ים של שלמה על גיטין שמז

כשאין הבעל והאשה במקום אחד הוא כו' ופשוט הוא וכתב הרמ"ה ז"ל ואין הגט בידה בשעה שניעור' אינו גט עד שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך וכו' מסתברא דמה שנתן לידה בשעת שהיא ישנה אינה נתינה כיון שנפל מידה בשעה שניעורה אע"פ שנפל קודם שניעורה כגון שנפל מידה בעודה ישנה אע"פ שחזרה ולקחתו אינו גט עד שיחזור בו וכן איתא בטור והנ' מה שכתב הרמ"ה נתינה בשעת ישנה אינה נתינ' כו' ה"ק אינה נתינה שראוי להתגרש בו דהא אינה ראוי' להתגרש עתה וגרועה מחרשת אבל מ"מ הוי שפיר נתינה לעניין נתינת הבעל דהוי שפיר ונתן בידה שהרי אם לא נפל מידה א"צ ליטול מידה ולא הוי טלי מעל גבי קרקע כו' וכתב הטור וז"ל ואם לא אמר לה ה"ז גיטך אפי' אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לך אינו כלום ופשוט הוא ומסיק מצאתו לאחוריו כי אמר לה הא גיטך מאי הו' הוה לי' טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום אימא ששלפתו מאחוריו והא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דערק לה חרצי' ושלפתו פי' עקום מתניו לקרב אלי' הגט והוי כאלו קרב לה את ידו והיא לקחה הגט מתורה אבל אם היתה ידו פתוחה והגט מונח עלי' ולקחתו משם והוא לא קרב ידו אליה אין זו נתינה ואינה מגורשת אבל אם אחזו בראש האחד והושיטה לה ולקחתו בראש השני ה"ז גט דהוי כשלפתו ור"ח ז"ל פירש, כגון שהי' הגט דבוק במתניו וצמצם מתניו ונתחלחלו ונטלתו הוי כאלו נתנו לה הוא ונרא' דגם ל"ל לפירושו שקירב עצמו אליה דאל"כ אם היה הגט סגור בידו ופתחה ידו ונטלתו הוי גיטא ולהך פירושו אם הית' ידו פתוחה וקרב אלי' ונטלתו לא הוי גיטא דבעינן תרי שיסיענה בנטילתה וגם שיקרב הגט אליה ע"כ ויש לחוש לדברי ר"ח והרא"ש שהביא דבריו להצריך שניהם אבל מ"מ אין להקל נמי כפירוש הראשון שאם עקום מתניו וקרב אלי' לא ס"ד שלא יהא גט כלל ותהא מותרת ליבום או לכהן או אם היא ערוה לפטור צרתה אלא חיישינן דגט מעליותא הוא כדעת רש"י והרמב"ם תו מסיק אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ו ומשמרתו ה"ז גט ניעור אינו גט דהוה לה חצר המשתמרת שלא לדעתה ופריך ישן ומשמרתו ה"ז גט אמאי חצר המהלכת היא כו' וכ"ת ישן שאני והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה כו' והלכתא בכפות מהכא דכפות וישן מהני וכן דעת ה"ג ורוב הקדמונים וכ' אהני כ' כל הצורך לעיל פרק ב' סי' כ"ז

ז מתניתין הית' עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מרצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לעניין קידושין וכן לענין החוב אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה יחלוקו ופריך ה"ד קרוב לו אמר רב ארבע אמות שלה זהו קרוב לה ארבע אמות שלו זהו קרוב לו ואפי' האשה בד' אמות שלו כיון שהוא קודם לתוכו זכה בה והן שלו ומחצה על מחצה שבודאי אי אפשר לצמצם ששניהם כאחד מסיק רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו בשתי כיתי עדים אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו ור' יוחנן אמר קרוב לו שנינו אפי' מאה אמה וקרוב לה שנינו אפי' מאה אמה ה"ד מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא לדידי מפרשי לי מיניה דר' יוחנן הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשומרו זהו קרוב לה שניהם יכולין לשומרו שניהם אין יכולין זהו מחצה על מחצה והנה בסוגיא הזכיר שניהם יכולין לשומרו או שניה' אינם יכולין לשומרו זהו מחפי' על מחצה והרא"ה לא הזכיר אלא שניהם יכולין לשומרו משו' דקשיא לי' היכא דשניהם אינן יכולין לשמרו כל עיקר פשיטא דאינו כנותן כלל ואפילו בתוך ד' אמות אם היא אינה יכולה לשמרו אינו גט דלא קנה לה ד' אמות אלא דיכולים לשמרו אם שניהם אינם יכולין לשמרו היינו כל אח' אין יכול לשומרו אלא שניהם יחד וזהו לא גרע משניה' דיכולין לשומרו דמגורשת ואינו מגורשת אבל אם היא אינה יכולה לשמרו ביחידי אלא עמו והוא יכול לשמרו לבדו נראה דזו אינה בכלל שניהם יכולין לשומרו אלא אינה מגורשת כלל וכן נמצא במקצת תו' וכתב הרא"ש וז"ל ור' יוחנן לא אתי לאפלוגי אדרב דשפיר אית לי' דאם זרק הגט לתוך ארבע אמותיה שהיא מגורשת דהא ר"י גופא קאמר בפ' שני דב"מ קטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות דיליף ממציאה מגט אלא דלשון קרוב לה לא משמע לי' לפרושי בד' אמות דמשמע אפילו רחוק ממנה הרבה וגם מחצה על מחצה אינה מתפרשת יפה אליבא דרב לכך נראה לו לפרש קרוב לו אפי' מאה אמה ומשום עגונא תקנו חכמים בגיטין וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכך אמר ר' יוחנן בגיטין אמרו ולא לדבר אחר ע"כ ובענין זה פי' הר"ן ומכל מקו' צ"ל דאיכא חילוק בין ד' אמות לחוצה לה דהיכא שהיא עומדת בתוך ד' אמות שלה והוא חוצה ואפי' הוא יכול לשומרו כמו היא מגורשת ולא אמרינן דהוי כמחצה על מחצ' אלא שאף היא אינה בתוך ד' אמות וכן איתא בתו' וכתבו עליו ואף דרב אשי דהוא בתראי אמ' בר"ה לא תקנו ד' אמות ודוחק לומר דהכא איירי בסימטא או בצידי ר"ה אלא התם באינה יכולה לשומרו והכא איירי ביכולה לשומרו ומסיק אמר ליה שמואל לר' יהודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה אמר לי' רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה וכתב הרא"ש וז"ל שמואל לאו לפרושי מתני' אתא דאי לפרושי מתני' אתא א"כ לא הל"ל א"ל שמואל לרב יהוד' אלא הכי הל"ל ושמואל אמר כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה כדי שישוח ויטלנו זהו קרוב לו שניהם יכולים לשוח וליטלו זהו מחצה על מחצה אלא שמואל מודה אם זרק לה גט לתוך ד' אמותי' והוא עומד חוץ לד' אמותי' שהיא מגורשת דליכא מאן דפליג אהא דארבע אמות של אדם קונות לו וכ"ש בגט משום עיגונא וכן מוכח לקמן דרב יהודא אית לי' ארבע אמות לענין גיטא דאמר רב יהודא לקמן הית' ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ופריך הש"ס אמאי והא קנפיל לד' אמות דיד' וצריך לאוקמא בעומדת על גב הנהר אלמא דקים לי' לתלמודא דר' יהודה אית' לי' ד' אמות לענין גיטין וגם אדר' יוחנן לא פליג אלא שמואל אמר לתלמידו שראוי להחמיר אם שניהם עומדין תוך ד' אמות אע"פ שקדמה האשה לתוכו וזכתה בהן שאינו גט אלא קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו לפי שפעמים שהאיש יקרב לתוך ד' אמות וגם אם הם חוץ לד' אמות אלא שהיא יכולה לשומרו ולא הוא אין לסמוך על זה שלפעמי' הוא יוכל לשומרו ולא היא או שניהם יכולין לשמרו ובקל יבא לידי קלקול הלכך ראוי להחמיר בכל אלו עד שתשוח ותטלנו ואתה תחמיר יותר עד שיבא הגט לידה והלכה כשמואל דמחמיר היכא דשתיהן עומדי' בתוך ד' אמות או חוץ לד' אמות אבל אם זרקו לתוך ד' אמותי' והוא עומד לחוץ ד' אמותיה בהא מודה שמואל דמגורשת כך נראה לפרש שיטה זו אבל רב אלפס ז"ל כתב ה"ד קרוב לה אמר שמואל לרב יהודא כו' ולא הביא דברי רב ור' יוחנן משמע דס"ל דשמואל לפרושי מתני' קאתי ותימא היכי פסק כוותי' דשמואל והא ק"ל כרב באסורי ועוד דהלכה כר' יוחנן בכל מקום נגד רב ושמואל ועוד דרבי יונתן ס"ל כר' יוחנן וגם תניא כוותי' לכך אני אומר רב אלפס שכתב ה"ד קרוב לה וכו' ודילג דברי רב ור' יוחנן