ים של שלמה על כתובות קעב

בתחילה מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אחר שנתקדשה לשלוחו ויש עדים כאן מה מצוה יש לחזור ולקדש כבר היא מקודשת ועומדות ואין זה כי אם פעל הבטלה ויגיע לריק אמת שראיתי בכל נשואין שהיו נוהגין כן ולא מטעם זה אלא שהיו אומרים שכיון שנהגו לעולם לקדש בשעת הנשואין אם לא יקדש עתה יחשבו שאינה מקודשת שאין הכל יודעין בקדושי השליח ולא היו מזכירין לשם שמים בברכת אירוסין שניים זולתו על היין שטועמים ממנו גם בברצולני נהגו ע"פ הרב רבינו נסים אבל מורי הר' פרץ הכהן ז"ל היו מלעיג על זה מה תועלת לברך אחר שאי אפשר להזכיר בה שם שמים ומה שאמרת שמצאת סיוע לדבריך בס' המנהיג שכתב שראה שהיו מקדשים פעם שנית בשעת נשואין אע"פ שהיתה מקודשת מכמה שנים והי' עושים כן לברך ברכת אירוסין שלא ברכו אותה בשעת אירוסין ראשונים אין כאן סיוע לדברך שהרי כבר הוא אומר הטעם כדי לברך ברכת אירוסין שלא ברכו אותה ואף בנודע שהיא מקודשת ע"י עצמו היו עושין כן מפני חסרון הברכה ואני אומר שהמנהג ההוא יפה הוא כיון שלא ברכו ברכת אירוסין בתחילה כי לעולם חייבים באותה ברכה כל זמן שהיא ארוסה כו' והראי' מברכת המזון דתנן בפ' א"ד במי שאכל ושכח ולא בירך שמברך כשנזכר כל זמן שלא נתעכל המזון במעיו ושיעור עיכול מפרש ר' יוחנן בגמרא שהוא כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה כנידן זה ג"כ כל זמן ששם ארוסה עלי' מברכין אותה אבל אחר כניסתה לחופה אין מברכין אותה שכבר נסתלק מעלי' שם ארוסה וחל עלי' שם נשואה ומה שנהגו לחזור ולקדש ולברך יפה הם עושים שאם יברכו בלא קידושין היו נראה כברכה לבטלה אבל כשמקדש קודם הברכה אין נראה כן ואין כאן ברכה לבטלה אע"פ שכבר היתה מקודשת כיון שהוא מחויב בברכה מחמת קדושין הראשונים עכ"ל ואני מצאתי בתשובה שאין לקדש פעם שנית שלא יאמרו קדושי שליח אין בהן ממש ויבא להתיר קידושין ע"י שליח אף שנמצא שר' פרץ חולק ואומר היכא דקדושין הראשונים היו בלא עשרה והשניים בעשרה אז שרי לקדש כדי לברך ברכת אירוסין וכבר כתבתי שאין ברכת אירוסין צריך עשרה ע"כ אין ראוי לקדש א"צ במקום שנהגו כך לעולם לקדש אבל לא בעלמא והנה אמה שדימה ר' יונה ברכת אירוסין לברהמ"ז שמענו היכא שעשו נשואין בחופה ולא ברכו ועברו שבעת ימי המשתה שאין לברך כלל דהוי כמו עיכול מזון וברכות אין מעכבות כמו שכתבתי בסי' י"ד ומ"ה כתבנו לעיל בסי' י"ג אפילו ליכא עשרה יכול לעשות נשואים שהרי ברכות אינן מעכבות וכן משמע להדיא בתשובת ר' שמשון וכן ברשב"א וכן בתשובת ר"י קולין

יז מאי מברכין ברוך אתה ה' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין ברוך אתה מקדש ישראל כן הוא ברי"ף ורמב"ם וברא"ש והמקדש ע"י שליח נמי מברך השליח ברכת אירוסין וכתב רבינו האי גאון שאין להוסיף ע"י חופה וקדושין וכן דעת הרמב"ן והטעם שאין קדושת ישראל תלוים בכך והרא"ש והגהת מימוני כתבו שהאידנא נהגו לומר ע"י חופה וקידושין וכן נראה כדי שיהי' סמוך לחתימה מעין חתימה ואמת שהרבה קדושה תלוי בה והוא דבר הגורם לכמה קדושות ופרישות כשאתה מתכוין איך החמירו ישראל בקדושתם אפילו בדבר המותר ק"ו באסור להם גם יש ב' שבח ודוגמא למתן תורה שהקב"ה קידש לישראל בקדושי התורה שהיא מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה וענן על ההר כעין חופה וישראל זכו לאותה קדושה והזכוכית שמשברין תחת החופה י"א זכר לאבילות ירושלים כלומר וגילו ברעדה כהאי דכתב בריש אין עומדין רב אשי עביד הילולא לברי' כו' ועל דרך הכוונה הראשונה נראה שהוא רמז לזכור קדושין הראשוני' שמשה שיבר הלוחות שהי' של סנפרינן וביטל קצת קדושין ע"י עון העגל ואותה עון הוא פקודה עדיין לרוב קשוין (עדפי"נהו) ובהגהת מימוני כתב מקדש עמו ישראל וברי"ף ובמימיני וברא"ש ובטו"ר אינו וכן ר' פרץ שהזכיר הנוסח כמה פעמים ולא משתמט לומר מקדש עמו ישראל אבל בסמ"ג ובמרדכי איתא ואולי ט"ס לשם וכן נראה ראי' מכל התפילות שאין חותמין עמו אלא מקדש ישראל והזמנים ולא דמי לברכת כהנים שאומרי' עמו ישראל שהלשון נופל כלפי כהנים אבל מה שאנו מברכים אין שייך לומר עמו ור"ת הגיה לומר והתיר לנו את הנשואות לנו לאפוקי נשואות אחרים ויפה הגיה דהא ואסר לנו את הארוסות קאי על כל הארוסות בין דעלמא בין שלנו לפי שגזרו אף על יחוד של ארוסה א"ל היחוד שהוא לשם חופה או באתרא דנהיגי כמו ביהודה שהיו מיחדין ומ"ה היו מברכין ברכת חתנים אבל באתרא דלא נהיגי יחוד להדיא אסור ליחד א"ל לשם חופה ואז מברכין ברכת חתנים וכתב האגודה והקנין שאנו עושים אף שאין איסור בדבר להיות יחד בבית אחד בדירה מאחר שאין מיחדים אך אין טוב הדבר מפני שיקוצו זה בזה וכן משמע במרדכי ע"כ וכתב הרא"ש ויש מקשים על נוסח ברכה זו למה אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה ועוד היכן מצינו ברכה כזאת שמברכי' על מה שאסר לנו הקב"ה והלא אין מברכין שאסור לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט ועוד מה ענין להזכיר עריות בכאן ועוד מה לנו להזכיר חופה בכאן כיון שמברכין ברכת אירוסין בבית אירוסין בלא חופה ונראה לי כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פרי' ורבי' היינו קיום המצוה ואם לקח פלגש וקיים פרי' ורבי' אינו מחויב לקדש אשה וכן הנושא אשה זקנה איילנות ועקרה וכן סריס חמה שנשא מברכין ברכת חתנים ואין חיוב במצוה זו שאין בה קיום פרי' ורבי' והלכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף בנושא אשה לשם פרי' ורביה כיון שאפשר לקיים פרי' ורבי' בלא קדושין ואינו דומה לשחיטה שאינו מחויב לשחוט ולאכול ואפ"ה כשהוא שוחט לאכול מברך דהתם אי אפשר לו לאכול בלא שחיטה אבל הכא אפשר לקיים פרי' ורבי' בלא קדושין וגם התם אפקי' קרא בלשון ציווי דכתיב וזבחתם ואכלתם אבל הכא כתיב כי יקח איש ועוד דבקדשים אי אפשר בלא שחיטה הלכך מברכין על שחיטה וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אקב"ו להבדילנו מן העמים וציונו לקדש אשה המותר' לנו ולא אחת מן העריות להזכירו בו איסור ארוסות והיתר נשואות בחופה וקדושין שלא יטעה אדם לומר שהברכה של קדושין נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דדווקא ברכת חופה היא המתרת הכלה ולהכי נמי הקדימו חופה לקדושין לומר והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת קדושין עכ"ל ויפה כתב על מה שאין מברכין לקדש וכן משמע בתשובת מהרי"ק בשורש קכ"ח שכך עיקר ולא כר' יחיאל מפריש שהיו נוהג ע"פ הירושלמי לברך לקדש ומזה יש ראי' מדבריו שפלגש בלא קדושין כאשר הוכחתי ביבמות בפ' כיצד סימן י"א ומה שכתב עוד ברכת חופה היא המתרת לאו דווקא קאמר דחופה לבד היא המתרת. כאשר כתבנו לעיל סי' י"ג וברכה דקאמר משום שהוא חיוב הראשון היכא דאיכא עשרה כמו שאמרו כלה בלא ברכה לפי שלכתחילה הוא מן הדרך ומן החיוב לברך בעת החופה היכא שיש מנין ואפשר המזיד בדבר ואינו מברך היא אסורה לו ומה שכתב ע"י חופה וקדושין היינו ע"י חופה שאחר ברכת קדושין כלומר שהחופה עיקר כמו שעושים חופת חתנים ובמרדכי כתב טעם על מה שהקדימו חופה משום היכא דמקדשים בשעת ברכת נשואין כמו שאנו עושים ואז הכנסת חופה לקדושין כי הכנסת חופה הוא שמסרוה לחתן בשחרית קודם הברכה ולא נהירא דמה נפשך מסירה בלא יחוד אינו חופה כלל ועוד מה מועיל יחוד או חופה בלא קדושין וכן כתב הרמב"ם בהלכות אישות עיקר חופה שתתיחד עמו ויפרישנה לו לשם נשואין ויחוד זו נקרא חופה ע"פ וכן כתב בטור אלמא דשרי יחוד לאישות וזו היא החופה והר"ן כתב בההיא דפירסה נדה כו' וז"ל איכא דיליף מהכא דחופ' היינו יחוד ואחרים אומרים דחופה לא היינו יחוד אלא כל שהביא' הבעל מבית אביה לביתו לשם נשואין ע"כ כתוב בא"ח חופה הוא שמוסר האב ומכניסם בבית שיש בו חידוש כגון סדינין המצוירין ויש סוכה מוורדין או מהדס ובה מתיחדים שנים והאומר חופה הוא סודר שחופין על ראשה בשעת הברכה לאו מילתא היא מדגרסינן בסוכה בירושלמי עד שיכנס לחופה וש"מ מקום מיוחד כעין כילה שיושבין שניהם עם השושבונין היא חופה והמנהג הזה בבתולה אבל באלמנה כיון שכנסה לשם נשואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה להתייחד שם הרי הוא כבית שיש בה חופה עכ"ל והרא"ש כתב וז"ל וצריך לדקדק מה נקרא חופה אם במקום שמברכין ברכת נשואין דהיינו תחילת הנשואין ולהכי קרי' ליה חופה אי אפשר לומר כך שלפעמים מברכין אותה ברחוב העיר שהעם מרובין אלא במקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי חופ' ולא במקום העשוי לאקראי בעלמא ע"כ ומ"מ נראה לי שהחופ' שלנו קונה וקרוי' חופ' לכל מילי בפרט לבתולה וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב עיקר חופ' ולא כתב אין חופ' אלא ביחוד אלא עיקר שם חופ' כך הוא אבל מ"מ חופת חתנים שאנו עושין נמי קרא חופה דוגמא חופת נותן תורה דוגמת חופת לויתן שיעשה הקב"ה מעורו בב"ב דמשמע חופ' לכל ומה שאנו פורסין טלית ושרינן בי' ציצית מנהג תורה הוא דכתיב גדלים תעשה לך וגו' וסמיך לי' כי יקח איש אשה וגו' והנראה בעיני כדברי העיטור בשם הרי"ף שהנוסחא היא ע"י חופ' בקדושין בבי"ת אלא מפני שהדייקנין קראוה לבית ההיה רפא מפני שהיא סמוכה לה"א לפי שאותיות יהו"א מרפ"ות בג"ד כפ"ת טעו הסופרים וכתבוה בוא"ו ונ"ל עיקר דאל"כ תאמר שהחופה היא מתרת אפילו אותה הקדושין ואינו מסתברא כלל ולענין ברכת אירוסין אם לאומרה קודם הקדושין נוהגים כדברי הרמב"ם שכתב שכל הברכות עובר לעשייתן ומה שאחרים הקשו שמא יחזיר בו החתן או היא ועוד מקשים מאחר שאין מברכין על עשיית המצוה כמו לקדש אשה א"כ אין צריך להקדים מאחר שאין המקדש בעצמו מברך רק אחר א"כ אינו מוטל עליו כל זאת אינו שוה לי דוודאי דבכל ענין ראוי לברך קודם עשייתן והא דחוששים שמא יחזיר מילתא דלא שכיחא היא וראי' מי שאוכל ע"י אדם אחר כגון שהוא גידם נימא נמי שלא יברך מקודם שמא יחזור המאכילו ועוד ברכת נשואין לקטנה שמא תמאן אחר חופה אלא לא חיישינן וכן כתב הרא"ש בתשובה ונתבאר שם שכן דעת הרי"ף שמברכים ברכת אירוסין קודם הקדושין ומזה הטעם צריך ב' כוסות דהא הקדושין מפסיקין ביניהם אפילו