ים של שלמה על כתובות קפט

ומלקוחות ואי מזה אין ראיה דאפילו דלא טענינן להו מזויף טענינן להו פרוע וכו' מ"מ יש להוכיח דטענינן להו מזיוף דאל"כ כל אחד ובחוב שטר מכר או שטר מתנה ויחתום עדים ויגבה מיתומים ומלקוחות דהשתא לא שייך לומר פרעתי ע"כ והשתא אי ס"ל לבעלי התוספת כדעת העיטור למאי בעי לומר שיכתוב שטר מכר תיפוק להו שיכתוב שטר חוב ויכתוב בו נאמנות דשוב לא מצי למטען פרעתי שהרי אף אביהם לא הוה נאמן לומר פרעתי לדעתו אלא בודאי ס"ל כדעת בעל התרומות שיכול לומר פרעתי בכל עניין ולפי מה שאמרנו אינו נאמן לומר פרוע נגד כתב ידו כשהוא מקוים או שיכול לקיים שטר שכתוב בכתב ידו אני חייב לך ולא הזכיר שם המלוה כל המוציא שטר זה מידו גובה ולא יכול לומר לא לך אני חייב אלא לאיש אחר ואתה מצאתו במגו דאי אמרת פרעתי מאחר שאינו נאמן לומר פרעתי אלא שלא הוחזק כתב ידו שנאמן במגו דלא היו דברים מעולם והיכא שכתיבת יד של בעל דין מסייעו דפוטרו משבועה כתבתי בפ"ק דב"מ סי' ח' ודוקא בחתימת ידו אבל היכא שלא חתם שאר אלא שהוא כתיבת ידו נהי דמהני לגבות בו מבני חורין ולא יכול לטעון להד"ם כאשר אבאר אכן אם טוען פרעתי נאמן בשבועת היסת ואין שייך לומר שטרך בידי מאי בעי לכ"ע לפי שאין שטר עליו וגם אין דרך התגרות בכך והא לך לשון הרמב"ם והטור הביאו וכתב הרמב"ם דה"ה נמי לא חתם למטה אלא כתב אני פלוני בר פלוני חייב לך מנה אלא שבזה יש חילוק כשחתם למטה אפילו כל העליון כתב יד אחר גובה אבל כשחתם שמו למעלה צריך שיהא הכל כתיבת ידו דשמא חתם שמו בראש המגילה ומצא אחר וכתב תחתיו אבל כשהוא הכל כתב ידו תו ליכא למיחש לזיופא אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלוני כך וכך כיון שהוא כתב ידו לפיכך הפיתקו' שהשותפים מוציאין זה על זה הואיל וכתב ידם אפילו אין בו חתימה כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובים בו מבני חורין ואינו נאמן לומר להד"ם והיכא שחתם ידו למטה שאמרנו שלא יכול לטעון פרוע היינו בשטר איכא דליכא (ביה ריעותא אכן היכא דאיכא ביה ריעותא כגון שהוא שטר ישן או דמוכח מטענותיה דאיכא ביה רמאות נעמיד אותו על פסקי הגאונים שמהימן לטעון פרוע אפילו בשבועה אם לא שיש בו נאמנות והכל לפי ראות עיני הדיין והיכא שלא יכול לטעון פרוע מכח נאמנות שבו וכתב בו נאמנות אף לבאי כחו ויורשי המלוה באו בטענת שלא פקדנו אבא אין מועיל נאמנות כה"ג גבי יורשין אם לא בטענת ודאי עיין לקמן בפרק הכותב סי' ל"ו

כו אמר רב יודא אמר שמואל עד ודיין מצטרפין פי' אם אין מכירין לא חתימת העדים ולא חתימת הדיינים של הקיים ואחד מעידי החתומים מעיד על כתיבת ידו ואחד מדייני הקיים מעיד על כתיבת ידו ומהא שמעינן דאפילו בשטר מקוים חיישינן שמא זייף והא דאמרינן בתוספתא דשביעית מעשה ב"ד אינו צריך קיים היינו דווקא לעניין פרוזבול שהרי הקילו ביה שנאמן לומר לחד מב"ד פרוזבול היה לי ונאבד אבל בקוים שטר לא ומיהו נפקא מינה בקוים שטר כיון ששני עדים חתומים עליו וג' דיינים יותר בקל יכול המלוה למצא מי שמכיר חתימת העדים או חתימת הדיינים ועוד רוב חתימת הדיינים הם אנשים חשובים ובקיאי וידעו חתימתייהו ומסיק אמר רבא מאי קמסהיד סהדא פי' שהוא מעיד על מנה שבשטר לא מעיד דיינא ומה שמעיד דיינא בפנינו נתקיים לא מעיד סהדא אלא בעינן שנים מעידי החתימת או שנים מעידי הקיים וכתב הרא"ש הא דאמר רב יודא עד ודיין מצטרפין לאו דווקא דיין לחוד מעיד על חתימת ידו בודאי כה"ג לא מהימן אפי' לרבנן דס"ל אדם נאמן לומר זהו כתיבת ידו מ"מ הכא מודים דאינו מעיד על מנה שבשטר וכן העד אינן מצטרפין עם הדיין להעיד על חתימת הדיין דא"כ נפיק כולי ממונא נכי ריבעא אידא דחד סהדא אלא דיין דקאמר היינו הוא ואחד עמו לאיצטרופי אכן כשיש שני דייני קיום אפילו כל אחד מעיד על חתימת ידו לחוד ולא על חבירו ואפ"ה כשר שהרי כל אחד מעיד על קוים השטר והרי הם כשני עדים שמקיימים השטר שהרי הם עצמם קיימיהו בתחילה כן פסק ר' יונה ודברים של טעם הם וכיון שאין השטר מתקיים על פי אחד ודיין אין אנו חוששין אם הדיינים מקיימים השטר קרובים לעדות השטר והא דאמרינן בירושלמי שלא יהיו העדים קרובים לדיינים היינו בעדים המעידים לפני הדיינים לפי שלא יקבלו עליהם הזמה מה שלא שייך בכאן זה כך עלה הרא"ש והר"ז הלוי וכ"ע מודים בזה דליכא חששא אי הוו הדיינים קרובים לעדים אבל מ"מ יש להזהיר בתחילה לפי מה שכתב הר"ן בשם הרמ"ה וז"ל דאפ"ה משכחת לפעמים דעד ודיין מצטרפין כגון שיש עד מן השוק שמעיד על חתימת שני עדים ודיין אחד שמעיד על חתימת עצמו שהרי יש לנו על ידי העד מחצית הקיום ועל ידי הדיין מחצית הקוים וכן הדין שאין הדיין מעיד על חתימתו אלא ששנים עד השוק מעידים על חתימת העד ועל חתימת הדיין דהשתא כולה סהדותא חדא נינהו ע"כ א"כ לפי דבריו נראה שצריך להזהר שלא יהיו עדים קרובים לדיינים המקיימים השטר דא"כ נמצא דנפיק ממונא ע"י צירוף קרובים וכה"ג מצאתי בשם ר"י ורש"י במרדכי ארוך ודברים של טעם הם ומ"מ נראה היכא שחתמו הדיינים והיו קרובים לעדים בדיעבד לית ביה חששא אלא שאין מקיימים חתימת העד עם אחד מן הדיינים שהוא קרוב לאותו העד היכא דידוע לן שהוא קרוב ומספיקא לא חיישינן להכי ומ"מ טוב להזהר לכתחילה ולקמ' סי' נ"ז נכתב אם עדי הקיום יכולין להיות קרובים לעדי השטר ושאר דיני קיום בסי' נ"ח וכ"ט

כז אמר רב הונא אמר רב ג' שישבו לקיים השטר שנים מהן מכירין חתימת העדים ואחד מהן אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים השנים בפניו וחותם עמהם בהנפק ומשחתמו אין מעידי' בפניו ופריך ומי כתבינן והא אמר רב פפא האי אשרתא דדיינא פי' אישור וקיום השטר ההנפק דנכתב מקמי דאסהידא אחתימת ידייהו פי' עד שלא העידו העדים כתבו במותב תלתא הוינא ונפק שטרא דין קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו אף שלא חתמו הדיינים עד אחד שהעיד אפ"ה פסול משום דמחזי כשיקרא והכא שרינן לכתוב אף קודם שהעידו השנים לפני השלישי אלא אימא עד שלא כתבו מעידים בפניו וכתב הרי"ף דליתא להך סוגיא דהא מסקינן בפרק הכותב דליתא לרב פפא וכן בפרק כל הגט אמרינן להדיא דליתא לרב פפא ורב גופא לא ס"ל הכי והא דחייש רב היכא שחתמו שאין יכולין להעיד לאו משום דמחזי כשיקרא אלא שקר גמור הוא שחתמו ועדיין לא העידו ואח"כ מה שמעידים הוי כנוגעין בעדות' וכן פי' ר"ת דדרך התלמוד להקשות מסוגיא דליתא ור"י מדנפי"ר תירץ דודאי לכתחילה חיישינן למיחזי כשיקרא והא דאמרינן ליתא לרב פפא דיעבד קאמר והתם בפרק הכותב כיון שהיתה צריכה האשה לחזור לב"ד כדיעבד דמי והעיקר כמו שכתב הרא"ש והוא מדו"ס דפרק כל הגט הא דאמרינן התם ליתא לרב פפא לאו דוקא דליתא לרב פפא אלא כלומר ליתא לקשיותו שהוקשו ממנו אפי' על שאר