ים של שלמה על כתובות קסט

לכוף אותה להיות כוחלות ופוקסות אבל מוזגות לו כוס ומצעת לו המטה ורוחצות פניו ידיו ורגליו ואבילות דהכא אף דקילא ליה אפילו הכי מוזגות לו הכוס כו' דלא חיישינן להרגל עבירה כמו שאפרש וכתב הרמ"ה אע"פ דאמרינן הכא חתן שבעל ופרסה אשתו נדה דישנה עמו בבית למשנה אחרונה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש אפילו בלא אבילות ואסרו עליו דם בתולים כדם נדה ואפ"ה התירו לו לגמור ביאתו א"כ קילא ליה ואסורה להתיחד ומחמ' עומק פילפולו רצה להביא ראיות דחויו' לדבריו כי לא ימצא קולא אלא מה שעשו חכמי' קול' כנגד הסבר' שהרי התירו לו החופ' לקבוע רגל לעצמו כד' לדחות האבילות מעליו ועוד קצת הקילו מה שאסרו אונן בתשמיש המטה והכא שרי ליה בעילת מצוה לחוד כמו שכתב הרמב"ן אבל קולא דהתם גבי דם בתולים אינה נגד הסברא דאם לא יכול לגמור ביאתו יהא לבו נוקפו ופורש כדאיתא בפרק תינוקת ואדרבה מן הסברא הוא שדם בתולים אינה דם נדה וחומרא הוא שאמרו חכמים עליו להיות נזהר בה אחר גמר הבעילה כנדה ממש דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקון ועוד מדאמר הכא בברייתא מי שפרסה אשתו נדה הוא ישן כו' ולא תני במשנה אחרונה דהתם הוא ישן בין האנשים וכו' ש"מ דליתא וכן עמא דבר כן פסק הרא"ש ועיקר ואדרבה אני אומר דלפי משנה אחרונה אפילו גב' חתן אין צריך לישן בין האנשים וכו' דלא אמרינן קילא לי' אלא לענין אבילות שרואה שקבעו לו רגל האבילות א"כ יקל באבלו אבל היכא שאסורה לו לפי משנה אחרונה כמו נדה ואינו נוגע בה אפילו באצבע קטנה וכי בעבור שהוא חתן ויש לו עליו דין רגל יקל בנדה וכי היכא דליכא אבילות אין צריך שמירה ה"נ אפילו גבי אבילות אם לאו אחר שטבלה מדם בתולים קודם כלות הז' אבילות שהוא י"ד ימים אחר שימוש הראשון באותה הזמן צריך שימור לחוד והיכא שאינה רוצה לטבול בזמנה ולהמתין עד אחר כלות ימי אבילות שתהא ראויה הרשות בידה וכתב הרא"ש במ"ק שכתב הראב"ד ז"ל דתרווייהו דווקא בעינן שיהיו אנשים ישנים עם החתן ונשים עם הכלה ודווקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר נשים ואינו אסור אלא בתשמיש אבל במיני פרישה במזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו מותר ולא עוד אפילו חיבוק ונישוק וכיוצא בו מותר ע"כ ומאוד הפליג החכם להחמיר בלילה להצריך ב' משמורת והפליג להקל ביום ולהתיר יחוד וחיבוק ונישוק ואיפכא מסתברא כי למראות העין היצר מתגבר בלבך בלילה או ביום קתני והיחוד אסור ביום כמו בלילה אבל במיני פרישות אינו צריך להרחיק עכ"ל הנה הסמ"ג והמרדכי התירו אפילו בשומר אחד ולא נהירא שאם יצטרך אחד לנקביו א"כ יתיחד עמה אבל בשנים בוודאי סגי או הוא בין האנשים או היא בין הנשים והמנהג הוא ליחד אחד עם החתן ואחת עם הכלה אבל לא טוב הדבר שלוקחים תינוק ותינוקת דלא סגי בהו חדא מאחר דקילא ליה לא מסתפי מינייהו או יפתה אותם שלא יגלו והם סוברים שבהיתר בא הוא לאשתו ומאן מוחה בו וישתקו אבל מה שכתב דביום שרי להתיחד עמה כשאר נשים יפה כתב דלא אמר התנא אלא הוא ישן בין האנשים ולא יושב והולך קאמר ומה שכתב דמי בשאר פרישות מותר כגון מזיגת הכוס והצעת המטה ואפילו חיבוק ונישוק ג"כ יפה כתב דלא דמי לנדה שאסורה בשאר פרישות אפילו בלא נגיעה משום הרגל תשמיש אבל הכא דישן בין האנשים דליכא למיחש לתשמיש וביום נמי אינו יחוד גמור אלא כמו עם שאר נשים שיוצאים ונכנסים לא חיישינן והנה הרא"ש בכאן פסק דאינו מוזגות לו הכוס כו' ובמ"ק כתב כדברי הראב"ד לענין שאר פרישות מסברא וכתובות פירש ברישא ואח"כ מ"ק והא ראי' שהטור הביא מסקנת אביו שכתב ושם במ"ק דשרי שאר פרישות ומאחר שחזר משאר פרישות והודה לדברי הראב"ד נוכל לומר גם בזה שהתיר הראב"ד חיבוק ונישוק דבריו מתוקנים וישרים ואמת שמצאתי שהרמב"ן כתב בזה הלשון על דברי הראב"ד וכבר הורה זקן ונ"ל דאיירי שלא בעל בעילת מצוה דא"כ אסורה עליו האידנא כנדה או שלא היו יכול לגמור בעילתו או שהיתה בעילה כבר א"נ אחר שטבלה בתשובת הרשב"א משמע דאם החתן ישן בבית אחד והכלה בבית אחר אין צריכים שום שימור

דאמר רב שמואל בר יצחק לא שנו דבתולה נשאת ברביעי אלא מתקנת עזרא ואילך שהיו בתי דינים קבועים לישב בב' וה' אבל היכא דליכא ב"ד קבועות אלא כל מי שיצטרך לדון מכניף ב"ד ומושיבים כמו האידנא אשה נשאת בכל יום ודווקא כשטרת לי' והכין הכל לסעודה והאי בכל יום לאו דווקא דבשבת לא נשאת כלל כדפי' אבל להנשא בששי נפל מחלוקת בין הקודמים הרמב"ם והרמב"ן אסרו וכתב הרמב"ן שמנהג בידית הוא לעשות הנשואין ביום ששי אלא שלא מיחו בידם חכמים כדתניא להדיא בברייתא דגזרינן שמא ישחוט בן עוף והתוס' והרא"ש כתבו הא דפסקינן בסוגיא והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת קאי אפילו היכא דנשאת ביום ששי דלא חיישינן שמא ישחוט בן עוף וכן הוא דעת הרי"ף שהשמיט ברייתא דאין נשאת לא בע"ש ולא במוצאי שבת משום שמא ישחוט בן עוף בשבת לצורך הנשואין ואני אומר סוגיא דשמעתתא משמע דהאי פלוגתא לא קאי אלא על איסור חבורה דלעיל מיני' שקיל ושרי אי שרי למבעל משום חבורה היכא דנשאת כבר ולא קאי אתחילת נשואין כלל גם לא מסתברא כלל דתלמודא פליג אסתמא דברייתא מאחר דלא אשכחן תנא להדיא דמתיר למבעל בשבת אלא משום דלא חיישינן לאיסור חבורה אבל הנשואין לעולם אסרינן בששי משום גזירה ומ"מ נראה בעיני האידנא שמכינים עצמם מכל וכל קודם הנשואין לפי שיש יהודים מועטים ויודעים כמה יהו מן הקרואים ואיך ומהו צריך לסעודה בטל הגזירה וגם לא החמירו כל כך מפני תקנת עניים כדאיתא במרדכי ומשום טענת בתולים ליכא למיחש דאף בשבת יכול לסדר טענתו לפני שלשה כמו שכתב הרא"ש ואני אומר שאם רצה לסדר עליה יכולין אף לדון בשבת דאיסורא שאני כדי להפריש מבעלה או זינתה תחתיו וק"ו בזמנינו דליכא למיחש כלל לטענת בתולים שהאירוסין והנשואין באחד אבל בליל מוצאי שבת פשיטא דלא שרינן משום שמא ישחוט בו עוף קודם הנשואין דהאי גזירה עדיין לא בטלה וג"כ ליכא תקנת עניים לעשות כמ"ש

ח תניא בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמשי אבל לא נבעלת ברביעי משום ברכה שנאמר לדגים ביום החמישי פרו ורבו ומלאו את המים אבל משום איקרורי דעתא לא חיישינן שיתקרר כעסו בהאי פורתא וכתבו התוס' דנפקא מינה משום ברכה אינו אלא עצה טובה ולא מיקרי עבריינא לאפוקי תקנת טענת בתולים ושקדו כפינן ליה ומסיק אלמנה נשאת בחמשי ונבעלת בששי משום ברכה שנאמר לאדם ואינה נבעלת בחמשי משום ברכה דדגים דברכה דאדם עדיפא ליה א"נ מ"ה נבעלת בששי משום שישמח עמה שלשה ימים חמישי בשבת וששי ויום השבת שאם תנשא ברביעי ותבעל בחמישי שמא ישכים לאומנתו וילך וגבי בתולה לא חיישינן דבלא הכי נוהג עמה שבעת ימי המשתה ופי' רש"י חמשי בשבת יום החופה וששי בשבת חיבת ביאה ולפי זה היכא שפרסה נדה קודם החופה אין כונסים ביום חמשי שמא ישכים לאומנתו וילך וכתב מהרי"ח מאחר דברכה דאדם עדיפא לו אף עכשיו דנשאת בתולה בכל יום מ"מ עצה טובה הוא שתנשא ביום ה' ותבעל בששי משום ברכה דאדם ויראה מדבריו דפסק כלישנא קמא דסבר דברכה דאדם עדיפא ומ"ה כתב עצה טובה משום דטעמא דברכה אינו אלא עצה טובה אבל [האמת] דלישנא בתרא עיקר ומשום שקדו כדאיתא בברי בברייתא אחריתי ולאו משום דברכה דאדם עדיפא לי' וכן פסק הרא"ש להדיא וכן האידנא לא נהגו אלא ביום ששי ואפשר אף ללישנא קמא דברכה דאדם עדיפא מ"מ מחמת רוב קושיות ודוחק המחיה והפרנסה בגלות הארוך לא קפדי אברכה ומאחר דטעמא דשקדו עיקר א"כ כל אדם בטל דלא חיישינן שמא ישכים לאומנתו או שיהיו יום טוב ביום ששי אלמנה נשאת בכל יום ואפשר אף ללשנא דברכה יכולה להנשא דהא טעמא דברכה אינו אלא עצה טובה למאן דקפיד בה ואם חל יום טוב של גליות ביום ששי אז שרי להנשא אף ביום שלישי ונבעלת ברביעי שהוא עי"ט כי משום ברכ' אין ראוי לדחות הנשואין לשבוע אחרת אבל מ"מ לכתחילה אינה נשאת ביום ב' או ביום א' אם לאו שחל י"ט של פסח או סוכות באמצע שבוע ודווקא דטרח ליה הכל מקודם ותימא על הרמב"ם שלא הזכיר חילוקים דאלמנה בין אדם בטל לאינו בטל או שחל יום טוב וכו' מאחר דטעם דברכה אינו מעכב כלל אלא עצה טובה

ט איבעי להו מהו שיבעל לכתחילה בשבת ומסקינן והלכתא מותר למבעל בתחילה בשבת ולא חיישינן לחבורה ור' זביד נמי בעל בתחילה בשבת ובאשכנז נהגו פרישות ואיסור שלא למבעל לכתחילה בשבת וחומרא זו נתפשט מדברי מהר"ח וז"ל ולבי מהסס דלעיל מסיק טעמא משום דרוב בקיאים בהטיה א"כ השתא דאין בקיעים אסור ותו דר"י פירש דווקא כשאין מתכוון לבעול בעילה גמורה א"כ משמע דאי מתכוון אסור ואמאי סמכינן השתא עכ"ל ולא נהירא אמת שכך אמר רבא לאביי דחכמים דמתירים למבעל בתחילה בשבת היינו ר' שמעון דשרי דבר שאינו מתכוון ואף שמודה ר' שמעון בפסיק רישא הכא שרי משום דרוב בקיאים בהטיה וכמו שפי' ר"י שאין מתכוון לבעול בעילה גמורה אבל סתמא דתלמודא דמסיק והלכתא מותר למבעל כו' ולא אמרו והלכתא כחכמים או כר' שמעון דמתירים לבעול כו' משמע דפוסק הלכתא סתמא לאו מטעמא דר' שמעון אלא מטעמא דנפשיה דלא חיישינן לחבורה כלל לכ"ע בין לר"י בין לר"ש דדם מפקיד פקיד ופתחא ממילא קאתי ומקלקל הוא אצל פתח כדאיתא בלישנא קמא וכן יראה מדעת הסמ"ג שכתב והלכתא מותר למבעל בתחילה בשבת ואין כאן חבורה וכן הרי"ף והרא"ש כתבו סתמא מותר לבעול בשבת וכן פי' הר"ן להדיא דליכא למיחש לחבורה אלא לפתח וכן נמצא במרדכי ריינוס וז"ל וי"מ ובלבד שלא יכוון לבעול בעילה גמורה אלא בהטיה ולא נהירא דכל אמוראי דשרי ורב זביד דעביד עובדא לא הזכירו הטייה בדבריהם וא"כ מאחר שחומרא זו אינו אלא מדיקדוק מהרי"ח שלא כהלכתא אפילו באתרא דנהיגי חומרא אתה רשאי להתיר בפניהם לבעול בליל שבת וטוב הוא לו יותר כדי שלא יתגבר יצרו עליו ואולי יוציא ש"ז לבטלה שלא במקום מצוה ומ"מ מי שיכול לכוף ביצרו ורוצה להמתין בבעילה הראשונה שהיא בעילת מצוה עד ליל חמישי שהוא ברכה לדגים או עד ליל ששי שהוא ברכה לאדם טוב ויפה הוא

י התוס' מפרשים על הא דאבעי לקמן אי שרי למבעל בשבת משום חבורה איירי אף אליבא דמתניתין אחר תקנת עזרא דלא היתה נשאת אלא בד' ופריך היכא שלא בעל אי שרי למבעל בשבת דמסתמא לא חייבו חכמים להמתין עד יום ב' או עד יום ה' וכתבו מי