ים של שלמה על גיטין שמו

הוא ואחד חצירה הקנויי' לה או חצירה המושכרת או שאולה לה הכל רשותה היא וכשיגיע לרשותה נתגרשה. הזורק גט לאשתו לתוך חצירה אם היתה עומדת שם בצד רשותה נתגרשה ואם לאו לא נתגרשה עד שתעמוד בצד חציר' ואע"פ שהיא חצר שישתמ' הגט מתוכ' שחובה לה הגרושין ואין חבין לאדם שלא בפניו וכתב הר"ן נקטינן דבעומד' בצד ביתה וזרק לה גיטה מגורשת אפי' בעל כרחה אבל אינה עומדת בצד ביתה אפי' זרקו לה מדעתה מסתברא דאינה מגורשת דליכא למימר דכיון שהיתה מחזרת להתגרש זכות הוא לה מגורשת דהא איכא למימר שמא חזר' בה וכתב בחדושי הרשב"א ז"ל בלשון הזה אבל אם נתנו כבר בחצירה שהיא משתמרת וא"ל הא גיטך בחצירך ואמרה תזכה לי חצרי כזו נראה דמגורשת ומצאתי בירושלמי דמכילתא בפ"ק נותנים לה את גיטה ואמרה תזכי לי חצירי שבעכו אמר ר' חנינא נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה אלמא כענין זה זכתה לה חצירה ומגורש' אלא א"כ תדחה דר' חנניא כר' אושעיא ס"ל והראשון נראה עיקר ולא עוד אלא אפי' לא נתנו לה שם עדיין אלא שאמר' היא זרוק לי גיטי בחצרי, ותזכי לי חצרי משמע לי דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחות כדאיתא בפ"ק דב"מ ובשליח דכוותייהו מגורשת בממנה שליח לקבלה ע"כ ולירושלמי דקאמר נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה ובכה"ג בתרא הוא שאמרה היא מתחלה זרוק לי גיטי ותזכי לי חצרי ואח"כ זרקו לה שם דאלו בכה"ג קמא שהרב ז"ל מחשב יותר דהיינו שנותנו כבר בחצירה ואח"כ אמרה תזכי לי חצירי שבעכו לא ידעתי האיך היא מתגרשה דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי שליח דיד' ואין לך לומר שיהא אלא כאלו נתנו לה לפקדון ובתר הכי כי אמרה תזכי לי חצרי שבעכו היכא מתגרשת והא בעינן שיאמר לה ה"ז גיטך ואם כשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכי לי חצירי הרי היא כאומרת מתחלה תזכי לי חצירי ואח"כ זרקו לה דהיינו האי גוונא בתראי שבדברי הרב ז"ל ע"כ ויפה השיג עליו שכל כה"ג בענין קמא שאינ' מגורשת מאחר דק"ל כעולא ומ"מ לחומרא ולא לקולא ולא להתירו כה"ג ליבום מאחר שיצאו, הדברים מפי הרשב"א להתיר בכה"ג וה"ה נמי שלא להתיר כגוונא בתרא אף שהר"ן לא השיג עליו בזה ועדיפא לי' מ"מ מאחר דלסברת הרשב"א עדיפא לי' כגוונא קמא וכן הוא נראה דרך הפשוט ראוי להתיר כגוונא קמא א"כ כגוונא בתרא אין להתירה וכן יראה מדברי הרמ"ה שהביאו הטור וז"ל אם נתן הגט בחצירה ואח"כ באה שם ואמר לה ה"ז גיטך אע"פ שעדיין הגט שם אינה מגורשת עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגר' בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכה וכן גיטה וחצירה באין כאחד בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה ואע"ג דאזלה בתר הכי והדר אתיא ואקני לה החצר בתר דפי' ואמר לה ה"ז גיטך ה"ז מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחלה וסוף וה"ה בחצר דידה בעינן דתהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה"ז גיטך ואם לא סמוכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה ע"כ יראה מדבריו שאין שום היתר בקבלת הגט בחצר כ"א בסמוכה בתחלה וסוף וכן עיקר אכן מה שכתב עד שתטלנו משם לא נהירא כלל דס"ס הוי כמו טלי מעל גבי קרקע מאחר שאינה מתגרשת בקבלת החצר ע"כ נראה שצריך הוא ליטלנו משם ויחזור ויתננו לידה כמו שכתבנו לעיל בפ' ב' סימן כ"ז גבי עבד ע"ש עוד כתב הר"ן בשם הרשב"א דהיכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה ואינה עומדת בצד ביתה מסתברא במקום יבם הויא לה מגורשת דהא מספקא לן בפ' האשה שלום מזכה גט לאשתו במקום יבם אי מהנה דדלמא זכות הוא לה הלכך בחצירה נמי חולצת ולא מתייבמת והיכא דקיימה בצד ביתה וזרקו לה בצד ביתה ושלא מדעתה אפשר לומר דמגורשת אי זרקו לה בפני עדים ואמר להו ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא שהעיד על חרשות שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ולא דמי דהכא אית לה יד לזכות וכיון דאית לה יד אף חצירה קונה לה כידה ועוד כתב וכן נמי צ"ע אם זרקו לה בחצירה שהיא עומדת בה והיא ישנה אם היא מגורשת דאיכא למימר דלא עדיפא מידה ומסבר' דהואיל ואין לה יד אין לה חצר ע"כ וכן יראה להחמיר

ד מסקינן ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימה בחצר אבל גיטא נפל בפיסלא פי' אחתיכת עץ אמר רב יוסף חזינן אי הויא ד' אמות על ד' אמות פלג לי' רשותא לנפשי' ואי לא חדא רשותא היא ומוקי בחצר דידי' ואושלה מקום לקבלת הגט וחד מקום מושלי אינשי שני מקומות לא מושלי ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ארבע אמות ולא אמרן אלא דלית לי' שם לווי אבל אית לי' שם לווי פי' שם לעצמו שלא נקרא סתם חתיכת עץ אע"ג דלא גבוה עשרה ואע"ג דלא הוי ד' אמות חשוב ולא בטיל וכתב הר"ן וז"ל מדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' גרושין נראה דוקא כגון שזה הפיסלה הוא רחוק מד' אמותי' אבל אם הוא בתוך ד' אמותי' מגורשת דכל תוך ד' אמותי' חד מקום הוא וצ"ע מנין לו זה וכבר השיגו הר"ם הכהן גם המ"מ תמה עליו בזה דמנין לו ואעתיק לך לשון הרמב"ם השאילה הבעל מקום בחצירו ולא ייחד לה וזרק לה הגט והגיע לד' אמות שלה שהיא עומדת בהן ה"ז מגורשת נתגלגל ונפל ע"ג קורא או ע"ג סלע רחוק ממנה אם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות ואינה גבוה עשרה ואין לו שם לווי הרי זה לא חלק רשות לעצמו כאלו הוא והיא במקום אחד ואם יש שם אחד מג' דברים אלו חלק רשות לעלמו ומקום אחד כו' כתב המ"מ וז"ל שאם זרקו לה ברחוק ד' שהיא על ד' וכו' שהוא בתחלתו נח תוך ארבע אמות שהיא עומדת ואחרי נח ברחוק ד' אמות אינה מגורשת ויהי' הטעם מפני שהשאילה מקום בחצירה אין קונה לה אלא בקירוב מקום שהיא עומדת בו שהרי בחצר שלה אינו קונה לה הגט אלא בעומדת בצידה כמו שכתבתי ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקו' מושאל לה ושאר החצר אינו מושאל לה נמצא שאינה בצד המקו' המושאל לה והאיך תתגרש בו לא עדיף ההיא מחצירה שאינ' מתגרשת אלא בעומדת בצידה או שמא דעתו הוא שכל שנפל במקום שיש ד' על ד' או שהי' גבוה י' טפחים או יש לה שם לווי ולא אמרו שאינה מתגרשת כשנפל על מקום כזה אלא כשנפל רחוק ממנה וזה שכתב או ע"ג סלע רחוק ממנה לומר שאם הי' קרוב לה בכל גוונא מתגרש' ואיזה תהא כוונתי לא ידעתי מאין הוציאו וכו' וכתב שדעתו מסכמת לפי' הראשון ואני אומר שדעתי מסכמת לפי' השני כאשר הבין אותו הר"ן ועתה יש טעם מאחר ששאל לה מקום בסתם כל ד' אמות שהי' עומדת אם נפלה הגט בתוכו הוי כאלו נפל מתוך ד' אמות שלה או בתוך ד' אמות שהיא עומדת אם נפל הגט בידה או אפי' נפל הגט בפיסלא מתגרשת בודאי אפי' לא הוי פוסל שלה דס"ס נח בתוך ד' אמות אכן מאחר שהאחרונים השיגוהו אין להקל בדבריו אלא להחמיר

