ים של שלמה על כתובות קפא

הואיל ואמרה לכשר נבעלתי עכ"ל ולא נהירא דאפילו נבעלה בעיר או נתעברה תנשא לכתחילה היכא דאיכא נמי רוב סיעה ורוב העיר כשרים שהוא היום השוק דכל דפריש מרובה קפריש ואפילו אינה טוענת ברי שמא מן הסתם מאחר דאיכא תרי רובא רוב העיר ורוב סיעה כשרים ואף דאיכא למיחש שמא היא הלכה אליהם לביתם אפ"ה שרינן לכתחילה מאחר דאיכא נמי רוב סיעה ואיכא ס"ס חדא שמא הלך הוא אליה ואפילו אם תמצא לומר שהלכה היא אליהם שמא הלכה לגבייהו דקרנות שאינו קבוע ועוד מן הסתם אמרינן שהנואף הלך אליה וכן הדרך אם לא לפעמים מיעוט דמיעוט שהיא הולכת אליו כדמשמע לישנא דתלמודא איכא דאזלה היא לגבייהו וכמו שנפרש לקמן וכדמשמע בסוגיא דמשום הכי בעינן תרי רובא דכה"ג מן הסתם שרי בכל ענין ואי ליכא רוב סיעה אז אפילו תצא היכא דלא טענה ברי ואפילו מן הסתם דשמא הוא הלך אצלה והוה ליה קבוע וכה"ג לא מכשיר בדיעבד בלא רוב כשרים אלא ברוב בטוענת ברי ואי טוענת ברי' לכתחילה מתירין ברוב סיעה לחוד או ברוב העיר וידעינן שהוא הלך אצלה ובדיעבד אפילו בלא שום רוב כשירה דהלכה כר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולין והטור נמי השיג על הרמב"ם וז"ל ונראה דאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אלא א"כ הלכה היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי שהלך למי נראה דתנשא לכתחילה, ע"כ מאחר דאיכא תרי רובא שרי בכל עניין כדפי' רש"י ומ"מ אני אומר שבכדי השיגו שאף הרמב"ם לא עלה על דעתו לאסור בשני רובין היכא שנבעלה בעיר ומה שכתב נבעלה בעיר איירי היכא דליכא סיעות כשרים בהדה וכן משמע לשם בדבריו דאיירי בסתם עיר בלא סיעות אלא שאנו השגתיהו ממקום אחר כמו שכתבנו ויש רוצים לישב הטור בדוחק מה שאמר כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים פי' או רוב סיעות קאמר וס"ל דאף ברוב העיר שרינן אם הוא הלך אליה או מן הסתם ומ"ה השיג הטור שפיר על הרמב"ם ואפילו איירי בלא רוב סיעות אפ"ה ס"ל לטור דשרי ואומרים שתפס גירסת הספרים לא דקא אזלא לגבייהו ואף זו לא יתכן דהא אפילו ברוב סיעות גזרינן אטו רוב העיר וכ"ש רוב העיר גופא דגזרינן כשהלך הוא אליה אטו היא הולכת אליו וכ"ש דגזרינן מן הסתם והגרסה אינה נכונה אלא גרסינן איכא דקא אזיל לגבייהו פי' מאחר שלפעמים היא הולכת אליהם א"כ בשום עניין לא שרינן חד רובא אלא בתרי רובא וכן גירסת רש"י ותוס' וכן מצאתי בשם הרי הריטב"א להדיא ועיקר והרשב"א כתב יותר להחמיר וז"ל הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעות בהדה פי' והוא שלא נודע מאיזה מקום פי' אם מן העיר אם מן הסיעה אבל אם נודע שפיר מן העיר אין רוב סיעה מסייעות וכן הדין ברוב סיעה עכ"ל וחומרא יתרא הוא דלמה לנו להחמיר בכאן מאחר שיש כאן רוב גמור וליכא מקום למיגזר דהא אפילו אמרה היא היתה הולכת אליהם אפ"ה שרי מאחר דאיכא תרי רובא וכ"ש דברוב סיעה ליכא למיגזר אם נודע שמהם היא היכא דאיכא עוד רוב בהדי' ואף שרוב גאונים חולקים עלי ברוב הדינים שכתבתי פה הנראה בעיני כתבתי וד' יכפר אם שגיתי כי לבי אנס

