ים של שלמה על גיטין שנד

מודה לשמואל א"כ נילף הכא דמותרת לינשא אפי' לכתחלה. וצ"ל מאחר דאיכא עירער הבעל לפנינו לא יתכן להתירה לכתחלה ולענין פסק הלכ' נראה כדברי בעל העיטור ורב האי גאון וכן דעת הרשב"א שכתב בתשובה דלא אמרו בתלמוד למהך ודיתיצבוייין אלא שאם בא הבעל וערער שבכוונה כתב כן כו' אבל מן הסתם אין חוששין לזה

יא פסק כתב הרא"ש בתשובה וז"ל שאלת' שליח להולכה שהביא גט ולא היו הווי"ן ארוכים אם רשאין ב"ד להאריכן. תשובה אין יכולין להאריכן ואם ניתן לה הגט ואין הווי"ן ארוכים והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווי"ן כי מסתמא הבעל צוה לכתיב כתיקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא לי' לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשע' הדחק וכתב עליו הקאר"ו וז"ל וק"ל שאם ווי"ן אלו לא היו ארוכות יותר מהראוי כשר גמור הוא כיון שהתינוק קורא אותן ווי"ן כמו שכתב הטור גבי ולורכי' לויו דתרוכין והסכימו בו הרא"ש ושאר מפרשים דלורכי' לאו דוקא ואם הי' קצרות שאינן נקראת ווי"ן האיך הכשיר היכא דניתן לה וי"ל אע"ג דמדינא אין צריך להאריך ווי"ן הנזכרים בתלמוד יותר מדאי כיון שהרגילו בו להאריך הוי קפידא לכתחל' וכמו שהשיב בגט שאין אותיות מוקפות גויל שבארצו נהגו לפסול אע"פ שפסק בפסקי' להכשיר א"כ ווין הוי נקראים ע"י הדחק ומ"ה הצריכן להאריכן ואני אומר דבוודאי הווי"ן לא היו ארוכי' כשיעור ולא היו נקראים לתינוק דלא חכים ולא טיפש ומ"ה הי' צריך לתקנם מפני מראית העין אבל אין בו פסול אפילו שניתן כך כי איירי ביוי"ן שלא הי' מעיקר הלשון כ"א בענין חסירות ומליאות שאין כאן שינוי מה שלא נקראו בוי"ו או נקראו ביוד והוי כמו שדילג המלוי לגמרי שהכשיר (ר') הילל כדפירש לעיל ודומה לזה כתב ר"י בר ששת וז"ל על גט שהי' בו אותיות יתירות בקצת תיבות כיון שאי אפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל התוספו' אין בהם שום גריעותא וכל אותן דקדוקים שנזכרו בגמרא כגון לא תנסבא כו' הוא לפי שמשמעות הלשון משנה בשביל זה לפסול הגט אבל בזולת זה אין קפידא ואף בהם כתבו הגאונים שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער. ועוד יש מקילים ואומרים שלא נאמר זה אלא שהבעל עצמו כתבו ומערער אח"כ ואמר לכך נתכווכתי אבל כל שצוה לסופר לכתוב גט כשר וטעה הסופר ולא דקדק דקדוקים כמותם אין לפסול בדיעבד אפי' אם יערער הבעל עכ"ל וגט שבא מרחוק ויש שם אותיות משתנות תמצא לקמן בסי' כ"ג

יב מסקינן מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו פי' היכא שאמר אם מתי דלא הוי גט לאחר מיתה ואע"ג דהלכתא כר' יוסי תקנו לכתוב משום שופרא דשטרא ומשי' ב"ד טועין. ולעלם לאפוקי מדבעי מיני' רבא מר"נ דאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ה"נ משום שופרא דשטרא דלענין דינא אמרינן לעיל כיון דפסקה פסקה ומגורשת

יג פיסקא אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדו פי' דינו פסק לעבדות שאין שום ערעור במכירה פטיר ועטיר מן חרורי פי' פרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו ועטיר כמו עיטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו מתרגמינן לא עטרא ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא ומערער המלך והמלכה שלא חטא להיו' מוכתב למלכות ליהרג שאם הי' מוכתב למלכות מקחו בטל ורשום דאיניש לא אית עלוהי פי' רושם שעושין על העבדים לא אית עלוהי מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה ומנוקה מכל מום פי' כמו ליסטים מזוין דמקחו בטל ומן שחין דנפק עד טצהר פי' ומכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים דמאיס למיקם קמי' ופירש"י וז"ל האי דקא אמרינן סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתנו מקחו בטל וזה עכשיו אין לו שחין ודרך שחין ישן שהולך לו חוזר עד ב' שנים לפיכך עד ב' שנים מתנה עמו שאם יצא אותו שחין עד ב' שנים שיהא מקחו בטל לפי שכבר הי' בו המום הזה ולא ראוהו עכ"ל אבל התוס' פירשו הא דאמרינן סימפון בעבדי' ליכא היינו במומין שהן עליו עתה אבל באותן שיבואו עליו אח"כ ולא יהיו אז ראוי למיקם קמי' ודאי הוה מקח טעות אע"ג דכה"ג משכחת סימפון בעבדים איכא למימר דהא לא שכיחא. וכתבו התו' עוד על הא דמן עלולי כו' כן הוא כמו שפי' בקונטרס כאן דמוכתב למלכות הוי מקח טעות כדאמרינן בהאומנין ובהמוכר פירות אמרינן בהדיא דאמר לו הרי שלך לפניך ובפ"ק דקידושין ובפ' אע"פ גבי סמפון בעבדים ליכא דאמר מאי אמרת לסטים מזוין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו צריך לפרש כמו שפי' ר"ת קלא אית להו ולא שכיחא ולא כמו שפי' בקונטרס קלא אית להו וסבר וקביל ומאי דאתקין לכתוב בשטרא לא הוה אלא לשופרא שלא יטעו העולם כמו חרורי דפשיטא שאם משוחרר הוא שהמקח ליתא אלא הוי מקח טעות

יד מתניתין שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ופריך בגמרא ותו ליכא. והאיכא גט ישן התם לא תצא הכא תצא הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא תצא מא"ל התם תינשא לכתחלה הכא דיעבד תו מסיק אמר רב כתב ידו שנינו ומפרש בגמרא דקאי אסיפא דקתני יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אם נשאת הולד כשר אמר רב דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד אחד אין הולד כשר והא דקתני במשנה כתב סופר כשר חתם סופר ועד כשר הוא אבל כתב סופר ועד אחד אין הולד כשר ומסיק וכן אמר ר' יוחנן כתב ידו שנינו וכתב הרי"ף וכן הלכתא ואומר אני לפי מה שכתבתי בפ' האומר סי' י"ד דחתם סופר פסול א"כ בע"כ כתב סופר ועד שנינו דכשר והלכתא כשמואל דס"ל דלאו כתב ידו שנינו אלא אפילו כתב סופר ועד כשר אבל אין נפקותא בזה דאיכא עדי מסירה כשר לגמרי לפי מה דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ואם דליכא עדי מסירה לא מתכשרי כלל כאשר נפרש לקמן סי' י"ז י"ל לפי מה דמחמירין האידנא אף בע"מ צריך להיות ג"כ עדי חתימ' בשלמות כמו שכתבתי לעיל בפ"ק סי' י' ומ"ה אין ראוי להקל מאחר שכמה גאונים פוסלים כתב עד ולענין דיעבד אני אומר להקל וכל מה שכתב הרא"ש מדברי ר"י בעל א התוס' הכל כתבתי לשם באריכות

טו פיסקא ג' גיטין פסולין ואם נשאת בג' גיטין אלו זימנין אמר רב תצא וזמנין אמר רב לא תצא יש לה בני' לא תצא אין לה בנים תצא וכו' וכן אמר ר' יוחנן וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל וכן הלכתא הלכך לגבי גט ישן תנשא לכתחלה עכ"ל ופי' לדבריו דדייק בסוגיא אמאי לא תנא נמי גט ישן שהוא פסול ולא תצא אלא בע"כ דגט ישן אוסרים לגרש בו אבל נתגרשה בו כבר תינשא לכתחלה וכתב עוד הרא"ש וז"ל כתב רב האי גאון ז"ל בתשובה על הי' במזרח וכתב במערב. דלא תנשא ואם נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים כדאמר ר"י הכא גבי מתני' דג' גיטין פסולין דמשום דקתני בה הולד כשר אם נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים והא דאמרינן לעיל גבי גט קרח ושלום מלכות תצא היינו מקמי' דתיקום מתני' כר"מ ומהדר לתרוצי אמאי לא חשיב להו במתני' בהדי ג' גיטין פסולין אבל בתר דאוקי כר"מ לרבנן כולהו גיטין דפסולה משום תקנה וגזירה דידהו כך דינו ואע"ג דלא מוקי מתני' כר"מ אלא אליבא מ"ד הכא תצא ולית הלכתא כוותי' מ"מ כיון דסלקא סוגיא דשמעתין כר"מ אית לן למימר הכא אפי' למ"ד לא תצא כי היכי דלא נפלג בפסול גיטין דרבנן ואשכחן נמי להדיא בריש מכילתין דלרבה דלאחר שלמדו פי' שבקיאין לכתוב לשמה אפ"ה אי לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם פסול משום שמא יחזור דבר לקלקולו ואם נשאת לא תצא וכ"כ הרמב"ם ז"ל ורב אלפס ז"ל כתב בתשובה והנך פסולין דקתני בהו פסולין כגון ההיא דריש פ"ק אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמנינן גבי ג' גיטין פסולין ומקשינן ותו ליכא והאיכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן וש"מ דכל היכא דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני ולאו למימ' דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרי' נינהו אלא דלא הוי כשירין ואיכא מינייהו ממזרים ואיכא מינייהו ספק ממזרי' ומה שכתב דאיכא מינייהו ממזרים זה א"א אלא בפסול דאורייתא וטפי וטפי נראה כדברי רב האי גאון להשוו' כל פסולי דרבנן דלא ק"ל כר"מ כל המשנ' ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואפשר דבהני דפ"ק דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דאיכא למיחש לזיופה בזה רצה להחמיר ע"כ פי' וא"כ הוה ספק ממזר אם בא וערער אף דלא ערער תצא היכא דליכא בנים וכן המסקנא לעיל בפ"ק סי' י"א ולענין שאר פסולין שנוטה דעת הרא"ש לדברי הרמב"ם ורב האי גאון להשוות כל הפסולין דרבנן ולומר בכולן לא תצא קולא גדול' זו ואין לה הכרע מן התלמוד ואדרבא משמע מצורתה דשמעתא הני ג"כ הוא הוא דלא תצא אבל שאר פסולים אפי' נישאת תצא חוץ מגט ישן דקולא ואיכא גזירה רחוקה ותלמודא להדיא הוא דמפרש דקולא אבל שאר פסולים דכל הני דמתני' דלעיל דמשמע בסוגיא דחמירא טפי מהני ג' דמתני' א"כ אם נשאת תצא באין לה בנים כי לישני דתלמודא וליתני נמי כו' משמע דליכא אלא הנך ג' גיטין וגם דוחק הוא שנאמר מה שמוקי כר"מ הוא לכ"ע אפי' לאותו מ"ד שלא הקשו ממנו דלמה לן לאדחוקי ולומר מתני' כר"מ וכן כתבו התוס' בריש פירקא גבי הא דלאחר שלמדו כו' משמע להדיא דלא ס"ל מתניתין דאתא כר"מ אלא דוקא לאותו מ"ד תצא אבל לא לר' יוחנן ע"ש וכן עיקר הלכך כל הפסולין חוץ מהני ג' דמתני' אם נשאת תצא באין לה בנים והולד כשר חוץ מגט ישן שתנשא לכתחלה אבל כל הפסולין מסתמא דינא כגט קרח לרבנן שתצא. והולד כשר כמו שהביא התוס' בפ' הזורק וכן דעת הרמב"ם דכל הפסולין דרבנן חוץ מהני ג' דמתני' אם נשאת תצא באין לה בנים ובגט קרח דלעיל בפירקין כתבו התוס' להדיא דמוקי לה כר"מ אבל לרבנן תצא והולד כשר וכן עיקר ולענין הי' במזרח וכתב במערב כבר נפלו בזה הרבה מחלוקת בפ' הזורק סי' י"ב וכבר כתבתי שאין להקל בו כלל ואף אם נשאת תצא באין לה בנים

טז פיסקא ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים כו' אמר רב יהודה אמר ר' הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות וכן אמר ר"ל הלכה כר"א בגיטין וכתב הרי"ף והלכתא כוותי' דר"א בגיטין עכ"ל כתב הרא"ש משמע שהרי"ף ז"ל פוסק דוקא בגיטין כר"א ולא לשטרות אבל ר"י פוסק דהלכה כר"א אף בשטרות מההוא דפרק זה בורר ההוא מתנתא דהוו חתימי עלי' תרי גיסי אתא לקמי' דרב יוסף א"ל זיל קניי' בעדי מסירה אמר לי' אביי והא אמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול אלמא דרב יוסף ואביי סברי דהלכה