ים של שלמה על כתובות קצט

דא"כ נפק נכי רבעא דממונא אפומא דאחין עכ"ל והנה מה שכתב וכן פסק האלפסי לא מצאתי אפשר בתשובה פסק כן ואף שהוא כתב הטעם לא שבקת חי' לכל בריה כו' משמע לחוב לקרובים יכולים לקיים וליתא אלא כנגד הכשירים קאמר אבל לפי האמת אין חילוק מאחר שע"י קיום שטרות מוציאין ממון א"כ הוה כעדות קרובים דפסולים בין לזכות בין לחובה ואינו דומה עידי קיום הקרובים לעידי השטר שאינם קרובים לבעלי ממון אלא אצורא בעלמא קמסהיד וכן פסק הר' חיים ור"י מווינא והר"א כהן וכשם שאין עדי הקיום קרובי' למלוה או ללוה כך דייני הקיום הקרובים למלוה או ללוה פסול דחד טעמא דעל פיהם מוציאין הממון ולכתחילה יזהרו הדיינים שלא יקיימו את השטר עד שידעו מי הוא המלוה והלוה כדי שלא יהי' קרובים לא לדיינים ולא לעדי קיום אע"פ שאין צריכין לקרות גוף השטר וכן כתב הר"ן בפ' בתרא ואני הבאתיו סי' י"ז ועכשיו מקיימים הגדולים ביחידי ומוציאין ממון אפומא דחד כבר כתבתי בפ' הגוזל בתרא שאינו נכון כ"א בהרשאת הגט ועי' לעיל סי' כ"ח

