ים של שלמה על כתובות קפ

דספק ממזר שנתערב כו' לא קרי ס"ס אינו דהא גבי איסור חלל כתב לא תצא משום ס"ש ועוד הלא כתב הטור גופא לעיל סי' ב' משפחה שנתערבה בה ספק חלל או פסול אין צריך לרחקה שכולם טהורים לעתיד לבא ע"כ והאי פסול בפסול ממזרת קאמר כדמשמע להדיא בריש פר' עשרה יוחסין משום דהלכה כר"י דטהורים ממזרים ונתינים לעתיד לבא ומ"ה אמרינן כיון שנטמעת נטמעת ועוד הלא מוכח מן דלעיל והטור הביאו דדוקא משפחה שנתערב בה ודאי ממזר הוי ספיקא אבל ספק ממזר אינה ספיקא ע"כ נראה מה שכתב הטור כיון שנתערב בה ספק ט"ס אלא כך ראוי להיות כיון שנתערב בה איסור וקאי אודאי ממזר אבל ס"ס שרי אפילו לכתחילה גבי ישראל דלא שייך לומר מעלה עשו ביוחסין אלא לענין כהונה ועוד דאם פוסלו אתה מלבא בקהל משום ממזר חשוב כדיעבד כדפי' לעיל סי' מ"א עוד תדע דאי לישראל נמי אסרינן ס"ס כמו לכהונה לענין איסור חלל א"כ למה כתב בתחילה וכ"ש אם נתערב בה ממזר או ספק שאסור לכהן שישא מאותה משפחה ואפילו ישראל כו' ולמה חלקינהו לתרתי כהן וישראל ומאריך בענין הי' לו לכתוב מיד ואם נתערב בה ממזר או ספק אפילו לישראל אסור אלא בודאי דוקא ספק ממזר קאי אכהונה אבל לגבי ישראל אינ' אסורה אלא בנתערב בי' ודאי איסור ואמת כל מה שכתבתי הוא מדברי הרמב"ם ממש ומה שמסיק ואפילו ישראל כו' לא מצאתי בדבריו א"כ אין צריך לדייק כ"כ אחריו ואפילו את"ל שאינו ט"ס ע"כ צ"ל דה"פ בין שנתערב בה ספק איסור כלומר שהתערובת עשאו ספק אבל מתחילה הי' בודאי אבל בכ"ע אין לי ליישבו כלל וי"מ אותו דה"ק ואם נשא אז הוי הולד ספק ממזר לכתחילה דלא שרינן שום ס"ס לכתחילה בין איסור חלל בין איסור ממזרת אלא דוקא לא תצא מבעלה שהוא בדיעבד ולא קאמר הכא ואם נשא הוי הולד ספק אלא שלא ישא לכתחילה ישראלית אבל האשה לא תצא וא"א לומר כן חדא דלא שייך איסור לכתחילה אלא לענין חלל ואיסור כהונה כדפי' ועוד מאחר שהבנים בכלל ספק ממזרת ואסורים לישראל איך שרינא לה לבעלה שיה' חללה וירבה ספק ממזרים בישראל לכתחילה ועוד לא תמצא שם ספק ממזר בכל התלמוד והגאונים בענין איסור לכתחילה ולא דיעבד דאין שם ספק עליו אלא היו לו לומר הולד אסור לכתחילה משום תערובת ממזר אלא ודאי כדפי' והא דמשמע בפ' עשרה יוחסין דאף למאן דמכשיר אלמנת עיסה לכהן אבל הבת כלומר גוף המשפחה אסורה והיינו טעמא דלא שרינן מכח ס"ס מפני שלא הי' בה חזקת כשרות כמו לאלמנה מנה גופא שפי' התוס' מ"מ נראה אפי' לחותם דפוסלים האלמנה לכתחילה משום מעלה עשו ביוחסין כמו שקי"ל כר"ג ובדיעבד שרי הבת נמי שרינן בדיעבד ולא נימא דאליבי' אפילו בדיעבד אסור דכל ס"ס לעולם בדיעבד שרי בין האלמנה בין הבת לכהן ולענין ישראל כגון ס"ס דממזרת ונתינה ועבדות שריא אפילו לכתחילה והא דפליגי תנאי בברייתא בסוגיא איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה ממזרת ונתינה ועבדות כו' איירי דוקא בקרו ליה ממזר ושתק ולא איירי בתערובת כלל ואני לא הבאתי הברייתא דפליגי בה בממזרת צילח וחלל שותק משום שנראה דדין זה לא נוהג האידנא כמו שכתב הראב"ד וז"ל כל אלו שאמרו ששתקותן פוסלתן לא אמרו אלא בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקין על החרפות שאחד מחרף את חבירו כגון הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים וזה שתק ולא בא לב"ד כבר