ים של שלמה על כתובות קצו

אחד מ"מ כיון דודאי נכנסים ויוצאים שרי עכ"ה מיימינו ואף שאין משיבין האר"י אבל דברים תמוהים אני רואה חדא לא כ"ש הוא דהתם הילד הי' יום ולילה אצלה אבל הכא את"ל שנכנסים אצלה ביום ס"ס בלילה היא סגורה את"ל דאיירי שאפילו היו נכנסים ויוצאים בלילה מ"מ לא דמי לבנה שהי' אצלה תמיד יום ולילה ואם הרחיק מעט לשאוב מים או כה"ג אז הי' לבו נוקפו לחזור וכל גיעגועיו עליה מה שאין כן בנידן זה וראיה שהביא מחצר לא אדע מה אשיב דבר דשאני התם מאחר שהרבה נכנסים ויוצאים לא חשוב מקום סתירה דומיא דסוטה דבעינן רה"י לסתירה אבל מ"מ חשוב מקום משומר להיות בנחבשה דשמא אנסוה שם מאחר דהוי רה"י לשבת ועוד רש"י פי' להדיא וז"ל חצר שהרבים נכנסים דרך פתחים או פרצות של עשר ומ"ה לא הוי מקום סתירה וכן משמע לשון המשנה להדיא שנכנסו בזו ויוצאין בזו דהיינו כמה פתחים ואי הוי רק פתח אחד לא הוי למימר אלא נכנסים ויוצאים ע"כ לא נ"ל להתיר בכה"ג אלא בענין שכתבתי לעיל סי' מ"ד'

מח מעשה באשת איש שהלכה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ביער בא אחד ותקפה והשני טימאה וצעקה ואין מושיע לה ואין עדים ובאתה לפני רבותינו וספרה המאורע ואמרה נאנסתי והתירוה לבעלה משום מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דת ונתיחדה פי' עם שני פוחזים גם בדרך בעי ג' אנשים כפי מסקנת תלמוד שלנו בפ' עשרה יוחסין סי' ב' שמא הפסידה מיגו שלה וכיון שמודית שנבעלה לאו כל כמינה לומר באונס הי' דכיון דמתיחדה מרצונה ולא מנוולה נפשה כמו שבויה שוב אין לה טענת אונס וראבי"ה התירה דמשום יחוד לא הפסידה מיגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירי דאמרינן בקידושין גבי ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא כו' והדין יצא להתיר ואף ר' שמחה לא סר מדבריו ואסרה כאשר איתא בראבי"ה ומזה נלמוד דלא אמרינן שמא עיניה נתנה כו' אלא היכא שבאתה לאסור עצמה אבל היכא שבאתה ואמרה בלילה פרצו ליסטים את ביתי ונאנסתי או בלילה בא אחד במיטתי במקום בעלי ואין לך אונס גדול מזה ובקשה להתירה לבעלה אסורה מאחר שבקשה להתיר את עצמה לא שייך לומר עיניה נתנה באחר ולא אמרינן איערומי דקא מיערמה ומכאן ניחא לי מה שהי' קשה בעיני על כהן אחד שראה אשתו שהיא נסתרת בלילה אחורי הכותל עם בחור אחד כדין טומאה ושמע קול נשימת תשמיש שאסרה הר' חזקיה ומהר"ם התירה משום דאין אוסרים על היחוד כו' והעיקר בפ"ב דיבמות סי' י"ח בארנו ותלמיד מהר"ם התירה משום עיניה נתנה באחר דאם לא כן כל אשה תעשה כך כדי להוציא עצמה מבעלה כו' והי' קשה בעיני ר' לא שנה ר' חייא מנ"ל וכן מהרי"ח למה לא עלה על דעתו ראיה זו ע"כ נראה דרבו מהתם לא רצה להתיר מכח ראיה זו דלא חיישינן עיניה נתנה באחר היכא שבאתה להתיר את עצמה כהאי עובדא דהתם וראיה מירושלמי איסטרטיות נכנסו לעיר באתה אשה ואמרה איסטרטיות הטיל שכבת זרע בין ברכי כלומר תשמיש ולא כמו שפירש ראבי"ה בספרו שנראה לו לפרש שאינה תשמיש ממש כדמוכח לקמן דבתשמיש איירי והתיר' לאכול בתרומה אתא עובדא אחרינא קמיה דר' יצחק באשה אחת שאמרה הביהם שלי כלומר רועה בהמות שלי פיתני כלומר בא בלילה במקום בעלי ושכב עמי ואין לי אשמה בזה אמר לה אין הביהם אוסר כו' כלומר