נט פסק כתב הרי"ף במסכת סנהדרין סי' ל"ט והרא"ש הביאו והוא מן הירושלמי וז"ל ומניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגים ומניין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו אחד מהם כלום נהרגים עד שיוזם חבירו נמצא נהרג על פיו ומניין שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה הגע עצמך אמרה תורה הרוג ע"פ עדים והרוג ע"פ דיינים מה העדים אינם קרובים זה לזה אף הדיינים כן ע"כ ותימא דבגמרא שלנו פרק זה בורר מקשה אשכח בנים להדדי בנים לעלמא מנלן אמר רמי בר חמא סברא הוא דאין העדים זוממין נהרגים עד שיוזמו כולן ואי אמרת בנים כשרים לעלמא נמצא אח נהרג בעדות אחיו מקשה ליה רבא וליטעמך הא דתניא ג' אחין ואחד מצטרף עמהם שאכל ג' שני חזקה הרי אלו שלש כתי עדים לחזקה ולא נפסל עדותן במה שהן קרובים שכל אחד מעיד על כל שנה בפני עצמה והן עדות אחת להזמה שאין ניזמן עד שיזומו כולן וכי לא נמצא עד זומם משלם ממון בעדות חבירו אלא הזמה מעלמא קאתי ה"נ כו' אלא א"כ לכתוב קרא בן על אבות מאי בנים אפילו לעלמא אלמא דאידחי טעמא דהזמה וא"כ למה הביאו הרי"ף וי"מ דהרי"ף לא הביאו אלא לעיקר הדין ללמוד ממנו שהעדים לא יהיו קרובים לדיינים ולא מן טעם הירושלמי אלא מטעמא שהדיינים לא יקבלו עליהם הזמה כלל ובלשון הזה כתב הרא"ש בפרקין ויש מביאים ראיה לזה הא דאין נעשה דיין כו' נמי מהאי טעמא וכן כתב הרשב"א דטעמא משום הזמה ומ"ה כתב שיכולין עדי קיום להיות קרובים לדייני קיום לפי שאין הזמה מצויה ביניהם אלא כשאמרו עדי הקיום בפנינו חתמו פלוני ופלוני ביום פלוני ודבר רחוק הוא זה ולא חשו חכמים לזו בפרט בקיום שטרות דרבנן אבל קשה לי וכי לא יכול לקבל עליהם הזמה בב"ד אחר איך שיעידו כך וכך בפני ב"ד זו ויזימו אותם מה שאין כן בעד נעשה דיין שאין אתה יכול להזימו אפילו בב"ד אחר שהרי לא נתקבל עדותן בב"ד מאחר שהוזם איגלאי מילתא למפרע דפסול הוא לכ"ע באותה הדבר עצמם וכן כתב המרדכי בשם השר מקוצי וק"ו לרשב"ם דפי' אין עד נעשה דיין משום דבעינן ועמדו שני אנשים אלו העדים לפניהם ואלו הבעלי דינים ולא מטעמא דהזמה כלל א"כ בחינם הביא הירושלמי והמחוור בעיני ליישב הרי"ף שהביא הירושלמי לקיימו בדיניהם ולא מטעמם כלל כמו שכתב הר"ן וז"ל ונראה כדברי האומר דכיון דנפקא לן בגמרא דילן מדכתיב בנים שאין קרובים מעידין זה עם זה מהאי טעמא נמי אין מעידין זה בפני זה דכל שהדבר יוצא על פי קרובים הן ששניהם עדים או האחד עד והשני דיין דזה ודאי אחת היא וכתב עוד וכיון שהעד הקרוב לדיין פסול מסתברא דבקיום שטרות נמי צריך שלא יהא עדי קיום קרובים לדייני קיום כשם שצריך שלא יהיו קרובים זה לזה וזה נראה יותר ממה שתלה הרא"ש לעיל בפירקין מטעמא דהזעה ולעיקר הלכה קשה לי מאחר שלפי דבריהם אין העדים יכולין להיות קרובים לדיינים וזה לא אישתמיט בשום דוכתא בתלמודא דידן אדרבה רבותינו בעלי התוס' בימיהם פשטה היתר גמור שכשר הדבר עד שהקשו בפירקן דלעיל אטעמא דאין עד נעשה דיין משום הזמה א"כ מהאי טעמא אם העדים קרובים לדיינים לא יכולין להעיד דלא יקבלו הזמה עליהן אלא כיון דבני הזמה נינהו בב"ד אחר עדות שאתה יכול להזימה הוא כו' ודילמא אין ה"נ אלא בוודאי ברור להם כשמש היתר גמור בזמניהם ומי הוא זה שיכול לחלק עליהם בדבר שפשט להם היתר ומסתמא כך קבלו ג"כ מרבותיהן הקדמונים ומימיהם אנו שותין וכן ראיתי בתשובה מה"ר מעיל צדק שהיה גדול בדורו מן הגדולים האחרונים ובקי בכל התלמוד שפשט היתר להיות העדים קרובים לדיינים ויכולין אפילו להעיד בפניהם ויכול להיות דוקא בקיום שטרות דרבנן קאמר אכן סתמא כתב והטעם דלא בעינן הגדה בדיני ממונות אלא בקידוש החודש והדיינים צריכין להעיד על אמיתית הענין וא"כ העדות קרובים נהי דלא חשוב הגדה מ"מ חשבינן כאלו ראו הדיינים העניין בעצמו גם הטור לא הביא דעת אביו לפסול עדים הקרובים לדיינים אלא שלא יהיו הדיינים קרובים לא למלוה ולא ללוה ולא זה לזה ובזה כ"ע מודו ואינו קשה למה לא אשתמיט בתלמוד דידן דמילתא דפשיטא הוא דלא גריע מעדים ואדרבה נוסף בהן האוהב והשונא פסול מה שאין כן בעדים ואפילו שני ת"ח השונאים אסורים לישב בדין אחד ומ"מ מאחר שירושלמי והרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולם פסקו בחד סוגיין קשה להם להקל כ"כ נגדם ולבטל דבריהם בפרט שהירושלמי מסייע להן ובדיעבד ג"כ אי אפשר לפסול בהכי מאחר שתלמוד דידן עיקר ולא אישתמיט בהו מילתא ולכתחילה ראוי שיעמוד הדין הקרוב ויושבין אחר במקומו אבל עידי הקיום יכולים להיות קרובים לכתחילה לעדי הדיין כדעת הרשב"א להקל בקיום שטרות אף דס"ל כדעת הרי"ף שלא יהיה העדים קרובים לדיינים אף שהר"ן חולק בזה כדפי'