משום דס"ל הלכ' כשמואל שמחמיר ולא בא לפרש המשנה ולא חשש להאריך בדברי האמוראים המפרשין המשנה מ"מ צריך לדקדק מאחר ששמואל בא להחמיר כדי שתשוח ותטלנו ואח"כ בא לומר שלא לעשות מעשה עד שיבא הגט לידה הני תרי חומרא הכי אשכחן ונ"ל דחומרא ראשונה הוא להתיר לכל הפחות בדיעבד היכא שאי אפשר לגרש שנית שתנשא בזה הגט אבל לעשות מעשה להתיר בגט זה לכתחלה לא יעשו אפי' הי' קרוב לה בכדי שתשוח ותטלנו אלא עד שיבא הגט לידה וכתב הרא"ש וז"ל חז"ל כתב קבלנו מרבותינו דאפי' זרק לה הגט בחציר' לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה וגרסינן נמי בירושלמי המחוור שבכולן עד שיתן לה גיטא לידה ודבריו תמוהין דהאיך נלמד מחומרא זו שנחמיר גם בחצירה דהא רבא דהוא בתראה עביד עובדא בחצירה גבי תיזיל איהי ותיחוד ותפתח וגם סתמא דתלמוד' פשיטא לי' דארבע אמות זוכות לה בגט גבי היתה ידה עשויה כקטפרס והירושלמי שהביא קאי אקרוב לה ואקרוב לו דהכי איתא בירושלמי תניא ר"א אפי' הוא קרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת שמואל כהדא דר' אלעזר המחוור שבכולן עד שיתננו לידה וכן לענין קידושין עכ"ל ולכאורה הי' קשה בעיני דברי הרא"ש שחולק על ר"ח כולי האי אפי' בד' אמות דסתמא דמילתא לכאורה בד' אמות איירי דומיא דמתני' אף לשמואל מאחר שלא מצינו דפליג על רב דמוקי מתני' הכי וכן בתו' אינם חולקים על ר"ח אלא במה שכתב דאפי' חצר לא מהני גם לשון כדי שתשוח ותטלנו יראה דבד' אמות איירי ולא מהני אלא בכדי שתשוח ולכתחלה עד שיתננו לידה אכן אי דייקת לא קשה מידי אלא כשהוא נמי עומד בתוך ד' אמות שלה אפי' היא קדמה וזכתה ואפשר שהיא יכולה לשמרו ולא הוא אפ"ה לא מהני ד' אמות אבל אם הוא אינו עומד כלל בד' אמות של הגט אבל בתוך ד' אמות שלה לחוד והוא משתמר על ידה הוא כמו חצר וא"צ קבלת ידה וכן הוא בדברי הטור כמו שפיר' ומ"מ מאחר שיצאו הדברים מפי ר"ח אין לחלוק עליו בלכתחלה שצריך קבלת ידה ממש בכל מקום וזהו לשון הטור והוא קצת מדברי הרמב"ם הלוה מעות מחבירו הם באחריותו עד שיגיעם ליד המלוה או ליד שלוחו ואם זרקו בפניו ונאבדו חייב לא מיבעיא סתם אלא אפילו א"ל זרוק לי חובי וזרקו קרוב למלוה ונאבדו חייב דמסתמא זרוק ושמור קאמר ליה אבל אם אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפי' רחוק ממלוה ונאבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשוהו בכך ואם א"ל זרוק לי חובי בתורת גיטין אז יש לו דין גט זרק בד' אמותיו של מלוה ונאבדו פטור שכבר זכה בו זרקו חוץ לד' אמותיו אם יכול לשומרו אפי' הוא רחוק ממנו הרבה זכה בו ונפטר הלוה ואם הלו' יכול לשומרו ולא המלו' אז לא יצא עדיין מרשותו וחייב ואם שניה' יכולים לשומרו אז היא ברשות שניהם ואם נאבד משם נאבד משניהם וכתב עוד בשם הרמב"ם דכ"ז מיירי בסתם שלא גילה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלם לפיכך אם זרקו לו ונאבד חייב שאומר לו אלו נתתים לי הייתי שומרם אבל אם אמר הלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו אם הוא במקום שמלוה משתמרת שם נפטר ואינו צריך להביאם לב"ד דפרעון בע"כ הוי פרעון וכן נמי כי אמר לו הנה מעותיך צרורים ומונחים בביתי ובא וטול מעותיך והלה מסרב בו ונגנבו או נאבדו הלוה פטור אא"כ פשע בהם ונגנבו או נאבדו ע"כ ונראה בעיני דהאי וכן עוד שכתב שאינו מדברי הרמב"ם גם המגיד משנה מביא דבריו כמו הטור ובבא זו לא הזכיר וכן בתשובה שכתב הרמב"ן

ח אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ופריך איתבי' ר' אבא וכן לענין החוב אמר זרוק לי חובי כו' לא