הודה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי זה משובח אא"כ קורין לו שלא בשעת מריבה ולדעת ר"ת ופירשו לא איירי דצווח ושתק אלא במשפחת עיסה כלומר שנטמע בה ספק פסול כן דעת הרמב"ן והרשב"א וכן כתב הטור בשם ר"י וכתב דווקא שנתערב בה ממזר או נתין ואחד מהן מן המשפחה קורין אותו ממזר או נתין ושותק כו' אבל משפחה שהיא בחזקת כשרות אדרבה כי שתק עדיפא כדאמר בפ' עשרה יוחסין יחוסא דבבל שתיקותא וצ"ע לדברי הטור דאיך משכחת בנתערב בה ממזר או נתין אפילו לא קרי ליה חוששין לו משום תערובת כמו שכתב הרמב"ם והטו"ר לעיל דכל משפחה שנתערב בה ממזר כל המשפחה אסורה משום ספק וא"ל מ"ה מהני הא דקרי ליה ושתיק כדי שיהי' ודאי ממזר וכן משמע קצת לשון הטור שכתב וז"ל דאז הוי הוכחה שהוא הוא ע"כ זה אינו דבגמרא משמע דלא פליגי אלא לענין חשש ממזרות ולא לודאי וגם אינו מסתברא לומר מדשתק ודאי ממזר דלמא איהו גופא מספקיה ליה מ"ה שתק ומנין שודאי ממזר הוא ועוד אפילו אמר להדיא על עצמו שהוא ודאי ממזר אין בו דין ודאי ממזר להתירו בממזרת אלא בעדים אלא ע"כ בספק ממזרת קאמר אבל אין לומר דאפילו בודאי פסול איירי וקמ"ל כשר בצויחה דפשיטא אין להכשיר בזה דא"כ כל ספק ממזרת יטהרו במה שיצווחו שוב עיינתי בתוס' דמשמע להדיא לפי' ר"ת דלת"ק דהלכתא כוותיה איירי אפילו בודאי חלל צוח כשר וה"ה ממזר ונחין בישראל וצ"ל דאיירי כה"ג שהוא צוח ושאר המשפחה שותקים א"כ רגלים לדבר שהוא אינו ומ"מ נראה לענין פסק הלכה שלא להכשיר דדוקא לפי' ר"ח הכי הוא אבל לפי' רש"י אינו צ"ל כן ופי' רש"י עיקר כמו שפי' התוס' וכן משמע להדיא בתוס' דהא דעיסה איירי בנטמע בה ועליו רשב"א אמר להדיא בהך ברייתא כל שנטמע בה ספק חלל ומנ"ל דת"ק פליג עליה וגם מהסברה אין להכשירו ממה ששותקים השאר דלמא משום דמספקה להו והוא צוח כדי להכשירו אמת וא"כ דאחר דפסק הוא מנין לנו להכשירו בלא ראיה ובדיקה אמיתית ואני ראיתי שבימים שרבו המתפרצים ומוציאי דיבה ונלקה הדין וידיהם תקפה כולן שותקין במריבה אפילו אותן שקראו עליהן ערעור ויפה הם עושים ע"כ צדקו דברי הראב"ד בעיני ומש"ה השמיט הרי"ף והרא"ש הא דממזר ושתק ולא הביא בספרו בפ' בתרא דקדושין

מד מתניתין אר"י מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אר"י בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה כלומר שתהיה רוב כשרים אצלה וע"כ איירי בדאיכא עדים שראו שנאנסה ואינ' מכירים אותו או ליכא עדים ואינה טוענת ברי לכשר נבעלתי והיא עצמה לא ידעה מי הי' דאי לאו הכי נאמנת במיגו אפילו ברוב פסולים כמו שבויה דאי ליכא עדי שבויה מותרת במיגו אפילו לכתחילה כדלקמן בפרק ב' ומסקינן אמר ר"י אמר רב בקרנות של ציפורי היו המעשה כלומר ביום השוק שבאו סיעות ושיירות ממקום אחר דאיכא תרי רובי רוב העיר ורוב ממקום אחר אבל בחד רובה לא מכשרינן משום דגזרינן רוב סיעות אטו רוב העיר ורוב העיר גזרינן שמא היא הלכה לביתם של אנשי העיר דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמיא והא דאמרינן דברוב כשירים אפילו לכתחילה מכשרינן כה"ג היינו כשטוענת ברי אבל היכא דאינה טוענת ברי לא מכשירין אלא בתרי רובי ואין חילוק בין לכתחילה בין דיעבד היכא דלא טוענת ברי כך דעת הרמב"ם והרשב"א והרא"ש והר"ן ואני אומר אמת כך הוא הלכה אבל מ"מ נוכל לפרש דהכא איירי אפי' בטוענת ברי ולא אמרינן שר"ג מכשיר בדיעבד אפילו ברוב פסולים ולכתחילה ברוב כשירים אלא היכא שנבעלת מרצון שנוכל לומר אשה מזנה בודקת אחר הכשר ואינה פוסלת לעצמה אבל היכא שנאנסה דליכא למימר הכי פשיטא דלא מכשיר ר"ג דאל"כ מ"ש משבויה דפסולה היכא דאיכא עדי שבויה ולא מכשיר ר"ג מכח ברי ושמא אלא בוודאי כדברי וכן מוכח להדיא בסוגיא דפרקן בברייתא שאמר ר"ג לר"י השבת על המעוברת שדומה לשבויה וכן פ' בתוס' לשם ותימא לי' על הגדולים איך לא נשמרו בזה אבל מה אעשה מאחר שהתוס' בעצמם לא פירשו פה כך א"כ בע"כ ס"ל דלא אמרינן האי חילוק דאשה בודקת ומזנה אלא ברוב פסולים דומיא דשבויה אבל ברוב כשירים אצלה אזלינן בתר רובא אפילו לכתחילה היכא שטוענת ברי ומה שכתבו התוס' הכא בחד שנויה דאפילו טוענת ברי ואיכא מיגו מ"מ סבר סוגיא דהכא דבעינן תרי רובי לכתחילה והיא סברת הרמב"ם אל תשגיח ביה דמנין לנו לאפלוגי הסוגיות אהדדי בכדי אלא עיקר כדפי' וגם בלא הכי לא נראה לי מה שכתבו אפילו בטוענת ברי ומיגו כו' דמיגו אפילו בלא רובא שרי אף לכתחילה ולא גרוע משבויה ובודאי אינו דברי התוס' מטו"ך אלא מי שהוסיף ולא דק ג"כ מה שכתבו הרמב"ם והרמב"ן והר"ן והטו"ר והרשב"א דאין חילוק באינה טוענת ברי בין לכתחילה לדיעבד ואפילו בחד רובא תצא לא נהירא מאחר דבכל מקום הולכין אחר הרוב רק שמעלה עשו הגאונים ביוחסין לכתחילה ולא בדיעבד דומיא דספק ספיקא דלעיל גבי אלמנת עיסה סי' מ"ג ודוקא ברוב סיעה לחוד או ברוב עיר לחוד וידוע דאזיל איהו לגבה אבל מן הסתם הוה ספיקא דשמא אזלא איהי לגביה וספק איסורא לחומרא לכ"ע גבי יוחסין היכא דלא טוענת ברי ואף שאיני כדאי לחלק על אלו הגאונים ולא הגעתי לקרסולן אבל מה אעשה האלהים אני ירא תורה הוא והיא שהכרתני ללמוד דמ"ש מס"ס דלא אסרינן לעיל אלא לכתחילה וחד רובא עדיף כמו ס"ס גם הסברא נותנת דלא גרע רובא שהיא מדאורייתא מטוענת ברי אפילו ברוב פסולים שמכשירין אנו בדיעבד מכח סברא שבודקת ומזנה וגם סברת הגאונים אין להם שום ראייה לדבריהם אלא שאמרו באינה טוענת לא אשכחן חילוק בין לכתחילה וכו' ואני אומר שאינו צריך ומילתא דפשיטא הוא מאחר דאמרינן דשרי בחד רובא אלא דגזרינן משום רוב העיר ורוב העיר גזרינן אטו כשהוא הולכת אליהם דהוה קבוע וא"כ פשיטא דלא אמרינן משום הך גזירה לומר תצא אלא שמעלה עשו ביוחסין וגם מה שמוקי הגמרא מתניתין בתרי רובא היינו משום דבמתניתין נאמר תנשא לכהונה דמשמע לכתחילה ותדע דלא קאמר במתניתין כשר לכהונה אלא תנשא לכתחילה כלומר בהאי הוא דבעינן תרי אבל לא בדיעבד וכתב עוד הרמב"ם בד"א שנבעלה בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברין שם והי' רוב העוברים שם בעודם כשרים ורוב העיר שפירשו אלו העוברין ממנה כשרים שהחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות וכו' ובגמרא לא משמע הכי אלא רוב העיר ורוב סיעות או קרנות מסיועות לה דומיא דבמתניתין וכן משמע בגמרא דקא פריך נבעלה בקרנות ס"ד אלא נבעלה בשעת קרנות ולפירושו ר"ל אלא נבעלת במקום קרנות ועוד דקאמר זר בסוגיא אלא דאיכא רוב העיר ורוב סיעה בהדה ולפי' ה"ל דאיכא רוב סיעה ורוב העיר בהדה עוד כתב הרמב"ם ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן בה אלא גוי ועברי אחד לא תנשא לכתחילה שכל קבוע כמחצה על מחצה דמו ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא