ים של שלמה על כתובות קצג

מ ת"ר אלו כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהיה עמהם שלישי שנים מעידין על זה ושנים על זה אבל לעניין חשש ממזרות ועבדות אין צריך שום עדות כדאיתא בפרק החולץ גבי גוי ועבד הבא על ישראל וא"ל רב יודא וכן רבא כה"ג זיל גלי למקום שאינם מכירין אותך ויתנו לך בת ישראל כשרה וכן ההוא גוי דסליק ואכל פסחים בירושלים אף שכתב הרמב"ם בפ' י"ג דהלכות איסורי ביאה מי שאמר נתגיירתי בב"ה שנאמן במיגו שיכול לומר ישראל אני ודוקא בא"י ובימים הראשונים שחזקה הכל שם בחזקת ישראל אבל בח"ל או האידנא אפי' בא"י צריך להביא ראייה נראה דוקא אמה שאמר נתגיירתי דאין זה מיגו טוב מאחר שאינו בב"ה האידנא או בח"ל כולם בחזקת ישראל אבל אי אמר ישראל אני נאמן בלא ראייה כן דעת ר"ת והרמב"ן והרשב"א והטור ולא כדעת רש"י והרמ"ה ונחזור לבריית' רב יהוד' אומר אף להאכילו בתרומ' אינו נאמן עד שיהי' ג' והא דתנן איפכא בפרק ג' דדמאי החמרין שנכנסו לעיר ויש להן למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש כלומר אינם טוב ושל חבירי ישן שלי אינו מתוקן בתרומ' ומעשר ושל חבירי מתוקן אינו נאמן יהודא אומ' נאמן הא דסבר הכאר' יהוד' אינו נאמן לאו משום דחייש לגומלין דהא הכא לא חייש אלא דר' יהודא סבר מעלין מתרומה ליוחסין ומ"ה צריך אף בתרומה שני עדים ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין ורבנן סברי דהתם אינם נאמנים וחיישי' לגומלין היינו טעמא דאיירי שכל אחד מן החמרין יש כלי מחק שמוחקים התבואה בידו ומוכח שלמכור בא וכששואלין אותו לקנות אמר חדש הוא טבל הוא אינו רוצה למכור קנו מחבירי בודאי גומלין הוא שכשיגיע למקום אחר אומר חבירו עליו להיפך ורב יהודה לא חייש לכלי שבידו ובירושלמי מפרש טעמא דרב יהודא דהקילו בה משום חייהם של בני עיר שיקנו מהם תבואה ואין הלכה כרב יהודא וכן פסק הרמב"ם אבל תימא שלא ביאור אותה לשם בפירוש המשנה ולא בסיפא דאיירי דוקא בכלי אומנות בידו אבל רש"י פי' בזרעים כן לעניין תרומה דהכא פסק הרמב"ם כר' יהודא דאינו נאמן בתרומה דאורייתא לפי שסובר הלכה דמעלין ממנה ליוחסין ומתניתן דלעיל דמעלין לכהונה על פי עד אחד לאכילת תרומה היינו בתרומה דרבנן ומ"ה כתב כל מי שרואים אותו שאוכל בתרומה דאורייתא מעלין אותם ליוחסין אפילו לשמש ע"ג מזבח מ"ה כתב נמי שכל הכהנים בזמן הזה אפילו שאין להם יחוס מ"מ בחזקת כהנים הן שאוכלין בתרומה בזמן הזה דרבנן והוסיף הראב"ד אף בזמן הזה אין הכהנים אוכלין אלא תרומת ח"ל שהיא דרבנן ולא תרומת א"י שהיא דאורייתא אף בזמן הזה כמו שהוכחתי בפ' הערל ותימא לי במה שסובר הרמב"ם דמעלין מאכילת תרומה ליוחסין וליחוש דלמא עבד הוא וכן פריך לקמן בפרקן ומוקי לה שחלקו לו בבית הגרנות וסבר דאין חולקין לעבד תרומה בלא רבו אבל מאכילת תרומה לכ"ע אין מעלין וכן פ' התוס' להדיא ומ"מ נ"ל דשפיר מצינו לומר מעלין מאכילת תרומה ליוחסין כגון דמוחזק לן באבוה שהוא כהן רק שנפק עליה קלא דבן גרושה דכה"ג מעלין שפיר או שמוחזק לן שהוא ממשפחת ישראל בודאי אבל אינו יודעים אם כהנים הם כה"ג איכא למימר דמעלין ונמצא דברי הרב מתוקנים קצת אבל מדבריו לא משמע הכי אלא סתמא כתב גם מה שכתב שהכהנים בזמן הזה שאין להם יחוס אוכלים בחזקת אבותם בתרומה דרבנן לא נהירא אלא אפילו דאורייתא הי' אוכלין