ה פיסקא ואפילו הוא עמה במטה אמר רבא לא שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת תניא נמי הכי ר"א אומר במטה שלו אינה מגורשת במטה שלה מגורשת ופריך ובמטה שלה מגורשת ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח פי' ובפ' הספינה בעיא היא ולא איפשיטא לא צריכא במטה דגבוה עשרה והאיכא מקום כרעי אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי וכת' הרא"ש מדברי התו' פי' באשתו משמעע דבאחר אפשר דקפדינן אפי' בכה"ג. תו מסיק לתוך חיקה או לתוך קלתה כו' אמאי כליו של לוקח ברשות המוכר הוא אמר רב יהודא אמר שמואל כגון שהיתה קלתה תלוי' בה וכן אמר ר' אליעזר אמר ר' כגון שהיתה קלתה תלויה בה ור' שמעון בן לקיש אמר קשורה אע"פ שאינה תלוי' בה רב אדא בר אהבה אמר כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה רב משרשיא בר רב דימי אמר כגון שהי' בעלה מוכר קלתות ר' יוחנן אמר מקו' חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא מ"ט דר' יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקו' קלתה תניא נמי הכי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה או לכל דבר שהוא כקלתה ה"ז מגורשת לאתויי מאי לאיתויי טסקא דאכלי בה תמרי ע"כ בסוגיא ומדתני בברייתא לתוך דבר שהוא כקלתה ולאתויי טסקא ש"מ להדיא דכליו של לוקח ברשות המוכר לא קנה דאי קנה לא צריך לאתויי טסקא דפשיטא מאחר שהוא בכליה שקנתה ודוחק לומר דברייתא נמי מספקא אי קנה או לא קנה ואף שדעת התו' כן דמ"ה לא פשיט הבעיי' בפ' הספינה ומ"מ אני אומר מאחר שמצינו כמה פעמים בעיות שלא נפשטו במקום שאילת' ובסוגיא אחרת נפשטו אף הכא כן והיינו דהתם בעי לאיפשטי ממשנה דלתוך קלתה וכו' ודחי ע"ש ולא אייתי הברייתא דאייתי הכא מ"ה לא נפשטו אבל הכא דאייתי בריית' כוותי' דר' יוחנן נפשטה האבעי' ומצאתי כדברי בפי' הר"ן שכתב וז"ל ומסקינן כר' יוחנן דאמר דהיינו טעמא לפי שאין אדם מקפיד ותנאי כוותי' הלכך נהי דבפ' הספינה איבעיא לן כלי של לוקח ברשות מוכר אי קנה אי לא קנה ולא איפשיטא סוגיא דהכא מוכח דלא קנה ע"כ

ו מתניתין אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וממילא לדידן נמי צריך לומר והרי את מותרת לכל אדם וכתב הטור בשם הרמ"ה דוקא דאמר לה כנסי דמשמע לשם פקדון דעלמא אבל אם אמר לה מעיקרא ש"ח זה מיגו דקני' לי' בנתינה לצור ע"פ צלוחית אע"ג דאמר לה בתר הכי ה"ז גיטך לא תקנת' עד שיטלנה ממנה ויחזור ויתננו לה והיכא שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי חזר ואמר כנסי ש"ח זה הוא בפ' הניזקין וכתבתי כל הצורך בפ' חרש סי' ה', נתן לה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך בברייתא פליגי ר' ורשב"א דר' ס"ל שרי לו באמיר' לחוד ורשב"א ס"ל עד שיטלנו מידה ויאמר לה כו' מ"מ הלכה כסתם משנה ועוד הלכה כר' מחבריו וא"צ לחזור ולטלה הימנה וכתב הטור בשם הרמ"ה דה"ה אם מסר מודעא על הגט ונותנו לה ואח"כ בטל המודעא מרצונו דקאמר לה התגרש בגט שנתתי לך כבר א"צ לחזור וליטלו ממנה כיון שמכח נתינות הבעל בא לידה אע"ג דמעיקרא לא הוה בדעתו ליתנו לה בתורת גרושין כתב הרא"ש וז"ל דישנ' גרעה מחרשת דישנה לית בה דעת כלל והר"ן כתב דטעמא דלא הוי גט היינו משום דבעיא מקום המשתמר וכשהי' ישינה לא משתמר וכיון דהאי טעמא הוא אין ספק שאם נותנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישינה מתגרשת דהא משתמר עכ"ל וכתב מהר"י קארו ז"ל ונראה דגם לדעת הרא"ש שפי' דטעמא משו' דישינה דלית בה דעת כלל שלחה שליח קבלה שלה הרי ידו כידה וכיון שיש לו דעת מגורשת וע"כ יש לומר כן לד"ה שאל"כ לא הי' לנו להכשיר שליח קבלה אלא א"כ ידענו שהיתה ניעורה בשעת קבלת הגט ואם אין הבעל במקו' ההוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו וסתם שליח קבלה