ים של שלמה על כתובות קצא

ממנו בשום מגו אלא בתוך כדי דבור או שהוא מודה בדבר וכן כתב הרא"ה

ל מתני' ואם יש עדים שהיתה א"א ואומרת גרושה אני אינה נאמנת פי' להנשא לאחר וה"ה אם מת בעלה לומר גרושה אני להפטר מן היבום אבל מ"מ אינה מתייבמת רק חולצת וכן לעולם אסורה לכהונה דשויה נפשה חתיכה דאיסורה וכן כתב הרמב"ן ונראה דאם נשאת אח"כ אפילו יש לה כמה בנים תצא ואפ"ה נראה דהבנים בחזקת כ' כשרות מאחר שאין אדם מכחיש אותה אבל אם יש הכחשה אפי' בעד אחד נ"ל שהוא ספק ממזר מאחר שיש עדים שא"א היתה ואם נשאת אחר שבא עדים אכתוב לקמ' סי' ל"ז והא דקתני במתני' ואם יש עדים לאו דוקא אלא ה"ה הוחזק בא"א ובזה הלשון כתב הרמב"ם

לא ת"ר אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת אם לא אמרה תוך כדי דבור אבל תוך כדי דבור יכולה לתקן דבריה הראשונים ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואפילו לאחר זמן ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם הרבה לקדשה ואמרה להם מקודש אני לימים עמדה וקדשה א"ע אמרו לה חכמים מה ראית אמרה להם בתחילה באו עלי בני אדם שאינם מהוגנים אמרתי להם מקודשת אני ועכשיו שבאו עלי בני אדם מהוגנים עמדתי ונקדשני את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואם לא נתנה אמתלא לדבריה או שנתנה ואין בה ממש ועמדה ונתקדש לאחר הוי קדושי ספק לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבא ארוסה כן כתב הרמב"ם בעא מיניה שמואל מרב יודא אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה מ' זימנין ואפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשיה ועובדא זו איתא בירושלמי ששמואל רצה להזקק לאשתו אמרה לו טמאה אני למחר אמרה טהורה אני א"ל אתמול טמאה ויומא הדין טהורה א"ל אתמול לא היה בי כח ובירושלמי לא נאמרה שלא עבד עובדא בנפשיה אלא שאל לרב והתירה לו ונראה אף לתלמודא דידן הילכתא דשרי כרב ושמואל לחומרא בעלמא הוא דעביד ואפשר מפני ששאל בה ונסתפק ורב התיר לא עביד עובדא להקל כי דרך גנאי הוא לת"ח להקל במידי דצריכא רבה דומה קצת להא דאמרינן בפרק אלו טרפות אבל אח"כ אפשר אם היה בא מעשה לידו כה"ג היה נוהג בה היתר וכתב הרשב"א ומיהו נראה אם הוחזק' נדה בשכנותיה דאמרינן בסוף קדושין בעלה לוקה עליה משום נדה אפי' נתנה אמתלא לדבריה לומר לא לבשתי בגדי נדות אלא מפני כך וכך אינה נאמנת כיון דבעלה לוקה אלמא כנדה חשבינן לה ע"כ ומ"ה אפשר נמי דשמואל החמיר לפי שלא היה דבוק אצל אשתו בחדר אחר ולא ידע אם לא שינתה בגדי נדה ומסתפק היה שמא שינתה בגדיה והוחזקת נדה בשכינותי' דלא מועיל אמתלא

