ים של שלמה על כתובות קצ

בסוגיא דאמרינן לעיל משחתמו אין יכולין להעיד משום דהוה שיקרא שחתמו קודם שנודע לשלישי שי שהוא חתימת ידייהו ולא פסלינין משום דלא נודע להם כאחת פי' שאותם השנים ידעו בפני עצמו והשלישי שקבל אח"כ מהם כאלו קבל עדות בפני עצמו ואני אומר אין כאן ראייה חדא דדילמא ה"נ פסלינן משום האי טעמא דלא הוה הגדה וידועה כחדא ובעינן בשעת קיום ד"ד שהוא החתימה שידעו כל הג' כחדא ותלה עצמו בחגירתם והיכא ששנים מעידי' לפני השלישי קודם שכתבו וחתמו הוה כאלו כולם קבלו בשמיעה אחת אבל היכא שכל אחד קבל העדות בפני עצמו לא חשוב מעשה ב"ד אלא בעד מפי עד ועוד לפי דבריו ה"ל ש"מ ארבעה ע"כ לא מלאני לבי להקל וכן נראה מתשובת הרמב"ן שכתב וז"ל אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים בפניהם לא היו במעמד אחד אלא כל אחד קבל עדות בפני עצמו ודאי פסול הקיום ואין בו ממש לפי שקבלת העדות צריכה להיות בב"ד ומ"מ בחתימת' אין צריכין להיות ביחד אלא אפי' כל אחד בפני עצמו חתם כשר עוד כתב שדייני הקיום אינם נאמנים לומר לא היינו ביחד כשהעידו העדים דא"כ הוה עולה ואעולה לא חתמי ע"כ

כח אמר רב אבא אמר רב הונא ג' שישבו לקיים השטר וקרא ערעור על אחד מהן שהוא פסול עד שלא חתמו השנים מעידים עליו שהוא כשר וחותם משחתמו אין מעידים עליו וחותם פי' רש"י משום שנוגעים בעדותם שגנאי היא להם שיחתמו עם פסול מ"ה אין יכולין השנים להכשיר השלישי אחר שחתמו הם ומסיק ערער דמאי אי ערער דמשפחה ששנים הוציאו עליו קול שהוא עבד ואלו מעידים עליו שאינו עבד אפי' אחר שחתמו נמי אמאי אינו יכולין להעיד משום חשד דנוגעים בעדותם הוא הלא דבר זה צריכי' הם לברר ודבר העשוי לגלות הוא עד שיבדקו אחריו שיהא מבורר שאינו עבד ומה שהוקשו התוס' תימ' איך יברר הדבר לעולם אלא שנים אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחיש דתרי כק' נינהו ע"כ ואין לי תימא בזה דשנים שאומרים עליו שהוא עבד אינם אומרים שהוא ממשפחת עבד אלא שהוא עצמו עבד ובאו שנים והעידו שיש לו אב במקום פלו' שהוא מחזיק אותו לכל דבר כבניו ולשם הוא נולד בקדושה וכל בני עירו מכירין ודבר העשוי לגלות הוא כזה וכיוצא בו פשיטא מהימנו וכה"ג כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין דבכל דבר העשוי לגלות לא משקרי ואפילו עד אחד ראוי להאמין ועוד אפשר שיבררו שהאדון שיחררו וזה עשוי לגלות ומסיק אלא ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו פי' רש"י ולא מתכשר בהכי והקשו התוס' מ"ש משני כתי עדים המכחישין זה את זה דאמרינן זה באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה וכשרים לעדות אחרת משום דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי כל גברא בחזקת כשרות והכא אמאי פסול ונראה דלא קשה מידי דהתם פסולין דידהו הוה משום דמכחישין זה את זה וחד מינייהו לפי דבריהם קמסהיד שיקרא וכיון דלא ידעינן הי מינייהו קמסהיד שיקרא מוקמינן כל חד אחזקתו אבל הכא דקא מסהדי לפסול אדם אחד בגזלנותא לעדות ולשבועה וכה"ג לא מוקמינן אחזקה אלא כל תרי ותרי אע"ג דאיכא חזקה דכשרות ספיקא דרבנן הוא ולא מפקינן מיניה ממונא וכן כתב הרא"ש וכן פסק הרי"ף והאריך בראיותו וכתב הר"ן אף שיש דחייה לראיות מ"מ הדין דין אמת ומשני לעולם ערעור דגזלנותא וקאמרי הני תרי אנו ידעינן ביה דעבד תשובה ומשחתמו אין נאמנים כדפי' ולפי זה שנים מן השוק יכולין להעיד עליו אפי' משחתמו והר"ח והרי"ף פירשו דלא בעדות הדיינים קמיירי אלא בעדות אחרים מן השוק וה"ק עד שלא חתמו יצא עליו ערעור דגזלנותא יכולין להעיד עליו עדים מן השוק שחזר בתשובה וחותם שפיר עמהן במותב תלתא כחדא הוינא אבל אם משחתמו השנים נקרא הערער על השלישי שעדיין חתם אין יכולין להעיד שחזר בתשובה דס"ס בא הערעור ובטל ועד של אותו ב"ד וצריך להושיב ב"ד אחרת והראשון בטל דלא במותב כחדא הוה דבעידנא דהוה חתמי הך תרי לא הוה ההוא ראוי לאיצטרף בהדייהו וכאלו בלחודייהו הוה יתיב ודוקא ערעור דגזלנותא הוא דאמרינן הכי דמבטל לצירופא דידהו דהיינו ועד המושב אבל ערעור דפגם משפחה ואתברר השתא דכשר הוא וכה"ג שפיר' לעיל או שהזימו את הראשונים כיון דמעיקרא כשר הוה גילוי מילתא בעלמא הוא ולא נתבטל ועד המושב כלל ואפי' אחר שחתמו יכולין להעיד וה"ה לפי זה אפי' בפסול גזלנותא אם שנים מן השוק ומזימין הראשונים לא נתבטל ועד המושב דהא מעיקרא כשר היה והא דאמרו שנים שעשה תשובה דנתבטל ועד המושב לאו משום דמעיקרא קודם שהעידו עליו בב"ד שעשה תשובה לא מתכשר וכל השטרות שנעשו בנתיים פסולות כמו שפסק הר"ן אלא הכי טעמא כיון דהנך בתראי מודים לקמאי דגזלן הוה א"כ ערעור דידהו הוה ערעור אמת עד שנודע לנו שעשה תשובה ומ"ה בטל הוועד והנה אף שראבי"ה כתב שהפיר' הוא כדברי ר"ח ורי"ף ולא כדברי רש"י וכן דעת התוס' והרא"ש ש הביא דברי שניהם ולא הכריע מ"מ נראה בעיני דברי רש"י עיקר ולישנא דתלמודא מסייע ליה דאמר עד שלא חתמו מעידין וכו' דומיא דלעיל עד שלא חתמו מעידין בפניו וכו' והתוס' איירי בעדות הדיינים עצמם ה"נ הכא דבחד לישנא אמרינהו ותדע דאי מעידין דהכא קאי אעידי מן השוק א"כ מאי קאמר לעיל ש"מ תלת וכו' דלמא מעידים דקאמר איירי נמי בעידי השוק ומניין דשמעת מינה דעד המעיד נעשה דיין אלא סתם מעידי' קאי דוקא אדייני' ולית נגר ובר נגר דלפרקי' ועוד מדקאמר הכא מעידים עליו ואין מעידים עליו ולא קאמר יכולין להכשירו עדיין לענין שנתבטל ועד המושב או לא נתבטל אלא ודאי מעידין קאמר כפי' רש"י וקאי אמה דמהימני בסהדותא ולא הוה כנוגעי בעדותן

אמר רב זירא ג' שישבו לקיים השטר ומת אחד מהן צריכים למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהו שלא יטעו לומר קיום שטרות הוא בשנים וכתבו התוספת דווקא לכתחילה הוא דקאמר טוב הוא שיכתבו וחד לייתוהו אבל אי לא כתבו אלא במותב תלתא כחדא הוינא כשר וכן כתב הר"ן בשם הרא"ה דעיקר חידושיה דר' זירא דכיון דלא חתימי ביה אלא תרי צריך לכתוב במותב תלתא הוינא ואלו חתימי ביה תלתא לא הוה צריך לכתוב במותב תלתא דכיון דתלתא חתומי לא חיישינן דלמא לאו במושב חד הוה אבל לישנא דחד ליתוהו לישנא דרויחא הוא נקט אבל אין מעלה ומוריד דלא גרע מבי' דינא דלקמן והרא"ש הוסיף בביאור וז"ל בודאי אם לא כתבו וחד ליתוהו אלא במותב תלתא כחדא הוינא לחוד כשר אלא כיון שכותבים במותב תלתא טוב לכתוב לכתחילה וחד ליתוהו דאי לא יכתבו אתו למיטעי ולומר דקיום שטרות לעולם די בשנים ומה שכתבו במותב תלתא לא לשם ב"ד כתבוהו אלא שהיה בדעתם לרבות ולא נזדמן להם אלא שנים שחתמו אבל כשחתמו וחד ליתוהו תו ליכא למיטעי אמר רב יצחק אפילו לא כתבו במותב תלתא הוינא כלל אלא כתבו שטרא דין נפיק לקדמנא לבי דינא תו לא צריך