ים של שלמה על כתובות קפו

דהזמה לא הוה הכחשה מיהו הוה מכאן פסק רי"ב דקבלת עדות שלא בפני ב"ד לא הוה עדות וכבר הארכתי בפ' הגוזל בתרא סי' ע' ועיין לקמן סי' נ"ג

כ אמר רב אשי אין מקיימין את השטר והכשירו אלא משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד והרי"ף גורם אין מקיימין השטר משטר שקרא עליו ערעור אלא א"כ הוחזק בב"ד פי' אבל לא הוחזק בב"ד לא אעפ"י שזה שקרא עליו ערעור וחז' ושתק אפ"ה אינו ראוי' לקיים ממנו אלא שיחזיקנו בב"ד ולפי זה אי לא קרא עליו ערעור אפי' לא הוחזק בב"ד מקיימין אבל רש"י והרא"ש גורסי' כגרסת שלנו וכן מוכח מברייתא דלעיל סי' י"ז ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד אלמא דוקא קתני ומ"מ אפילו לפי גרסת שלנו נוכל לומר דלאו דוקא קאמר שקרא עליו ערעור דה"ה נמי אם הוחזק בלא ערעור כיון דמקוים בב"ד הוא בתר בי דינא לא דייקינן דודאי לא קיימון עד שנתברר להם שהוא חתימתן אלא שבימיהן לא היו נוהגין לקיים חתימת העדים בב"ד בלא ערעור וכן כתב הרא"ש אף שמדברי רש"י והרמב"ם לא משמע הכי מ"מ נראה דברי הרא"ש עיקר דאי בשקרא עליו ערעור דוקא תליא מילתא ה"ל לומר אלא משטר שקרא עליו ערעור ובטלו ב"ד ערעורו ומה לי במקיימי אותו או לא אי לאו דבא נמי להשמיענו דקיומא בב"ד הוא העיקר ואפי' בלא ערעור ומ"מ נראה האידנא שהב"ד בישראלי' מקולקלים וכל אחד בונה במה לעצמו ואינם מדקדקים בקיומא אלא אחר כבודם או שכרן ראוי לפסוק שאין מקיימים השטר להכשירו מערעורו אלא משטר אחר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד או בטלו ערעורו ומפני כן אמרו נהרדעי אין מקיימים את השטר אלא משתי שטרות שדות או שתי כתובות והוא שאכלו בעליהן שלש שנים באותה שדה בשופי בלא ערעור לכאורה נראה דהא דקאמר והוא שאכלו בעליהם ג' שנים קאי דוקא אשתי שדות אבל גבי כתובה אינו צריך שום ראייה מאחר שהן יושבת תחת בעליהן א"כ בודאי אמת חתימתן וכן נראה מלשון הר"ן שכתב דנהרדעי ורב אסי לא פליגו אהדדי ודקא מביא נהרדעי משתי שדות או משתי כתובות היינו למעוטי שתי הודאות והלואות דדילמא מזויפת נינהו ולוה לא ידע בהן כלל אבל משתי שדות כיון שלוקח מוחזק בהם ליכא למיחש למידי וכן משתי כתובת דכיון דהנשים הללו יושבת תחת בעליהן ולא ידעי שיש להן כתובה אחרת אלמא לא שטרי זויפת ני נינהו וכו' אלא דלא בעי מוחזק אלא גבי לוקח ולא גבי כתוב' וכן משמע לישנא דתלמודא והוא שאכלו בעליהן וכו' אלא שהרמ"ה פי להדיא וז"ל דוקא ב' שטרי שדות או ב' שטרי כתובו' שאכילת פירות של המחזיק ג' שנים בשופי וכן כתובת אשה שיושבת תחת בעלה ג' שנים בשופי וכו' והטור הביאו ואולי ראייתן מדקאמר תלמודא בתחילה שתי שדות ואח"כ שתי כתובת וכו' אלמא דבחד עניינא איירי ונראה כדברי הר"ן דדוקא מהני הוא דמקיימי אבל לא משטרי חובות או שוברים שמאלו אין מקיימין מהן דליכא מידי במה דמחזיקים בהני שטרות לומר דאינם מזויפים דשמא זייפינהו מרייהו ולא ידעו בהו הנך דליתבעינהו וכן כתב הרמ"ה וברור היא השתא לא פליגי אהדדי דלרב אסי נמי מקיימין השטר משני שטרות כה"ג אפי' לא הוחזק בב"ד וכן נהרדעי מקיימים אפי' שטר אחד שהוחזק בב"ד כן דעת הרמב"ם והרא"ש להדיא דלא פליגי אהדדי ולא כדעת הראב"ד דסבר דאין מקיימים השטר אלא משני שטרות מקויימין או משני שטרות שדות שאכלום וכו' והיינו בנהרדעי וכן משמע מדעת ר"ת שהביא המרדכי ותדע מדלא אמרינן נהרדעי אמרי אלא אמרי נהרדעי והוא כלל גדול בתלמוד דכל כה"ג מילתא אחרינא היא תו מסיק אמר רב שימא בר ר' אשי וביוצא שני שטרות מתחת ידי אחר אפי' מאדם אחד ולא כהרמ"ה שכתב שצריך שיהיה יוצאים מתחת יד ב' לקוחות אבל מתחת ידו לא אפי' הן מקויימים דחיישינן דילמא זיפו זייף פי' מינייהו זייף כך דעת רש"י והטור ורוב האחרונים ולא כדעת הרמב"ם דנפרש מתחת ידו לא דשמא הכל זיוף וא"כ אם מקויים לא חיישינן אפי' יוצאים מתחת ידו וכן כתב הר"ן אליביה אבל לישנא דלמא זיופי זייף לא משמע כפירושו דא"כ ה"לל דלמא זיופי נינהו אלא עיקר בפירוש רש"י ואם יש לאדם שתי שטרות מחתימה אחת אומר ר"ת דלא אמרינן שיהיו פסולים דשמא זייף אחד מחבירו דהכא הוא חיישינן לפי שאין מכירין אנו החתימה אלא ע"י שאני מדמין חתימה לחתימה אבל היכא דמכירין חתימת ידי עדים מטביעת עין אם איתא דזיופי זייף היה ניכר אף שמצינו בגט פשוט שרבא טעה בחתימת עצמו מ"מ מלתא דלא שכיח ולא חיישינן להכי אלא בודאי וכתב הרא"ש ומדבריו נלמוד דמי שיש לו שני שטרות בחתימת שני עדים שאין לקיימן אלא בטביעת עין ולא בדימוי עוד כתב הרא"ש שאם העדים סופרים לא חיישינן שמא זייף מתוך הסופרים דאין האדם יכול ללקט האותיות מתוך הספר ולזייף אלא מחתימת ידי העדים וכן מוכח קצת לקמן דקאמר לכתוב חתימת ידייהו אחספא ולא קאמר לכתוב אלפא ביתא אפילו אמגילתא אלא ודאי אי אפשר לדמות יחד אלא כשחותמים שמו ואפי' שאינו יכול לזייף מ"מ מקיימים הכתב מספר שכתבו העדים אם הוא סופר מומחה שהיה נזהר בכתבו שתהיה מתוקן וכן איתא בירושלמי והביאו הר"ן ור"י בר ששת אבל אין מקיימים כתב אגרת לפי שאין אדם נזהר בהן בכתיבתו ואינו מדקדק בהן

כא ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו אפי' אחר כמו ימים פי' אם מסרו לו עדות וירא שמא ישכח יכול לכתוב בפנקסו לזכרון ומצניעו ומעיד עליו אפי' אחר כמה ימים אמר רב הונא והוא שזכרה מעצמו כלומ' עיקר עדות זוכר מעצמו רק שמתוך הכתב הוא מתבונן לעמוד על תוכן הדברים ותנאים בלי פקפוק ור' יוחנן אומר אפי' אינו זוכר שום דבר מעצמו אלא מתוך פנקיסו יכול לומר להעיד פי' אחר שראו בפנקסו וזכר דאי לאו הכי הוה מפיהם ולא כפי הכתב ולא מהני ועיקר דין מפיהם ולא מפי כתבם אם יכולים לשלוח עדותן בכתב כתבתי בפ' ד' אחין סי' י"ג אמר רבא ש"מ מר' יוחנן הני תרי דידעי סהדותא ומנשי חד מינייהו ומדכר ליה לחבריה ונזכר הדבר שפיר יכול להעיד כך פי' הרי"ף ורש"י וכל הגאונים והלכה כר' יוחנן דרבא מסיק אליביהו ורב האי גאון פי' הברייתא כותב עדות בשטר כגון שנמסרה לו עדות בקנין ושהתה לזמן מרובה ואח"כ בא המלוה ותובע עדותו יכול להעיד לו עדות בב"ד או אף לכתוב לו עדות על השטר ולא חיישינן שמא נפרע אותו החוב או שמא נמחל וכו' ולא אאריך בפירושו כי כותב אדם עדותו על השטר אינ' משמע כלל כפי' וכן הסוגיא הא דאמר רבא ש"מ מדר' יוחנן וכו' אינו מתיישב כלל אליביה וכן כתב עליו הרי"ף וכתב הרא"ש מ"מ יש לסמוך על דברי רב האי גאון שיכול האדם לחתום עדותו הנמסר לו ולהעיד עליו אחר כמה שנים ואין לחוש לפרעון או למחילה דלוה דאית לן למימר דאם איתא דפרע איבעי ליה לעדים שלא יחתמו או שלא יעידו ואיהו הוא דאפסיד עליה ע"כ וכן כתב הרשב"א א"כ אפילו לפי דבריו דוקא שהיה הלוה אצל העדים קודם שתבעו המלוה לדין אבל לא היה הלוה והמלוה אצל העדים קודם שתבעו לדין חיישינן דלמא פרע לו או מחל באותו זמן שלא היה הלוה והמלוה אצלם אלא שיש לומר טעמא אחריני מאחר דסתם קנין לכתיבה עומד א"כ הוי כאלו כבר נכתב השטר ולא ה"ל למפרע עד שיתן לו שובר ומ"מ נראה בעיני דאינו מן הנכון דכמה פעמים שוכח הלוה מי היו העדים דלא רמי אנפשיה לדוכריה אלא אמלוה ולא אלוה וסבר שדי לו בזה ששילם לו ואינו חושש מן המלוה מאחר שאין לו עליו שטר ע"כ אין ראוי לחתום ואין עדות זו מועלת אחר זמן פריעת החוב דאמרינן שמא פרע או מחל לו אבל קודם זמן הפירעון פשיטא שכותבין לו דסתם קנין לכתיבה עומד א"ל שימחה ומאחר שאינו מוחה כותבין ונותנין כדאיתא בפ' זה בורר ולא חיישינן למידי וכן דעת הרמב"ן דלא כרב האי גאון והאריך בראיות אף שיש לדחות מ"מ נראה דהכא מסתברא כדפי' וכן נראה מן הרי"ף שכתב פי' רב האי גאון והקשה על פי' רב האי גאון וכתב הלכך האי פירושו בתרא עדיף וטפי מסתברא ע"כ ומדכתב טפי מסתברא משמע שדברי רב האי גאון אינו מסתבר' בעיניו ועוד מצא הרמב"ן שכתבו מקצת הגאונים סיוע לדבריו שכתבו וז"ל לא שנו שכיב מלוה לא שנו שכיב לוה כל דסמיך לקניין כותב אבל ודאי משך מילתא ולא תבע ליה לכתוב איכא למיחש שמא פרע ואם הוא סתם הלוואה דלא קבע ליה זמן קודם דלישהא ל' יום כותבים ונותנים ע"כ והנה מה שכתב משיך למילתיה ולא תבעי משמע קצת אפי' קודם שהגיע זמן הפירעון אבל אינו נראה כלל וכן הרמב"ן גופא מודה בזה ולא פליג אלא כשהגיע זמן ומסתמא מפרש הא דמשיך למילתיה היינו עד אחר שהגיע לזמן הפירעון ומה שכתב בסתם הלואה ל' יום יפה כתבו שיעור זה ולאו משום שאין אדם פורע בתוך זמן וסתם הלואה אינה ניתנית לתביעה תוך ל' יום וכמו שפי' הר"ן דברי מקצת הגאונים דהא מוכח להדיא בריש ב"ב דגבי סתם הלואה אמרינן שפורע אדם תוך ל' יום אלא נראה מאחר שאין ניתנה לתבוע קודם ל' יום וסתם קניין לכתיבה עומד ממילא כותבין ואם הלוה הזה פורע לו הוה מודה להו בפני סהדי או היה שובר וא"כ איהו דאפסיד אנפשייהו אבל אחר ל' שהגיע זמן הפירעון חיישינן שמא פרע ולית לן לכתוב שטרא דאינו עומד שוב לכתיבה אחר שהגיע זמן הפירעון ואדרבא איכא לומר מדלא תבע בעדים לכתוב תוך זמן א"כ בוודאי פרע בזמנה והאמין לו ולא חש מעדים או לאו אדעתיה הילכך עידי קנין חותמים השטר קודם שהגיע זמן הפירעון בין מת מלוה בין מת לוה א"ל שמוחה בהם שלא יכתבו כדאית' בפ' המוכר את הספינה ובפ' ז"ב אבל אין נאמן לומר פרעתי אפי' לא כתבו אבל לאחר זמן אין כותבין כלל ונאמן לומר פרעתי וסתם הלואה כקנין עד ל' יום כותבים ונותנים כל זמן שאינו מוחה אבל מוחה קודם שכתבו ונאמן לומר פרעתי אפי' בתוך ל' יום ואחר ל' יום אין כותבין כלל וכ"ש שנאמן לומר פרעתי ולא כריב"ן שכתב אין חל שום קניין על סתם הלואה ועיין בפ' זה בורר סי' ל"ג

כב פסק מצאתי בתשובה וז"ל מי שרגיל לכתוב מיד בשעת הלואה המשכון בפנקיסו והפתקא במשכנו וכן הוא עושה תדיר וגוי תובע ממנו משכון ואומר שמשכון לו והוא אינו מוצא ברשותו ולא כתוב בפינקסו ואינו זוכר אם הלוהו ואם לאו אם יכול לשבע שלא משכנו לו אף כי אירע לו פעם אחת שמצא משכון בביתו בפתקין שלא היו בפנקסו מ"מ משכון זה לא נמצא ברשותו ולא בפנקסו אם יש לחוש למקרה שמא