ים של שלמה על כתובות קעה

בא"י אמ"ה האל החי הטוב והמטיב אל אמת כו' אבל עכשיו שאומרים האל אבינו מלכנו אדירנו גואלנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל אומרים המלך החי הטוב והמטיב לכל ואין אומרים האל שכבר התחיל הברכה בהאל ומה שמוסיפין החי בבית האבל כדאיתא בירושלמי כלומר אע"פ שדור הולך ודור בא הקב"ה חי וקיים לעולם ואח"כ חוזרים לנוסח הראשון אל שבכל יום ויום כו' עד מכל טוב לא יחסרנו כפי הנוסח שלנו וכל אחד לפי נוסחו רק שיסיים ג' מלכיות ג' הטבות ג' הגמלות אח"כ מתחיל אל אמת כו' וכן מצאתי בכל הסידורים הקדמונים וכן איתא ברמב"ם להדיא שאינו מברך בא"י אמ"ה האל החי הטוב ומטיב אל אמת כו' אלא שכתב שיאמר בברכת רביעי המלך החי הטוב והמטיב אל אמת והיינו שכתב מתחילה שאין צריך אלא ג' מלכיות וא"כ מיד כשיאמר המלך החי הטוב ומטיב אל אמת אז יאמר וממילא לפי נוסח שלנו שאומרי' ג' הטבות ג' הגמלות צריכים לאומרו לבסוף ובעבור שהרבה בני אדם נבוכים בדברי התוס' והרא"ש והטו"ר ולא הבינו שורש הדברים יש מקצתם שסוברים שעוקרים הנוסח הראשון לגמרי ויש שסוברים אחר הנוסח הראשון גמר כולו יתחיל ברוך אתה ה' אמ"ה האל החי כו' בעבור זה הארכתי והורתי להם הדרך אשר ילכו בה:

ולוקח נפשות במשפט בה"ג והרי"ף לא כתבו משום דאמרינן בפ' ב"מ דיש מיתה בלא חטא ומ"מ כתבו התוס' ורוב האחרונים חלילה לן מלמוחק מה שנאמר בתלמוד כי לעולם הקב"ה יודע מה שעושה ולמה עושה אפילו בלא חטא עושה במשפט וכן קודם בונה ירושלים מוסיפים נוסח אחד ומה שלא הוזכר בגמרא אפשר משום דלא פליגי בי' תנאי ולכ"ע אין עוקרין ברכת בונה ירושלים לאפוקי ר"ע שעוקר ברכת הטוב והמטיב משום שהוא מדרבנן כדאיתא התם וזו היא נוסחה נחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת אבלי עמך ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם לשמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו ונאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס בא"י מנחם אבלי ציון ובונה ירושלים ויש מקשים והלא אין חותמין בשתים ומ"ה חותמין ברוך מנחם האבלים ותו לא מידי וטעות גדול הוא בידם א"כ משנים הברכה והחתימה ומה שקשה להם הלא אין חותמין בשתים זה אינו דניחום אבלי ציון הוא בנין ירושלים יש מדקדקים מדאקשי תלמודא על ר"י דאמר לעיל ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין והא תני אבליה וחתנים מן המנין ומשני לא קשה כאן בברכת המזון כאן בשורה פי' רש"י הא דאבלים מן המנין להצטרף לזימון עם שנים והא דאין אבלים מן המנין היינו לשורה שהי' עושין סביב האבל לנחמו ואין שורה פחות מעשרה ופריך הא אמר ר"י ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה מי איכא ומשני אלא כי אמר ר"י ברחבה והא דאמר לעיל אבלים מן המנין ע"כ בברכת המזון קאמר והקשו התוס' על פרש"י דפי' להצטרף לזימון פשיטא שהרי אבל חייב בכל המצות ועוד אח"כ פריך ברכה בשורה מי איכא פי' וע"כ הא דאמרינן ברכת אבלים בעשרה בברכת המזון קאמר והדר קושיא לדוכתא ולפרש"י מאי פריך דע"כ לא להצטרף לזימון ולעשרה איירי מדקאמר ברכת אבלים אלא ע"כ ס"ד דאיירי בברכת אבלי' שהוא בברכת המזון קאמר דהיינו האל החי הטוב והמטיב האל אמת כו' וא"כ מאי פריך דילמא הא דאמרינן אבלי' מן המנין היינו להצטרף לזימון או לעשרה והכא דקאמר דאינו מן המנין היינו לענין ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר אלא ע"כ הא דקאמר מתחילה כי תני האי בברכת המזון היינו ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ומש"ה פריך ליה אח"כ ברכה בשורה מי איכא אלא ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ואין אבלים מן המנין והדר' קושיא לדוכתא ומשמע מכאן דברכת אבלים שבברכת המזון צריך עשרה דהא ס"ד דמקשן דאיירי ר"י בהכי שפיר והוי ניחא ליה אי לאו שקשה ליה הברייתא דקתני אבלים מן המנין אלמא שכך הלכה לפי האמת שצריך עשרה ור"י חזר מזה בפ' הקורא עומד מדשנינו לשם אין אומרים ברכת אבלים פחות מעשרה ומפרש בגמרא מאי ברכת אבלים ברכת רחבה משמע אבל ברכת המזון לא בעי עשרה וכן איתא בתשובת גאונים וברכת אבלים שאתם אומרים על הכוס נברך מנחם אבלים אין מנהג שלנו לומר זה בישיבתנו וגם בבבל כל עיקר אבל אתם שתיקנו לכם אבותיכם לאומרה אין צריך עשרה שלא מצינו עשרה אלא בברכת רחבה וכן דעת הסמ"ג והרא"ש ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על הגאונים מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך כי הראי' ממגילה אינו ראיה דמשום הכי ניחא לי' לאוקמי' ברחבה שהיא ברכה בפני עצמה מלאוקמי בברכת המזון שאינה בפני עצמה וכל היכא דאיכא לאוקמי מתניתי' כפשטא בלא דוחקא וכי לא עדיף וראי' מתשובת הגאונים ליתא כלל דהתם, השיבו על נברך מנחם אבלים דלא בעי עשרה דגבי חתונה נמי לא בעי עשרה לומר נברך שהשמחה במעונו כדפי' לעיל אבל לעולם ברכת אבלים שהוסיפו חכמים נוסח מיוחד אע"פ שאינה ברכה בפני עצמה מ"מ חשובה כברכת אבלים וצריך עשרה ותדע שדווקא על מנחם אבלים השיבו הגאונים שהרי אמרו אין מנהג שלנו כו' ואלו אל אמת כן שחיובו מחכמי המשנה כדאיתא בברכות מנהג כל ישראל הוא אלא דווקא אמנחם אבלים קאמר אבל אל אמת שבברכת המזון מסתמא כמו ס"ד דמקשן דבעי עשרה כברכת רחבה ועוד הא דקתני אבלים מן המנין ע"כ לברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ולא פי' בכמה בג' או בעשרה ש"מ בעשרה כסתם מנין ואף שהרמב"ן כתב בתורת האדם בשם גאון אחד ברכת אבלים בין ביחיד בין בג' בין בעשרה ואבלים מן המנין פי' להצטרף לזימון או ליו"ד ואינו פשיטא למה לא יצטרף דלא תימא מאחר דאמרי בברכת המזון מענין מנחם אבלים הי' [שלא] יצטרף לזימון כדי שיהי' ג' מנחמים זולתו ע"כ לא נהירא ואף שכתב בשם גאון אחד לא ס"ל כוותי' שהרי הוא כתב שלא לומר נברך מנחם אבלים כו' והרמב"ן עצמו חולק עליו ואומר שראוי לאומרו גם לא מסתבר כלל שאומרים אותה אף בג' או ביחיד ולאו דווקא עשרה אלא שבא להשמיע שאבלים מצטרפין לזימון דלא אשתמיט רמז מהאי טעמא בתלמוד והי' לתלמודא לפרש דא"א שסומך התלמוד מבחוץ על מ"ד כה"ג שהיא דבר שלא נרמז ממנו שום רמז בתלמוד ועוד אומר אני מדכייל התוס' דברייתא חתנים מן המנין ואבלים מן המנין משמע דבחדא מחותא מחינהו דהנך תרתי בעי עשרה ומצטרף וכן נהגו ומאחר שהוכחתי דבעי עשרה פשיטא שאין לומר בשבת ואף מברך מנחם אבלים דלא בעי עשרה מ"מ נכון שלא לאומרו בשבת היכא דאיכא פרסום כגון בעשרה מאחר שאין מנחמים אבלים בשבת א"כ אין להזכיר בה נחמה אם לא שבירך בשלשה דהוי דבר שבצנעה והוי כחול ואינו משנה וכן דעת הרמב"ן בשם גאוני' ועיקר ולא ידעתי איך נתבטל המנהג באשכנז שלא לומר מנחם אבלים נברך שאכלנו דלא בעי עשרה ואפשר שסמכו על הרא"ש שכתב דברי הגאוני' שלא לאומרו וברכת אל אמת שלא לאומרו משום דליכא עשרה וגם ספיקא נפל בנוסח כמו שכתבתי וברכת נחם לא הוזכר להדיא אין חילוק בין יש מנחמים אחרים אצלו בין סועד עם בני ביתו לעולם דין אחד להם בין ואבלים מן המנין אומרים אל אמת כו' ונחם כו' ובג' אומרים מנחם אבלים שאכלנו וכן בעשרה נברך אלהינו מנחם אבלים שאכלנו משלו

כג ברכת בתולים כתב בעל ה"ג בא"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן איילת אהבים זרע קודש שומרה בטהרה וחק לא הפרה בא"י הבוחר בזרעו. של אברהם אבינו וכתב הרא"ש ואפשר שהברכה הזאת הגאוני' תקנוה ומסתבר לברך אחר שמצא בתולים והיינו טעמא דלא תהוי ברכה לבעלה שמא לא ימצא בתולים או לריק יהי' עמלו ותימא מאחר שאינה לא בתלמוד ולא בתוספתא א"כ מנין לנו להוסיף ברכה והרא"ש גופא כתב במס' בכורות פרק יש בכור שאין מברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא כי אחר סידור רבינא ורב אשי לא מצינו שנתחדש' שום ברכה ע"כ נראה שלא לומר בה שם ומלכו' ובהיותי פוסק זה בישיבה הקשו המשכילים א"כ ברכת הנותן ליעף כח איך שרי לברך שאינה אלא בנוסח סידורי אשכנזי ע"פ המדרש ואפי' מתקנת הגאונים ליתא והשבתי אולי ג"כ אין ראוי לאומרה שוב מצאתי בדברי האחרונים שאין לומר מהאי טעמא אף שכתבה הטו"ר וק"ו שאין לומר ברכה מגביה שפלים שאינה בשום נוסח לא בדברי הקדמונים ולא בדברי האחרונים וכן איתא בשבולי לקט

כד א"ר אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי פי' שאינן מוציא דוחק נאמן הוא לאוסרה עליו לשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וק"ו היכא שטוען טענת דמי' שאסור' עליו והא דפתח פתוח מיירי שנאבד המפה ששימשו עליו אבל היכא שמצא דם לא יכול לטעון טענת בתולים כמו שפסק ר"י וכן משמע מפירש"י דהיכא דאיכא דם שלא יכול לטעון פ"פ וכן דעת הרמב"ן והרשב"א אבל הרמב"ם כתב אפי' איכא דם יכול לטעון והסכים עמו הר"ן והביא ראי' מן הירושלמי דחיישינן שמא הכניסה דם צפור ואפילו משמשה אותה מקודם מ"מ נראה דשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא מאחר שהוא אינו מאמין שהוא דם בתולים אלא בודאי רימה אותו או בא מן הצדדים ע"כ וכן נראה בעיני עיקר מסתמא דתלמודא האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו משמע בכל ענין אפילו מצא דם ומ"מ אומר אני דווקא בלא משמשו אבל במשמשו שהוא וודאי דם למה לן למתלי שבא מן הצדדים בפרט מאחר שהוא אמר שפתוח הי' ולא דחוק אלא בוודאי דם בתולים הוא והא דלא הוי קים ליה שגמר הבתולי' בהעראה ראשונה וסבר שפתוח היו ומרוב תקיפת יצרו לא הי' אדעתי' או שמא היטה וגם הירושלמי לא כתב אלא בשלא משמשו דחיישינן לדם ציפור אבל לא בע"א וה"מ באשת כהן דחד ספיקא הוא שמא זינתה תחתיו שמא לא זינתה תחתיו והא דבאשת כהן נאמן לאוסרה עליו אע"פ שיש ג"כ ס"ס ספק תחתיו ספק אינו תחתיו את"ל תחתיו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש כתב הרי"ף דליכא למימר הכי דאם איתא דהוה מוכת עץ הי' פתחה סתום והר"ן כתב שאין זה מנוסחת ההלכות דבגמרא אמרינן אף אנן נמי תנינא כו' ועוד דבירושלמי אמרינן שהפ"פ בין בעץ בין באדם אלא יש לומר דמוכת עץ מילתא דלא שכיחא היא עכ"ל א"נ אשת ישראל וכגון שקבל בה אביה קדושין פחות מבת ג' שנים דבתולי' חוזרין דהוי נמי, חד ספיקא שמא באונס שמא ברצון אבל אשת ישראל שקבל אבי' קדושין לאחר ג' שנים דהוי תרי ספיקות ספק אונס ספק רצון ספק תחתיו ספק קודם ותרי ספיקת אזלינא לקולא אפי' גבי איסורי דאורייתא ופרש"י היכא