ים של שלמה על גיטין שנה

כר"א אף בשטרות ועוד ראיי' מדרבא לעיל דמגבי בשטרי פרסאה דמסרי נהילי באפי סהדי ישראל מבני חרי ומשמע לי' התם דאי לאו דליתא לי' קלא משום שטרא פרסאה הוא מגבי בי' אפילו וו ממשעבדי והא דאמרינן בריש מכילתין מהדרינן אדר' אליעזר משום דהלכתא כוותי' בגיטין לאו למעוטי שטרות אלא משום דגיטין קאי וכן בפ' מי שהי' נשוי עבד עובדא ר"נ כר"א בשטרות וכן הלכתא בין בשטרי מכר ומתנה וכן בשטרי הלוואת בעינן עדי מסירה ע"כ וכן דעת הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלוה דאף בשטרות ק"ל כר"א דעדי מסירה כרתי אכן מה שכתב דבין במכר ובין כו' בעינן עדי מסירה דזהו סברתו דאינו מועיל עדי חתימה בלא עדי מסירה איירי שבעל מודה שלא הי' שם עדי מסירה אבל מן הסתם מוקמינן השטר בכשרות כמו שכתב הרא"ש לקמן ומ"מ נראה דוקא בשטרי הקנאות שעיקר המקח ומתנה נעש' בשטר אבל נקנה בשאר קניות ושטר עומד לראיי' פשיטא דכשר אף בלא עדי מסירה ושטר הלואה נמי דאיכא למימר דאיירי לענין טריפה, ממשעבדי דכל זמן שלא נמסר ואינו דין שטר עליו אלא חספא בעלמא ואינו טורף ממשעבדי ומ"מ לא נהירא לי האי פיסקא לפי מה שק"ל שעבודא דאורייתא ואפי' מלוה ע"פ היה ראוי לטרוף, ממשעבדי אלא דלית לי' קלא א"כ דהכא דאיכא עדים מפקא לקלא שפיר גבה ממשעבדי ועוד אומר אני בוודאי לא פליג ר"א ואמר דבעינן עדי מסירה אלא שאין עדי מסירה מועילין כמו עדי חתימה אבל עדי חתימה לבד פשיטא שיועיל בשלמא לענין ערוה שאינה פחות משנים א"כ כ"ז שלא נמסר בפני שנים לא הוי כריתות כמו שכתב הרא"ש אבל לענין שטר מתנה למה לא יועיל עדי חתימה ואף בטור לא מצאתי דין זה כל עיקר דבעינן עדי מסירה אלא שאין בשטר עידי חתימה מהני עדי מסירה וכן עיקר

יז פסק כתב הרי"ף ז"ל מהא שמעינן דלא בעינן עדי מסירה אלא היכא דאין עדי חתימה דהא רב הונא דאמר אם נשאת בעד אחד וכתב ידי סופר שהולד ממזר והוא דאמר הלכ' כר"א בגיטין ואי ס"ד בעינן עדי מסירה היכי דאיכא עדי חתימה השתא היכא דליכא עדי חתימה כלל מכשיר רב היכא דאיכא עדי מסירה ועד א' פסול ומשוי לי' לולד ממזר אטו עד אחד מגרע גרע מהיכא דליכא עד כלל אלא מדפסיל רב רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא מסירה אפי' ליכא עד אחד שמעינן דהאי דפסל היכא דליכא עדי מסירה ואי ליכא בחתימה ב' עדים מכשיר רב ואע"ג דליכא עדי מסירה והיינו דקתני שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם כלומר אי ליכא בגט עדי חתימה אלא נידון בעדי מסירה בלבד זימנין דמייתי עדי מסיר' ואתי בעל ומערער ואקלקל לה הלכך תקנו שיהיו העדים חותמים ואי אתי בעל ומערער מפקא לי' לגיטא ומקיימי לי' בעדי חתימה ודחיי' לי' ואי לא סגי לי' בעדי חתימה אלא עד דאיכא עדי מסירה מאי תיקון העולם איכא אע"ג דמקיימי לי' גיטא בעדי חתימה ליחוש דלמא לא אתייהב לי' בעדי מסירה א"ו כל היכא דאיכא עדי חתימה לא בעינן עדי מסירה וכל היכא דאיכא עדי מסירה לא בעינן עדי חתימה דבחד מינייהו סגי וה"מ בדיעבד א"נ היכא דאשתכח דעדי מסירה פסולין דלא אמרינן עדיין אשת איש היא אלא הואיל ואיכא עדי חתימה שהם כשרים והגט יוצא מתחת ידה גרושין מעליא הוי אבל לכתחלה בעינן עדי מסירה והן עיקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כדקאמרינן ואי אבד גיטי קיימי עדי מסירה ואי מיית עדי מסירה קיימי עדי חתימ' וחזיני לגאון דכתב הוי יודעין דהא דאמר ר"א כתב סופר ועד הולד ממזר משום דהוי לי' לר"א כמזויף מתוכו ואע"ג דהא דהגאון סתרי למילי דילן וחזינן למיכתביכהו משום דמלאכת שמים היא ע"כ ונ"ל מה שמדקדק מילתי' דרב אמילתי' דרב לאו דקדוק הוא דהא דא"ר כתב ידו שנינו אבל כתב סופר ועד לא אמתני' קאי דאתי' כר"מ ושמואל דייק ממתני' דלקמן דר"מ סבר כתב סופר ועד כשר ואין מכאן ראייה אליבא דהלכתא דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ואיהו לא דריש וכתב דקרא וחתם הלכך צריך עדי מסירה ומדקאמר בכל דוכתא עדי מסיר' כרתי משמע שהכריתות תלוי רק בעדי מסירה וזולתם אינו גט כלל והא דקא אמרינן שאין עדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ולא קאמר שלא יהו צריכין לעדי מסירה בשעת נתינה אלא ה"ק תיקון הוא שיהא גם עדי חתימה עם עדי מסירה כדי שלא תצטרך אחר עדי מסירה היום ולמחר כשתביא הגט לראיי' דכיון שהגט בידה והעדים חתומי' בו תלינן דמסתמא בהכשר נעשה גם בעדי מסירה דהכל יודעין דאין דבר שבערוה פחות משנים ואי אפשר להתיר א"א אם לא נמסר לה הגט בפני שנים להתירה לשוק ואף לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי לעולם אינה ניתרת לשוק אם לא שנמסר בפני עדים דעדי חתימה אין מעידין שבא הגט לידה וכן פירש ר"ת וכן משמע לישנא דלעיל בפ' השולח לא צריכה לר"א דאמר עדי מסיר' כרתי תקנו רבנן עדי חתימ' דזימנין דמייתי סהדי א"כ דאזלו למדינת הים ומשמע בהדיא דר"א דאמר עדי מסירה כרתי תקנו רבנן עדי חתימה עמהן ולדברי רי"ף ז"ל לא ידענא מאי עיקר וטפל שייך במידי דאורייתא כיון דסגי בעדי חתימה או בעדי מסירה אמאי בעינן לכתחלה בעדי מסיר' ולמה הן עיקר יותר מעדי חתימה ועוד תימא הוא לומר אם הבעל צוה לכתוב ולחתום הגט ונתנו לאשה בינו לבינה שתהי' מותרת לשוק א"ו לכ"ע צריך שיבא הגט לידה בפני עדים אלא לר"מ דרש וכתב דקרא וחתם ואצריך חתימה לשמה אבל כתיבה לשמה לא בעי ור"א בעי כתיבה לשמה ולא אצריך חתימה כלל דהכל תלוי בעדי מסירה ואם נמסר לה בפני עדים פסולים אינה מגורשת אפילו חתומים עדים כשרים וקשה על דברי הרי"ף ז"ל מהא דדייק ממתני' דשנים ששלחו ב' גיטין מאן תנא אמר רב ירמי' דלא כר"א משמע אבל כר"מ אתיא דאמר עדי חתימה כרתי ואי לר"א נמי סגי בעדי חתימה א"כ אמאי לא אתיא כר"א והא דפליגי רב ולוי ור' יוחנן אמתני' דג' גיטין אם תצא אם לא תצא אע"ג דאתי' כר"מ וק"ל כר"א איכא למימר משום דהוי מג' גיטין פסולין היינו שאין בו זמן ובהא לא פליגי ועוד אני אומר דבכולהו איכא נפקיתא גם לר"א דהא דאמר לדידי' שהעדים חותמין על הגט מפני תיקין העולם והיכא שהגט חתים ביד האשה כהלכתו אינה צריכה להביא לפנינו עדי מסירה שאנו תולין שכדין נמסר לה הלכך נ"מ בכשרות עדי חתימה לר"א כמו לר"מ עכ"ד והן דברי תוספו' ר"ת ור"י ועיקר דס"ל עדי חתימה לא כרתי כלל כ"א עדי מסירה והר"ן רצה לדחוק הסוגיא ולומר דלעולם עדי מסיר' כרתי והמסירה הוא העיקר הכורתת אלא שבין שיש עדים במסירה או בחתימה כרתי המסירה, ודחוק הענין מאד ע"כ נלאתי להאריך. גם מדמסקינן בסוגיא לקמן גבי שני גיטין שנתערבו כו' מתני' דלא כר"א דאי כר"א הא לא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו איגרשה ומשני אימור דאמר ר"א דבעינן כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעינן ואי כדברי הר"ן פשיטא דהוי אתא כר"א כמו ר"מ ודוק היטב ונחזור לסברתינו דלא ק"ל כלל עדי חתימה כרתי כ"א עדי מסירה והא דפליגי רב ושמואל בכתב סופר ועד הוא אליבי' דכ"מ אבל לפי ווה דאנו ק"ל כר"א אין נפקיתא כלל דכל עדי מסירה א"צ לסהדי חתימה וכשר גמור גם לא מסתבר לומר דעד אחד הוי מזויף מתוכו ולא גרע מאילו לא הוי עדי חתימה כלל ולפ"ז צ"ל מה שכתב הטור בסוף סי' ק"ל גט שאין עליו עדים אפילו ניכר בכתיבת הגט שהוא כתב יד סופר ב"ד או אפילו בכתיבת יד הבעל פסול ומיהו אם נשאת לא תצא אפי' אין לה בנים עכ"ל:

ולדברי אביו הרא"ש קש' לדבריו דהיכא משתכח מה דק"ל דוקא עדי מסירה כרתי וצ"ל לדעת הטור שסובר בר שגט אינו כשר כלל בלא עדי מסיר' איירי הכא שהגט יוצא מתחת ידה בלא עדי' ואין עדי מסירה לפנינו אבל אמרה שהי' שם עדי מסירה ומ"ה לא תצא דאמרינן מסתמא היו שם עדי מסירה וניתן כהוגן אבל מ"מ פסול שהרי אין עדים לפנינו אבל אם יש עדי מסירה לפנינו נראה שהוא כשר וכן הטור כתב לעיל שדוקא בעדים פסולים הוא דפסול משום דמזויף מתוכו אבל בלא עדים כשר אכן לפי מה שכתבתי בפ"ק סי' י' בשם מהרא"י דאין להקל כלל בשום פסול שנעשה בעדים וכ"ש היכא דליכא עדים בכולהו לא תנשא ואם נשאת לא תצא

יח מתניתין שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד א' מהן השני בטל אלמא דב' גיטין לא הוי כאינו מינייהו וחציצה למפסל הגט השני והשתא יש לתמוה על מהרא"י שפסק ונהג ליתן ב' גיטין כמו שכתב גבי ספק השני שמות המגרשים כמו גרשם וגרשון והדומה ובליקיטי גיטין נמי מצאתי וז"ל ראיתי ברינג"א שנת רי"א שנתן שאירי מה"ז שני גיטין לבן הנקרא נתן זוטרתא ושמו הנער יקר המכונה זעליקמן והוא ספק קדושין שקדשה הבתול' גוזרכין בת מתתיהו הכהן במחתו נחשת והי' מסופק להרב ז"ל לכתוב מתתיהו שכן מצינו בד"ה ד' פעמים מתיתיהו ומצינו חד מתתיה ונתן העיקר מתיתיהו ברישא וכל הדין השייכים בגט ולאחר הנתינה קרע הגט ואח"כ נתן גט שני מתיתיה כמשפט הראשון אך הי' מקצר קצת בשאלת בעל ובעדים ואח"כ גזר שלא להוציא לעז על שניהם ע"כ וצ"ל דאין הטעם שמנעו שלא ליתן הב' גיטין יחד משום חציצה דאנא מצא ראיה לפסול אלא עיקר הטעם שהאחד מבטל את חבירו שאם הוא ראוי ליתן ולגרש בשם גרשום א"כ מבטל שם גרשון ושמא אינו כן אלא מגרש בשם גרשון וכן להיפך ואין כח בשניה' לחול אבל בשני גיטין שוות שהאחד הוא לשמו והשני היא שלא לשמו לא שייך לזה לגמרי שוב מצאתי דומה לזה בתשובות מהרר"י ווילנא ז"ל כשנותנין ב' גיטין לאשה אחת צריך ליתן זה אחר זה דאם יתן לה שניהם בבת אחת דלמא דעתי' אההוא דלאו גיטא הוא וכך אמר ר' נתן במקד' במלוה ופרוטה דאינה מקודשת משום דדעתה אמלוה ואע"ג דהלכה כר' יהודה הנשיא דפליג עלי' דלמא הכא מודה ר"י הנשיא דהתם היינו טעמא משום דאדם יודע שאין קדושי מלוה כלום דעתה אפרוטה אבל הכא אינה יודע' איזה מהן מועיל ע"כ

יט מתניתין חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת הי' כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו פירש התחתון כשר אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון ומפרש בגמרא ה"ד כלל וה"ד טופס אמר ר' יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל ומפרש בסוגיא כגון שכתבו פלוני גירש פלונית ופלוני בוי"ו שחשוב כולה כאחד והעדים קאי על כולן זמן לכל אחד ואחד בחד בשבא בחד בשבא זהו טופס ור"ל אמר אפי' זמן אחד לכולן זהו טופס אלא ה"ד כלל דכתבי הכי אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ופריך והא ב' נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ומסיק בסוגיא תניא כוותי' דר' יוחנן ותניא כוותי'