ים של שלמה על גיטין שנו

דר"ל כו' וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והלכתא כר' יוחנן עכ"ל ומ"מ אף בהא דר"ל לא פליג ר' יוחנן דהוי שפיר כלל ומגורשת רק כשחוזר וכותב איש פלוני מגרש פלונית וכתב הטור בשם הרמ"ה דלא סגי בהכי לחוד אלא יחזור ויכתוב כל הענין של גט בפרטי אבל חד וחד אבל אם לא כתב כל הענין בפרטי אפי' כתב פלוני מגרש פלונית הוי ב' נשים מתגרשות בגט אחד והא דינתן לכל אחת ואחת כתב הטור וז"ל כתב הרמב"ם ותינתן לכל אחת ואחת בעדי מסירה ואם אין שם עדי מסירה כלל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ולמאי דבעינן למיכתב שכל גט שבא לפנינו חתום א"צ לבקש עדי מסירה ואם לא נמסר בפני עדים פסול אפילו עדים חתומים בו ה"נ א"צ שיהא עדי מסירה בפנינו אלא כולן מתגרשת בו ואחד תתפוש אותו בשביל כולן או תתן אותו לכל אחד כשתצטרך לה ואם אין שם עדי מסירה כלל אין שום אחת מתגרשת בו אפי' אותה שיוצא' מתחת ידה ע"כ ויפה כתב לפי דעת התו' והרא"ש שהכריעו דעדי חתימה לא כרתי כלל כ"א עדי מסירה לחוד וכדפרישי' לעיל בסי' שלפני זה

כ מתניתין שני גיטין שכתבו זה בצד זה פי' ברוחב המגילה ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושנים עדים יוונים באין מתחת זה לתחת זה פי' שני עברים באין מתחת הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן ב' ישראלים יוונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית חותמין כדרך זו אלא חתימת היוונים אינה נקראת כחתימת העברי שכשהיווני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתם על ראשון הלכך ע"כ היוונים תחת השני חתמו כזה ומ"ה את שהעדי' הראשוני' נקראים עמו כשר פי' אם העברים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היוונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסיל נהי דמופלג בשני שיטין מ"מ לא גרע מגט קרח דמלאוה בקרובים דכשר ומשני דלמא גונדלית חתם כלומר היווני שלא כמנהג חתמו אלא כעבריים או העבריים חתמו כמו היוונים כל שמשונה מדרך העולם קרוי גונדל. תו שנינו עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד עברי ועד א' יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין זעירי תני בשניהם כשרים בין ברישא בין בסיפא ותנא דידן ברישא חיישינן שמא גונדלית חתום וכולהו אחד הוא דחתימי ובסיפא חיישינן דלמא חד גונדלית חתים ותלתא אחד וחד אחד פי' עברי הראשון אקמא ועברי שני ושני יוונים אשני וחתם העברי השני גונדלית או יווני הראשון חתם גונדלית אקמא עם שני העברים ויווני האחרון אשני ורש"י יש לו גירסא אחרת בענין עברי ויווני כו' ונלאיתי להארי' גם אין נפקות' בזה והלכת' כתנ' דמתני' דלא מתכשר אלא בשני עברים או יוונים הנקראים עמו כשר והרמב"ם והטור כתבו בסיגנון אחר שנאות אפי' האידנא בלא חתימת יוונים וז"ל כ' שני גיטין בשני דפין במגיל' אחת זה אצל זה והעדים יוצאים מתחת זה את שהעדים נקראים עמו כשר אם שמם תחת הימיני ושם אביהן תחת השמאלית אז היווכי כשר ואם שמם תחת השמאלי ושם אביהן תחת הימיני כגון שחתמו בשני שיטין כזה ראובן כו' השמאלי כשר ע"ש:

כא מתניתין שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר אם חתמו עדים בראש הדף מן הצד פי' בראש הדף מלמעלה דהיינו גליון ימין או גליון שמאל או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה או סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרין עמו כשר וכל זאת איירי בדליכא עדי מסירה לפנינו דאי איכא הא ק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ופריך תלמודא וליחוש שמא ב' גיטין היו וחתך למעלה של גט שמאל ובגט של ימין הי' התנאי בסוף וחתך עד שכיוון זה לזה עד דמשני שיש ריוח למעלה כעין ב' גיטין שמוכח שלא חתך כלל ופריך אפ"ה ליחוש שמא אמלוכי אמלוך פי' מתחלה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל א"נ ה"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים ומשני דכתב הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה פי' דבתוך כדי גמר דיבור ליכא למימר דמימליך אלא גומר עד לכל אדם ונמלך והקשו תוס' אפי' נמלך שוב יכול לחזור ולגרש בו דהלא ק"ל כר"נ דאמר בפ' השולח ביטלו חוזר ומגרש בו ואומר הר"ר עזרא הנביא דלעיל היכא שנגמר הגט אין יכול לבטלו אבל היכא שביטלו קודם שנגמר מודה ר"נ דאינו חוזר ומגרש בו וכן נוטה דעת הרמב"ן שאם מנעו מלהשלים נתבטל הגט והשליחות ושוב לא יכול לגרש בו ועיקר אף שהר"ן חולק ומ"מ פי' ר"י פי' אחר וז"ל ודלמא אמלוכי אימלוך כו' דשמא התחיל לכתוב הגט בשם איש אחר ונמלך וסיימו לשם זה וכגון ששמותיהן שוין וכר"א דלא בעי מוכיח מתוכן א"נ אפילו כר"מ ואימליך קודם שם האיש והאשה ע"כ תו פריך ודלמא הכי אתרמי לי' פי' שבתוך כדי דיבור חוזר בו ומשני כולי האי לא חיישינן רב אשי אמר כולהו קושיות בהכי מתרצן דידע בי' מתחתא דמגילתא שניכר בי' מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא הי' בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפי שקושרים האבנים סביב למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אמלוכי אימלך. לכאורה נראה דק"ל כרב אשי דלית תקנתא להאי גיטא אלא בידוע דמתיחתא וכן הרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא הזכירו האי שינויא קמא אכן איכא למימר מאחר דשינויא קמא הוא מסתמא דתלמודא פ' כתרווייהו כשכתב הרי את למטה כו' אפי' בלא ידוע מתיחת ובידוע מתיחת ודאין ריוח לא למעלה ולא למטה כשר בכל ענין היכא דאיכא היכר קלף והיכא דליכא היכר כתב הרמב"ם אפי' איכא עדי מסירה שמסרו הגט בפניהם דהוי ספק מגורשת ותמה עליו הטור ואיני יודע למה כיון שיש שם עדי מסירה זכורים הם אם הי' שם שום תנאי ולא הבנתי דבריו וכי איך יודעים עדי מסירה אם הי' מתחלה גט אחד בלא תנאי וכן פי' המ"מ וכתב עוד שאם הי' עדים מעידים שגט אחד הי' ונמסר לה בעדים כשר וזהו פשוט

כב מתניתין גט שכתבו עברי ועדיו יוונית יווני' ועדיו עברי' עד אחד עברי ועד אחד יווני כשר כתב הטור בשם הרמב"ם והוא שיהו העדים מכירים לשון הכתב אבל אם היו קצת בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול וכתב הקארו וז"ל וכתב הרב מגיד משנה דבירושלמי איתא להא כשהיו יודעים לקרות ולא היו יודעים לחתום או שהיו יודעים שניהם וחתמו כאחד מהם שירצו ואפשר דהרמב"ם לטעמי' דבעי שידעו העדים לקרות הגט דאל"כ אין יכולים לחתום על סמך אחר שיקרא לפניהם אבל למי שסובר שיכולין לחתום ע"י שיקרא אחר לפניהם וכמו שכתב רבינו בסמוך לא בעי שיכירו לשון הגט והכתיב' אע"פ שקשה בעיני האיך אפשר ששום מפרש יכשיר באין מכירין לשון הגט אחר דבירושלמי משמע בהדיא דבעי שיכירו לשון הגט וכמו שאכתו' בסמוך בס"ד ושמא אישתמיטתי' לרבינו הירושלמי ע"כ ואני אומר שאין סתירה מדברי הירושלמי לדברי הטור דשמא לא בעינא שיכולים העדי' לקרוא הגט אלא כשהן משתנין בחתימות מכתיבת הגט מעברי ליווני או איפכא אבל כשהגט בכתב אחד די בזה שקוראין לפניהם וא"כ נראה כאן שנשתנה בכתיב' ב' הגט מחתימה העדים לא סגי בזה שיבינו הלשון אלא שצריכין לקרות להדיא וכן נכון להחמיר אבל סגי במה שקוראים לפניהם וחותמים באותו כתב וראיי' לדבר שהטור לא פליג אדברי הרמב"ם כ"א לקמן גבי עדים שאינם יכולין לקרות ומה שכתב בשם הרמב"ם שאם הי' קצת הגט בלשון א' כו' ז"ל הרמב"ם אחד מן העדים חתם בכתב והעד השני בכתב לשון אחרת כשר אבל אם הי' מקצת כתיב בלשון אחד ומקצתו בלשון אחרת פסול השיב עליו הראב"ד שלא הוזכר פסול בתוספתא אלא בגט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו עדים בה' לשונות אבל בחתמו עליו באחד מן הלשונות לא ישמענו ואפשר שהחתימה מצטרפין ע"כ והר"ן משיבו וז"ל ונ"ל שדעת הרמב"ם ז"ל היתה דחתמי עליו בה' לשונות לרבותא נקטי' שאע"פ שהגט מעין החתימות פסול דמתני' נמי אתא לאשמעינן דכל שהגט בלשון אחר אע"פ שאינו בלשון החתימות ומיהו לא הכשיר אלא בגט כתוב בלשון אחד שכיון שהגט ענין לעצמו וכל אחד מן העדים ענין לעצמו אין קפידא אם כל אחד מתחלף לחבירו אבל בגט עצמו שהוא ענין אחד כל שהוא מתחלף בעצמו לא הכשיר תנא דמתני' ותנא דתוספתא אשמועינן בהדיא דפסול אע"פ שהוא מעין החתימות

כג פסק כתב הרמב"ם הגט כשר בכל כתב ובכל לשון שיכתבנו ויהי' עניינו שמגרשה ופוטרה ממנו ומתירה לכל אדם כגון הרי את מותרת לכל אדם ויהי מבואר שלא יהא בו לשון המתפרש לב' ענייני' עד שאדם יכול לומר לכך נתכווין או לכך ויהיו אלו הדברים שאין בו ספק באותה לשון כו' עוד כתב הטור בשם הרמב"ם ז"ל וז"ל כתב הרמב"ם צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו הכתב שיכתבנו עד שיודעין הקטנים לקרותו אותו כתב שאינם לא נבונים ולא טפשים אלא בינונים ולא יהא הכתב מעוקם ולא מקולקל שמא תראה אות לאות נמצא הענין משתנה הי' בו משמעות שני עניינים או שהי' בכתבו מעוקם או בילבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקר' לענין אחר אע"פ שיש בו מענין ומשמעו' גירושין ה"ז פסול ע"כ ולפי דעתי שאגב ריהטא לא הרגיש הטור שהדברים נגד בעל העיטור והרא"ש שכתבו לעיל אצ"ל למהך וגבי איגרת דלא קפדינא אלא אבעל שכתב ובא לערער אבל אסופר לא מקפדינא כלל ולא פסלינן מן הספק בפרט כה"ג שלא עבר אתיקון חכמים בכתיבתו והמ"מ גופא כתב דהרמב"ם אזיל לשיטתי' גבי ווי"ן הארוכין כו' עוד כתב הטור וז"ל שאלה למאז"ל גט הבא מארץ רחוקה ויש אותיות שמשתנות בין מדינה למדינה שיש מקומות שכותבין נו"ן זקופה כמו זיי"ן ורי"ש כותבין גג שלה קצר עד שנראה כעין יו"ד. תשובה צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים ולא טיפש ואם לאו אין כאן גט כלל ע"כ ופשוט הוא ולענין כתב משוי"ט כתב הרשב"א בתשובה ולענין כתיבת משא"ק כל כתב וכל לשון כשר בגיטין ואף לכתחלה ובהדיא תנינן גט שכתבו עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית כשר ויוונית לאו דוקא דה"ה לשאר הלשונות וכדאיתא בהמביא תניינא האי שטר פרסאה דחתימי ביה ישראל מגבינן בי' וכו' א"ה מאי קמל"ן בכל לשון כשר תנינא גט, שכתבו עברית ועידיו יונית כו' מהו דתימא ה"מ גיטין אבל בעלמא לא קמל"ן אלמא אפי' פרסא כשר ובהדיא תניא בתוספתא גט שכתבו בה' לשונות והתמר עליו ה' עדים בה' לשונות כשר ואע"פ שהרמב"ם והראב"ד גורסין פסול מ"מ לא פסלוהו אלא בכתב בממש בה' לשונות ועדיו בה' לשונות הא באחד מהלשונות כשר עכ"ל והרא"ש כתב