ס עוד במתניתין דלעיל נאמן אדם לומר זכור אני הייתי בקטנותי שפלונית יצאת בהינומא וראשה פרוע כעין הבתולות וכתובתה מאתים ומפרש בגמרא מ"ט נאמן להוציא ממון אפילו גדול אחר עמו הלא על פי ב' עדים בעינן ולהיות תחילה וסופו בכשרות והכא קטן הוי אלא משום דרוב נשים בתולות נשאת וגילוי מילתא בעלמא הוא ומהימן כה"ג כשיש גדול עמו והרמב"ם כתב ונאמן לומר הקטן זכור אני כו' וטעה בו המ"מ חוץ לכבודו וכתב שרבינו סובר הא דאמר רב הונא והוא שיש גדול עמו לא קאי אלא אקיום שטרות ולא איוצאת בהינומא כו' ובודאי לא עלה על רוחו דהא לעיל כתב אם יש לה עדים שיצאה בהינומא משמע דבחד לא סגיא אפילו גדול ממש אלא דעתו אחד מן העדים קאמר כמו שכתב הטור וכתב עוד המגיד משנה שכן משמע בפ' ז' ובפ' י"ד דהלכות עדות ועיינתי שם בפ' ז' הביא הא דנאמן לומר זה כתב ידו של אבא והוא שיהי' גדול עמו ואפשר ראייתו מדכתב לשם ולא כתב הכא גבי יוצאת בהינומא כו' וכבר כתבתי טעותו שלא הי' צריך לזה שכבר כתב לעיל מיניה בעי לב' עדים ובפי"ד הביא המשנה כולה כל אותם שנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנות ואמת שלא כתב לשם והוא שיהיו גדול עמו אבל מ"מ אין ראיה משם דמשום אינך השינוים שם דלא בעי גדול אחר עמו לא כתב בכולן שהרי נאמן לומר זה כתב ידו של אבא ג"כ לא כתב והוא שיהיה גדול אחר עמו אלא כתב המשנה בצורתה ולולי דמכירנא ביה שהוא אדם גדול מאוד הייתי ח"ו חושבו לאפס אבל חלילה אגב רהיטא ומרוצה יצאה השגגה ממנו

סא עוד במתניתין ושהי' פלוני יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומה מפרש בגמרא שנאמן להאכילו בתרומה דרבנן ולזה הקילו אפילו בכה"ג סגי ולא איירי בגדול עמו דאפילו בגדול לחוד מעלין אותם לתרומה בפרט בתרומה דרבנן דכ"ע ופריך בגמרא דילמא עבד כהן הוא ומשני דמ"ה נקט מבית הספר כלומר שלמד תורה ומסייע לריב"ל דאמר אסור לאדם שילמוד עבדו תורה וק"ו לגוים ועליהם כתבתי בפ' דו"ה סי' ט"ו שגדול עונם ועוד נאמן לומר ושהי' חולק עמנו על הגורן ג"כ להאכילו בתרומה דרבנן ופריך דילמא עבד כהן הוא ומשני תנן כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד בלא רבו דתניא אין חולקין תרומה לעבד בלא רבו פי' דסבר מעלין מתרומה ליוחסין ור' יוסי אמר חולקין תרומה לעבד בלא רבו דאין מעלין מתרומה ליוחסין ופסק הרמב"ם כר"י דמעלין מתרומה ליוחסין דמתניתין אתיא כוותיה ולא נהירא אלא אדרבה מדאמר תנן כמ"ד כו' ולא אמר מתניתין כר' יהודא דאמר מעלין מתרומה ליוחסין ואין חולקין לעבד בלא רבו דתניא כו' אלא דתנן כמ"ד כו' כלומר התנא רצה למנות כל אותן שנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ומצא דין זה אליבא דמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אבל מתניתין גופא ס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ועוד מתניתין ן לא מוכחה כר"י דנוכל לומר מתניתין איירי באחד שמוחזק לו שאביו כהן ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה וכה"ג ליכא למיחש לעבד וכה"ג משני לעיל בפנויה ואתיא ככ"ע ותלמודא קבעי לאשמועינן פלוגתא דר' יהודא ור' יוסי ומוקי אליבא דר' יהודה ולא לפסוק הלכה כמו שכתבתי לעיל סי' נ"ו

סב עוד במתניתין ושהמקום הזה בית הפרס הוא קבר שנחרש שתופס מאה אמה והוא מעיד עד היכין מגיע שיעור הפרס ולא יותר ובא לטהר ומ"ה נאמן ומפרש בגמרא משום דבית הפרס מדרבנן דאמר רב יודא אמר שמואל מנפח אדם בבית הפרס והולך פי' יכול להלוך עליו ולנפח לפניו ולסמוך על זה דאם יש עצם כשעורה רואהו ואע"ג דמאהיל עליו אין עצם מטמא באוהל עד דאיכא שדרה או גולגלת כו' והכא כבר נחרשו אלמא מדרבנן הוא מדסומך על זה והתוס' מפרשים שכבר הלך עליה ועשה טהרות ועכשיו בודק וסומך על זה שלא יטמא הטהרות ואמרינן דמדרבנן הוא דאי מדאורייתא הוא לא הי' סומכין על בדיקה זו לטהר הטהרות ובפרט שמטהרין אפילו למקום הקבר כמו כל שאר השדה א"נ דייק מהא דאמר רב יהודא בר אמי משמיה דרב יהודה דאמר בית הפרס שנידש הרבה ברגלי האדם טהור אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש ברגל ואי לאו מדרבנן לא היו מקילין נ"ל מסברא: