ים של שלמה על גיטין שנב

זמן אי אפשר לקיים כגון שהתנה בקיץ שתביא לו בימי החורף פירות האילן וכן כל כה"ג ומה שאמר שהתנה מתחלתו היינו לאפוקי שבשע' תנאי הי' אותו מעשה ראוי לקיימה אף בסופו ואח"כ באה סיבה שאי אפשר לקיים דודאי כה"ג בטל הגט אלא כלומר שהתנה מתחלה על דבר שאי אפשר לקיים בסופו אמר ר"נ אמר רב הלכה כר' יהודה בן תימא אמר ר"נ בר יצחק מתני' נמי דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנ' עליו מתחלתו תנאי קיים הא אי אפשר תנאי בטל ש"מ. תו מסיק ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר אביי אמר היא היא רב אמר אפשר דאכלה ולקיא מיתבי ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם ואלו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני לאביי ניחא לרבא קשיא אמר לך רבא בשלמא בשר חזיר אפשר דאכלה ולקיא ומתנה על מה שכתב בתורה נמי לא הוי דמי קאמר דלא סגי דלאו אוכלת לא תיכול ולא תגרש ע"מ שתבעלי לפלוני אפש' דמשחדא לי' בממונה פי' רש"י שישאנה ולא יעשה עבירה לבעול בעילת זנות עם פנוי' אלא אבא ואביך בדיד' קיימא נהי דאיהי עבדא איסורא אינהו מי עבדי איסורא לרבא כלל שאמר ר"י בן תימא לאתויי אבא ואביך כזה למעוטי בשר חזיר לאביי כלל לאתויי בשר חזיר כזה למעוטי פלוני כו' דאינו גט עד שתבעל לו שהרי בידה לקיימו לשחדו בממון עד שישאנה וכתב הרא"ש דהלכתא כרבא

ו פיסקא אם כתבו בתוכו כו' אמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פי' כתבו הוא דפסול אף שחזר ומחקו אבל בעל פה אפילו אמר לעדים ע"מ כן אינו נפסל בכך אם חזר בשעת מסירה ואמר הרי את מותרת לכל אדם ופריך פשיטא כתבו בתוכו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול קמ"ל ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקי שתוקי לבעל עד דכתביתו לי' לתורף דגיטא וכן הלכתא ת"ר כל התנאים פוסלין בגט דברי רבי וחכ"א כל שפוסל על פה פוסל בכתב וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב אמר רבא מחלוקת לאחר התורף דר' סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף ד"ה פסיל ומתני' דקתני כתבו ואוקמינ' בחוץ אבל ע"מ לא פסיל לאחר התורף ורבנן היא וכן הלכתא פירש"י שהוא פסול אפי' אם נתקיים התנאי ואם נכתב אחר התורף כשר אם יתקיים ומוסיף עליהם תנאי דחוץ שאפי' אם כתבו אחר התורף פסול אפי' אם חזר ומחקו ואם איתא על פה לפני התורף פסול ולאחר התורף כשר אם חזר ובטלו והקשה עליו ר"ח ז"ל עיין בתו' תינח ע"מ שלא תנשאי לפלוני דשייך למיגזר בי' אטו חוץ דבתרווייהו הוי שיור ועוד הקשה אי גזרינן אפי' נתקיים אטו חוץ אפי' בע"פ נמי נגזור אפי' נתקיים התנאי אטו חוץ דפסל בע"פ כמו בכתב ופי' ר"י דהך ברייתא קיימי אמתני' דקתני אם כתבו בתוכה אע"פ שחזר ומחקו פסול וקתני עלי' בברייתא כל התנאים נמי אם כתבו בתוכה אע"פ שחזר ומחקו פסול ובטל התנאי כאלו לא נמחק דאין מחיקה מועלת בתנאי לבטלו ולעשות כאלו לא נכתב דגזרינן אטו חוץ ובחוץ לא מהני מחיקה דלא נכתב לשם כריתות ורבנן לא גזרי ומכשרי בע"מ אם חזר ומחקו אבל אם נכתב ולא נמחק אם נתקיים התנאי כשר לכ"ע וכתב הרא"ש בתשוב' פירש זה של ר"י נכון ומקובל אלא שלא מלאני לבי להקל כי ראיתי הרמב"ם ז"ל החמיר בפ' שמיני דהל' גיטין שכ' כיצד מגרש אדם על תנאי א"צ לומר שלא יכתוב בגט על תנאי זה גירש פלוני אלא כיצד עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכתבו גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואח"כ נותנים לה הגט ואמר לה הרי את מגורשת ממני בזה ע"מ כך וכך או יאמר לשליח תנו לה גט ע"מ כך וכך כתב התנאי בגט לאחר שגמר לכתוב תורף הגט ה"ז כשר בין שכתבו קוד' חתימת העדים בין שכתבו לאחר חתימת העדים אבל אם כתבו קודם התורף אפי' כתב ע"מ כך וכך ה"ז ספק גירושין שהרי לא זכתה בגופו של גט וכן אם התנה ע"פ קודם התורף ה"ז ספק מורשת עכ"ל וכתב הטור סי' קמ"ז ומ"מ הורה א"א הרא"ש ז"ל הלכה למעשה בגט שהי' כתוב מעכשיו אם מתי קודם התורף ולא נכפל וחזר וכתב אחר התורף אם לא מתי לא יהא הגט מעת שאני בעולם והכשירו משום דלא חשיב תנאי מה שכתוב מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוי כאומר מעת שאני בעולם מעכשיו ושעה אחת קודם מיתתו דהכי מפרש לי' תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם והוי כאומר לאשתו ה"ז גיטך לאחר ל' יום דלא חשיב תנאי ואת"ל הוי תנאי כיון שלא כפול לית לי' דינא דתנאי והגט קיים אע"פ שלא נתקיי' התנאי נמצא שאין תנאי קודם התורף לכך כפלו התנאי אחר התורף וכ"ש דאפי' תנאי ליכא אלא קביעות שמן למתי יחול הלכך גט כשר ואני אקר' ולא אדע למה החמי' הרא"ש מאחר שפי' הר"י עיקר וכאשר יראה מצורתה דברייתא מדברי חכמים שאמרו כל שפוסל בע"פ פוסל בכתב וכו' ואם כפירש"י דשום תנאי שנכתב בגט פוסל אפי' נתקיים התנאי אלמא דסבר ר' בהדיא דגזרינן כל התנאים שבעולם לא יכתבו בגט ואפילו ראויי' להתקיים ואין בהם שור שיום אטו תנאי דחוץ וא"כ מאי האי שחשבו כל שפוסל בע"פ כו' יותר מסברת ר' אלא הי' להם לומר דאינה פוסל בסתמ' כל תנאי אלא בודאי כמו שפי' דאיירי בלא נתקיים והוי ממש כתנאי דחוץ שגם אי אפשר שלא יתקיים ומ"ה הוכרחו חכמים לחלק ביניהם כמו שפי' לעיל ואם בא להחמיר מתוך דברי הראב"ד שפוסל כל תנאי אפי' נתקיים מכח ברירה דאיתא בירושלמי פרק כל הגט כל התנאים שפוסלים בגט מחמת זה שאין אומרים יש ברירה למפרע דאעפ"י שיתקיימו מ"מ נכתב הגט לא לספר כריתות שהרי נכתוב על תנאי ונשאר לו כח ורשות וזכות שנכתב בגט וא"כ מאחר דמתלמודא דידך מוכח להדיא דלית לי' טעם דברירה אלא מכח גזירה אטו חוץ א"כ למה לן לאחמורי ולפסול גט שלא כדין בשלמא לכתחלה מנהג יפה למנוע שלא לכתוב שום תנאי בגט שלא יבא לידי קלקול אבל אי נכתב תנאי בגט אף קודם התורף והי' מעשה בא לידי והי' לחוש לעיגון מתיר הייתי לכתחלה בלבד שיתקיים התנאי

ז מתניתין הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך ולאחי ולאחיך לעבד ולנכרי ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר שהרי לאו שיורי שכב' אסורה עליהם הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג וכתב הרשב"א לאו דוקא שהרי היא גרושה האי לישנא דאלמנה וחלוצה אגב ריהטא נקט גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר וכל מי שיש לה עליו קדושין פי' שתופסין אפי' בעבירה פסול שהרי שייר ומסיק בסוגיא כל דרישא לאתויי שאר חייבי כריתות כל דסיפא לאתויי שאר חייבי לאוין. תו מסיק בעי מיני' רב מר"נ חוץ מקדושי קטן פי' שאמר חוץ מפלוני זה והוא קטן מהו השתא מיהא לאו בר הווייה הוא א"ד אתי לכלל הוויי' א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה ואמאי והא בעינן ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הוויי' הכי נמי אתי לכלל הוויי' תו בעי חוץ מן הנולדים מהו חוץ מבעל אחותך מהו השתא מיהא לא חזיי' לי' א"ד זימנין דמתה אחותה חוץ מזנותיך מהו חוץ מהפרת נדרים מהו פי' שתהי' אשתו להפרת נדרים חוץ משלא כדרכה פי' עם שום אדם מהו חוץ מתרומתיך פי' אם הוא כהן והתנה שתאכל אצלו מהו חוץ בקדושיך בשטר פי' שלא תתקדשי כ"א בכסף ובביאה מהו תיקו וכתב הרב"ש וז"ל וכולהו לא איפשיטא ועבדינן לחומרא

ח מתניתין גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהוד' אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין ותו גרסו נמי למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין גופו של גט שיחרור הרי את לעצמך ומסיק בסוגיא אמר לאשה הרי את לעצמך מהו א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דתנן גופו של גט שיחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך השתא ומה עבדא דקני לי' גופא כי א"ל הרי את לעצמך קני גופי' אשה דלא קני גופה לא כ"ש א"ל רבינא לרב אשי אמר לעבדו אין לי עסק בך מהו א"ל רב חנן לרב אשי ואמרי לה רב חנן מחוזנאה לרב אשי ת"ש המוכר עבדו לנכרים יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו ראשון אמר רשב"ג בד"א שלא כתיב עליו אונו אבל כתב עליו אונו זהו שיחרורו מאי אונו אמר רב ששת דכתב לי' לכשתברח ממנו אין לי עסק בך פי' אלמא דאין לי עסק בך לשון חירות הוא וכתב הר"ן אונו כמו שאמר הרי את לעצמך שיועיל אף באשה ויש לחוש לדבריו. ומסיק בסוגיא דרבנן ור"י פליגי בידים שאין מוכיחות רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ואע"ג דלא כתב לה ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה ור' יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידי' וטעמא דכתב לה ודן דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה אבל אם לא כתב לה ודן אמרי בדיבור גרשה ושטרא ראיי' בעלמ' הוא ומסיק איבעי' להו אי בעינן ודן או לא בעינן ודן פי' הלכה כרבנן או הלכה כר"י ת"ש דאתקין רבא בגיטא איך פלוני בר פלוני פטור ותריך ית פלונית' דהוית אינתתיה מן קדם דנא מן יומא דנן ולעלם ואלו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן ה"נ בעינן משמ' דהלכ' כרבנן וכן יראה מדעת הרי"ף והרא"ש שהביאו הך סוגיא כצורת' וכתב הר"ן וז"ל הך סוגיא מיחלפי אסוגיא דפ"ק דנדרים דהתם פליגי אביי ורבא בידים שאין מוכיחות דאביי אמר הוי ידים ורבא אמר לא הוי ידים ואמרינן התם לימא בפלוגתא דר' יהוד' ורבנן קמיפלגי דתנן גופו של גט וכו' ר' יהודה אומר ודן וכו' דאביי אמר כרבנן ורבא דאמר כר' יהודה ומהדרי' אמר לך אביי אנא דאמרי אפילו לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט דבעינן כריתות וליכא אבל בעלמא מי שמעת לי' ורבא אמ' לך אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן לא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא מי שמעת להו דלא בעינן מוכיחות זו הסוגיא האמורה שם ולפי זה משמע דכי אמרינן הכא רבנן סברי ידים שאין מוכיחו' הוויין ידים ומסתמינן סתומי דמילתא דאם איתא דאביי ורבא התם בפלוגתא דרבנן ור"י קמיפלגי כן ס"ד בריש סוגיא דהתם הכא היכי קאמר רבנן סברי דבכל דוכתא הויין מוכיחות ור"י סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומי' מוכח דסוגיא דהכא מיחלפי מסוגי' דהת' דהכא משמע דפלוגתייהו (וכו') במינאי הוא דמפרש טעמא דרבנן משום דאין אדם מגרש אשת חבירו ולא קשי' ששתי סוגיות הללו כל אחת מגלה על חברתה דבתרתי פליגי והכא מפרשינן טעמא דפלוגתייהו ודן והתם מפורשים קיימא לן כרבנן דלא בעינן מינאי דיחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דק"ל כרבא דאמר התם