ים של שלמה על גיטין שנ

מוציאין אותה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי דהואיל ומראשון לא אפקוה אין כאן לעז וכתב הר"ן ותמיהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה ואם נשאת לכהן אחר תצא מן השני ולא חשש לבדוק אי קרו לנתינה כתיבה ע"כ ואפשר דס"ל דהאידנא קרו לנתינה כתיבה ואף אם אינה בודאי יש לחוש לכך אבל מ"מ קשה אפי' קרו לנתינה כתיבה ולמה יש לנו לאוסרה מכח ספק דשמא כתיבה ולא נתינה קאמרי ואוקי אותה בחזקת כשירות וראיתי שכתב הר"ן ז"ל וטעמא מפורש בתוס' לפי שקול זה כו' ע"כ. ואני אומר מה שהוא אומר והיא יושבת תחתיו הוא ג"כ מלשון הקול א"כ משמע להדיא דבעלי קול מתמיהים על הדבר והך כתיבה נתינה קאמרי

טז מתניתין המגרש את האשה ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני אימתי שנתגרשה מן הנשואין ומודי' שאם נתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה ומוקי מתני' בשלא ראוה שנבעלה ובאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה פליגי ב"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וב"ה סברי אמרינן הן הן עדי ביאה ומודים שאם נתגרשה מן האירוסין וכו' ל"א הן הן עדי ביאה דאין לבו גס בה אבל ראוה שנבעלה בין ארוסה בין נשואה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין וכתב הרא"ש וכן הר"ן בשם הרשב"א ומסתבר דוקא בגרושתו מן האירוסין כיון שכבר הית' ארוסתו אומר נתחרטו על הגירושין וחזר ובעל לשם קדושין אבל אם ראו עדים שבעל אשה דעלמא אין חוששין לקדושין דהאמר ר' אליעזר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולא אמרינן שבעל לקדושין ולא מפליג בין בעל לפני עדים ובין בעל שלא בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ולא חיישינן שמא בעל לשם קדושין והוי אשת אביו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י' דקדושין עכ"ל ומ"מ גבי שפחתו אמרינן דלא עביד איסורא ומסתמ' שחררה ובעל לשם קדושין כדאיתא ביבמות פרק ב' ועיין שם בסי' י' כי שם הארכתי

יז מתניתין גט קרח הכל משלימין עליו דברי בן ננס ר"ע אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראוין להעיד במקום אחר איזה קרח כל שקשריו מרובין מעדיו פי' גט קרח שקשוריו מרובין מעדיו בב"ב אמרינן דתיקנו רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין גט פתאום לנשותיהן ומתחרטין לאחר זמן ואינן יכולין לחזור ותקנו להם גט מקושר שאינו נח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים וכורכין על החלק ותופר עד אחד חותם על הכרך מבחוץ וכן כו' עד שלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו זהו קרח ופסול כדמפרש בגמרא משום כולכם דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מבתחלה וחיישינן שהרואה יאמר מסתמא אמר להו כולכם חתמו והרי אחד שלא חתם וכבא להכשיר אפי' אמר להדיא כולכם ואחד לא חתם שכשר אף שמפי' רש"י לא משמע מ"מ פירוש שפי' הרש"י הוא פי' הרמב"ם ועיקר הכל משלימין עליו ואפי' פסולין פי' מאחר דלית להא השלמא אלא משום חששא בעלמא ש"מ כשיוצא אחר זמן בב"ד וסבורין שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו כלם ויבא להכשיר נמי כולכם כדפרי' ור"ע ס"ל די דמקילת בזה להשלים הקרובין אבל לא בפסולין גמורין ברחוק אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחר ואין עליו פסול עדות אלא קרובים אבל גנב וגזלן לא שפסולין בכל מקום לא רצו להתיר ומסיק בסוגיא אמר ר' זירא אמר רבה בר שאילתה אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה גט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה ששה ועדיו חמשה חמשה ועדיו ארבעה ארבעה ועדיו שלשה ע"כ מחלוקת בן ננס ור"ע אבל קשריו שלשה ועדיו ב' ד"ה אין משלימין עליו אלא קרוב א"ל ר' זירא לרבה בר שאילתה מכדי כל שלשה במקושר כשנים כפשוטה דמי מאי התם קרוב לא אף הכא קרוב לא ומשני הנח לג' במקושר דלאו דאורייתא תניא נמי הכי גט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה ששה ועדיו חמשה חמשה ועדיו ארבעה ארבעה ועדיו שלשה ע"כ מחלוקת בן ננס ור"ע השלים על עבד בן ננס אומר הולד כשר ור' עקיבא אומר הולד ממזר אבל קשריו שלשה ועדים שנים ד"ה אין משלימין עליו אלא קרוב רב יוסף מתני כשר והתניא קרוב אמר רב פפא תני כשר ונראה דהלכה כרב יוסף כי לכאורה משמע דאף רב פפא שהוא בתראי ס"ל כוותי' ועוד אפשר לומר דאפי' כל הני אמוראי דלעיל ס"ל כרב יוסף אלא שאמרו ד"ה אין משלימין עליו אלא קרו' נגד בן ננס קאמרי אע"פ שס"ל דמשלימין אפי' עבד הכא מודה לר' עקיבא ומ"מ ר"ע ס"ל הכא דאין משלימין אלא כשר ובזה יתיישב שפיר שאמר תני כשר ולא שמגיה הברייתא והבן. תו מסיק א"ר יוחנן לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר אמר רב אשי מתניתא נמי דיקא דקא מדלג ותני חד חד ש"מ אמר אביי ש"מ האי קרוב חתים אי בעי בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף במאי מדלא קבע לי' מקו' וש"מ מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין דאי ס"ד בעינן רצופין לקבע לי' מקום להאי קרוב בתחלה או באמצע או בסוף ולכשר בו קרובים טובא פי' וליכא למיחש דלמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובים בכל שלשה רצופין שבו שאין לך בו שני קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים בניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת ב' קרובים בקביעות מקום ש"מ לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים לי' בקרובין מפוזרין. ומסיק כי אתא לקמי' דר' אמי א"ל צא והשלים עליו עבד מן השוק פי' על גט קרח קאי וסבר כבן ננס אבל מ"מ אין הלכ' כן שאין מילוי בקרובי' וכן משמע בתוס' וכ"כ הרשב"א דהלכה כר' עקיבא נגד בן ננס דלא כפירש המשניות שפסק כבן ננס והאריך הרשב"א וכן פסק ר"ת ועיקר וכתב הרא"ש וז"ל האי לישנא כי אתי לקמי' דר' אמי משמע שכבר נחתמו כל העדי' שהזמין וגם לשון צא והשלי' משמע כן ומכאן מדקדק ר"ת ז"ל דגט פשוט שנחתם בשני עדים וחזר הבעל והוסיף בו עד שלישי כשר מכ"ש דהכא שהרי כאן היה צריך השלמה והכשירוהו אע"פ שלא חתם בפני הראשונים וגם הם לא חתמו בפניו כ"ש בגט פשוט שא"צ לעד השלישי כלום וה"ר משולם ז"ל פסק כן הלכ' למעש' ליתן טעם לדבריו דהא אמרינן דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה גזירה משום כולכם היינו דוקא בשניהם דלא סגי עד דחתימי כולהו ע"כ אבל התוס' כתבו בשם רבי אלחנן דפסול דס"ס גילה בדעתו שלא יהא גט אלא בחתימה שלישי וכו' וכן יראה מרש"י דפי' צא והשלים כגון שהעדים הראשונים עדיין בעפינו וכתב הרשב"א שהדבר צריך תלמוד ע"כ נראה שאין להקל כלל להתיר אפי' בדיעבד אם לא שנשאת כדי הוא ר"ת וה"ר משולם לסמוך עליהם בשעת הדחק:

הדרן עלך פרק הזורק

א מתניתין המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמי' אוסרים כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתב הר"ן וז"ל דמתניתין דוקא קתני שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אע"ג דבעלמא בהא גיטך סתמא סגי הכא שאני כיון דמעיקרא אומר בהדיא אלא לפלוני כי אמר בתר הכי הא גיטך סתמא לא מבטל מאי דאמר מעיקרא בהדיא ואף שאין כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק א' אם נטלו ממנה וחוזר ונתנה לה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטך ה"ז מגורש' אלמא דסביר' לי' דמתני' לישנא בעלמא נקט ולאו דוקא הוא מ"מ נ"ל דעת הר"ן עיק' דמנ"ל להקל ולאפקועי מתני' מפשט' ופשיטא דלכתחלה בעינן הרי את מותרת לכל אדם כמו שאנו נוהגי' עתה אבל לענין דיעבד אני חוכך להחמיר שצריך לחזור וליטלנו מידה לומר הרי את מותרת לכל אדם ואם נאבד הגט צריך ליתן גט אחר היכא דאפשר וגדולה מזו נראה דוקא היכא שחזר ונטלו מידה דהוי כעין נתינה אחרת הוא דסגי בהרי את מותרת כו' אבל היכא שאמר בשעת מסירת גט חוץ לפלוני וקודם שמסר חזר ואמר הרי את מותר' לכל אדם לא סגי בהכי שיאמר אח"כ דעתי הי' על תנאי הראשון עד שיאמר לכתחל' הרי את מותרת לכל אדם אפי' לאותו פלו'. נחזור למשנה ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או ע"ע הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עלי' דר"א דהא שייר לה בגט אבל בע"מ מודי לי' מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דלמא ע"מ הוא ובעל מנת הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט ופשיט רבינא דחוץ הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו בע"מ מודו לי' רבנן לר"א וכו' וכתב הר"ן וז"ל ומיהו בגמרא לא אתמר בהדיא אלא הכי מסקינן אלא לאו ש"מ חוץ הוא ש"מ שהרי"ף ז"ל סובר דבגמרא אמרינן דאי האי אלא חוץ הוא בחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו לי' כי פשיטא דהאי אלא חוץ הוא ממילא משמע דבע"מ מודו לי' והכי נמי מוכח הא דתניא לקמן וחכ"א שכל שפוסל על פה פוסל בכתב כל שאינה פוסל ע"פ אינה פוסל בכתב חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב ואע"ג דאיכא למימר דההיא ע"מ לאו ע"מ שלא תנשא לפלוני היא אלא ע"מ שתתני לי מאתים זוז והכי נמי איתא בירושלמי בהדיא בריש פרק כל הגט וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל על פה פוסל בכתב ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב אפ"ה יש להביא ראיי' ממאי דאתמר בהאי סוגיא דאמר אלא מתני' דקתני כתבו ואוקמינא בחוץ אבל ע"מ לא פסול אלמא למסקנא דהך בעיא ע"מ לא פסול אפילו בע"מ דלא תנשא דלאו שיורא הוא וכן דעת הרמב"ם וז"ל בפ"ח מהלכות גרושין אבל אחרים אומרים דדלמא מסקינן בפשט' דבעיין ש"מ חוץ הוא אבל ע"מ מודו לי' משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ ודאמר מעיקרא אבל ע"ע מודה לי' לאו דמיפשיטא לן הכי אלא הכא קאמרינן דלמא חוץ ואפשר דבע"מ מודו לי' ונפקותא דבעיין מפרשים והא דנקט מתני' פלוגתייהו בחוץ לאו משום דבע"מ מודו לי' רבנן אלא להודיעך כח דהיתרא דר"א נקטינן הכי אלא א"נ לא לאפוקי מתנא דברייתא דאמר דבע"מ פליגי אבל בחוץ מודה דאינה מגורשת כדאמרן בגמ' מתני' דלאו כי האי תנאי וכו' ואפשר דמ"ה מייתי הך ברייתא בגמרא בסמוך לאשמועינן דלאפוקי מהאי תנא נקט תנא דמתני' פלוגתייהו בחוץ ואלו בע"מ לא אצטריך דהא תנא דברייתא גופא מודה דבע"מ פליגי וראיי' לדבר