שנפרש לקמן בסוף פרקן דהיינו מבת ג' שנים ויום אחד' שראוין לביאה עד שתהא בוגרות ומשם ואילך אין לה אלא בושת ופגם וכן הלכה נמי בהא דאית קנס לחייבי לאוין ולחייבי כריתות ולאפוקי מאינך תנאים דפליגי ובגמרא ילפינן דיתורא דקראי בתולה הבתולות ונערה נערה הנערה

ג אמר רב חסדא מודה ר' נחוניא בן הקנה שסבר חייבי כריתות ותשלומין כמיתה ותשלומין ופטור דקים ליה בדרבה מיניה אפ"ה הגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב קרן וכפל שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב לימא פליגא אדר' אבין דא"ר אבין הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא ה"נ נימא ההגבהה צורך אכילה הכי השתא התם אי אפשר להנחה בלא עקירה הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכל א"נ התם אי בעי לאהידורה לא מצי למהדר לה הכא מצי מיהדר לה ונראה דהלכה כלישנא בתרא שהוא עיקר ומ"ה לא נקיט המעביר סכין ד' אמות וקרע שיראין בהליכתו דפטור דהוי רבותא טפי אלא ש"מ דעיקר טעמא משום מיהדר הוא ומ"ה המעביר סכין כה"ג חייב ולפי זה אתיא הא ברייתא אליבא דהלכתא כפשוטה הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה הי' מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחת ולאידך טעמא דאי אפשר להנחה בלא עקירה ה"נ אי אפשר כדפריך בגמרא להאי לישנא וצריך לאוקמי הא דגונב כיס בשבת כבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דאזלה ליה עקירה ראשונה ולאו אליבא דהילכתא דהק"ל כחכמים דבן עזאי וכן פסק הרמב"ם בהך ברייתא דגונב כיס בשבת חייב כפשוטו אלמא דס"ל כלישנא בתרא וכן פי' המ"מ ולפי הא דר' אבין הא דמסקינן במרובה סי' י"ט היכא דאמר ליה זרוק גניבה לחצירי ותקנה לי חצירי גניבתו פטור ומוקמה ליה כגון שאמר לא תקנה לי עד שתנוח דאי לאו הכי מכי מטא לאויר חצירו קנה ומשום שבת לא מתחייב עד שתנוח כחכמים דס"ל קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא והשחו' מאי מקשה התוס' והלא עקירה צורך הנחה היא והוי ממש כזורק חץ וצ"ל או כמו שפי' ר"ת דפריך אליבא דר' ירמיה דלא ס"ל הא דר' אבין כפי פי' ר"ת דפי' דר' ירמיה דאמר בפרק הניזקין מנסך ממש ואפ"ה חייב משום דבשעת הגבהה קא קניא ליה ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך והתם נמי אי אפשר לנסך בלא הגבהה או כפי פי' ר"י דפי' דה"מ לשנויי הכי דעקירה צורך הנחה היא אלא לפי דברי המקשה שלא הי' סובר טעם זה משיב דלא דמשכחת ליה שפיר אלא באומר לא תקנה לי חצירי עד שתנוח וא"כ לפי המסקנא איירי אפילו לא אמר לא תקנה לי חצירי כו' מאחר דקמ"ל כר' אבין ותימא גדולה על הרמב"ם שכתב בפ' ג' דגניבה שאינו פטור אלא באומר שלא תקנה לו הגניבה עד שתנוח בחצר הלוקח והוא גופא פסק כר' אבין ולפום רהיטא לא דק ומ"מ הא דמנסך נראה דחייב אפילו לר' אבין דמשעת הגבהה הוא דקני ולא אמרינן דהגבהה צורך ניסוך הוא אפילו לפי' ר"ת דאי אפשר לנסך בלא הגבהה מ"מ ק"ל כלישנא בתרא דעיקר טעמא משום מיהדר וה"נ אי בעי למיהדר הזה מצי הדר וכן פי' התוס' לשם וכן פסק הרמב"ם דמנסך ממש נמי חייב במזיד כדאיתא התם ומ"מ במרובה פריך אליבא דלישנא קמא דאליבא לא אתיא ר' ירמיה כר' אבין והא דמגרר ויוצא פטור כתב הרמב"ם וכגון שאבדו שם דמשמע אם היו הי' חייב ויפה כתב דמסקינן להדיא בפ' הנשרפין דהלכתא דשדינהו לנהרה ומה שחילק הרמב"ן דוקא שהיו הנהר סמוך לו דמיד כשהוציאו השליכו לנהר ולא עמד ברשותו אבל אי הוי הנהר רחוק והוליכו לשם עמד ברשותו וחייב ולא נהירא דתלמודא סתמא קאמר ואי אתה בא לחייבו על מעשה שנייה שהשליכה בנהר א"כ אפילו לא הוליכו נמי נחייבו אהגבהה שנייה מאחר שהגביהו אחר שהוציאו אלא מאחר דאתחייב קטלא על האי כיס שוב לא יתחייב אלא כשיחזיר ליד הבעלים הראשונים או שהיו בעינו בלא השתנות אבל תימא על הרמב"ם למה לא כתב נמי דאיירי בכיס רברבי או מיצעי ואית להו מיתני דדרכו בגרירא אבל בכיס קטן דאין דרכו בכך חייב דלאו אורחיה בכך וליכא חיוב בשבת כדאיתא להדיא הכא ובפ' הספינה ומה שכתב הרמב"ם כפשוטו ושגררו מרה"י לר"ה לפי שסבר הגניבה נקנית בר"ה כמו שפסק רבינא וסבר דיש לחלק בין שאר קנין לגניבה אע"פ דאמרינן בהמוכר את הספינה אביי ורבא דאמרי תרוייהו אין משיכה נקנית בר"ה היינו לענין שלו ממש אבל קניא בתורת גניבה להתחייב באונסין והוא סברת ר"י אבל ריצב"א פליג על האי סברא ואמר דאין לחלק בין גניבה לשאר קנייה והלכה כרב אחא דמוקי להא דגנב כיס שגררו ואפניה לצידי ר"ה שעשו לפני הבתים בניין גבוה קצת או שהניח שם אבנים ומכשלות להרחיק חיכוך העגלות מן הכתלים וכן פסקו התוס' במרובה ושם הארכתי סי' ל"א

ד פיסקא הבא על אחותו כו' ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' וק"צ דאין לוקה ומשלם אמר עולא מתניתין