שטרות חיישינן לשיקרא ליתא מאחר שאינו מעשה ב"ד אבל בקיום שטרות שפיר חיישינן למיחזי כשיקרא והכא פריך מקיום שטרא אקיום שטרות ונמצא דברי רב פפא קיימי' ועיקר דין למיחזי כשיקרא כתבתי בפרק מרובה סי' י' ומסיק ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין פי' אפילו העד שמעיד בפני ב"ד נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן אבל לא בקדוש החודש אבל דיינים שאינם צריכים להעיד אלא שראו המעשה יכולין להיות דיינים שלא יהא שמיעה גדולה מראיה אפילו גבי קדוש החודש היכא שראו הדיינים בעצמם ביום יכולין לקדש החודש כדאיתא להדיא בר"ה וכן לכל דיני ממונות אבל לא בדיני נפשות כדאיתא במסכת מכות משום כיון דחזו ליה דהרג הנפש וכה"ג תו לא חזו ליה חובה ובעינן והצילו העדה והיכא שאחד מן הדיינים יודע עדות לבעל דין מצוה לעמוד מן הדין ולהעיד בפני ב"ד אפילו הוא אדם חשוב וגדול בתורה כדאיתא בירושלמי בפ"ק דסנהדרין רב הונא ידע לסהדותא לחד בר נש אזיל למידן קמי' וכפר ביה אמר רב שמואל בר יצחק כגון רבא ידע דרב הונא גברא רבא הוא את כפר ביה יכול למיזל למסהיד קמי ב"ד אוחרן א"ל רב הונא ועבדין כדין א"ל אין עמד רב הונא גרמיה מב"ד ואזל ואסהיד סהדותא בב"ד אוחרן ע"כ וכן הביא המרדכי בפ"ק דגיטין לפסק הלכה כתב הרשב"א בתשובה יש לדין ולהכשיר אפילו עד החתום בשטר להיות דיין בקיום שטרות בלבד וכן כתב הרמב"ן וש"מ דיינים המכירין חתימת העדים אין צריך שיעיד בפניהם דטעמא דהשלישי אינו מכיר חתימת העדים הא אי הוה מכיר תו לא הוה צריכא למידי ולא נימא מאחר שצריך קיום ב"ד עדיף היכא שמעידים בפניהם שנראה מעשה ב"ד אבל בלא הגדה נראה בעד מפי עד א"כ אפילו היכא שראו חתימה בלילה אע"פ שבאותה העת לא היו יכולין לקבל העדות דאין מקבלין העדות בלילה א"כ לא ס"ל לא תהא שמיעה גדולה מראיה אפ"ה יכולין להיות הדיינים ולכתוב הנפק ואני כתבתי בפרק מצות חליצה סי' כ' אפילו היכא שקבלו עדות בלילה דשפיר יכולין לדין עלייהו ביום ודוקא לכתחילה אין מקבלין ומשום דוחק נוהגים לקבל עדות אפילו לכתחילה וש"מ דיינים שאין מכירין חתימת העדים צריך להעיד בפני כל אחד ולא תימא די בשנים והשלישי יכול לחתום על סמך השני והכי הלכתא אף דרב אשי דחי בגמרא אנן אדיחוי לא סמכינן כן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכתב הרמב"ן באחד מה' דרכים מתקיים השטר בב"ד הדרך האחת שיהיו הדיינים מכירין כתב ידי עדים שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני דרך השני שיחתמו העדים בפניהם הדרך השלישי שיבואו העדים החתומים בפניהם ויאמר כל אחד ואחד זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה דרך הד' שאם מתו עדי השטר או שיהיו במדינה אחרת יבואו עדים ויעידו על כתב ידן שהוא זה החמישי שיהיה כתב ידן יוצא משטרות אחרת ועורכים ב"ד כתב זה לאותו כתב שבשטרות אחרת ויהיה דומה זה לזה ויראנה להם ביחד שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו ב"ד שכתבו כמו שב"ג היינו ונתקים שטר זה בפנינו הרי זה מקוים אעפ"י שלא פירשו באיזה מקום דרך מ"ה דרכים נתקיים שאין חוששין לב"ד שמא יטעו וכבר נהגו כל בתי דינין שראינו ושמענו שיכתבו הדרך שנתקיים בה לפניהם עכ"ל וכן כתב הרא"ש היכא שמקיימים השטר אין צריכין שיעידו בפני כל שלשה יחד אלא אפי' בפני כל אחד בפני עצמו כי הכא