ים של שלמה על כתובות קעט

ביניהם ונהגו מנהג זה גובין בתנאי ב"ד וממילא היכא שנהגו לכתוב כל הכתובות בשוה בין כתובה בין תוספת בין לעשירים בין לעניים אם יש משפחה שנוהגים לכתוב כל כתובה בענין אחר להוסיף על הכתובה של אחת ואבדה אחת מהם כתובתה בודקים במשפחתה כמו שנהגו לכתוב לנשותיהם כן גובין לה כן פסקו התוס' והרא"ש וכן אם נושא סתם אשה ממשפחה זו כופין אותו לכתוב לה כתובה כפי משפחתה וכן כתב הר"ן וק"ו שהוא ממקום אחר ונושא אשה במדינה אחרת שכותב כפי מנהג המקום אשר נושאה ואם מנהג מקומו להוסיף עליו עולה עמו ואינה יורדות פי' היכא שדעתו לחזור למקומו ואפילו בעת הנשואין לא הי' דעתו לחזור ואחר כמה שנים חזר לבית אבותיו צריך לכתוב לה כתובה אחרת כפי מנהג מקומו ראיתי בתשובת הגאונים שכתבו עיר שכבשוה גוים ואבדו כתובתם אלו כתובה אחת או שתים וג' לבד אבדו מוציאין ד' או ה' מכתובת קרוביה ונותנים לה בפחותה שבהם עכשיו שמאורע זה אירע לכל בני המדינה כך הוא תקנת הדבר שיסכימו זקני המדינה ויחקו חק לפי מה שהי' יודעין מנהג מדינתיהם העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו והבינוניה לפי מה שהם ויחדש כל אחד כתובה לפי החוק שיחיקו ומי שמת בעלה ועדיין לא גבתה כתובה יחוקו לפי מה שיראו ויגזרו הזקנים עליהם גזירה וכל אשר לא יקבל ינדהו ויחרמהו עכ"ל ובאתרא דנהיגי לכתוב כתובה ואבדה כתובתה וליכא עדים שאבדה אכתוב בעזה"ש בפ' הכותב

מ מתניתין הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת ומקחי מקח טעות ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר"י אומר לא מפיה אנו חיין אלא תביא ראיה לדבריה היא אומרת מוכת עץ אני פי' מקודם שנשאתי לך וכתובתי מנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ומקחי מקח טעות ר"ג ור"א אומרים נאמנת ורי"א כו' אר"י אמר שמואל הלכה כר"ג דנאמנת דאפילו שבועות היסת לא צריך אלא שמחרים עלי' כמו שכתב הרמב"ם והא דנאמנת להוציא ממון מחזקת הבעל היינו טעמא דאוקמינא איתתא אחזקתה ואמרי השתא הוא דנבעלה וא"ת כשהיא מכחישתו ואומרת בתולה אני אמאי אינה נאמנת נהי דהוי ברי וברי מ"מ נוקמה אחזקתה ונאמר עדיין בתולה היא ואפילו לאידך טעמא דשמעתתא דמהימנא משום מגו ה"נ להימנא משום מגו דמוכת עץ אני תחתך דכתובתה מאתים וגם לא פסלה נפשה מכהונה וי"ל התם היינו טעמא מאחר שהיא טוענת בתולה אני שהוא טענה מעולה ממה שהיא טוענת מוכת עץ דלא שכיח כולי האי לית לה מגו ועוד מאחר שהוא נאמן לגבה היכא שהיא מכחישתו אף כשיש לה מגו לא מהימנה דהוה כמגו במקום עדים אבל הכא שהיא מודה לדבריו ע"כ טוענת אנוסה תחתיך דלא שכיח לגמרי ופסלה נפשה מכהונה הסברה נותנות שמהימנה והיכא דטוענת מוכת עץ אני ג"כ אוקמא אחזקה שחזקת בנות ישראל שאינה מזנה ובודאי מוכת עץ וכ"ש אם אמרה מוכת עץ תחתך והוה לה נמי חזקה דגופא דעד השתא הוית בתולה והשתא הוא שנתקלקלה ודין מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע כתבתי בהגוזל בתרא סי' כ"ד

