ים של שלמה על כתובות קצה

בתפיסות תמורות ויסורים כעל ידי נפשות ופיתוי אותם להשתמד יש עם בעליהם ויש בלא בעליהם ואחר שמצאו יד לברוח ברחו וחזרו לדת ישראל והתירו לבעלה ישראל אבל היכא ששהתה קצת ולא חזרה לדת ישראל עד זמן רב אין להתיר כלל וה"ה היכא שלא שמה לבה לחזור עד שהוציאו אותם ישראל אפילו אנסוה אותה לשמד בימי נערותה והיתה מאורסה שאסורה למארסה ישראל אפילו אמרה שלא נבעלה כלל כמו שפסק במרדכי בשילהי קידושין שהמסקנא שאין להתירה כלל ומה שנמצא כתוב במרדכי ארוך בכתובות שרבותי' התירו ארוסה לבעלה היכא שאנסוה לשמד ונטמעה ביניהם כמה ימים היינו לשם שהי' גילוי מילתא שהי' לה אונס ולבה הי' לחזור ולא שהתה ביניהם אפילו יום אחד אלא הכל באונס ולכהונה היכא שהמירה דתה ברצון נפשה בלא גזירה ואונס פשיטא שאפילו לבעלה ישראל לעולם אין להתירה וכן פסק רש"י בתשובה ואיש ואשה שהמירו דתם לא מיבעי בעת הגזירה שמותרים להיות יחד אחר שחזרו לדת ישראל אלא אפילו המירו במזיד אחר שחזרו לדת ועשו תשובה מסתמא ולא עברו על כל התורה וגם בעלה משמרה דאפילו הגוי שומר אשתו כדאיתא בפ' הנשרפים אליבא דרב דימי וגבי ישראל שנולדו בקדושה והורגלו בקדושה וחזרו לקדושה כ"ע מודים דשרי וכן פסק הרשב"א בהג"ה מימוני וכן מצאתי בתשובת אחרונים שפשטה הוראה זו ואף לכהונה נראה דשרי מאחר שהטעם שהבעל משמרה אבל היכא שנשבה בתפיסת ע"י נפשות ונשתמדו והוא כהן ואח"כ חזרו יחד לדת ישראל דאסורה לו מטעם נחבשה אע"פ שלא כדין נחבשה מ"מ דינם כסתם נחבשה דהוי כשבויה ואע"ג דהבעל הי' אצלה בתפיסה ומעיד שלא נגעו בה יד לא עדיפא מסתמא שבויה דלקמן דאין אדם נאמן על אשתו כדלקמן דמעלה עשו ביוחסין ומ"מ אם יש עד אחד שמעיד עליה שלא נגעו בה מעת שתפסוה עם בעלה עד שהוציאו אשתו מן התפיסה להמיר דת שריא אף לכהונה הנראה בעיני כתבתי ועיין לקמן סי' נ"ג

מו גרסינן במסכת' ע"ז ריש פ' אין מעמידין אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שחשודים על הרביעה ואשה לא תתיחד עמהן מפני שחשודים על העריות ופריך ורמינהו לוקחים מהן בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ונרבע כו' רבינא אמר לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד ומנא תימרא דשני לן בין לכתחילה בין בדיעבד דתנן לא תתיחד האשה עמהן כו' ורמינהו האשה שנחבשה ע"י ממון מותרת לבעלה אלא לאו ש"מ שאני לן בין לכתחילה בין בדיעבד ממאי דילמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו טעמא דמירתת משום הפסד ממונו ותדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסור מ"ש ממון מנפשות וא"ל דוקא ע"י נפשות הוא דאסירי כדפי' לעיל דמיתרצת מפני פחד נפשה אבל לעול' ע"י ממון שריא משו', יעבד הא ע"כ לאו דוקא ממון קאמר מדקתני ע"י נפשות כו' משמע שלא ע"י נפשות שריא לישראל ולא קתני ע"י ממון מותרת אלא לאשמעינן דאפי' לכהן מותר' וע"כ היינו טעמ' משו' טעמא דמירתת ומסיק ותו לא מידי פירש אין להקשות על זה דודאי משום מירתת הפסד ממונא הוא דשריא ר' פדת אומר לא קשיא הא ר' אליעזר דחיישינן לרביעה הא רבנן דלא חיישינן לרביעה ופסק רא"ם מהא סוגיא אשת כהן שנתיחדה עם הגוי שעה אחת כדי ביאה אסורה לכהונה וכותבים התוס' א"כ לא הנחתה בת לאברהם אבינו שתשב תחת בעלה כהן וי"ל