ים של שלמה על גיטין שמה

כותבין אלא בתוך שנה שמינית אבל לא לאחר מכאן ומיהו תיכף אחר שבוע כותבין וכן באומר לאחר שנה כותבין מיד תוך חדש הראשון משנה שניי' ואינך נמי דכוותייהו ולא ידעתי למה כתב גבי לאחר מכאן שאם אחרו לאחר זמן שאמר ואח"כ כתבו שהגט פסול ואם נשא' לא תצא כמו שכלל בזה בריש פ' עשירי והוא מן התימא דמשמע ודאי דמידי ספיקא לא נפיק ואפי' נשאת תצא ע"כ אבל במה שאין מאחרין הכתיבה והנתינה גם מדברי הטו' יראה שאינו חולק על דבריו ואף שהרא"ש כתב להדיא שלאחר אין קפידא מסתברא אין מאחרין הכתיב' וכן נראה עיקר בעיני מ"ה יש לחלק דוקא באם לא באתי כו' הוא דאמרינן הכי אבל בענין הרמב"ם שצוה לכותבו אחר שנה קפיד מזמן זה דוקא ואין נראה בעיני לחלק גם הרא"ש סתם שאין קפידא אם מאחרין הכתיב' בכל ענין קאמר ועיקר פירוש כפירושו דקאי אמתני' אם לא באתי כו' ומ"מ קשה לחלק על פי' ר"ח שכתב ה"ז גיטך לאחר השבוע שלא יכול לכתוב אחר שבוע מיד כ"א לאח' שנה של שבוע מאחר שדברי ר"ח דברי קבלה ואף על הדיעבד יש לחוש והוי מגורשת ואינה מגורשת לחומרא

טז מסקינן בסוגיא תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום נפק רבי חייא ודרשה משמי' דרבי וקלסוה משמי' דרבים, ולא קלסוהו לפי שהלכה כרבי' ובדין זה אין הלכה כן אלמא לית הלכתא כוותי' דר' וכתב הרא"ש וז"ל כתב ר"ח ז"ל אפי' לא עברו עליו אלא ט"ו ימים דיו ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו שלשה ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת אע"פ שאינו דומה ע"כ ואני אומר בודאי אינה דומה וכ"כ הר"ן דלא נתבררו דבריו אלא עיקר כפירוש הרמ"ה היכא דאמר אחר הרגל דחלקינן הימים מניין שבין רגל זו לרגל שלאחריו ושדינן מחצית הימי' לרגל שלפניו כמו ימי שבוע וכ"כ הרי"ף בתשוב' ראובן שנשבע לפרוע לחבירו לאחר הפסח רואין כמה ימים יש בין פסח לעצרת ויש לו מחצי' הימים שבנתיים כמו בשבוע שמחלקים מחצית כו'

הדרן עלך מי שאחזו

א הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה ה"ז מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או לתוך חצירו אפי' הוא עמה במטה אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"ז מגורשת ופריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רבא אטו עבד למ"ד בשטר קונה את עצמו ע"י עצמו לאו ידו כיד רבו דמי אלא גיטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחת. ומסיק ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למתבי' ניהלה למחר תקף לי' עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל לקנייה ניהלי' לההיא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא ה"ז חזקה והא דבעינן ותיחוד ותפתח כתוב בח"מ סי' קצ"ב ופריך לי' רב עיליש והא מה שקנתה אשה קנת' בעל' איכסיף רבא לסוף איגלי מילתא דארוסה הויא אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ל"ש נשואה גיטה וחצירה באין כאחד וכתב הרא"ש ז"ל תקיף לי' פי' רש"י ואסור לטלטל הגט ולמוסרו לה ואע"פ שרגילין לטלטל אגרת בשבת היינו משום דחזי לצור ע"פ צלוחיתו אבל גט מקצה לי' ודמי לספרא דאגדתא דאסור לטלטלו לעיל בפ' הנזקין ושטרי הדיוטות דאמרו אין קורין בהן אף לטלטלו אסור אם מקפיד עליהם לצור ע"פ צלוחיתו ע"כ ותימא לי מאחר דשרי ליתנו בשבת למה ג"כ לא יטלטלו אותו דמ"ש מאיזמל דמוקצה נמי לכ"ע משו' חסרון כיס ומ"מ היכא דמלין בו שרי לטלטלו ודוחק לומר דיש חילוק דמילה אי אפשר לדחותו למחר א"כ גט ש"מ דתקיף לי' עלמא נמי אי אפשר לדחותו ואולי מילה שהיא מצוה רבה שאני אבל העיקר נ"ל דגבי איזמל לא הי' מוקצה בין השמשות שהרי מוכן הוא למילה שתהי' באותו יום משא"כ בגט דשמא לא יתנו למחר או שימות בלילה או שמא יבריא ולא יתן הגט או לא יהא תקיף לי' עלמא ויתנהו למחר וכ"כ הרא"ש בשם הרשב"ם והשיג עליו וז"ל שגט מותר לטלטלו אלא שלא הי' יכולין להביאו אצל החולה דרך ר"ה ולא נהירא שהרי הי' יכול לעשות שליח וילך שם ויתן לה הגט ואע"פ שאסור לקנות בשבת כדאמרינן בערובין גבי בטל רשות דמקני רשות בשבתא דאסור גבי ש"מ התירו כדאמרינן בפ' מי שמת קונין מש"מ ואפי' בשבת וכן התירו לגרש אע"פ דתנינן בתוס' אין מקדשין ואין מגרשין בשבת אבל טילטול לא רצו להתיר בשבת דניחא טפי להתיר קנין כמה שמצינו שהתירו חכמים בש"מ ואפשר אם הי' הגט מונח ברשות אחרים היו מתירים גם הטילטול ע"כ פי' כל מה שאפשר לתקן מתקן מאחר דאין אנו צריכים להתיר טלטול מוקצה להדיא וכן פי' הר"ן אכן המחוור בעיני כשם שלא התירו לטלטל מטע' דאיתקצאי בין השמשות כך לא התירו לגרש כי דוחק לומר הא דתניא סתמא בתוספת' שאין מגרשין בשבת איירי דוקא בבריא וגם מסתמא אינו בנמצא שיגרש בשבת אם לא בש"מ ואינו דומה לקנין שהתירו דלא אושא כ"כ מילתא וגם הוא מעשה קל משא"כ בגרושין דמעשה רבה הוא ואושא מילתא טפי ומה שהתיר רבא לגרש הכא זייינו ע"י קנין דלא מיחזי כ"כ אבל לא שיטלטל הגט לגרש בו להדיא ומ"ה אפי' היה הגט מונח במקום אחר ג"כ אין לגרש כ"א ע"י קניין כגון שאותו פלוני יקנה מקומו לבעל המגרש ע"י אחר שיעשה בו חזקה ואח"כ יקנה הבעל לאשה ותתגרש בו והיכא שמגרש ע"י קניין צריך שיאמר לה זכי במקום זה זכיי' זו זכי בגיטך ותתגרש בו ותהא מותרת לכל אדם וכל זה היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר כגון שאותו הפלוני המונח גט בביתו אינו בכאן או שאינו רוצה להקנות את מקומו חלילה לי לחלק על רוב הקדמונים שהתירו לגרש בהדיא בש"מ כאשר כתבתי בפרק בתרא דביצה סימן ז' מצאתי שמותר לטלטל גט בשבת דאנו למדים מתוכו הלכות גיטין ואומר אני דאפשר דמיירי בגט שכבר ניתן אבל קודם שניתן אסור משום מוקצה דחסרון כיס שמקפיד עליו שלא יתקלקל וכתב הר"ן וז"ל הא דאורי להו רבא בחזק' ה"ה דאף בחליפין שרי אלא כיון דאפשר אורי להו בהכי דלא מנכרא מילתא וכן התיר ר' שמואל ז"ל לקנות מש"מ במתנות ש"מ במקצת דבעי קניין כדי שלא תטרוף דעתו עליו והכי מוכח בפ' מי שמת דגרסינן התם קונין מש"מ ואפי' בשבת ולא ליחוש לר' אליעזר שלא תטרוף דעתו עליו וה"פ קונין מש"מ ואפי' בשבת בדבר הצריך קנין כגון במתנות ש"מ במקצת דבעי קניין ואין חוששין לדברי ר' אליעזר דלימ' כי היכא דלדידיה דאמר כל מתנות ש"מ בעי קנין ובשבת לא ס"ל דמקניא ובאמירה בעלמא סגי דנימא דלדידן נמי במאי דבעי קנין דהיינו מתנת ש"מ במקצת דבשב' ליסגי באמירה דליתא מ"מ שמעינן מיני' שקונין מש"מ בשבת מאי דבעי קנין ע"כ ודברי' נכונים הן וכתב עוד ואיכא למידק בהאי סוגיא מאי קושיא דרב עיליש ורבא במאי איכסיף הא איהו דאמר בפ' חזקת דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות י"ל דגט זה לא הי' בביתו של ש"מ אלא בבית השליח שהוא היה עוש' שליח מע"ש לתת גט לאשתו והגט הי' עדיין בבית השליח וחצירו של שליח הי' ורבא אמר לשליח דליקני לה ההוא דוכתא כדי שלא תטרוף דעתו של שכיב מרע עליו וליקני לה גיטה מדין חצירה כנותן גט בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליה דקנאתו ומתגרשת בו כדאיתא בפ' המביא תנינא ומ"ה מקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה עד דמסיק גיטה וחצירה באין כאחד ע"כ:

