ים של שלמה על כתובות קעא

דעיקר חופה הוא היחוד וברכה לחוד אינה עושה חופה לא להתירה ולא לשום זכייה: המברך ברכת חתנים אחר האירוסין ולא נתייחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין הברכה עושה הנשואין אלא החופה אירס וכינס לחופה ולא בירך הרי זו נשואין גמורין וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים ומזה אנו לומדים מה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה בלא חופה קאמר אבל ברכות אינן מעכבות וכן כתב עליו המ"מ ראי' נמי מהאי ארוס וארוסה שנשבו לבין הגוים והשיאו זו לזו אמרה אל תגע בי שאין לי כתובה ממך משמע דאברכה לא קפדי כלל לעכב אלא שמצוה בכך אבל אחופה שפיר קפדינן אבל לשם היו יחוד ומ"ה לא היתה חוששת אלא בכתובה ומ"מ כתב הרמב"ם דאף כתובה אין עושה נשואין אלא חופה שהוא היחוד וכל דבריו ישרים אבל מה שכתב לברך ברכת נשואין אחר כמה ימים לא נהירא כלל מאחר דהברכה אינה נתקנה אלא לשמחת הנשואין ומאחר שעברו ימי המשתה ליכא כאן ברכה ונתבטל כמו שלא בירך ברכת אירוסין אף בשעת החופה דלכ"ע נתבטלה ואין לברך אח"כ ה"נ ברכת נשואין ומ"מ נ"ל דברי רמב"ם שיש לברך בתוך ז' ימי המשתה דדומה למי שלא בירך ברכת המזון שיכול לברך כל זמן שלא נתעכל המזון אבל לאחר כמה ימים לא נ"ל כלל לברך מאחר שהיא אשתו בקידושין ובחופה וכראוי ברכה זו מה טיבה וברכת אירוסין לא יצטרך כלל: וכתב הרמב"ם דמברכים ברכת חתנים קודם כניסת לחופה וכן כתב הטור והר"ן כתב דאין מברכים אלא אחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכת תפילה ושבת תדע שהרי מברכים כל ז' וכן נראה מדברי בעל הלכות גדולות אבל הרמב"ם כתב שצריך לברך קודם וכן דעת הרמב"ן ולא מפני שצריך לברך עובר לעשייתן שהרי ברכת השבח הן אלא מפני החופה יחוד הוא ובעינן ראוי לביאה עכ"ל

טו היכא שנתקדשה בטבעת של נחושת והיתה סבורה שהיא של זהב וכן המקדש סבר שהוא של זהב וא"כ הוי קידושי טעות ואח"כ כשנודע הדבר אי מפרישים אותה ממנו עד שיקדשנה שנית או לא ואם צריך לחזור ולברך ברכת אירוסין ונשואין אם לא והנה כבר נפתח הדבר בתשובת ר' שמשון בר אברהם בהגה"ת מיימני ויש לשם שני תשובת הפוכות זו מזו שבאחת כתב שאפילו קידושין אינה צריך ובאחת כתב שצריך קידושין רק ברכת חופה אינה צריך וראיתי בתשובת האחרונים שרצו ליישבם בשינוי דחוקי שאינו עולה על הלב לפי אמיתת הענין גם מצאתי בתשובות האחרונים שהורו לחומרא לקדש פעם שנית ושלא לברך וגם לא לכתוב אפילו כתובה אחרת כמו שכתב מהר"י וויל למהר"מ מינץ ובתשובת מהרר"ז אופנהיים כתב שיחזירו לקדש ולברך אפילו יש לו כמה בנים והביא כמה מעשים שראה ככה ואני אומר כפי אשר יראני מן השמים ובתחילה אעתיק מה שנמצא כתוב בשם רש"י דבתר רישא גופא אזיל וז"ל בא מעשה לפני רש"י באחד שקידש ונמצא אחד מעדי הקידושין קרוב או לא הי' שוה פרוטה והשיב אע"פ שצריך לקדש פעם אחרת אין צריך לא כניסת חופה ולא ברכה אחרת של אירוסין ונשואין אע"פ שצריך לקדש פ"א ונמצא שהיתה החופה קודם הקידושין מה בכך הרי קטנה שהשיאוה אחיה ואמה אין הקידושין קידושין עד שיגדלו ויבעלו ואמרינן בפ' בכותב קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ואמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים כו' ונמצאת חופתו קודמות לקידושין עכ"ל ולכאורה ראיה ראשונה שהביא רש"י אינה ראיה דשאני גבי קטנה דתקינו ליה רבנן קידושין אבל גבי קידושי בטעות (שאינן קידושין כלל ואפשר משום) שנעשו לכתחילה כהוגן על פי התורה כדת משה וישראל רק שבא מכשול בשגגה לא גרע מקידושי קטנה ובעבור שיש לחלק ולהשיב מ"ה הביא רש"י ראי' מקטן דלא תקינו לי' רבנן נשואין כדאיתא בפ' האיש מקדש ואפילו הכי מהני ליה חופה והברכות דקודם קידושין אבל קשה מנין לו דלימא גבי קטן גופא צריך חופה וברכה כשיגדל וא"ל דדייק מדקתני שעל מנת כן קיימא משמע לשון קיימה כתובת נשואין ראשונים זה אינו דהא גבי גר נמי תנא לשם במתניתין בהאי לישנא וכן גר שנתגייר ואשתו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה והתם ע"כ צריך קידושין אחרים וחופה וברכה דפשיטא דנשואין דגויותה לא מהני ואפ"ה קאמר כתובתה קיימת כו' ה"נ גבי קטן אלא נראה דרש"י סבר מאחר שכתובתה קיימת א"כ לא חשבינן לה כבעולה ואם איתא דהוי צריך קידושין וחופה וברכה א"כ להדיא הוי חשבינן להו כל בעילות ראשונות כזנות וא"כ הוי כתובה מנה אלא מסתמא מאחר שנשאת לקטן על פי אביו בכתובה ובברכה ובקידושין אע"ג דלא תקינו ליה רבנן נשואין מ"מ לא הוי בעילת זנות כמו שמפרשים התוס' בפ' הנשרפים ובפ' הבא על יבמתו גבי המשיא בניו סמוך לפרקו דמעליותא קא עביד והרא"ש כתב בפ' האיש מקדש בשם התוס' דאפילו קטנה שנתקדשה ואביה הי' במדינת הים אף שאפילו מיאון אינה צריכה מ"מ אינה אסורה לו מאחר שנשאת לו בחופה ובקידושין ובברכות א"כ ק"ו היכא דנשאת לכתחילה כהוגן אלא שבא שמה דמהני החופה והברכה אבל זהו תימא למה הצריך רש"י קידושין אחרים מאחר שמדמה לקטן ולשם בוודאי אין צריך קידושין אחרים ואין לומר דהתם גבי קטן מסתמא בועל בגדלותו מיד לשם קידושין דאדם יודע שאין בקידושי קטן כלום וכן קידושי קטנה אבל הכא שבאו הקידושין בטעות דבועל על דעת קידושין הראשונים כדאיתא בפ' המדיר גבי הבועל על תנאי וקידש כו' ס"ס קשיא דגבי קטן משמע קצת דאפילו לכתחילה לא מצריכינן ליה קידושין אחרים אפילו באותו יום שהגדיל ועדיין לא בעל ואף דלא תקנו ליה רבנן קידושין וכן המקדש קטנה דלעיל שכתבו התוס' אלמא דאמרינן דאפילו כה"ג הקידושין תלוין עד שיגדלו ויבעלו ואפשר שיש לתרץ שרש"י לא כתב להצריך קידושין אחרים אלא כשלא בעל עדיין קודם שנודע לו קידושי טעות א"כ אי שרי ליה השתא לבעול בלא קידושין הוי כמקדש בביאה אבל לשון רש"י משמע דבכל ענין מצריכינן ליה קידושין אחרים ולא שרינן ליה לבעול מטעם דפרישית דלא דמי לקדושי קטנה ואפשר דלא דמי לקדושי קטן וקטנה שהרי קידש כמו שראוי לקדש ומאחר שחכמים חשבו ליה למעליותא להשיאן סמוך לפרקן א"כ טפי לא הוי ליה למעבד אבל הכא שקידש קדושי טעות אי לא יקדש קידושין אחרים יאמרו הרי גילה שלא רצה לקדש כראוי אבל מ"מ קשיא לי מהא דמסקינן ביבמות ובקידושין ובכתובות גבי נישואי טעות שאמר ר' ישמעאל אפילו בנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכות משמע דאי בעי יתבא תותי' דומיא דקטנה יתבא אלמא דאפילו גבי קידושי טעות לא צריכה למידי ועוד דאמרינן בפ' חרש גבי חרש ושוטה שנשאו נשים פיקחות ונתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להן עליהן כלום פי' לענין כתובה דתנאי שלהן וקניינם שהבטיחו לית בהו ממשא ואם רצו לקיימם כתובה מנה לפי שלא תקנו רבנן לחרשי כתובה ולשוטה אפילו נשואין לא תקנו כדאיתא התם א"כ הוי ליה כבעולה וא"כ במאי איירי אי איירי בקידושין אחרים פשיטא שכתובה מנה אלא בוודאי אם רצו לקיימה על דעת קידושין הראשונים קאמר אלמא דמהני בעילה ראשונה גבי שוטה דליכא שום תקנה וגרע יותר מקידושי טעות דאפילו מצוה ליכא בהך נשואין ומ"מ היכא שנשא בסופה וקידושין ובברכות אפילו אינן קידושין כלל גדולי הקידושין ותדע דגבי חרש ושוטה מיירי בלא קידושין אחרים דהירושלמי מסיק בריש כתובות הא דיש לה כתובה מנה היינו שבא עליה אחר שנתפקח ונשתפה כו' ואי איירי בקידושין אחרים אמאי צריך שבאו עליה וא"ל דכבר באו עליה ומ"ה אין צריך קידושין אחרים דוודאי לשם קידושין בעל כדפי' לעיל דא"כ מהו אם רצו לקיימה דקאמר אלא בוודאי קודם בעילה קאמר אם רצו לקיימה כתובתה מנה היכא שיבעלו אח"כ ולא חשבינן כבעילת זנות אלמא דאפילו לכתחילה לא מצרכינן ליה קידושין אחרים ולא כמו שכתב המ"מ בפ' י"א דאישות ד"א לדברי הרמב"ם פקח שנשא שוטה ונשתפה אח"כ מאחר דלא תקינו ליה רבנן נשואין צריך קדושין אחרים וברכה וחופה דוודאי נראה בעיני שלא צריך כמו שוטה שנשא פיקחת כמו שהוכחתי ובמקומו אאריך בעז"ה גם בלא הכי לא אדע למה נצריך קידושין אחרים למה לא יקדשנה בבעילה אף דאמרינן בפ"ק דקדושין וביבמות פרק כ"ג דרב מנגיד אמאן דקדיש בביאה פשיטא לפי' ר"ת דחשיב כפריצות משום דצריך עדי ביאה או עדי יחוד מסתמא הכא לא צריך עדי ביאה מאחר שהיא אצלה הכל יודעים כו' ואין צריך עדי יחוד דדבר שבגלוי הוא מאחר שאשתו היא ומתיחדת עמו בחדר אין לך עדי יחוד גדול מזה וכן כל קידושי קטנה דגדלי עמה וכשבעל בגדלותה דהוי קדושין דאורייתא וא"א דאורייתא מסתמא אפילו בלא עדי יחוד איירי וכן כתב ר' שמשון אלא אפילו לפי' ר"י דכתב ועיקר הטעם דפרישית שעושה תחילת קנינו בביאה ה"נ לאו תחילת קנינו דהא כבר קידש אדעתא דקידושין דבסוף לא שכ"ר להיות תחילת קנינו בכך ואף שמ"מ נעשים השתא תחילת קנינו בביאה מה בכך הלא יבמה נמי מקדש והדר בעיל ואיפכא לא אף שנעשית תחילת קנינו בביאה דהא יבמה אינה נקנית אלא בביאה כדאיתא התם אלא כל היכא דלא אתחיל קנינו בביאה אינו פריצות ק"ו הכא שבעל כבר כמה זמנין דלא נראה תחילת קנינו בכך דומיא דקדושי קטנה את"ל הקצרה ידינו מלהחמיר לקדש פ"א מאחר שיצא הדבר מפי קדמאי וכתב מ"מ אומר אני שאין להחמיר אלא היכא דאינה מעוברת אבל היכא דהיא מעוברת ק"ו אם יש לה להבנים אם נצרכים לקדושין אחרים בפני עדים אוושא מילתא ומוציא לעז ופגם על בניה שהן נולדים מן הפנויה אף שהן ראוים להיות כהנים גדולים כמו שכתב ר' שמשון מ"מ איכא פגם צא וראה מה שעשו חכמים בגט ישן ופסלוהו משום שמא יאמרו גיטא קודם לבנה ק"ו שלא נעשה תקנה לקילקול הנראה בעיני כתבתי

טז תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית חתני' וברכת אירוסין בבית אירוסין וכתב ר' שרירא גאון שאם לא בירך ברכת אירוסין בשעת אירוסין אז חיסר את אירוסין ברכה שהיא מצוה והמברך אותה ברכה בבית חתנים בירך ברכה שהיא בלא תשא והר' נסים חולק והורה לברך בשעת נשואין עם שבע ברכות וכן כתב הר' יונה ודימה אותם למי שלא בירך אחר אכילתו שחוזר ומברך אחר המזון כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעים וכן הכא נמי אע"פ שעבר זמן מרובה כל זמן שלא נגמר ההיתר דהיינו החופה יכולין לברך בשעת נשואין וכן הסכים הרא"ש ובתשובת ריב"ש כתב ומה שאמר ה"ר אפרים ז"ל שהראב"ד ז"ל כתב בהלכותיו שהמקדש ע"י שליח צריך לחזור ולקדש בעצמו בשעת נשואין ממה שאמרו בפ' האיש מקדש מצוה בו יותר מבשלוחו תמהני פה קדוש כמו הראב"ד ז"ל איך יאמר דבר זה כי שם לא אמרו אלא כשבא לקדשה