בזמן שהיו להן אפר פרה אפילו אחר החורבן כמו שכתוב ר' ברוך בעל התרומה ולא בעינא יחוס אלא מי שהורע כחו כגון אותם שבימי עזרא שבקשו כתבם ולא מצאו כמו שפי' התוס' ומשום האי ריעותא לא היו אוכלים זבחים ואפילו תרומה דאורייתא לא היו אוכלין כדאיתא בסוגיא אבל בשאר כהנים אחר שבטל היוחס אוכלים אותם על פי' חזקת אבהתא לולי האידנא משום טומאה אין אוכלין תרומה א"י כלל כדפ' בהערל ולענין פסק הלכה נראה דהלכה כרבנן בכל דוכתא לגבי יחיד ועוד דוחק הוא לאוקמי סתמא דמתניתין בתרומה דרבנן דדוקא לקמן בסוף פירקן מוקי סתמא תלמודא מתניתין בתרומה דרבנן משמע היכא דלא פריש איירי אף בתרומה דאורייתא ועוד מאחר דפליגי לקמן ר' יהודא ור' יוסי סבר אין מעלין הלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודא וכן סבר נמי ר"י לקמן וסתמא דמתניתן דמוקי לקמן כר' יהודא אין ראייה כאשר אפרש לשם ועוד כל הך ברייתות דמביא בסוגיא ראייה לנשיאת כפים מינייהו כולהו ס"ל דאין מעלין מתרומה ליוחסין לפי מאי דדחי תלמודא והא דאין נאמן להשיאו היינו באשה בדוקא מד' אימהות וכדי שישמש בנה ע"ג המזבח וכדפי' ר"ת ושם בפ' עשרה יוחסין ע"ש סי' ה' וסי' י"ב

מא איבעיא להו מהו להעלות משטר ליוחסין היכא דכתוב בשער אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתמי סהדי מי אמרינן הך סהדי אמנה שבשטר קא מסהדי או אכולא מילתא קמסהדי ופליגי ביה רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין ולא איפסק הלכתא כחד מינייהו מ"ה אין מעלין ליוחסין דאזלינן לחומרא בפרט גבי יוחסין וכן פסק הרמב"ם ונראה ליוחסין דווקא דאין מעלין אבל לתרומה דאורייתא מעלין דהא לא אבעי אלא ליוחסין אבל לשאר דברים מקילין ולא נימא אמנה שבשטר קמסהדי דמין הדין היו ראוי להאמינו אפי' על פי עצמו מאחר שאמר כהן אני ורוצה לאכול תרומה וג"כ בידו הוא כמו שהאמינו חכמים למי שאמר ישראל הוא ועוד התם נסיב בת ישראל אבל הכא אי בעי לאכול תרומה שלו בידו הוא ומאי איכפת לן ופשיטא דראוי היו להאמינו אלא שהחמירו לענין כהונה א"כ בדבר קל מעלין אותו לכהונה מאסר שאין ליוחסין וכן פסק הרמב"ם דמעלין לכהונה רק שכת' שלתרומה דאורייתא דאין מעלין וזהו לפי סברתו דלעיל שמדמה תרומה דאורייתא לנשיאות כפיים כדלעיל סי' מ' וכבר כתבתי דעתו דלא נ"ל דבריו וגם דווקא בכה"ג הוא דפליגי היכא שכתוב אני פלוני כהן כו' אבל היכא שכתוב זכרון עדות שבא לפנינו פלוני כהן ולוה מפלוני וחתמי סהדי פשיטא דקמסהדי עליה שהוא כהן ומעלין אותו ליוחסין אף שהרמב"ם חולק אף בזה וכן יראה מדברי התוס' שהקשו על מה דמסיק אי אמרינן אמנה שבשטר קמסהדי והא אמרינן בגט פשוט שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת משלשין ואם היו משולשים יכתבו כהן ומאי מהני מאחר דעדים חותמים על השטר אע"פ שאינם יודעים אם כהן הוא כו' ואמאי לא לישני דאיירי התם שיכתבו בלשון סהדי' זכרון עדות כו' כדפרישת אלא ש"מ דלא ס"ל לתוס' לחלק בזה מ"מ לישנא דתלמודא משמע להדיא דוקא בכה"ג שכתב אני פלוני כהן כו' וכן פסק הרא"ה וכן דעת הרשב"א ועיקר

מב איבעי' להו מהו להעלות מנשיאת כפים ליוחסין כו' פליגי ביה ר' חסדא ור' רבינא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין וצא איפסק הלכתא כחד מנייהו ואזלינן לחומרא שאין מעלין אותו ליוחסין אבל לתרומה דאורייתא מעלין מנ"כ כמו שמעלין מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא כדמוכח מן הסוגיא וכמו שמעלין מנשיאת כפים לתרומה כך מעלין אפילו מחזקה לתרומה היכא שיש אחד שראוהו שעלה במקום כהן בחזקת כהונה אפילו בעד אחד מעלין אותו לתרומה אבל ליוחסין אפילו בתרי סהדי אין מעלין כה"ג דלא עדיף מנשיאת כפים דלא מעלין ממנה ליוחסין וכי היכא דקרא במקום כהן דמעלין אותו לכהונה ה"נ היכא דקרא במקו' לוי מעלין אותו ללויה ונראה אפי' בזמן הזה מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן לא לקרא בתורה ולא לישא כפיו אע"ג דליכא למיחש לתרומה האידנא אפילו הכי נשיאת כפים ג"כ דאורייתא ועוד אולי יבנה ביהמ"ק וכן פסק הרמב"ם אבל אוסר עצמו בגרושה זונה וחללה ואינו מטמא למת ואם נשאת או נטמא לוקה והנבעלת לו היא מפסולי כהונה כגון גרושה זונה היא ספק חללה זרעה ספק שמא ישראל הוא ואין כאן חילול ואף שר' משה הכהן השיג על הרמב"ם מכח המנהג מ"מ כתב הר"ן שדברי הרמב"ם עיקר וכן נראה לי אע"ג דליכא האידנא תרומה מ"מ אין ראוי לעשות כן ומה שלא נהגו כן מנהג טעות הוא ואני אומר שהאידנא אין מדקדקים בזה לפי שידי המון גברה עלינו מי יאמר מה תעשה וגם בעו"ה היודעים מועטים ואין מי ששם על לבו להיות בקי בחדרי התורה ומ"מ מצאתי כתוב בשם הר' שלמה בן הרשב"ץ אם יעיד אחד מן האנוסים שאחד מהם מוחזק בכהונה מעלין אותו לקרות בתורה ואין חוששין שמא אמו גויה שכל האנוסים נזהרים מלהתחתן בגוים ולא חיישינן למעוט דכל דפריש מרובה פריש עכ"ל וקולא היא וסמך על מה שלא נמצא תרומה האידנא והיכא שבא אחד ומסיח לפי תומו ואומר זכורני כשהייתי תינוק מורכב על כתיפו של אבא והוציאני מבית הספר והטבילוני לאכול בתרומה נאמן ויראה מדעת התוס' שצריך לומר והוציאנו מבית הספר וכן כתב הרמב"ם אבל הטור משמע שאין צריך

מג תניא הרי שבא ואמר בני זה כהן הוא נאמן להאכילו בתרומה דמעלין לכהונה על פי עד אחד ואע"פ שהוא קרוב שהרי בידו להאכילו תרומה ואין חוששין שמא מעלין אותו ליוחסין והרמב"ם הביאו בלשון זה אף שנאמן הוא על בנו לומר שהוא כהן אבל אינו נאמן ליוחסין וכתב עליו המ"מ אינו נאמן ליוחסין היינו להשיאו אשה כדאיתא בברייתא בשם רבי וקשה למאי צריך להימנותא דליה הלא כל המשפחות בחזקת כשרות הן כמו שהביאו הרמב"ם גופו לעיל בפרק י"ט וא"ל להשיאו בת כהונה קאמר הלא לא הוזהרו הכשרות להנשא לפסולים וצריך לומר דהרמב"ם ס"ל דלא אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות אלא במשפחה דאית להו חזקה קאמר כו' ועוד כתב די"מ לאו דוקא להשיאו אשה קאמר אלא כלומר כהן שהוא כשר ובדוק אינו יכול לישא בתו וכן משפחות הבדוקות שאינם נושאים ממשפחה שאינה בדוקה מיוחסין גם בתו אין נושאין ומ"ה כתב הרמב"ם אינו נאמן ליוחסין ולא כתב להשיאו אשה ע"כ תוכן דבריו וה"נ הטור שכתב להדיא שכל המשפחות בחזקת כשרות משמע אפילו לית להו חזקה מוכרחין אנו לתרץ דלאו דוקא להשיאו אשה אלא שאינו נאמן ליוחסין לענין שכהן בדוק לא יכול לישא את בתו כמו שכתב המ"מ ומ"ה כתב נמי הטור סתמא אינו נאמן ליוחסין ולא כתב להשיאו אשה כדברי הברייתא והא דאינו נאמן ליוחסין פי' אפילו עד אחד עמו דצריך שני עדים כשרים ליוחסין כדברי רבי וכן הלכה וכאשר פרשתי פי' התוס' והוא עיקר כאשר מוכח מגוף הברייתא והא דאמרינן בפ'