ב פסק הרמב"ם והטור הביאו בנוסח האמיתי וזה לשונו כתב גט בשבת או ביה"כ בשוגג ונתנו לה הרי היא מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורש' שהרי עדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ה"ז גט פסול ע"כ והאי פסול דקאמר פי' מדרבנן לפי שמודה ר"א במזויף מתוכו דפסיל דחיישינן שמא יסמוך עליהם ויתנו בפניהם ולא איירי כלל בכתבו ולא חתמו אלא דמסתמא אף בחתמו קאמר והראייה בבבא הראשונה נמי לא הזכיר וחתמו ומסתמא בחתמו קאמר ומה שהזכיר כאן בי"ט לאו דוקא קאמר אלא אף בי"ט פסול הגט וכ"ש בשבת וי"כ ולא תימא מאחר דאיכא צד למעליות' בעדי מסירה א"כ לא חשבינן כעדים פסולים ממש בפרט בי"ט והקאר"ו כתב שיש לדקדק דבבבא קמיית' לא נקט אלא כתב לא נקט חתמו וכיון דבשוגג הוא אפי' חתמו נמי ואפשר דמשום דלא מתרמו להיות שוגגים הסופר והעדים מ"ה לא נקט בה חתמו אבל קשה דאי בלא עדי חתימה איירי הל"ל ונותנו לה בפני עדים כשרים כמו שכתב בבבא שלישית ועוד איכא למידק דקתני ונותנו לה דמשמע דוקא דיעבד ולכתחלה אמאי לא והכי הל"ל ה"ז גט כשר ולא ה"ל לאדכורי נתנו לה ולא מסרו לה וצ"ע. ע"כ. ואין כאן צורכ' עיון כי בודאי איירי בבא ראשונה שחתמו העדים כדפי' והא דלא נקט ה"ז גט כשר משום דבודאי לכתחלה לא יתן לה הגט בשבת משום שלא יהנה מאיסור מלאכה בשבת בפרט היכא דאפשר ליתן לה לאחר זמן ומה שק' שלא נקט בבא שניי' הרי הגט בטל דמשמע דאפשר ליתן לה לאחר זמן ובאמת אפי' לא נתן לה הגט היום מ"מ הוא בטל ואין לו תקנה ומה שלא הל"ל נותנו לה דאי הוה בכה"ג שלא נתנה לה ומסרו לה בפני עדים כשרים בטל מאחר דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ונהי דמודה ר"א במזויף מתוכו לענין פסול דרבנן כדפי' אבל לא היותו בטל מעיקרו אבל היכא שנתנו לה הגט בפני אותם עדים החתומים שוב אין לו תקנה והוא בטל ואפילו נשאת בו תצא והולד ממזר כי אין שם גרושין כלל

ג פסק בתוך ביתה או בתוך חצרה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצירה רבי אושעיא אמר אפי' היא בטבריא וחצירה בציפורי וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והלכתא כעולא דהכי אסקא רב אשי בפ"ק דב"מ רב אשי אמר חצר איתרבאי מידה ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו הלכך בעינן שעומדת בצד ביתה או בתוך חצירה גבי מתנה דזכות הוא לה זכין לאדם שלא בפניו ע"כ ודע שצריך נמי חצר המשתמרת לדעתה פירוש לציוויי' עם זה שעומדת בתוך בית' והנה גירסת הרי"ף והרא"ש בדברי עולא שעומדת בתוך ביתה אבל לגירסת הספרים שלנו והוא שעומדת בצד ביתה והנ' הטור תפס דברי הרי"ף והרא"ש וכתב נמי שעומדת בתוך ביתה ולבי אומר שאף לגירסא זו לאו דוקא קאמר בתוך ביתה אלא לאפוקי מר' אושעיא שאפי' היא בטבריא קאמר וכן יראה מלשון הרמב"ם שהי' בכל המקומות תופס דברי הרי"ף וגירסתו וכתב וז"ל זה שאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה ואחד ידה או חצירה או חיקה או שלוחה שעשתה ידו כידה הכל אחד