לב אמר רב יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רב אשי כגון דאמרי עדים עכשיו מת בעלה עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן אי איתא דגירשך עכשיו אחוי לן גיטך אף שנתנה אמתלא לדבריה אמה שאין הגט בידה מ"מ מאחר דאיכא ריעותא דבשעה פורתא אירכס הגט מתותא ידה ואיכא נמי תרי עדי דמכחישי ואומרים לא גירשה אם נשאת תצא אפילו באו עידי ההכחשה אחר שנשאת וכתב הרשב"א כל היכא דליכא הכחשה אלא תרי אומרים נתגרשה עכשיו ואומרים לה אחוי גיטך ואמרה נאבד או נקרע לא חיישינן לה ודוקא דאמרי' עכשיו גירשה אבל עידי' שאמרו גירשה כבר אם נשאת לא תצא אפילו אם אחר שבאו עדים ואמרו לא נתגרשה והכי הלכתא כרב אשי דבתראי ולא קי"ל כתנא דר' מנחם בר יוסי בברייתא דבין מיתה ובין בגירושין אם עדים מכחישים אם נשאת תצא אלא בכולהו לא תצא אם לא בעכשיו גירשה וכן פסקו כל הגאונים ופריך בסוגיא אמאי לא תצא בעדים מכחישים זה את זה הא הבא עליה באשם תלוי קאי ומשני באומרת ברי לי שגירשני או שמת ופירוש רש"י אין לבי נוקפי שברור לי שאלו היה קיים הי' בא והר"ן כתב ונראה שהזקיקו לומר כן דאלו אומרת להדיא ברי שמת תיפוק ליה שהאשה שאומרת מת בעלי נאמנת כדאיתא ביבמות ואין זה מחוור בודאי כיון שאין יודעים בבירור שמת באשם תלוי קיימי אלא ודאי ה"פ באומרת ברי לי שראיתי שמת וכי אמרינן שהאשה נאמנת לומר מת בעלה באין עדים מכחישים ע"כ וחלילה לנו שנשוה למאור הגולה טועה שיטעה ויכשול בדבר שהיודע צורת שמעתתא לא ישגה דודאי לא אמרנו שם שהאשה נאמנת אלא בליכא עדים שמכחישים אלא חוץ לכבודו לא הבין כוונת רש"י שהלשון הזקיקו לפרש כן מדלא משני כן באומרת מת כפשוטו אלא באומרת ברי כלומר לי ברי בדעתי וכן נראה עיקר והא דאמרינן לא תנשא לא משום לזות שפתים הוא דלא שייך לזות שפתים אלא באחד אומר מת דה"ל כשנים ושוב אחד אומר לא מת אבל גבי שנים המכחישין זו את זו כל ברי ותרי ספיקות דרבנן הוא ומדין הוא דלא תנשא וגבי שני עדים אין חילוק בין התירוה להנשא לשלא התירוה ואם אסרו לה להנשא ועברה פשיטא שתצא ועיקר דין דלזות שפתים פי' בפ' האשה שהלכה סי' י"ג

לג ת"ר שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ב' אומרים נתגרשה וב' אומרי' לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רב פפא תרגמא בעד אחד ולא תתנו בברייתא שנים אומרי' וה"ק עד אחד קאמר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי כי לדברי שניהם בחזקת פנויה היתה עד עכשיו והאי דאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים סיפא עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרש' תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דאמר נתגרש' הוי לי' חד ואין דבריו של אחד במקו' שני' והא דאמר עד אחד אמר לא נתקדשה ואחד אמר נתקדשה ה"ה נמי באחד אמר נתקדשה לחוד לא תצא דאין דברים של ערוה פחות משנים אלא רבותא קמ"ל דאפילו עד אחד מכחשתו לא תנשא לכתחילה והא דלא אוקמי אחזקת פנויה היינו טעמא דאיירי ששניהם אומרים זרק לה קדושין אלא בזה חולקים עד אחד אומר קרוב לה ועד אחד אומר קרוב לו מ"ה לית לן לאוקמ' אחזקת פנויה לכתחילה ועוד כתבו בתוספת וז"ל אי נמי כגון שהיו נרות דולקת ומטות מוצעת שהיו עומדים לקדש כדאמר בסוף המגרש ועד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה באותה שעה ועוד נראה בעיני כשהיה בחזקת א"א אלא שאמרה מת בעלי אבל לא התרוהו להנשא ובא אחד ואמר שנתקדשה לפלוני כה"ג היום נמי בחזקת א"א קיימי לענין זה שלא תוכל להכחישו אם לא בעד אחד המכחישו יתרוהו ובפנוייה קמסהדי אף שהתוספת לא מתרצי הכי אין בו ספיקה כי נראה להם דוחק דסתמא דתלמודא איירי בכה"ג ובפרט מאחר דאין להם שינויי אחריני אבל עד אחד אומר נתקדשה והשני אומר לא נתקדשה לעולם פשיטא דשרי אף לכתחילה וכן גבי גרושין אם עד אחד אומר נתגרשה והשני אומר לא היה בא מעולם שום חשש גירושין שלא נתקדשה מעולם תנשא לכתחילה ואפילו היא לבד מכחישתו ואומרת לא נתקדשה מעולם שרי אף לכתחילה כן דעת התוספת והטור והרמב"ם סבר אף בהיא מכחשתו עד אחד שרי לכתחילה מ"מ היכא שעד אחד מסייע לה לא תנשא לכתחילה וכבר השיגו הראב"ד וכן דעת הרמב"ן והרשב"א רק שהראב"ד סובר ומפרש הסוגיא דאיירי דוקא בהיא אינה מכחשת כלל כגון שעד אחד אמר אביך קבל קדושין והשני אומר לא קבל אביך קדושין או זרק לה קדושין אחד אומר קרוב לה ואחד אומר קרוב לו והיא אינה מכחשת כלל משמע דאם היה מכחשת ואומרת קרוב לו היה שתנשא לכתחילה ולא נ"ל דלא מהימני היא בהכחש' אלא בלהד"ם אבל בקרוב לו מאחר ששניהם אומרים שזרק לה קדושין כשם שהעד מכחיש אינו נאמן להתירה לכתחילה דשמא לא דייק ה"נ אפילו אשה מסייעתו ג"כ אמר לא דייקה ובלאו הכי סברא נותנת דאין הנשים דייקי כ"כ ואיכא למימר דטעי וכן כתב להדיא הר"ן בשם הרמב"ן ועיקר והיכא דעד אחד אמר קבל אביך קדושין בעניין שאין יכולה להכחישו נראה אם אמרה אינו מאמיניה פשיטא דשרי להנשא דאין עד אחד נאמן באיסורי' היכא דליכא בידיה כדמוכח בכמה דוכתי' אלא אפילו שותקה שרי והא דשתקה משום דאינה יודעת כמו שכתב התוס' והרא"ש בפרק הנזקין

לד רב אשי אמר לעולם הברייתא דלעיל כדקיימי בתר' עדים איירי ואיפוך פי' אף רב אשי ידע שיכול לתרץ הברייתא כמו שתירץ לעיל דברי ר' יוחנן דאיירי באמרי האי שעתא קידשה והאי שעתא גירשה אלא שקבלה היתה בידו שברייתא הפוכה נשנית ומשום הכי מגיה נמי הברייתא דאיירי באמרי ראינו וכו' וה"ק שנים אומרים ראינו שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינו שנתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא אפי' נשאת לאחד מעידיה תצא דלא ראינו אינה ראיה ומיירי שהנך עדים דאמרי לא נתקדשה דיירי עמה בחצר אחת וקמ"ל דלא אמרינן אם איתא דקדשה הוה ראו או שמעו דקלא אית למילתא משום דעבידי אינשי דקדיש בצינעא ב' אומרים ראינו שנתגרשה וב' אומרים לא ראינו שנתגרש' וג"כ דיירי עמה בחצר אחת ואפ"ה לא ראינו ולא שמענו אינ' ראיה דעבודה אינשי דמגרשי בצינעה ואם נשאת אפי' לאחד מעידיה לא תצא ולכתחילה לא תנשא לאחד מעידיה משום לזות שפתים ומ"מ אין מוחין ביה זה כדפרי' לא נשאר בזה וכתב סתם לא תנשא ומה שפסק רשב"ם בפ' י"ט דהבעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן אפילו שיש בידו לגרשה מ"מ הוה כמגו במקום עדים דאם איתא דגרשה קלא אית ליה והכא אמרינן דעבידי אינשי דמגרשי בצינעה נ"ל שאני התם שהוא אמר גירשתי ואין שום בעולם מעיד כדבריו א"כ בודאי שיקרא היא אבל הכא הא איכא תרתי סהדותא דידעי ומה שאחרים לא ידעי אין לנו כח לפסול העדים ולומר עדים שקרים הם דאין לנו לפסול אותם אלא בהזמה או בהכחשה ברורה ולא בסברא ונראה האידנא שכמה חומרות נהגו בנתינת הגט ומ"ה נהגו ליתן בכנפי' כדי שלא להוציא לעז ולברר כל הספיקות אם שנים הדרים באותה חצר אומרים לא ראינו ולא שמענו שנתגרשה תצא א"ל שנשאת לאחד מעידיה והיכא ששנים אומרים נתקדשה לזו ושנים אומרים נתקדשה לאחר והיא מכחשת משניהם נראה פשוט שצריכה גט משניהם דתרוייהו בא"א קמסהדי ועיין ב"פ: