ים של שלמה על כתובות קעד

דטריח לי' א"נ משעת אירוסין ואילך אבל בסעודת אירוסין עצמם אפילו לא טריח לי' מברכים ויש דוחים שאני מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך ואני אומר פדיון הבן יוכיח דמברכים שהשמחה במעונו רק שבארצות האלו אין נוהגים משום דזימנין דמת התינוק אחר שלשים ואיכא מ"ד צריך לפדותו ומאחר דלשם אין מברכין דצערא איכא מ"ה לא חילק ואין מברכין בשום פדיון הבן וא"כ כ"ש ברכת אירוסין שבוודאי שמחה גדולה שמצא בת זוגו ואין צריך לירא שמא יקדימה אחר בתפילתו שראוי לברך ובעי"ט או שבת אין עושין סעודת אירוסין אלא מארסין ביום והסעודה אח"כ בלילה דומיא דנשואין וכן פסק הא"ז במסכת סוכה ברק הישן דאין עושין הסעודה בע"ש או בעי"ט ומשמע שם שעושין שפיר אפילו סעודה ראשונה של אירוסין או נשואין בי"ט וכן משמע מדברי רש"י בפ"ק דמ"ק אהא דמותר לישא ערב הרגל שמותר לישא לכתחילה אע"ג דז' ימים של סעודה היו ברגל ואע"פ דאין עושין סעודת אירוסין ברגל היינו עם האירוסין כגון שאירס בח"ה שאז אין עושין הסעודה משום דאין מערבין שמחה בשמחה ואירוסין עם הסעודה הוי שמחה שלימה אבל היכא שאירס או כנוס מבעוד יום הוי הסעודה טפילה לגבה ולא קרוי מערבין שמחה בשמחה אבל הרמב"ם והסמ"ג כתבו שאין עושין סעודת אירוסין וסעודת נשואין בי"ט דמשמע להדיא אפילו כנסה מבעוד יום אסור לעשות הסעודה דהא ס"ל להדיא דאין נושאין כלל במועד ויש ליישב דבריהם דאיירי היכא דכנסה בהיתר כגון מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל היכא דכניס מבעוד יום שפיר דמי וכן פסק הרשב"א בתשובה וכן הריב"ש וכן פסק בתוס' בשם ריב"א וכן פסק ר' מנחם מעיל צדק הלכה למעשה אבל מארסין בערב י"ט ושבת ביום ועושין סעודה בליל י"ט ושבת נברך לאלקינו ונוסח אמר שהשמחה במעונו שאכלנו משלו [שורה זו צ"ע] והא דמברכים שהשמחה במעונו כתב הרא"ה אין הכוונה שיעשה ברכה בפני עצמו אלא יאמר נברך אלקינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ע"כ ויש טועים ואומרים שהשמחה במעונו ושאכלנו בוי"ו וטעות גדול הוא בידם דהא אין מברכין אשמחה אלא אאכילה אלא שמזכירין מענינו נברך לאלקינו שהשמחה במעונו כלומר שהשמחה אינו משלנו אלא ממעונו במה נברך נברכיהו במה שאכלנו משלו אבל אין מברכים אותם במה שמשמחין דזה לא שייך לענין אכילת ברכת המזון ועוד ה"ל למימר שמשמחים ממעונו אלא סיפור דבר להזכירו מענינו ובעבור שהרבה לומדים טועים בזה כתבתי כל זאת

ב מסקינן בפרק הישן החתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז' היכא דנשא ערב הרגל משום דבעי למיחדי ופריך וליכלו וליחדו בסוכה ומשני אין שמחה אלא בחופה וכתבו התוס' משמע מכאן שאם החתן ושושביני' הולכין לאכול במקום אחר חוץ מחופתו ואפילו כלתו עמו שאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון שאין שמחה אלא בחופה וצ"ע מה היא החופה אי במקום שמברכין ברכת נשואין דהיינו תחילת נשואין א"א לומר כך דפעמים מברכין אותה ברחוב העיר כשהעם מרובין ולא יכולים לכנוס בבית אחד אלא במקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרוי חופה ושם מברכין כל שבעה ולא במקום תחילת נשואין העשוי לאקראי בעלמא עכ"ל וכן פסק הא"ז בשם ריב"א וכתב הרא"ש ובאשכנז נוהגים שעושין אפריון ומושיבין החתן וכלה והוא נקראת חופה ונראה שלא באו למעט דחופה שאנו עושים אפילו ברחוב העיר דלא מקרי חופה שוודאי היא חופה לשם נשואין עלי' לכל מילי בפרט שאנו מארסין ג"כ לשם רק שאינו קרוי עיקר חופה לשמחה אלא מושב החתן והכלה ושם מברכין כל שבעה אבל להיות תחילת הנשואין לעולם חופה שלנו אתחלתא דנשואין הוא ובחופה זו היא נקנית ושם חופה עלי' כמו שכתבתי בסי' י"ז ולענין פסק הלכה כתב הרא"ש וז"ל ונראה דמהכא אין ראי' שאין לברך ברכת חתנים במקום שהחתן והכלה הולכין לאכול בבית אחד דה"פ דאין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחבריו אחריו ועושין אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים וכן היה מעשה באדם אחד שהלך עם כלתו לעיר אחרת והצריכו לברך שם ברכת חתנים עכ"ל וכן פסק רבו מהר"ם ואנו נוהגים כדבריהם בפרט במדינתי שאין שם מושב מקום קבוע לחתן וכלה אלא היכא שאוכלים החתן עם הכלה והשושבינים קרוי מקום חופה וברוב מקומות החתן והשושבינין אוכלין בבית אחד והכלה עם שושבינים בבית אחר גם בס' חסידים כתב שאין לברך שהשמחה במעונו היכן שיושבין אנשים ונשים בחדר אחד כי השטן מקטרג ואין שמחה לפני הקב"ה ואני הגבר אשר ראה עני עמי שכמה קלקולים באו מזה ומ"מ מנהג יפה כשמברכים ברכת חתנים דהיינו כל ז' ברכות שמוליכים הכלה במקום החתן דז' ברכות על עיקר הזיוג וחיבור נתקנה א"כ ראוי לברך על שניהם אבל בברכת אשר ברא לא נהגו לדקדק ואפילו כשאין עושין שום סעודה לכלה כגון בתוך ז' ימי המשתה שעושים הקרוים סעודה לחתן לחוד אפ"ה מברכין אשר ברא וא"ל דאין שייך לברך אלא במקום סעודת חתן וכלה דהא עיקר הברכה על שמחת החתן נתקנה ואלמנה לבחור יוכיח כדפי' לעולם י"ב וכן נראה מהתוס' דלעיל שכתבו אפילו כלתו עמו כו' משמע במקום שמברכין ברכת חתנים מברכין אפילו בלא כלה כלל עוד כתב הרא"ש וי"א שאם אוכלין בד' וה' בתים שאין מברכין שהשמחה במעונו וברכת חתנים אלא בבית החופה כלומר במקום החתן כדמשמע הכא שאין שמחה אלא בחופה ונראה שאם יש שמש שמשמש בכל הבתים השמש מצרפן ומברכין בכולן כל ז' ברכות בין ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כדאמרן בפרק ג' שאכלו שהשמש מצרפן לזימון ק"ו לענין שחשובים כעין סעודה אחת מעין שמחת נשואין וה"ר יחיאל אמר בשם ה"ר יודא שאפי' בלא שמש כיון שהתחילו לאכול בביתו עם אותן שבחופה בפ"א כולן חשובין כאחד לשמחה ומברכין ברכת חתנים כיון שאוכלין מן הסעודה שתקנו בשביל החופה ובני החופה וכן עמא דבר ע"כ וכן אנו נוהגים דסעודה מוכח עליהם וגם א"א שלא יבא גם השמש שמשמש בבית החתן וישמש מעט בבתים אחרים אבל שמשי הסעודה שאוכלין אח"כ ביחד אפילו הם עשרה אין מברכין כלל ז' ברכות וכן כתב הכל בו ולא כר' טוביה שאמר שמברכין אכן שהשמחה במעונו נראה לברך דכוס קבועין הילולא הן

כא כתבו התוס' בפרק ע"פ יש נהגו בחופה ליקח כוס אחד לז' ברכות ולא לברך על כוס של ברכת המזון משום דאין עושין מצות חבילות וה"ר משולם אמר שאין צריך ויכול לברך על כוס אחד ולא דמי לקידוש וברכת המזון דתרי מילי נינהו אבל הכא ברכת המזון גורם לברכת הנשואין ודווקא ברכת אירוסין ונשואין דתרי מילי נינהו כו' וכן הוא דעת מרדכי וכן נהגו בספרד אבל באשכנז וצרפת נהגו לברך על ב' כוסות וטעמא דידהו מאחר שמצינו שמברכים ברכת חתנים בחופה בלא ברכת המזון ודמי לקידוש והבדלה ובתחילה נותנים שתי כוסות ביד המברך ומקבלם בב' ידיו זה אחר זה ואח"כ תופס החשוב שביניהם לכוס של ברכת המזון ומניח השני על השולחן עד סיום בהמ"ז ואח"כ מניח הראשון ותופס השני ומברך עליו שש ברכות וחוזר ומניח ותופס הראשון ומברך פרי הגפן ושותה ואין צריך לערות מן כוס של בהמ"ז לתוך השני שהרי אינו פוגם ונותן לכלה או למסובים ואני אומר אפילו מאן דמברכים אב' כוסות דווקא לז' ברכות שמצינו ז' ברכות בלא סעודה כגון תחילת נשואין אבל אשר ברא דלא אשכחן בלא סעודה אין צריך אלא כוס אחד וכן עיקר

כב אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין אפילו הרבה חתנים שם וברכת אבילין בעשרה כל שבעה ואין אבילים מן המנין מאי ברכת אבילים ברכת רחבה כשהן מברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים והיו מברין אותה ברחבה ומברכים ברכת של אבילים בפני עצמו וחותם ברוך אתה ה' מנחם אבילים אפילו כל ז' והוא שבאו פנים חדשות אבל הסעודה הראשונה שאנו מברין האבל בביתו ואין מוסיפין בה ברכה בפני עצמו אלא כפי מה שאמר כל ז' אין שם רחבה עלי' אלא ברכת אבילים מקרי ואבילים מן המנין ולא כדעת הרוקח שכתב באותה הבראה איך אבילים מן המנין וכתב הרא"ש בשם רב פלטוי גאון דהאידנ' לית לן לא שורה פי' שהי' אומרים עליו בשורה שהיה עושין סביב האבל ולא ברכת רחבה אלא מברכין אחר הזימון דיין אמת שופט צדק ואמת וכו' ואין אומרים נברך מנחם אבלים שאכלנו לפי שאין משנין נוסח הברכה להוסיף עליו דברים אחרים ורב עמרם כתב שיש לאומרו וכן הרמב"ם וכן נראה עיקר דומיא דברכת חתנים שאומרים שהשמחה במעונו כלומר שהשמחה אינו משלנו אלא ממעונו ג"כ הניחום של אבלים אינו משלנו אלא הקב"ה מנחמם וגם מדאידכר ברכת חתנים ואבלים בחדא ש"מ שדומים קצת זו לזו והטעם שאין נוהגים האידנא לומר ברכת רחבה לפי שהאבלים מוחלין על מה שמברין אותם ברחבה שאין הכרח בדבר כמו שכתב הרמב"ן בתורת האדם שיכולין למחול ועוד שאנו בעו"ה בין האומות ומשו' הרשעה אין לנו לעשות לא שורה ולא ברכת רחבה ומ"ה נתבטלה בכללה וכ"ש שאר הברכות שהן רשות נגד שבתו של מקום וכנגד מנחמים וכנגד כל ישראל שנתבטלו ולא נהגו בה מכמה שנים וברכת אבלים שמוסיפין בבהמ"ד יש מקומות עוד היום שנוהגין בה וישר שלא לבטלה רמז לזה טוב להלוך אל בית האבל וגו' ובפ' ג' שאכלו מסקינן מהו אומר בבית האבל הטוב והמטיב ר"ע אומר דיין אמת ואין צריך לומר כלל טוב ומטיב בבית האבל ועוקרין אותה ברכה לגמרי ות"ק סבר הטוב ומטיב ולא דיין אחת בתמי' אלא אומר אף הטוב ומטיב כו' וכ"ש שיאמר דיין אמת מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע מילתא בברי' פתח ואמר בא"י אמ"ה האל החי הטוב ומטיב אל אמת דיין אמת שופט צדק ולוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עבדיו ועמו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצת ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום כך הוא לשון התוס' והרא"ש והטור ואינו ר"ל שכך הוא הנוסח שהרי צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' הטבות וג' הגמלות כדאיתא בתוס' לשם והוא על פי המדרש אלא בתחילה שלא היו אומר כ"א בא"י אמ"ה הטוב והמעי' לפי זה בבית האבל הי' אומרים