ים של שלמה על גיטין שנא

דליכא למיפשט ע"מ להתיר דהא בגמרא אמרינן לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקני' להשיב על דבריו ואלו הן ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור"א בן עזרי' ור"ע פרכי בע"מ ור' אליעזר בן עזרי' נמי משמע דבין בחוץ ובין בע"מ פי' מדלא שקלי וטרי במאי פריך אי בחוץ או בע"מ כדעבדינן באינך תנאי וכיון שכן הוא היכי דחינן הני אשלי רברבי ומאן אמר לן דרבנן דמתני' פליגי עליהו ודאמרי לקמן ומתני' דקתני כתבו ואוקמינא בחוץ אבל בע"מ לא פסיל אפש' דלא ע"מ שלא שתנשא לפלוני קאמר דההיא איכא למימר דכחוץ דמי אלא ה"ק והא דקתני כתבו ע"כ שיורא קתני חוץ או ע"מ דומיא לחוץ אבל ע"מ דעלמא דלאו שיור' כגון שלא תשתי יין לא פסיל ואוקימנא בחוץ אבל לאו דוקא אלא לרווחא דמילתא אייתי אוקימתיה לומר דמתני' שיורא ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפי' בע"מ לא מודו רבנן לר"א ומידי ספיקא מיהת לא נפיק ע"כ אבל הדברי' דחוקים בלישנא דגמרא אומרו ואוקמינא בחוץ אבל בע"מ לא משמע כפשוטו כמו חוץ וע"מ דבכל הסוגיא לא איירי כלל בע"מ שלא תשתי יין ומה שאמר ר' טרפון ור"ע הקשו בע"מ היינו שהם סוברים כתנא דברייתא דס"ל דפליגי בע"מ אבל בחוץ מוד' ר"א לרבנן ומה שאומר ר"א משמע דבין בחוץ ובין בע"מ פליגי אין זו דיוק כלל אלא דקושיתו מיתוקמא שפיר בין פליגי בחוץ בין פליגי בע"מ אבל לעולם לא פליגי אלא בחדא ואדרבא דייקינן להדיא דלא כדבריו דהא בסוגיא פריך לר"ע דהקשה לר' אליעזר בתרתי חדא קושיא לבחוץ וחדא לבעל מנת ופריך לר"ע אי חוץ סבירא לי' ואי ע"מ סבירא לי' ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר ע"מ מ"ד חוץ האי פירכא ומ"ד ע"מ האי פירכא אמאי לא משני דר"ע בתרתי פליגי ולא צריך לדחוקי לומר דמספקא לי' לר"ע אלא בוודאי אי אפשר דבתרי פליגי אלא בחדא ובסתמא דאיבעיא מהא וכן עיקר וא"צ להחמיר על לא דבר. נחזור לענין אבל בע"מ מודו רבנן לר"א אמר לה ע"מ שלא תנשאי ובין אמר לה ע"מ שתבעלי שהתירה לכל אלא שאמר ע"מ תנאי הוי ושרי' לעלמא מידי דהוה אכל תנאי דעלמא מדלא פליג בע"מ אלמא כל ע"מ שריא כן מסקנת התו' והרא"ש אלא שהרא"ש האריך בדבריו ללא צורך פסק הלכ' כתב הרמ"ה וז"ל שאם אמר ע"מ שלא תהי' מותרת לפלוני שאינו גט והרא"ש כתב (שלא) כדבריו דאפי' בע"מ שלא תהי' מותרת כשר ומ"מ נראה דברי הרמ"ה עיקר שהרי לא נוכל לומר כיון שהתירה לכל והוי שיור בעיקר הגט שאת מותר' לכל אדם מצאתי כתוב וז"ל אמר רב נטרונאי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה עם שום אדם איך יעשה לה אמר הרי את מותרת לכל חוץ מפלוני א"נ ע"מ ואם ישאנה החשוד נמצא הגט בטל ובנים ממזרים אלא יאמר לב"ד והם מוחים שלא ישא זו את זו לעולם ואמר הרי את מותרת לכל אדם ע"כ

ב בעי ר' אבא בקדושין האיך שאמר הרי את מקודשת לי חוץ לפלוני תיבעי לר"א תיבעי לרבנן בתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה. תו מסיק בעי אביי אמר לה, הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא פי' כאלו אמר תהא נמי מותרת לראובן ושמעון או נימא מאי דשרי אסר פי' וה"ק בתחלה התרתיך לכל אדם חוץ מראובן ושמעון ועכשיו אני חוזר ואיני מתיר אלא דוקא לראובן ושמעון ולכ"ע אסור וכתב הרא"ש בתשובות הא דבעי אביי הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון איירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר או דלמא מאי דשרא אסור שכיון שכבר בא הגט לידה לא כל הימנו לאוסרה למאי שהתיר' כבר ומסיק ואת"ל מאי דאסר שרא לראובן מהו לראובן וה"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח בי' או דלמא לראובן דוקא ואת"ל לראובן דוקא לשמעון מהו אי אמרינן לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר שמעון משום דסליק מיני' או דלמא לשמעון דוקא בעי רב אשי אף לשמעון מהו אף אראובן קאי א"ד אף אעלמא קאי תיקו וכתבו התו' דה"ה אף לראובן וכתב ר"ח דהך בעיא דרב אשי סלקא בתיקו ועבידנא לחומרא עכ"ל משמ' מדבריו דהנך בעיין דלעיל לא סלקא בתיקו וכתב הרא"ש וז"ל והרמב"ם כתב דלראובן ושמעון מגורשת באת"ל אבל לראובן אינ' מגורשת וכן לשמעון דהא לא איפשיטא ומגורשת ואינה מגורשת כמו בעיא דרב אשי וכן איתא בטור להדיא ואולי ט"ס הוא

ג תו מסיק אמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות דדלמא מיית ומקיימי לי' תנאי וכתב הרא"ש וז"ל ומשמע דמותרת לינשא מיד אפילו בחיי פלוני ולא חיישינן שמא תשתה יין ונמצאת אשת איש למפרע וכן משמע בברייתא דרבי יוסי בר יהודה דקתני ר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש דמשמע דלשאר בני אדם שרי' אפילו בחיי אותו האיש ולא חיישינן שמא לא יתקיים התנאי וכן לקמן דפריך תלמודא על דברי ר"ע א"ה בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב דילמא לא מקיים לי' לתנאי ונמצא גט בטל ובנים ממזרים אלמא פשיטא לי' לתלמודא דלא חיישינן להכי וקשה מ"ש מהא דאמרי' בפ' מי שאחזו ולאחר לא תינשא עד שתתן דחיישינן שמא לא יתקיים התנאי וכ"ת שאני התם דהוי תנאי מחוסר מעשה אכתי קשה מהא דתניא לקמן כו' שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם כלומר שמא תיבעל, להם משמע הא לפלוני חוששין וכן תניא בהדיא בתוספתא ע"מ שלא תבעלי לפלוני חוששין שמא תיבעל לו ובה"ג פירש דהיכא דקאי בדידה לקיומי תנאה שריא לינשא לאלתר ולא חיישינן שמא תעבור על תנאה והביא ראיי' מהא דתניא ע"מ שלא תנשאי לפלוני כו' דדייק רבא הכא בדידה קיימא לאגרושי משמע דאי בדידה קאי ה"א תנשא לאחר ומגרשה ואח"כ תינשא לאותו פלוני לקיי' תנאה הלכך הכא ע"ע שלא תנשא לפלוני בדידה קיימא דאין נשואין אלא מדעתה וכן ע"מ שלא, תשתה יין ולא תלכי לבית אביך בדידה קיימא ליזהר רק שלא אמר לעולם והא דחיישינן בע"מ שלא תבעלי לפלוני שמא תבעול לו היינו תבעול לו באונס וכן בנתינת מאתים זוז חיישינן שמא תיאנס ולא תוכל לתתם והא דאמרינן לעיל בפ' מי שאחזו או לאחר י"ב חדש שרי דהא איקיים לי' תנאי לאו משום דבעי קיום, תנאי ברישא אלא גזירה מת אטו לא מת ואז לא קאי בדידה שמא יבא, ויבטל הגירושין ע"כ ואף שהביא ה"ג ראיי' לדבריו מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך כי ראיית ה"ג מדקאמר וכי בדידה קיימא לאגרשה דמשמע אבל אי הוי קיימא בדידה הוי שפיר מינסבא אין זו דיוק כלל דרבותא קא פריך וכי בדידה קיימא בתמי' כדפי' רש"י ועוד דלא ברירא לי' לרבא לאקשויי לרב נחמן דשמא אי הוה קיימא בדידה ס"ל לר"נ דשפיר מינסבא אבל לפי האמת אפשר אף בדידה קיימא כל שהוא במעש' ואינו בשב ואל תעשה חיישינן שמא לא תקיים תנאה כדעת הר"ן שהבאתי לעיל בפ' מי שאחזו סי' ח' וכן דעת הרמב"ם והרשב"א ועיקר

ד פסק ראוי לדקדק בדברי רבא דאמר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות משמע אבל אמר סתם ע"מ שלא תשתי יין דהוה כריתות אף שאין ראיי' כ"כ דאיכא לומר דה"ה סתמא נמי אין זו כריתות ולאפוקי מס"ד דמעיקרא דהוי ס"ל דימי חיי הוי כמו חייכי אכן ראיי' פשוט ע"מ שלא תשתי יין סתם אסור לשתות כל ימי חייו והוי גט כתב הרמב"ם בפ"ח ע"מ שלא תינשא לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה ע"מ שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם כל ימי חייכי אבל אם א"ל ע"ע שלא תנשא לפלוני עד כ' שנה ה"ז גט ע"כ וכבר השיגו הרשב"א וכתב וכבוד הרב במקומו מונח שאין דבריו מובנים במקום זה כלל כו' והר"ן נמי כתב שדבריו תמוהין דהא משמע לדברי האמוראים דבע"מ שלא תינשא מודו רבנן לר"א אפי' אמר לה ע"מ שלא תינשא לעולם מגורשת דכיון שאין תנאי נמשך אלא כל ימי חייו הוה לי' כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונרא' שדעתו ז"ל דהתם שאני מפני שהיא רשאי לשתות יין לאחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנשואין לעולם שהרי לעולם כל ימי חייו לא תינשא לו ונשואין לאחר מיתה א"א ולמדה מדאמרינן בגמ' דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעול' אין זה כריתות ואמאי הא אמרינן בנדרים קונם ביתך שאיני נכנס מת או שמכרו לאחר מותר וה"נ רשאה לילך לבית אביה לאחר מיתתו ונמצא שאין תנאי זה אלא בכל ימי חיי פלוני אלא ודאי היינו טעמא שאע"פ שלאחר מיתת האב א"א לעבור לה על תנאי אפ"ה בית אביה שנאסרה לא תהא מותרת לעולם דלאחר מיתת אביה לאו בית אביה הוא ה"נ במתנה שלא תנשאי לפלוני אע"פ שלאחר מיתתו א"א לה לעבור על תנאי מ"מ לא תהא מותרת בנשואי אותו פלוני לעולם עכ"ל וכתב עוד וז"ל ואחרים דוחין דלבית אביך לאו דוקא אלא שא"ל לבית זה שהוא של אביך שהיא אסורה בו אפי' מת או מכרו לאחר כדאיתא התם ובתוס' תירצו דכל יוצאי יריכו קרוים בבית אביו אע"פ שמת ולבי מפקפק בזה אמאי לא הוה כל יוצאי יריכו ככל חיי פלוני דהא אפשר דמתו כולהו והתירוץ הראשון הוא עיקר עכ"ל עוד כתב הרמב"ם ע"מ שלא תשתי יין זה לעולם ונשפך היין אין זה כריתות משום שלא הותרה במה שנאסרה והשיגוהו המחברים משום דאיתא בתוספתא בהיפך זה דקתני ע"מ שלא תעלה באילן זה לעולם ונקצץ האילן ה"ז גט

ה בעא מיני' רבא מר"נ היום אי את אשתי מהו תיבעי לר"א תיבעי לרבנן ופשט בין לרבנן ובין לר"א כיון דפסקה יום אחד פסקה פי' ומגורשת לעולם וכתבו התו' ואף דאתקין רבא לקמן מן יומא דין ולעלם ואמרינן שם לעלם לאפוקי מדרבא אמר ר"נ דאמר כיון דפסקה פסקה היינו לשיפורי דשטרא שלא יוציאו שום לעז וספיקא על הגט אבל לעולם אמרינן כיון שפסקה פסקה כו' ולא כדברי הרמב"ם שסבר אינה מגורשת וכן דעת הר"א דפסק כיון דפסקה פסקה וכ"כ הרשב"א שלא נראו דברי הרמב"ם ועיקר. תו מסיק ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני ה"ז לא תנשא לא לו ולא לאחר לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ומ"מ לאחר לא תנשא דבעי לקיומי תנאה ואם נשאת לו לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן מיני' לאחר תצא וכתב הרמ"ה דלא יחזיר עולמות ויפה כתב משו' דנשא לו באיסור א"א. תו מסיק ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום ע"מ שתבלעי קנה של ד' אמות ע"מ שתביאי לי קנה בן ק' אמה ע"מ שתעברי את הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן תימא אמר כזה גט כלל אמר ר' יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנ' עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברי' וכשר פי' כל אי אפשר לו לקיימו בסופו כו' פי' אפי' בשעת מעשה הי' ראוי לקיים אלא שהתנה עמה על זמן מה ובאותה