בתמיה מ"ש משאר בני אדם ואסרה ופריך הכא את אמרית ואסרה הכא את אמרית ושריא כלומר מ"ש המעשה דלעיל שאמרה נמי ששמשה עם הגוי ומשני התם באתה לאסרה את עצמה והתירה כלומר שמא עיניה נתנה באחר הכא באתה להתיר את עצמה שהרי סברה אונס גדול הוא ובקשה להתיר א"כ אין שייך לומר עיניה נתנה באחר ואסורה אף שיש רוצין לפרש דאיירי דוקא לתרומ' דחמיר' דמעלה עשו לענין תרומה וגם אפשר לה [בתולי'] כדאיתא להדיא בגמרא שלזו דפליגי ביה אמוראי ופסק הרמב"ם כמ"ד אין אוכלת בתרומה מ"מ נ"ל שאין לחלק מדאמר לעיל והתירה לאכול בתרומה וכאן אמר לאסור סתם משמע דלבעלה איירי ומ"מ איירי באשת כהן דאי לישראל פשיטא שמותרת מכח מיגו לכ"ע ועוד נראה דלשון המשנה דנדרים משמע הכי האומרת טמאה אני לך ולא שנה התם בקצרה האומרת נטמאתי אלא משמע דוקא בכה"ג הוא דאמרה משנה אחרונה עיניה נתנה באחר אף שיש לומר דארבותא דמשנה ראשונה קאי דאפ"ה לא חשו לומר עיניה נתנה באחר מ"מ מניין להוציא המשנה מפשטה הבו דלא לוסיף עלה הנראה בעיני כתבתי

מט מתניתין עיר שכבשוה כרכום פי' מצור כל כהנות שבתוכה פסולות לכהונה ואם יש להן עדים שלא נאנסו אפילו עבד ושפחה נאמנים ואין אדם נאמן ע"י עצמו ולקמן מפרש בגמרא ופריך ורמינהו בלשת פי' חיל שבאו לעיר בשעת שלום החביות של יין פתיחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אילו ואילו מותרת לפי שאין להן פנאי לנסך אמר רב מרי לבעול יש פנאי דתסיף יצרייהו לנסך אין פנאי ר' יצחק בר' אליעזר משמיה דחזקיה אמר כאן בכרכום של אותה מלכות פי' שבאתה לכבוש עיר הסמוכה למלכות ואין אימות חיל ומתנה אחריהן ויושבין בטח ובועלין ומנסכין והתם במלכות אחרת שאימות מלכות שבאו בגבולה עליהן ואין בועלין ומנסכין כך פי' ר"ח והתוס' בשם ר"ת והרמב"ם ופריך של אותם מלכות נמי אי אפשר דערק חדא מינייהו ומאתר שכן איכא למימר אכל חדא וחדא דלמא ערקת ולא נאנסה ובשבויה הקילו כדלקמן גבי מחבואות כו' ומתרץ שהקיפו בשלשלאות של ברזל שישמעו קול הנכשל עליהן ובעצים ובכלבים כדי שלא יוכל שום אחד לברוח מן העיר והרי"ף לא הביא הך שנויא דכאן כרכום של אותה מלכות כו' וכתב הרא"ש וז"ל וק"ל כשנויא דרב מרי דבמסכת ע"ז רמי מתניתין אהדדי ומשני להו כדרב מרי ולא בשנויא אחרינא ולכך לא הביא רב אלפס ז"ל סוגיא זו לפי שאינו מחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת אלא בכל ענין הכהנות אסורות והיין מותר ע"כ ותימא לדחות כל הסוגיא דהכא דאזלא אליבא דחזקיה דמחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת ואליבי' פליגי לוי ורב יהודא משמיה דשמואל ור' אבא בר' זבדא ור' יהודא בר' נשיאה ורבנן כולהו ס"ל הכי ואי אפשר למדחי כל הסוגיות בעבור שלא הביאו דכמה זימנין איכא בתלמוד כה"ג דבמקום אחד מקצר ובמקום אחד מאריך ובמקום אחד סותם ובמקום אחד מגלה וכה"ג כתבתי בפ"ב דב"ק דבמקום אחד בעי התלמוד ולא נתפשט ובמקום אחר פושט ע"כ אין זה דיוק הכרחי לדחות הסוגיא דהכא ע"כ נראה כמו שפסק הרמב"ם דאין לאסור הכא אלא באותה מלכות אבל במלכות אמרת שריא וכן דעת רוב קדמאי ובתראי ומ"מ נראה האידנא לא בקיאין בזה אי איכא אימות מלכות אחרת עליהם או לא וראוי לאסור בכל הכרכום בשלשלאות כו' בין הקיפוהו בין לא הקיפוהו כי מי בקי בשמירה