דדיחוי דרבינא אמת דיש חילק בין לכתחילה בין בדיעבד וע"י ממון לאו דוקא קאמר אלא כל היכא שלא ע"י נפשות אפילו שלא ע"י ממון מותרת לבעלה וע"י ממון דקתני לפי שסתם תפיסה ע"י ממון או ע"י נפשות הוא והרא"ש נמי כתב וז"ל ולאו דוקא ע"י ממון אלא ה"ה נשי דגנבי גנבי או חפסוה כדי שיפדוה דאיכא למיחש להפסד ממון שרי בדיעבד אפילו לכהן וכן הביאו בעל הת"ה סי' רמ"ב ולא נהירא כלל דדברי רבינא אמת וע"י ממון לאו דוקא קאמר דא"כ מאי קאמר תדע ועוד הלא מסיק ותו לא מידי משמע שאין להשיב על ראיה זו כלל וכן כתב ר"ת דע"י ממון דוקא קאמר כדפי' לעיל בכ"ה מ"ד על כן נראה בעיני שבודאי דברי רבינא אינו אמת אע"פ שהוא בתראה כי עיקר סברתם מכח ראייתו שאמר ותדע וסבר דלאו דוקא מחמת ממון קאמר ומאחר שנדחה ראייתו אזלא סברתו אלא דברי ר' פדת אמת שתירץ המשנה כר' אליעזר ועל זה אנו סומכים להעמיד בהמות בפונדקאות שלהם דאנו ס"ל כרבנן ולא חיישינן לרביעה ומ"ה קבע דברי ר' פדת באחרונה אף שהוא קשיש טובא מרבינא אלא להודיע שדבריו עיקר וכן פסק ר"ת ועוד תימא היכא בא להתיר אשת כהן שנתיחדה מהאי דנשי דגנבי גנבי הלא נשים דגנבי גנבי ע"כ לאו לכהונה קאמר מדקאמר שריין לבעלן ולא קאמר שריין לכהונה דליכא לתרוצי כדתרצינן הא הכי לעיל סי' מ"ד ועוד התם מביא נשי דגנבי גנבי בעניין הסוגיא דאונס גבי ישראל מותר ועוד בתשובה דלעיל סי' מ"ה מדמה לנחבשה ע"י נפשות שלא כדין ובמרדכי סוף קידושין כתב להדיא דשרינן לבעלה ישראל וכן פי' רש"י לקמן עוד כתב הרא"ש שינויא אחרינא וז"ל והר אלחנן ז"ל פירש דודאי פשיטא ליה דביחוד מועט אין לאסור אשת כהן אלא שינויא דרבינא אבהמה קאי וקאמר בדיעבד לא חיישינן לרביעא אפילו ששהתה בביתו ימים רבים ואהא מייתי ראיה דאשת כהן שנחבשה והיתה ברשות הגוים ימים רבים דשריא ודחי תלמודא הא דשריא בנחבשה משום דירא להפסיד ממונו אבל בנחבשה תחת ידו ואין לו עליה או על בעלה ממון אסורה אפילו בדיעבד וה"ה בהמה שהיתה ברשותו אסורה בדיעבד אבל פשיטא היכא דאיכא תחת ידי הגוי התם וודאי מירתת ואין לאוסרה על אותו יחוד וכה"ג בתוס' ולפי זה היכא דנתיחדה לזמן מרובה ביניהם אפילו מדעתה שלא נחבשה אפילו הכי אסורה ולא נהירא דחילוק זה לא הוזכרו לא במשנה ולא בגמרא דהתם אבל ר' ברוך בעל ספר התרומות כתב דנתיחדה מעצמה אין בו צד איסור לכהונה בדיעבד ומה שאומר אפילו בדיעבד אסורה היינו בנחבשה שהיא מסורה בידם ואין מושיע לה כמו בהמה שאינה יכולה לצעוק ולרמוז אבל נתיחדה מעצמה אין בו צד איסור בדיעבד ומ"מ נראה דבודאי לכתחילה אסורה להתיחד אפילו שעה אחת עם הגוי ואין לומר א"כ ש"מ שיש לחלק בין בדיעבד לכתחילה זה אינו בודאי בדבר המסתבר ראוי לחלק אבל להתיר בהמות שאין יכולה לצעוק ולא לרמוז כדאיתא בירושלמי ולהביא ראיה מנחבשה בידיהם ואפ"ה מתירים בדיעבד על זה אומרים לעולם אפילו בדיעבד אסורה מאחר שהסברה נותנת לאיסור וכן דעת הרמב"ם בנתיחד לחוד ליכא שום איסור לאוסרה על בעלה כהן שכתב כיון שנעשים ברשות גוים נאסרה משמע דוקא כה"ג שבעל כרחה הוליכה לשם אבל לא מעצמה ומה שנמצא כתב בה"ג והסמ"ג הביאו גבי ראוה מדברת וכו' אשה שנסתרה עם הגוי הרי היא כשבויה ופסולה לכהונה התם איירי שנסתרה בסתר במקום הצנע שרגלים מוכיחות שעל דבר עבירה ופריצות הוא שנסתרה לשם ואפילו לא