מא מתניתין ראוה מדברת עם איש כלומר נסתרת עמו ואומרים לה מה טיבו של זה אמרה עליו איש פלוני וכהן כלומר מיוחס הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ולא עשאה זונה רי"א לא מפיה אנו חיין אלא תביא ראי' שלא נבעלה לנתין ולממזר וכן אפילו ראוה מעוברת ואומרים לה מה טיבו של עובר זה ואומרת מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' והלכה כר"ג בכל אלו ואף שבכאן אינו לא מגו ולא חזקה שלא זינתה דהא מעוברת היא מ"מ נאמנת מאחר שהיא טוענת ברי וכל ברי ושמא ברי עדיף א"ל להוציא ממון מחזקתו צריך טעמא דמיגו או חזקה כדפי' ואר"י לדב"י המכשיר בה מכשיר בבתה ורמ"א אפילו מאן דמכשיר בה היינו משום דאית לה חזקה דכשרות אבל העובר שלא הי' לו מעולם חזקה דכשרות אינו כשר ומתניתין דקאמר מה טיבו של עובר זה כו' לא להכשיר העובר אלא להכשיר אותה קאמר אע"פ שהיא מעוברת ולית לה מיגו לומר לא נבעלתי וכתב הרי"ף הלכה כר"י שהוא רבו דר"א ועוד דקאי אבא שאול בפ' עשרה יוחסין כותיה דתנן אבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי כלומר שהיו בודקים את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והולד כשר ואמרינן לשם שאבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי אתא להכשיר אפילו ברוב פסולי' אצלה ואמר רבא הלכה כאבא שאול וכן פסק ר"י בן לוי וכן דעת כל הגאונים ודווקא בדיעבד אבל לכתחילה בעינן רוב כשרים כדלקמן ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשירים אצלה רק שהרמב"ם כתב שדוקא העובר כשר לבא בקהל אפילו ברוב פסולים דחשוב כדיעבד דאם אתה פוסלה הוא פסול לעולם לבוא בקהל אבל האשה לא תנשא לכתחילה לכהן וכ"ש הבת אפי' בחד רובא ודוקא בדיעבד מכשיר ר"ג ור"א אפילו ברוב פסולים אצלה אבל לכתחילה בעינן תרי רובא וליתא דלא אישתמע תרי רובא אלא היכא שהיא אינו טוענת ברי אבל היכא שטוענת ברי לא בעינן לכתחילה אלא רוב כשירים לגבי דידה כדלקמן וכן דעת הרמב"ם והרשב"א והרא"ש והר"ן וכל הבתראים אלא שהרמב"ם לא התיר אלא כשנבעלה בפרשת דרכים כו' ולא נהירא ולקמן בסי' מ"ד כתבתי הכל באר היטב ודוקא הבת הוא דמכשירין לכהונה אבל אם העובר זכר והיא אמרה בן כהן הוא אינה נאמנת ואסור בתרומה ובכל מה שישראל אסור ואסור בכל מה שאסורים לכהנים אבל היכא שהיא לא אמרה כהן הוא מספק לא אמרינן שמא כהן הוא דאזלינן בתר רובא דישראל וכן אינה נאמנה לומר בן של פלוני הוא ליורשו אלא לחומרא לאסור עליו בקרובתיו ועיין בפ' אלמנה לכ"ג סי' ל"א ודין דעשרה כהנים ופירש א' מהם שהולד שתוקי כתבנו בסוף נושאין על האנוסה סי' י"ג

מב ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר' יוסף היא אמרה מיני' נתעברתי והוא הודה לה א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד אפילו לא יודה לה וכגון שאינו לפנינו לבודקו דאי אמר לא מינאי פשיטא דממזר הוא שהלכה כר"ש דאמר נאמן לומר על אחד מבני' שהוא ממזר ק"ו על עובר זה אלא כדפי' שאינו לפנינו ואפ"ה כשר דהלכה כר"ג דמכשיר ברוב פסולים ואף דאמר שמואל לרב יודא הלכה כר"ג ולכתחילה לא תיעבד עובדה עד דאיכא רוב כשירים אצלה וגבי ארוסה כל העולם פסולים אצלה חוץ מן הארוס ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא אפילו ברוב פסולים וה"נ חשוב בדיעבד שהרי כבר נישאת לו ואתה בא לפוסלה עליו מחמת העובר א"כ אתה מוציאה מבעלה ואף העובר חשוב בדיעבד כדפי' לעיל סי' א' וצ"ל שאם מת הארוס קודם שנשאה לא תנשא לכהן אחר שהרי לא התרנוה אלא משום דיעבד אבל היכא שנשאת כבר ומת אח"כ נראה דמותרת דא"א לאוסרה אח"כ מאחר שכבר הכשרנוה והיכא שהוא מכחישתה ואומר לא מינאי אף שהולד ממזר מ"מ אינו נאמן לעשות' זונה אלא לו נפסלה דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם ניסת אחר שמת לכהן לא תצא כן כתב הרמב"ם והטו"ר והריטב"א ולא נהירא כלל דלא אמר ר"ג ור"א נאמנת אלא בברי ושמא אבל בברי וברי בוודאי לא אמר ובזה כ"ע מודים והכא משוה דין ארוס וארוסתו להא דר"ג ובפ' אלמנה לכ"ג נאריך בזה אי"ה

מג תנן בפ' בתרא דעדיות העיד ר"י ור"י בן בתירה על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה ועיקר הפי' כמו שפי' התוס' והראב"ד והרמב"ם עיסה היא המשפחה שנטמע בה ספק חלל בין אחד בין שנים כל אלמנה מאותה משפחה היא בס"ס ספק בעלה הי' ספק לא הי' ואת"ל בעלה הי' ספק חלל וספק כשר וס"ס כשר אפילו בדאורייתא א"ל ר"ב קבלנו עדותיכם אבל מה אעשה שהרי גזר ר"ג שלא להושיב ב"ד על כך לקבל עדות כזה להקל לגבי כהנים אפילו מה שהוא מותר מן התורה ומדרבנן שהכהנים שומעין לרחק אבל לא לקרב כלומר שהם נהגו חומרא בעצמם ומעלה עשו ביוחסין ע"כ אין להקל להם פסק הרמב"ם כר"ג וכמו שגזר ר"י בן זכאי שלא להתירה לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא דס"ס הוא אבל אם נתערב חלל וודאי אפילו אם נשאת תצא ונראה דה"ה אם יש בה ספק ממזרת או נתינים או עבדות דכשרי' מכח ס"ס ואפילו לכתחילה לישראל שריא ולא אסר ר"ג לכתחלה אלא לענין להנשא לכהונה כמו שפי' התוס' דמשום מעלה עשו ביוחסין אסרו וכן נראה להדיא מן הרמב"ם שה"ה ספק ממזר שריא לישראל שכתב וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל איסור אחד הוא כלומר ודאי ממזר אסור ותצא וספק ממזר לא תנשא ולא תצא והיינו משום שהממזר פוסל בביאתו לכהונה כמו חלל ומדתלה הכל באיסור כהונה ובאלמנה ולא תלה בגוף המשפחה ולענין ישראל מה שנולדה מאותה משפחה שיש בה ממזרת שאם ודאי ממזרת אסורה ותצא וספק ממזרת אסורה ולא תצא משמע דלענין ישראל אין שום איסור אלא בתערובת ודאי ממזרת אבל לא בספק כלל ועוד מוכח להדיא מן הרמב"ם שכתב משפחה שקראו עליה עירעור דהיינו עדים שהעידו שנתערב בה ממזר או נתן כו' הרי זו ספק וכן הביאו הטו"ר משמע דוקא ממזר וודאי אבל ספק ממזר שנתערב אפילו ספק ליכא והיינו טעמא דס"ס היא ולא אסרו אלא לכהונה לחוד אבל לא לענין ממזרת ואף שיש מקשים הלא כתב ר"י בעל התוס' בענין תערובות שלא שרינן מכח ס"ס אלא או שניהם בתערובות או שניהם בגוף האיסור אבל אם אחד הוא מצד ספיקא ספק כשר ספק פסול והשני הוא מצד תערובות לא קרי ס"ס וכן פסקינן כותיה לענין איסור והיתר כמו שכתבו כל הבתראים וא"כ אמאי שרינן הכא ס"ס וי"ל דהכא אפילו בחד תערובת בדין הוא דלישרו דכל דפריש מרובא קא פריש וסתם לוקח אשה לוקח לביתו וא"כ הוי ניידא אלא משום גזירה וחומרא יתירה הוא דאסרינן מ"ה לא החמירו בס"ס א"ל גבי כהונה והטור כתב וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה שמאותה משפחה לא תנשא לכהן דשמא היא אלמנת החלל ואם ניסת לא תצא דהוי ליה ס"ס אבל אם נתערב ודאי חלל אפילו אם ניסת תצא עד שיבחן שאינה מאותה התערובת וכ"ש אם נתערב בה ממזר או ספק ממזר שאסור לכהן שישא מאותה משפחה ואפילו ישראל כיון שנתערב בה ספק איסור שאסור לישראל כגון ממזרת או נתינה אסור לישראל לישא ממנה ואם נשא הוי הולד ספק ממזר עכ"ל ולא יכולתי להבין דבריו מ"ט אוסר הולד משום ספק ממזר הלא הוא ס"ס וא"ת שסובר