מה תנן במסכת מכשירין מצא בה תינוק מושלך אם רוב גוים בעיר הרי הוא כגוי ופריך למאי הלכתא אמר רב פפא להאכילו נבילות ואם רוב ישראל בעיר מחזירין לו אבדה כישראל וכ"ש שמנווים להחיותו ורבותא קאמר אפילו החזרת אבידה לגוי שהוא איסור גדול כדאיתא בע"ז שנאמר למען ספות הרוה את הצמאה אפ"ה ברוב ישראל שרי וחייב אבל להחיותו אפילו בגוי שרי ואדרבה מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום מחצה על מחצה ישראל למאי נפקא מינא לנזקים אבל לא להחזיר אבדה ואינם מצווין עליו להחיותו אלא לנזקים הוה כישראל שאם נגח תורא דידיה לתורא דישראל פלגא משלם ממנה ואידך פלגא אומר ישראל אני ואינו משלם אלא חצי נזק ואם אתה רוצה נזק שלם הבא ראיה דגוי אני שמשלם נזק שלם לאפוקי ברוב גוים משלם אפילו תם נזק שלם ולא יכול לומר ישראל אני דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב כמו שנפרש לקמן מ"מ הכא שאני שלא יכול לומר ישראל ודאי אני ומן המיעוט אני שהרי הוא עצמו מסופק בדבר הוה כמי שאין לו חזקת ממון ואזלינא בתר רוב גוים כן פי' המגיד משנה להדיא וכן היכא דנגח תורא דידן לתורא דידיה דאומרים לו גוי אתה תביא ראיה שאינך גוי ואשלם לך ואמר רב הא דרוב ישראל ישראל דוקא להחיותו וכן להשיב לו אבדה אבל לענין יוחסין אם נקיבה היא לא מכשירין לכהונה אלא עד דאיכא תרי רובא ומשום אסופי ליכא למיחש שהוא ממזר והושלך להריגה כגון דאיכא קמיע בצווארו או שאר הוכחות שאבריו מתוקנים כדאיתא בפ' בתרא דקדושין אלא דחיישינן שמא בת גויה היא והוה כגיורת ופסול לכהונה ובעינן תרי רובא ואף היכא דרוב גוים גוי שמותר להאכילו נבילות מ"מ אמר שמואל ולפקח עליו הגל אינו כן דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב אלא מפקחין עליו הגל בשבת ונראה הא דמותר להאכיל נבילות היינו בקטנות שעדיין אין אנו יודעין בו אם נהג דת יהודית וזהו ברור והרמב"ם פסק שאין מפקחין עליו הגל אלא במחצה על מחצה ודלא כדעת הרי"ף וגם פסק שבמחצה על מחצה מצוה להחיותו וליתא דעיקר כמו שפי' וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והטור ובפי' בתרא דיומא אאריך בעז"ה בענין ספק בפיקוח נפש והנה יש מן המפרשים שכתבו אפילו ברוב ישראלים אם נגח תורא דידן לתורא דידיה פטור דאין הולכין בממון אחר הרוב כדברי שמואל והא דמחזירין לו אבדה משום שלא היו לו חזקת ממון שבאה לו בחנם דרך מציאה אבל לא להוציא ממנו ממון וכן כתב הטור א"ע ובקצת. א"ע אינו אבל במדויקים ימצא וכן כתב המ"מ ולכאורה נראה כן מדלא קאמר תלמודא רבותא אם רוב ישראל ישראל לשלם לו נזק וק"ו להחזיר לו אבדתו אלא שבדברי התוס' ביומא מצאתי להדיא שכתבו שהוי מצי לאשכוחי לענין נזקים אף ברוב ישראל וכדפי' אלא דניחא ליה לאשכחו גבי כל חד וחד חידוש בפ"ע אלמא דס"ל חייב כה"ג ואף שיש להשיב על דברי תוס' ס"ס מאי איכפת ליה לתלמודא לאשכוחו גבי כל חד וחד חידוש בפ"ע וכי לא ניחא לאשכוחי רבותא דאפילו לשלם לו נזק ק"ו להחזיר לו אבדה י"ל דהא רבותא טפי בשלמא נזק מן הדין אף הישראל מחויב לשלם נזק לגוי אלא שקנסו אותם א"כ פשיטא דאזלינן בתר רובא אבל להחזיר לו אבדה דפשיטא דמן התורה אינו מחזיר לו ועון הוא בידו אפ"ה מחויב לו להחזיר ועוד דנוכל לומר דמדיוקא קמ"ל דדוקא ברוב ישראל מחזירין לו אבדה אבל לא במחצה על מחצה וכמו שאמר רב להחיותו גבי רוב ישראל דאינו בא אלא להשמיע הא מחצה על מחצה אינו מחויב להחיותו כמו שפי' התוס' להדיא צ"ל לפי' התוס' דיומא דס"ל דאפילו את"ל אין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כה"ג לענין מקום מסתברא דחייבים לו לשלם מאחר דלכל מילי שבעולם הוא ישראל גמור ולענין ממון אתה משוה אותו גוי וזהו כנגד הסברא ודאי לא אמר שמואל כה"ג אין הולכין בממון אחר הרוב כך הוא דעת התוס' אבל אין להן הכרע בתלמוד ומניין לנו להוציא ממון על פי הסברא עוד שכתב הרמב"ם בפי' המשנה במכשירין דוקא לאותן ענינים שמחלק התלמוד אם רוב ישראל או רוב גוים כגון להחזיר לו אבדה או להאכילו נבילות אבל לשאר דברים אינו שלעולם הולכין להחמיר כגון אם קידש אשה דהוה קדושין מספק בין רוב ישראל בין רוב גוים וכן אם הרגו אינו נהרג עליו וכן פסק בספרו וכן הטו"ר הביאו ולא נהירא מאחר דבכל התורה אזלינן בתר רובא לכל איסורים שבתורה אפי' לענין נפשות כדאיתא בפ' הנשרפים חוץ מלענין יוחסין א"כ בוודאי ההורגו נהרג היכא דאיכא רוב ישראל וקדושין קדושין דאורייתא ודאי הן והמקדש אחריו אינו קדושין והורגים על קדושין מי שמזנה עם אשתו ואם רוב גוים אין כאן קדושין אפילו מדרבנן אם לאו שטבל לשם גיורת דאז הוה כישראל גמור ודעת הרמב"ם מדלא אשכח התלמוד לומר ולא הך חדושיו להחזיר לו אבידה ולהחיותו וכן להאכילו נבילות ש"מ דבכל שאר עניינים אינו כן וזה אינו דאדרבא רבותא קמ"ל דאפי' בממון הולכין אחר הרוב וק"ו לענין נפשות ולענין איסורא וכן להאכילו נבילות נמי רבותא דאפי' לכתחילה מאכילין אותו בידם ק"ו להתיר קדושין ולהפקיעו וכמו שכתבתי הוא דעת הראב"ד

פרק ב האשה שנתארמלה

האשה שנתארמלה או נתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר או היורשים לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאה בהנומא, וראשה פרועה פי' צעיף על ראש הכלות ומשורבב על עיניה שפעמים מתנמנות בו וראשה פרוע כלומר השערות היו יוצאים מתוך אותה הינומה על כתיפה וכך היו רגילים להוציא הבתולות מבית אבי' להחתונה וה"ה כל עיר ועיר לפי מנהגו הקבועות מה שעושים לכל הבתולות הרי כתובתה מאתים ואמרינן בגמרא טעמא דאיכא עדים הא אין לה עדים הבעל מהימן משמע אפילו בלא שבועה ואין זה כמודה מקצת משום דהוה כהילך מאחר שאין לו טענת לפטור הימנה וכן דעת הרא"ש והביא ראייה מהירושלמי דלא חשבינן כה"ג כמודה במקצת ולא כרמב"ם שפסק שהבעל נשבע שבועה דאורייתא אלא היסת בעלמא וכן דעת הראב"ד וכן במגיד משנה כתב כדברי הרא"ש רק שכתב האידנא דנגבי מטלטלים ובאתרא דנהיגי לכתוב כתובתה ונאבדה כיון שהבעל יכול לטעון פרעתי כשהוא מודה שלא פרע ואומר אלמנה נשאתיך נשבע שבועת התורה וזה אינו מחוור דלפי דבריו שיכול לומר פרעתי א"כ נאמן במגו ואפי' היסת לא צריך כמו שפי' התוס' וכן פי' הר"ן ועוד אומר אני שאף לטעם הילך לא צריכ' אלא משום האי טעמא לא חשבינן כהודה במקצת לחייבו שבועה דאורייתא דהא שבועה דהודה במקצת לאו מכח כפירה היא באה שהרי כופר הכל פטור אלא מכח הודאה והאי הודאה כמאן דליתא דמי ושוב לא יכול לכפור בה ולא למצא שום טענה בעולם לפטור מת עצמו מאותה מנה בלא שובר או עדים וא"כ חשבינן כאלו אינה טוענת אותה מנה אלא המנה אחרים והוא כופר הכל ונשבע הוסת וכן מורין הדברים בירושלמי ומסיק אפילו ר"ג מודה הכא דהיא אינה נאמנת בלא עדים הינומא דבברי וברי לא אמר ונראה לפי מה דק"ל הלכה כרב נחמן דמנה לי בידך