נתרצת לתשמיש מ"מ שמא אנסה ואין זה דומה ליחוד בעלמא וחילוק גדול יש בין נסתרה לנתיחדת וכן כתב מהרי"ק בשורש ק"ס ועוד כתב שינויא אחרינא דאפשר לאסרה על כהונה אסרינן בנתיחדה אבל אין מוציאין אותה מבעלה ביחוד ע"כ ולא נהירא לי דלא מצינו איסור לכהונה אלא שבויה אבל לא יחוד בעלמא דא"כ לא הוי ליה למימר שבויה פסולה לכהונה אלא נתיחדה עם הגוי אלא עיקר כמו שפי' דוקא נסתרה הוא דאסרינן לכהונה אבל נתיחדה לא אסרינן כלל ומ"מ נסתרה עם הגוי לא אסרינן לבעלה ישראל דאין אשה נאסרה לבעלה אלא בקינוי וסתירה אבל לא בסתירה לחוד ואפילו בסתירת גוי אף שפרוצים בעריות מ"מ ס"ס איכא שמא זינתה בתשמיש שמא לא זינתה אלא שאר פריצות היו מיעוך שדים ונישוק ודיבוק ושיגעון ואפילו תאמר שהגוי אינו מתאמץ למשול ברוחו ובתאותו ורבעה שמא באונס הוה ואין שייך לומר בנידן זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס אלא לענין תשלומי שומרין מה שאין כן לכהן מאחר שנסתרה אדעתא דזנות ופריצות שמא אנסה ורבעה ואין זה סותר לעובדא של מהר"ם שהתיר אשת כהן אף שנסתרה עמו אדעתא דזנות ופריצות שהרי שמע קול נשימותיהן כעין המשמשים כדלקמן בסי' מ"ח שאני התם דהוי עם ישראל שאינן פרוצים בעריות ואע"פ דגם השטן היו ומרקר ביניהם לשיגעון ולפרוצות ומיעוך שדים וכה"ג גוף המעשה דחמירו לישראל בודאי התאפקו ומשלו ברוחם מה שאין כן בגוי ואל תתמה בדבר כמו שיש לחלק בין נסתרה לסתם יחוד כך יש נמי לחלק בין נסתרה דגבי גוי לנסתרה לגבי ישראל ואפילו בין נסתרה לנסתרה דגבי ישראל יש לחלק ותדע דהא כתב הרמב"ם שאין האשה מפסדת כתובתה אלא בקינ' לה כבר וגבי דבר מכוער כתב שמפסדת כתובתה אפילו בלא קינוי וכתב שדבר מכוער הוא שיוצאין שניהם ממקום אפל דמקום אפילו יותר גרוע משאר מקום סתר ומ"מ כתבתי בפ"ב דיבמות סי' ט"ז שלא אסרינן בשום כיעור ולא מפסידים הכתובה אלא בעדי כיעור בצירוף קלא דלא פסק נחזור לסוגיא דידן והיכא שהלכה מעצמה לבין הגוים ויש רגלים לדבר שרגליה לרע ירוצו ראוי לאוסרה לכהונה אפילו בנתיחדה בדעת אפילו בזמן מועט אבל לא לישראל אפילו נתיחדה כמה ימים מדעת שניהם וכן פסק ראבי"ה בשם אביו להתיר לישראל כמו נחבשה ומה שהתיר מהרי"ק בתשובה אשת כהן שאמרה להמיר דתה ונתיחדה עם הגוי כל כה"ג לא נ"ל להתיר לכהונה מאחר שאמרה להמיר דתה א"כ גרוע מנחבשה ע"י נפשות דאסורה אפילו לבעלה ישראל רק שהוא התירה מטעם שלא הי' שם יחוד גמור והוה כאלו אנן סהדי שלא נבעלה ע"כ צריך עיון היטב שלא תטעה מדבריו להתיר יחוד אפילו לישראל היכא שאמרה להמיר דתה א"ל שיש הוכחה שלא היו שם יחוד גמור

מז פסק מהר"ם בתשובה על אשת כהן שנחבשה בידי גוים ויהודים נכנסים ויוצאים לשם אצלה דשריא לבעלה מכ"ש מזה המעשה דאמרינן לקמן מעשה באחד שנשבה עם אמו והי' אותו הבן מסיח לפי תומו ואמר נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאב מים דעתי על אמי יצאתי ללקוט עצים דעתי על אמי והושיאו אותה לכהונה על פיו ויש להביא ראיה ממתניתין דטהרות דמייתי לה פרק עושין פסין חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים בזו לא חשיב לה ר"ה לטומאה ואע"ג דידוע דבאותו יום לא היו שם נכנסים ויוצאים מ"מ לא חשוב לה סתירה כ"ש הכא דודאי היו נכנסים ויוצאים שם ואע"ג דליכא חצר אלא פתח