זו ואף האידנא יש שומרים מתחלפים למשמרות ואי אפשר לברוח אלא אחת מאלף ואף מן הסתם אינם נאמנים לומר נברחתי ומ"מ יש מקומות שהמלך גוזר שלום על העיר וגוזר בגזירת עונש נפש שלא יגעו בשום אנשי העיר אין לאסור וצ"ע היטב ושאילת חכמים שבדור והכל לפי הענין וגבי יין נסך נמי נראה שאין להתיר אלא במלכות אחרת אבל באותה מלכות לא שריא ומה שיש מקשים על הרמב"ם שהכא גבי איסור נשים מחלק בין כרכום של אותה מלכות כו' ולשם גבי יין נסך כו' אינו מחלק אלא סתמא כתב להתיר ואומרים שדעתו לפרש פרש"י שמה שאמר חזקיה כאן בכרכום של אותה מלכות כו' הוא כמו לא שנו ולא קאי אשנוייא דיין נסך כלום אבל אין הלשון מחוור כן דא"כ הי' לו לומר לא שנו ומה הלשון כאן וכאן דקאמר אם לא לשנויא רומיא דמתניתין דהכא איין נסך וכן כתב הרמב"ם ואדרבה המקשים על הרמב"ם טועים בדבריו כי להדיא מדקדק גבי יין נסך בלשונו דאינה מותרת אלא במלכות אחרת דהכי כתב וז"ל בד"א דאסרינן על הכהונה בגדוד של אותה מלכות שהם מחושבים בעיר ואינם יראים לפיכך חוששין שמא נבעלו אבל בגדוד של מלכות אחרת שפשט ושטף ועבר לא נאסרו הנשים מפני שאין להן פנאי כו' וגבי יין נסך כתב וז"ל גדוד שנכנס לעיר דרך שלום ע"ד בשעת מלחמה אם פשט הגדוד ועבר מותרת שאין פנאי משמע דאיירי דוקא בפשט ועבר כמו הכא רק שקיצר לשונו ולא מפרש כ"כ להדיא וסומך על מה שחילק ופירש הכא גבי נשים ומ"מ נראה שאין להתיר בשום ענין האידנא החביות פתוחות אפילו בכרכום של מלכות אחרת דאין אנו בקיאים אם אימות מלכות עליהן או לא כמו שפרשנו הנלע"ד כתבתי

נ אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן אם יש מחבואה אחת שיכולה להסתר שם מצלת על כל כהנות ומסקנת הסוגיא אפילו המחבואה אינה מחזקת אלא אשה אחת אפילו הכי מצלת על כולן והיכא שאמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי אפ"ה נאמנת במיגו דאי בעי אמרה נחבאתי וה"ה היכא שיכולה למלוט מן העיר ואמרה לא נמלטתי וטהורה אני דשרי לבעלה דבעית הן בגמרא ולא נפשטו ואזלינן בהו לקולא כן פסק הרי"ף והרמב"ם וכן כתב הרא"ש דקיל הוא לחכמים בדבר שבויה מאחר שאין כאן טומאה ודאית ומ"ש הר"ן דאפילו מן הסתם שריא לכולהו ואינה צריכה לומר נחבאתי אמת שמשמעות התלמוד משמע דשריין בסתמא מ"מ הגדולים אשר במדינה בודאי שואלים אחר נשים אי כל חדא וחדא אמרה נחבאתי נאמנת ואפילו במחבואה שאינה מחזקת אלא אחת ואי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי ג"כ נאמנת במיגו ואם תודה בודאי אסורה ולמה לנו להקל שלא לשאול כי לאו כולהו נשים דיני גמירי וסברי אפילו באונס מותרת והמרבה לבדוק בשאילה ובדרישה אולי תודה הרי זה משובח רק בזה מסתפקינא היכא דליכא אלא מחבואה אחת שמצלת על אחת ואי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי דאימא אין כאן מיגו טוב דהיתה מתיראית שמא יכחישו אותה לומר הלא אינה מחזקת אלא אחת וזה לא מבואר להדיא בתלמוד אבל מסתברא שאם כל הכהנות שבאתה לפנינו כולן אמרו לא נחבאתי ולא נטמאתי כל חדא וחדא אית לה מיגו אבל היכא שאמרה אחת נחבאתי והשניי' לא נחבאתי ולא נטמאתי דאין כאן מיגו טוב כדפי' נראה מבעלה לא תצא ואכן לא תנשא לכתחילה לכהונה הנלע"ד כתבתי וההוא גברא דאגר חמתי כו' מקומו בפ' האומנין: