ים של שלמה על גיטין שנג

בנדרים דידי' שאין מוכיחות לא הוי ידים הא אמרינן התם דרבא דאמר אפי' לרבנן הלכך לא בעינן מינאי מיהו ודן בעינא דכיון דמספקא לן הכא אי בעינן ודן או לאו ולא איפשיטא אית לן למינקט לחומרא כיון דלרבנן דגמרא מספקא להו דאפשר דמסתבר טעמא דר' יהודה על ודן טפי ממה דמסתבר במינאי ואיכא מ"ד ודן חיישינן לר"י אלמא מספקא לן דלמא מה דלא בעו רבנן ודן דהיינו משום דס"ל דידים שאין מוכיחות הוויין ידים ודלא כרבא וכיון שכן מינאי נמי איכא למימר דלטעמי' אזלו ולא משום דאין אדם מגרש אשת חבירו אלא משום דאין ידים מוכיחות הוויין ידים ואנו ק"ל כרבא דאמר דלא הוויין ידים הלכך בעינן ודן ובעי מינאי והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' גירושין גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם נראה שהוא פוסק כרבנן לגמרי ואע"פ שכתב ודן בטופס גט שכתב בפ"ד אין הוכחה משום דבעינן לי' לעיכובא ונראה שהוא סובר דאע"ג דבעיין הכא לא מיפשטא אפ"ה מפשטא מסוגיא דפ"ק דנדרים דאמרינן דרבא דאמר אפילו לרבנן אין זה כו' ע"ש. וכבר כתבתי דלישנא אלא בעינן הכא נמי בעינן ולא קאמר לשון דלמא משמע דהכא נפשטה כר"י לעיכוב ובעינן ידים מוכיחות הכא וא"כ צריך לכתוב ודן וכן מינאי ולא כמו שכתב הר"ן בריש קדושין דהרי"ף לא בעי מינאי דק"ל בדן כר"י במינאי לא ק"ל כוותי' בריש נדרים ע"כ כי כבר כתבתי לשם בסי' ד' דליתא לדבריו וא"כ כמו שנפשטה דודן בעינן ה"נ בעינן מינאי ואף את"ל דלא נפשטה הבעייא הכא מ"מ בספיקא עומדת וספק אנו אומרים לחומרא ובעינן תרווייהו מספק אבל אין לומר דהכא לא קבעי אי הלכה כר"י רק לענין לכתחלה ואפשר אף לרבנן קמיבעי זה אינו דבודאי רבנן ור"י לא פליגי אלא אם הוא גופו של גט אבל לכתחלה פשיטא בעי לד"ה גם לישנא דתלמודא לא משמע כלל לכתחלה וכמו שפסק הטור ומ"מ כתבתי לשם בקדושין שאם לא אמר בשעת מסירת הגט ממני דלית בי' מיחוש כלל בדיעבד

ט פסק כתב הר"ן וז"ל הא דאתקין רב בגיטין איך פלוני בר פלוני פטור ותריך וכו' האי לישנא לאו דוקא דכיון דספר מקנה בעי' צריך שידבר הוא כדאמרינן בההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא אנא אנדרוטולא דנהרדעא פטרית ותרכית יתיכי ועוד כתב וז"ל האי נוסחא גיטין שלא כתב בהן והרי את מותרת לכל אדם נראה שהם סוברים דכיון דכתב בי' למהך להתנסבא לא צריך למיכתב הרי את מותרת לכל אדם דלא תימא לא משמע אלא נשואין אבל בזנות לא התירה והוי לי' בחוץ מזונותיך דהוי שיור ליתא דבשל היתר נשואין אף זנות במשמע וראיי' לדבר מדתנן בפ' האשה רבה התירה לינשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא להנשא ומסקינן בגמרא דקלקלה היינו כגון אלמנה לכ"ג אבל זינתה פטורה אלמא אף היתר זנות בכלל היתר נשואין ולפי זה אין כותבין הרי את מותרת לכל אדם אלא לשופרא דגיטא בעלמא ואין זו ראיי' לפי שאין הוראות ב"ד למחצה כשהיתירוה לינשא אף היתר זנות בכלל אלא שבודאי לא התירה בנשואת איסור ומ"ה אלמנה לכ"ג חייבת אבל במגרש אשתו איכא למיחש לשיורה וכ"כ הרמב"ן ז"ל דצריך לכתוב הרי את מותרת לכל אדם ואם לא כתב קרוב הדבר שאפי' נשאת תצא דבסוגין בעלמא משמע שזהו גופו של גט כדאמרינן וצריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ואמרי בפירקין לקמן כגון שכתב הרי את למטה ומותרת למעלה ואע"ג דכתב הרי את מותרת לכל אדם צריך נמי לכתוב למהך להתנסבא דלא משמע שתהא פנוי' ומותרת לכל ולא שתנשא לאחר ומותרת לכלם ע"כ. ובתיקוני גיטין ראיתי שהאריך בטעמי' לכתוב למהך להתנסבא וגם הרי את מותרת ובררתי הנאות מדבריו שכתב וז"ל עוד יש ליישב להכי קאמר פעם שנית הרי את מותרת לכל אדם כלומר אפילו אותן שקדושין תופסין בעבירה אני מתיר לך דתנן בהמגרש הרי את מותרת לכל אדם חוץ מכהן הדיוט פסולה הואיל וקידושין תופסין בחייבי לאוין והא דלא כתבינן והרי אנת משום דמדכר בלה"ק לכל אדם כדפרישי' לכך כתבינן נמי והרי את דהרי את לשון הקודש כתבי' כמו אמרי לחכמה אחותי את והרי את מותרת לכל אדם ונקט האי לישנא ולא נקט לכל גבר לאנסובי דה"א אבל מ"מ מעשה ידיה שלו ונמצא דאגידה בי' והלכך קאמר לכל אדם הרי את מותרת לכל הן לאנסובי הן למעשה ידיך ולא תהא בי כלל והאריך וקצרתי וכן המנהג בכל תפוצת ישראל הרי את מותרת לכל אדם וכן לומר בשעת מסירת הגט

י אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע דין פי' מן הדין אני נותן לך הגט ולא לכתוב איגרת דמשמע איגרת לשון זנות כמו גרגירתא דפ"ק דע"ז כלומר אם אתה זינתה תחתי תהא מגורשת נמצא שאם לא זינתה אינה מגורשת וכן המנהג לכתוב ואגרת דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא תלתא יודין מ"ט דמשמע תהויין ותצביין כלומר לשון נוכח ולא יהי' לשון נסתר לנשים דעלמא ונמצא שאינו מגרש אלא לנשים דעלמא וכתבו התו' שבתיקון השטרות שכתב הרב יוסף ט"ע היו כותבין בחמשה יודין יו"ד אחר דלי"ת ויו"ד אחר תי"ו והוי תיב' בפני עצמה כמו אשר דמתרגימן די ומיהו דיתבא על נהר פלוני אינו רגילין לכתוב בתרי יודין למהוי די תיבה בפני עצמה כמו אשר יושבת אלא דיתבא חדא תיבה היא כמו היושבת דמתרגימו דיתבי והוי דלי"ת במקום ה"א אבל די תיציביין אין הדל"ת במקום היא אלא במקום אשר כך כתב הרא"ש מדברי התו' ומשמ' להדיא דדי תיצביין שתי תיבות הן וצריך להרחיק די מתיצביין ואי כתב בשתי שיטות כשר אלא שהמנהג הוא לכתחל' להזהר ולכתבו בחד שיטה וז"ל הגה"ה שמצאתי בהלכות גיטין מדקאמר במרדכי די תיצביין די תיהוייין בה' יודין משום דהיא תיבה אחת אע"ג דכתבו הספרים וירחק קצת די דדי הוי כמו אשר והוי משמע ב' תיבות וכן די מתיצבייין וכן מצאתי דייהוי בג' יודין ולפי' נראה שיזהיר הסופר דלא יכתוב די תיהוויין וכן די תיצביין וכן די יהוי ובדקתי בגיטין שראיתי שכתב הרב שלום הישיש המומחה ממגנצ"א שניתני' לפני גאון מהרי"ל שהרחיק די מתי הווייין וכן די מתיצביין מתיצביין וכן די יהוי קצת אבל לא הרחיק כולי האי כמו שאר תיבות זה מזה ושמעתי מפי הסופר שכת' די הוי בב' שיטות וצוה מהרי"ל ז"ל לכתוב פעם שנית בחד שיטה שוב מצאתי שכתב בסמ"ג די תיהווייין חמשה יודי"ן וכן דיתיצבייין משמע שהיא חדא תיבה ע"כ ולפ"ז הי' ראוי לחוש אפילו בדיעבד אכן מאחר שכתבו וז"ל ואומר ר"י שראה בתיקון גיטין קדמונים דה' יודין צריכה ג' יודין ביחד בסוף התיבה ואחר הדל"ת ואחר התי"ו די תיהווייין די תיצבייין וכן כתוב בתיקון גיטין של ר' יוסף ט"ע וכתב אח"כ ודי תיהווייין ב' תיבות ודי במקום אשר כו' אלמא דאין חשו לדקדק מהאי דה' יודין ע"כ נראה דאין קפידא כלל אפילו לכתחלה היכא דאיכא למיחוש לעיגון כתב הרא"ש ונראה לי במקום שנהגו לכתוב דתיצביין אין קפידא דאם אין הדלי"ת במקום אשר תהי' במקום שי"ן כמו שתהי' שתרצה וגם על היו"ד שבין תי"ו לה"א אין להקפיד ע"כ אבל בשום מקום אין נוהגין כן. תו מסיק ולורכיה לוי"ו דתירוכי' ולוי"ו דשבוקין דמשמע דקאי על נשים דעלמא וכתבו התי' שאין צריך להאריכה יותר משאר וי"ו אלא יזהר שלא יקצרנה שלא תהא נקראת יו"ד אלא שמ"מ המנהג להאריך כדי שלא יבא לידי טעות וכתב הרא"ש וז"ל והא דלא קאמר ולוי"ו דפטורין דאטו כי רוכלא ליחשב וליזול וכת' עוד משמע שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין ובין שי"ן לבית דשבוקין דאי כתב יו"ד ליכא למיטעי כלל בוי"ו דתרוכין כו' ושבוקין לאו כלום הוא אבל בפטורין נראה שצריך לכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמרינן בפ' התקבל פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע והשתא ניחא דלא חשיב הכא וי"ו דפטורין ע"כ ולא נהגו כן כי פטורין הוא תרגום של כריתות והוא בלא יו"ד ומה שאמרינן בפ' התקבל פיטורוה כו' ר"ל בחירק וכ"ש לפירש"י שפי' להיפך והא דלא חשיב וי"ו דפטורין כל עיקר שמקודם לא היו נוהגין לכתוב גט פטורין ובמשנ' ג"כ אינו ובתיקון גיטין מצאתי כן ונתנה טעם למנהג הקדמונים אבל כ"ע מודים שמעכשיו נהגו בכל תפוצת ישראל וגט פטורין ושוב מצאתי שכתוב בתיקוני גיטין וז"ל וראיתי גט שנכתב לפני מהרא"י מרווילא ז"ל ונפסל רק שנכתב תירוכין ביו"ד כו' ומ"מ נ"ל אלא לענין לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא שאין לפוסלו בזו כדי הרא"ש לסמוך עליו ועוד הלא מצאתי כתוב בשם הרב ר' הילל דאין נפקותא כ"כ אם כתב תיבה שהיא חסרה מלאה או מלאה חסרה כגון איר וכסלו וכן כל כה"ג והא ראיי' שכתבינן העומר בוי"ו ע"כ וכן כתבו כל האחרונים עוד יש להביא ראיי' מהא דמסקינן דלא לכתוב איגרת ביוד דמשמע איגרא וכתבו התו' אע"ג שגם איגרא שהוא לשון גג מן הדין ראוי להיות בלא יוד מ"מ העולם רגילין לכתבו ביוד לפי שאינו כותב בקרא אבל כשהוא מלשון אגרת אז כותב אגרת בלא יוד לקיי' דברי האגרת האלה והשתא תיפוק לי' דלא לכתוב איגרת משום דכתיב חסר בקרא אלא ש"מ דליכא קפיד' ולורכו לוי"ו דכדו דלא להוי כיו"ד דמשמע וכדי כלו' בחנם בואין כלום גם בזה פי' התו' כלומר יזהר שלא יקצר הוי"ו שלא תהא נקראת כמו יו"ד אלא שהמנהג להאריך ולא יכתוב למחך דמשמע חוכה אלא מהך כלומר ליתליי' לכרעיה דה"א שפיר דלא ליתחזאי למחך בחי"ת ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי' מיהך אלא למהך ולא יכתוב לאיתנסבא דמשמע לא יתנסבא אלא להתנסבא כתב הרא"ש וז"ל כתב הרמב"ם שאם כתב ודין או שלא כתב די תיציבייין בשלש' יודין הגט פסול ובעל העיטור משמי' דרבוותי' כתב כל הני דקדוקי דהכא היינו היכא דכתב בעל גופי' א"נ דכתב לי' סיפר מפומי' ובתר הכי קאתי בעל ומערער ואמר אנא דפסילנא לי' בהני דקדוקי ולקלקולא איכוונית אבל אם אמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב את הגט סתם וטעו הסופר והעדים באחד מכל אלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני ב"ד שטעות סופר הי' וכ"כ רב האי גאון ז"ל אי יהיב בעל רשותא למיכתב גט שלם וטעי בהני כולהו או קצתן אי איתיה לספרא מתקן לי' ואי לא מתקן ומינסבא כה"ג לא מפקינן לה אע"פ שלא תיקן ואי אתי' לאינסובי ואתי הבעל לערער ואמר האי דכתב ודין דינא הוא דאמרי א"נ למחך חוכה ולכך איכווכית לא מנסבא לי' אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא דקאמר ר"מ משום שלום מלכות יוצא והולד ממזר ליתא וכ"ש לענין טעות סופר ע"כ וראיי' זו לא הבנתי נהי דלא ק"ל כר"מ בהא דולד ממזר אבל בתצא שמא ק"ל כוותי' אבל דבריו נ"ל דלא ק"ל כר"מ כלל אלא כרבנן דס"ל אפילו לא כתב אלא לסנטר שבעיר ה"ז מגורשת כמו שאמר שמואל ולכל היותר בדיעבד קאמר אלמא דנשאת לא תצא אבל קשה לפי מה שפירש בתו' דמגורשת לכתחלה קאמר ואף דרב דקאמר לעיל אבל חכמים אומרים הולד כשר דמשמע אבל לא תינשא והלכתא כרב באיסורי היינו דוקא אהי' במזרח וכתב במערב קאי אבל בשלום מלכו'