דאין ב"ד פחות מג' ופריך דלמא ב"ד חציף הוא כדשמואל דאמר בסנהדרין שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב"ד חציף פי' ויטעו לומר כשם שהדין בשנים ה"ה בקיום שטרות די בשנים וזהו ליתא דאפילו שמואל מודה בקיום שטרות ומשני אלא שכתוב בו בבי דינא דרבנא אשי פי' שהיה ראש ישיבה בימי רב יצחק ובבי דינא דרב אשי לא עבד קיום שטרות בתרי ופריך דלמא בי דינא דרב אשי גופא כשמואל ס"ל ומשני שכותבים ואמר לנא רבנא אשי פירוש רש"י שרב אשי גופא הזקוק לקוים השטר ואיהו ידע דקיום שטרות בעינן ג' כדאיתא בפרק ח"ה ולא יטעה כדשמואל לשון אחר פי' הרי"ף והרמב"ם ואמר לנא רבנא אשי לקיומי ואמרינן ליה לרבנא אשי דמוכח שהיו שלשה ולאו דוקא רב אשי אלא דנקטיה לפי כתב הרמב"ם ורש"י כתב ולא נהירא ליה פירוש זה שאי רב אשי אחד מן המקיימים מאי דאמר לנא דכתבי ביה לא ידענא מאי קשה דילמא דרך חשיבות הוא שחולקים כבוד לראש הדיינים כלומר שאלמלא הוא לא היה נזקקים לקיים וכתב הרי"בש דהשתא כבר מפורשים לכל דאין ב"ד פחות מג' וכל דכתוב בי דינא תו לא צריך ומה שדקדק מהרא"י מכאן אם יכול בעל הישיבה לקיים השטר ביחד כתבתי בפרק הגוזל בתרא סי' י"א דאינו מנהיג אלא בהרשאה של גט ואם השלישי לא מת אלא שאינו בנמצא והעניין נחוץ לשלוח הקיום דינו כמת אחד מהם ושמעתי גדולי המורים דלכתחילה מקבלים העדות בג' ואחר יום או יומים כותבים הקיום וכותבין במותב תלתא וכו' וחתימנא ביה תרי מגו תלתא ולא היו כותבין בו כי אם שנים ועושין כן להקל הטורח אם לא ימצא השלישי במהרה וכתב נימוקי יוסף שכתב הריטב"א בשם רבו שמה שנהגו לכתוב וחתימה ביה חדא מגו תלתא אינו אלא לברר אבל אינו צריך ואינו מעכב כלל ע"כ

כט מתני' האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר היא הפה שהתיר וכתב הטור וז"ל כתב הרב יונה דוקא בתוך כדי דיבור והרמ"ה כתב שאין צריך כדי דבור ומ"מ צריך שתאמר כן קודם שיסלקו מאותו העניין אבל אח"כ לא מהימנה אלא שתתן אמתלא לדבריה ונראה לי שאין צריך לא לזה ולא לזה כיון שאינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוספת עליה לומר נתגרשה וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת עכ"ל ותימא במאי קמיירי ר' יונה והרמ"ה אי באומרת אשת איש הייתי א"כ משמע שעתה אינה אשת איש וגרושה או אלמנה היא כמו שכתב המגיד משנה ואי שאמרה א"א אני פשיטא שצריך כדי דבור או אמתלא לדבריה דהא עקרה נפשה וכאלו חזרה ואמרה פנויה אני דמי ונראה לי לקיים דבריהם כגון שאמרה קדשוני איש אחד דאינו מוכח מידי אם עדיין א"א או גרושה או אלמנה היא ולעניין פסק הלכה נ"ל כדעת הטור דלעולם נאמנת מכח הפה שאסר הוא הפה שהתיר מאחר דלא עקרה נפשה ולא דמי' לכתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו דצריך כדי דבור לעיל סי' ט' שאני התם דעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה כאלו נחקרו עדותן בב"ד ושוב אינם חוזרין ומגידים כל כה"ג שהוא דרך עדות או דרך הודאה צריך כדי דבור אבל מה שאמרה על נפשה ואח"כ הוסיפה ואינה עוקרת דבריה הראשונים למה אינה נאמנת אע"פ שגבי שבויה אין הדין כמו שנכתב לקמ' סי' ל"ה ומ"ה נראה דוקא שאמרה קדשני איש ש אמרה פלוני קדשני שוב אינה נאמנת לומר גרושה אני במגו מאחר שהודה שנתקדשה לו א"כ היא אשתו ולאו כל כמינה לחוב לו ולהפקיע עצמה