ים של שלמה על כתובות קצב

לה מתני' אמרה נשבתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ג"כ כאן נראה לכאורה שאין צריך תוך כדי דיבור מאחר שאינה עוקרת דבריה הראשונים כמו שכתבתי לעיל בסי' כ"ט גבי אמרה א"א הייתי וגרושה אני אבל מ"מ נראה בעיני דהכא צריך תוך כדי דיבור מאחר שאמרה שבויה אני כאלו פסלה עצמה לכהונה דסתם שבויה פסולה לכהונה ועכשיו חזרה ואמרה איני כסתם שבויה אלא טהורה אני א"כ אי לאו דאמרה תוך כדי דיבור שויה נפשה חתיכה דאסורא ואינה דומה לא"א וכו' דאין זה שום פסול וגם א"א יכולה להפטר ע"י גט או מיתה אבל איסור שבויה פסולה לעולם לכהונה אלא שיש עדים ומאחר שבעצמה אינה מעידה להכשיר עצמה א"כ אנו תו לא נכשירנה בדיבורה וא"ל אמאי צריך טעמא שהפה שאסר וכו' ת"ל שחזרה תוך כדי דיבור נ"ל דקמ"ל דלא תימא דאין שייך כדי דיבור אלא בחזרה אבל הכא שעומדת בדבריה הראשונים שהיא שבויה א"כ הא שצריכה ראייה לפרש דבריה אע"פ ששבויה היא מ"מ טהורה היא לכן אמר דנאמנת משום מגו דהפה שאסר וכו' ומ"מ אין צריך כדי דיבור כל זמן שעוסקת באותו עניין ומספרת איך נשבת וכל הסיבה חשיב הכל כדי דיבור כדי שלא תפסיק מאותו עניין כמו שכתב הרמ"ה וכן כתב התוספת להדיא בפ' אלו נערות כה"ג

לו מתני ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת אפילו אמרה קודם שבאו עדים רק שהב"ד לא התירוה לינשא עדיין אינה נאמנת ואם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא ופליגו בגמר' רב אושעיא מתני הא אפילו ארישא אם יש עדים שא"א היא ואמרה גרושה אני דאינה נאמנת ואם משנשאה באו עדים לא תצא ורבא בר אבין מתני דוקא אסיפא דבשבויה הקילו וכן דעת הרי"ף שהביא המשנה בצורתה וכן פסק הרמב"ם והרא"ש וכתב הר"ן ומיהו לחומרא איכא למימר דחיישינן למאן דס"ל בשמעתין דלא תצא להצריכה גט משני וכו' ומסיק אמר אבוה דשמואל לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פי שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון וכתבו התוספת דתנשא לכתחילה דלא שייך לזות שפתים וקשה לי מאי פריך דלמא לעולם לא תצא מבטלה קאמר ואבוה דשמואל ה"ה קאמר אפילו לא נשאת והא דקתני נשאת לא תצא לדיוקא דוקא גבי שבויה היא דלא תצא דהקילו בה אבל גבי א"א אמרה גרושה אפילו משנשאת באו עדים תצא מבעלה וא"ל דפריך לר' אושעיא דמתני אף א"א א"כ ה"ל למיפרך הניחא אי סבר אבוה דשמואל כרבא בר אבין שפיר דתנן נשאת לא תצא לדיוקא ארישא אבל לרב אושעיא מאי איכא למימר אלא ש"מ דכ"ע מודי' דאם נשאת לא תצא אף גבי א"א דרישא ולא כדברי הטו"ר שכתב אפילו נשאת תצא גם בלאו הכי נראה להקל בזה שאין להוציא אשה מבעלה מאחר שהיתה נשאת והיא אומרת ברי לי וכדאי רב אושעיא למסמך עליה בדיעבד ואפשר רבא בר אבין נמי מודה היכא שנשאת ולא מתני אסיפא ולא על רישא משום דס"ל כאבוה דשמואל דאפילו לא נשאת ממש קאמר משום דהקילו בשבויה וכן נראה עיקר ומסיק בסוגיא דבכל עניין אמרינן כיון שהתירוה לא תצא מהיתר אף. שידענא בודאי שהיא יודעת מן העדים והקדימה עצמה לומר שבויה אני וטהורה אפ"ה שרי כדאיתא במעשה דבנתיה דמר שמואל דעייל שבויינהו אחרייהו ומבואר שם דמשמרין אותן עד שתפדו כתב הרמב"ם אפילו יצא קול שיש עליה עידי טומאה מתירין אותן מיד וטעמו מדאמרינן אהא והאיכא עדים וכו' השתא מיהו ליתנהו קמן ומסקינן דעידי טומאה אתמר ופירשו התוספת ה"ק והאיכא קול דאיכא עידי טומאה במדינת הים וכ"כ הריטב"א דאפי' אתחזק קול זה בב"ד שריא עוד כתב הרמב"ם אפילו יש עד אחד שמעיד שהיא שבויה היא נאמנת כל זמן דליכא שנים אבל אם יש שני עדים שנשבית אינה נאמנה עד שיעיד עד אחר שהיא טהורה כתב הרא"ש בתשובה על השבויה חזרתי על צידי צדדיה למצא לה היתר ונלאיתי למצא כי אחרי שנודע לבעלה שהיתה בין הגוים ושלח שלוחים אחריה הרי כאן עידי שבויה כי עידי שבויה האמורים בתלמוד לאו דוקא שראוה שנשבית אלא שידע ששהתה בין הגוים ע"כ

לז ת"ר אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין לה עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה להנשא ואח"כ באו אותם העדים ואמרו לא ידענו שטהורה היא אעפ"י שמעידים ששבויה היא לא תצא מהיתירה ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא

לח מתני שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינה נאמנת פי' שיש שם עדי שבויה ובזמן שהן מעידות זו על זו נאמנות ת"ר אמרה אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה ומפרש רב פפא דאיירי באיכא עידי שבויה ואכל דבריה איכא עד אחד שמהפך רישא שאמרה אני טמאה וחברתי טהורה ובא עד אחד ואמר לא כי אלא את טהורה וחברתך טמאה נאמנות על עצמה דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ונאמנת על חברתה דגבי שבויה אפילו עד אחד נאמן בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה וכל מקום שהאמינה תורה או חכמים עד אחד הרי היא כשנים ועד המכחיש הוא אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים אמרה טהורה אני וחברתי טמאה ועד אחד אמר לא כי אלא את טמאה וחברתך טהורה אינה נאמנת על עצמה אפילו בלא עד מאחר דאיכא עידי שבויה וק"ו בעד המכחיש ואינה נאמנת על חברתה מאחר שעד אחד מתירה אעפ"י שהיא באת בתחילה ונאסרה חברתה בב"ד על פיה ואמרינן בפרק האשה שלום דאינו כשר עד אחד בהכחשה אלא בהתירו תחילה על פיו וכן מוכח ממתניתין דהתם ואין חילוק בין הכחשה אשה לאיש או הכחשה איש לאיש וכן איתא שם בירושלמי ה"מ לעניין מת בעלה אבל גבי שבויה הקילו כן דעת הרמב"ם והטור וכן כתב הר"ן להדיא אני וחברתי טמאה ועד אחד מעיד ואמר לא כי אלא שניכם טהורים נאמנת על עצמה דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ואינה נאמנת על חברתה ומותרת על פי העד וקמ"ל בהך בבא דלא תימא אף היא מותרת והא דקאמר טמאה משום חברתה קאמר ותמות נפשי עם פלשתים הוא דקעבדה ונראה דאיירי בחוזרת ואמרה אמת טהורה אני ומשום תמות נפשי הוא דקעבידנא הכי אפ"ה לא מהימנא דאין זו אמתלא טובה ומקובלת במשימה עצמה רשעה דאי לאו הכי אלא עומדת בדבורא מאי קמ"ל אמרה אני וחברתה טהורה ועד אחד מפיך ואמר שניכם טמאים נאמנת על חברתה דסמכינן אדבורא דידה דנאמנת כשנים כדפי' לעיל ואין דבריו של העד במקום שנים וקמ"ל בהך בבא דלא תימא ה"מ דמהימנא במקום דלא מכשרה נפשיה אבל היכא דמכשרה נפשה לא מהימנא אחברתה דמשום דידה הוא דקאמר' הכי קמ"ל דנאמנת ואין נאמנת על עצמה אפילו בלא עד המפיך מאחר דאיכא עדות שבויה לא מהימנ' ועיקר דין בעד אחד אומר מת ואחד אומר לא מת או אשה אומרת מת ושתי נשים אומרים לא מת או שתי נשים לגבי איש אחד הכל מבואר בפרק האשה שלום סי' י"ד וט"ו

לט מתני' וכן שני אנשים זה אומר אני כהן וזה אומר אני כהן אינם נאמנים ובזמן שהן מעידים זה את זה הרי אלו נאמנים ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי אחד אמר ר' אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אומר משום ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד ופריך בגמרא רשב"ג היינו ר' אלעזר ות"ק לא פריך דחייש לגומלין איכא בינייהו דת"ק לא חייש לגומלין אפילו גבי כהונה ומעידים זה לזה ור' אלעזר דוקא על פי עד אחד מעלין ולא במעידין זה את זה דס"ל דחיישינן לגומלין ובאלפסי גרסינן רשב"ג היינו ת"ק והיינו הך וה"ק אי רשב"ג איירי במעידים זה את זה וקמ"ל דלא חיישינן לגומלין היינו ת"ק ואי בעד אחד מיירי בלא גומלין היינו ר' אליעזר וכן פי' הר"ן אבל מדברי הרמב"ן בפי' המשנה משמע שת"ק ור"א פליגי במצטרפין ואינו נראה ומ"מ אין נפקותא בדבר ומשני דבמצטרפין לעדות קמפלגי והב"ע דמוחזק לן בחד דאבוה כהן הוה ונפיק עליה קלא דבן גרושה ובן חליצה ואחתיניה מכהונה אע"ג דאין ערעור פחות משנים ה"מ לאפוקי חד דלא הוה ערעור אבל קלא דלא הוה כנגד אחד שום עדות מחתינן ליה משום דמעלה עשו ביוחסין ואתא עד אחד ואמר שהוא עצמו כהן ולא בן גרושה וכו' ומעלינא ליה דבמקום קול חד מהימן ואתי בי תרי ואמרי בן גרושה ובן חליצה והדר אחתינה ליה ודוקא תרי אבל חד לא ולא נימא אוקי עד בהדי עד ונשאר הקול ויפסל מחתימת הקול אלא אמרינן אוקי הקול בהדי עד אחד דכשרות בחזקת כשרות ואין ערעור פחות משנים הלכך בעינן תרי ואח"כ אתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ר"א סבר כה"ג אין מעלין לכהונה על פי עד אחד שבא לסוף מאחר שיש שם שני עדים עוררים ועד הראשון אינו מצטרף דלא העידו בבת אחת ורשב"ג סבר דלעולם מעלין לכהונה על פי עד אחד כלומר אפי' על אותו עד שבא לסוף לעדות כה"ג שפיר מצטרף ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפות עד שיעידו שניהם כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו והלכתא כר' נתן והיינו כרשב"ג ולית הלכה כר' יודא ולית הלכה כר' אלעזר דחייש לגומלין אלא לעולם נאמנים וכתוס' והקשה רש"י אע"ג דמצטרפין לעדות ס"ס תרי ותרי הו' וספק דרבנן הוא כדמוכח בפרק ד' אחין דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינא גברא אחזקת קמייתא פי' אעד ראשון דאסקיניה דהא עדיין לא היו עוררין אלא קול בעלמא ומדבריו אנו לומדין דחזקת אבהתא לא מהני לי' וכבר סתר אותם התוספת והרמב"ן וסברי דכה"ג לא מקרי חזקת אלא עיקר שחזקת אבהת' הוא דמסייע וכן כתב הרמב"ם בפ' ב' דהלכות ביאה דהיינו אמו שהיא בחזקת כשרות שהרי בכשרות' נולדה ולא אומרים שהיא גרושה או זונה או חללה ומ"ה נראה שאם יצא עליה קול שהיא נולדה חללה דתו לית לה חזקת כשרות ולא מתכשר האי בתרי לגבי תרי ומ"מ כתבו הטור בשם ר"י אפילו אית ליה חזקת דאבהת' מידי ספיקא דרבנן לא נפק והכא איירי בתרומה דרבנן וכן דעת הרשב"א וכן נראה עיקר דבכל תרי ותרי ספקא דרבנן וכמו שכתבתי בסי' נ"ז: