ים של שלמה על גיטין שמח

צריכא דאמר לי' זרוק לי חובי בתורת גיטין א"ה מאי למימרא מהו דתימא מצי אמר לי' משטה אני בך קמ"ל וכתבו התו' אהא דמקשה אי הכי מאי למימרא וא"ת אדרבה תקשי לי' אמאי קרוב ללוה חייב לוה כיון דאמר זרוק חובי ותיפטר קרוב ללוה נמי ליפטר וי"ל דמיירי מסתמא שמפרש לו שיזרוק לו למקום שיוכל לשומרו הוא ומסיק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורש' וכ' הרא"ש פר"ת כגון שהגט כב' והמשיחה דקה דאי משוך לי' לגבי' מפסיק בענין זה פירש הר' יוסף בשם הרשב"ם דמיהדק קשר יפה ולא איפסוק כשיביאנ' אצלו אבל אם קפצ' ידה ומחמת זה יפסוק החוט כשהוא מושך לא מיקרי נתינה ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה קרינא בי' שפיר ונתן אע"פ שהיא גמרה הנתינה וכן לעיל בפ"ב אל תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פלוני ואמרינן כי מטה התם אגרשה לה ומסתברא אפילו הוציאה הגט מרשותה בינתיים ושוב נטלתו ובאה לאותו ב"ד אע"פ שבנטיל' האחרונה לא בא הגט לידה מיד הבעל כיון דתחילת נתינתו להתגרש נתנו בידה ונתן קרינא בי' ולא טלי גיטך מעל גבי קרקע הוא וכן האומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום דמיבעי' בפ' הכותב אם הניחו בצידי ר"ה אי הוי גט אבל אם נטלתו וישנה בידה בסוף שלשים יום משמע דמגורשת אע"פ שמעצמו' גומרת הנתינה ונ"ל דלא דמי דהתם מעיקרא נתינה מעליותא הוא אעפ"י שיש הפסק בנתיי' במ"מ כשיגיע הזמן והגט בידה מגורש' ע"י נתינה הראשונה אבל הכא מעיקרא לא הוי נתינה דכל זמן שידה פתוחה יכול לנתקו ולהביאו אצלו וכשקפצה ידה הרי היא עושה כל הנתינה ע"כ א"כ הסכים לדעת ר"ח כל שיכול להביא הגט אצלו במשיחה שבידו כשהיא לא תסגור את ידה אינה מגורשת וכ"כ הטור שהסכים הרא"ש לסברת ר"ת והאי ר"י שהזכיר כמדומה שאינו ר"י בעל התו' שלנו שבתו' כתב וז"ל ונראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה דא"כ אפי' אין יכול להביאו אצלו אינה מגורשת כיון דבשעת נתינה הי' יכול להביאו אצלו ומה שקופצת ידה אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא וה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע ואינו גט אלא נראה לר"י דאיירי שכבר היתה קפוצה והוא תחב הגט לתוך ידה ואם תחוב כ"כ בחוזק עד שאינו יכול להביאו אצלו הוי מגורש' ור"ת מפרש דבידה פתוחה איירי שפיר ואם אינו יכול להביאו אצלו היינו כשהגט כבד ואם ימשוך אצלו תינתק המשיחה ואומר אני ר"י שהוזכר בתו' הוא ר"י אחר פירש היינו ר"י שהוזכרו בתו' הוא ג"כ על דרך הנכון ואפשר אף ר"ת מודה לזה וכתבו עוד בתו' וז"ל וצריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה עד שיניח כל הגט בידה דאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראש הגט בידו לא הוי גט דהוי כמו גט בידה ומשיחה בידו ונראה דכשר דלא גרע מערק לי' חרצי' ושלפתו דהוי גט אע"ג דביד הבעל להדק מתניו שלא תפול והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ וכן כתוב בסמ"ג והוא הנכון להחמיר לכתחלה

ט מתניתין היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף ה"ז מגורשת וה"ה ברישא כיון שהגיע לאויר הגג כו' והא לא מינטר אמר רב יהודא אמר שמואל בגג שיש לו מעקה עסקינן. עולא בר מנשיא משמי' דאבימי אמר הכא בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי והוא מלמעלה והיא מלמטה מוקי רב יהודה אמר שמואל כגון שמחיצות התחתונים של חצר עודפות על מעקה של גג דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר ומש"ה בעינן עודפת דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה ויפול לחצר ומסיק לא שנו אלא שנמחק דרך יריד' כשזרקו כלפי מעל' כדי להעבירו את המעקה לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד אבל נמחק דרך עליי' אע"פ שיצא מאויר הגג לאויר החצר ומחיצות התחתונות עודפות אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה ותו מחלקינן בגמרא הא דנשרף ל"ש אלא שקדם זריקת הגט לדליקה אבל קדמה דליקה לזריקת הגט לא מ"ט מעיקרא לשריפה קאזיל ומ"מ אם בא תוך ג' לארץ אפילו לא עומד לנוח ס"ס הוי כלבוד וכאלו נח ולרמב"ם יש לו שיטה אחרת ומפרש נמחק או נשרף במשנה דוקא אסיפא ולא ארישא וברישא כל היכא שנמחק ונשרף קודם שיגיע לידה לא הוי מגורשת ודחק הר"ן והמ"מ ונלאתי להביאם כי הוא דבר שאינו מצוי

י אמר רבא ג' מדות בגיטין פי' שחלוקין דיני גיטין משאר דיני שבת הא דאמר ר' קלוטה כמי שהונחה דמי ופליגי רבנן עלי' ה"מ דפליגי רבנן לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא מינטר והא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י וזרק ונח על גביו אפי' גבוה ק' אמה חייב פי' דהויא לה הנחה ברה"י שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אע"ג דאויר ר"ה אינו למעלה מעשרה ה"מ לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא מינטר כך הוא גירס' הרא"ש ובגמרא שלנו גרסינן טרסקל וכתב הרשב"א דחידוש הוא כלומר אפי' טרסקל לא חשבינן לי' כמינטר אבל לענין שבת בלא טרסקל חשיב כרה"י כו' והא דאמר רבה אמר שמואל לא יעמוד אדם על גג זה וילקוט מי גשמים מגגו של חבירו שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה ה"מ לענין שבת אבל הכא משום קפידא הוא וכולי האי לא קפדי אינשי פי' אע"פ שאמרו חד מקום משאיל תרי' מקומות לא משאיל מ"מ אם השאיל חד גג ונפל על הגג שני לא אמרינן דהאי מקום לא משאיל לי' דכולי האי לא קפדי אינשי בפרט מאחר שאין תשמיש רגיל בגגין ולא קפדי וכתב הר"ן וז"ל כך פירש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל מפרשה בפ"ה מהל' גרושין בשגג אחד שלה והאחד מאיש אחר דומיא דהא דשמואל דלא יעמוד אדם בגג זה כו' ע"כ ולא סיים דבריו ולא הכריע ביניהם וכך הוא לשון הרמב"ם היתה עומדת על גגה וזרקו לה ונפל לגג אחר סמוך לה אם יכולה לפשוט ידה וליטלה ה"ז מגורשת שאע"פ שדיורין חלוקין מלמעלה כשם שהן חלוקין מלמטה אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה ע"כ ויפה כתב דא"ל דאיירי בגג של חבירו אין הענין שוה שכתב מגיטין לנדון דשבת דאיירי בשני בעלי בתים והכא איירי בבעל בית אחד גם הטור הביא דברי הרמב"ם באחרונה משמע דהכי ס"ל:

תו מסיק אמר אביי שתי חצירות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות וזרקו לה כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה נגד הפנימית ה"ז מגורשת מ"ט פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מנטרה ופי' התו' שדוקא שחצר החצונה יש לה נמי מחיצה גבוה מפסקה בגגה לפנימי אלא שיש לה לפנימה מחיצה קטנה בפני עצמה דאל"ה הא לא משתמר אויר הפנימי משום בני החיצונה א"נ אפי' בלא מחיצה גבוה מבפנים איירי אלא שיש לה מחיצה גבוה מבחוץ וכן דעת רוב המחברים ואי לא דמסתפינה מחביריי אמינא דדוקא בכה"ג שאין לחצר החיצונה עוד מחיצה שמפסקת לפנימית דאי בכה"ג דחזינא דפנימית מינטר באפי נפשה והחיצונית באפי נפשה שהרי פנימית לא היתה צריכה למחיצתה וכן חיצונה למחיצות הפנימית ודוקא כשאין מחיצה חצונה אלא מבחוץ א"כ חצונה. סומכת אמחיצה של פנימיות מ"ה אמרינן לענין גבוה המחיצה של חצונה שהפנימית סומכת עלי' מאימת אנשים שבחוץ והיינו שפירש"י שפיר שמחיצה החצונה משתעבדת לפנימית ובחנם פי' תוס' על פי' רש"י משתעבדת לאו דוקא קאמר כו' דלאו בשיעבוד ממש קאמר אלא כמו שפי' ואיירי שהיא. עומדת בצד חצירה כו' משא"כ בקופות קופה זו בתוך זו פנימית שלה והחיצונה שלו וזרקו לה אפילו הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת מ"ט דהא לא נח פירש"י לפי שאין מחיצו' כלי עשוין לאוירן דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו ע"כ והנה תו' הבינו דעתו דס"ל אין אויר כלי קונה והקשו עליו ופירושו דזו לא נח באויר הפנימית אבל הגיע לתוך אויר חלל פנימית דכ"ע מודה דהוי גט דאויר כלי קונה קודם שנחו ואני אומר דאף רש"י לא עלה בדעתי בע"א ואין להאריך ופריך וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא הכא במאי עסקינן בקופה שאין לה שוליים פי' דפנימית מונחת על גבי קרקע

יא מתניתין ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה במאי קמפלגי ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סברי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה שמא ישהא את הגט שנתיים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנה בתוך הזמן ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנוי' נולד משגרשה והוי פגם אמר ר' אבא אמר שמואל אם נשאת לא תצא א"ד א"ר אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה והביא הרי"ף שתי לשונות ומסתמא הלכתא כלישנא בתרא כאשר רגיל לפסוק וכ"כ הרא"ש להדיא וז"ל והלכתא כלישנא בתרא וכן מוכח לקמן בפ' בתרא וכן מוכח לישנא וב"ה אוסרים משמע אוסרים לכתחלה לפטור בגט ישן אבל אם גרשה מגורשת ע"כ וכן דעת הרמב"ם שפסק כלישנא בתרא שתנשא בו לכתחלה עוד כתב הרא"ש בשם הרמ"ה ואי תיקשי לך הא דאמר לעיל בפ' שני המשליש גט לאשתו לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר שלשה חדשי' משנתנו לה מותר' לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע הא אי חוששין לגט ישן אסורה לינשא ואמרינן נמי בפ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מכנגד פניך ל' יום והי' הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט והא לא עבר אמר רב הונא מאי פניך תשמיש ור' יוחנן אמר פניך ממש מי קתני ה"ז מגורשת ה"ז גט קתני דלא הוי גט ישן ולכי מלו תלתין יומין הויא גיטא משמע טעמא דלא נתייחד עמה הא נתייחד עמה הוי לי' גט ישן ואי שריא לאנסובי בי' מאי נפקא מיני' דהוי גט ישן ותירץ הא דאמרינן הכא דאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחלה היינו היכא דנתנו לה אחר הייחוד דלכתחלה אסרו חכמים לגרש בי' גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אבל אם נתנו לה הבעל אחר היחוד תנשא לכתחלה דאם איתא דבא עלי' חייש לפוגמה דבריה וכתוב לי' גיטא אחרינא אבל היכא דיצא הגט מתחת ידו קודם יחוד ונתנו לה השליח לאחר ייחוד לא תנשא לכתחלה דאי הוה מימלך בזה שליח הי' מצוה לכתוב גט אחר ותדע דהא ר' יוחנן גופי' דאית לי' האי סברא דכל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום איהו לא סבירא לי' לקמן בפ' בתרא שלשה גיטין פסולין דאם נשאת לא תצא ומאן דאית לי' לא תצא ס"ל גבי גט ישן תנשא לכתחלה ע"כ ואני אומר דלפי' רש"י והר"ן לא קשה מידי כי הם פי' שלא תנשא לכתחלה אלא כשהלך בעלה למ"ה דאיכא אונס קצת אבל בע"א לא תנשא אלא