ים של שלמה על גיטין שמד

אחרי מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט ליד' ויש לה להנשא אע"פ שעדיין לא נתקיים ואין לחוש שמא לא תקיים הואיל והוא כמעכשיו או בע"מ ע"כ. וכתב עוד וכן יראה מדברי רב אלפ"ס שכתב בתשוב' נתן גט על תנאי צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו ור"ל משהגיע הגט לידה שוב אינו יכול לבטלו ונרא' דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם במעכשיו תהא מגורשת למפרע אפי' מת הבעל או נשרף הגט משא"כ בתנאי דאם יפה חילק אבל מה שכתב דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אע"ג שלא נתקיים התנאי נ"ל שאינו תלוי בזה דאע"פ שחל למפרע מ"מ אינה יכולה לינשא בתנאי שאין בידה לקיימו אעפ"י שהוא חל למפרע אם יתקיים התנאי שמא לא יתקיים ולא יחול הגט לעולם ואיכא דמתני לה אמתני' מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט וליחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמי' דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אבריית' אבל אמתני' אם לא באתי קאמר והא לא אתא וכתב ר"ח כיון דאיכא דמתני לה אמתני' אזלינן לחומרא והרמב"ם ז"ל כתב ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש אין חוששין שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבא בצנעא ואם תם הזמן שקבע ולא בא ה"ז מגורשת והשיג עליו הראב"ד וכ"כ הרא"ש וז"ל ותימא הוא שפסק קולא באיסור דאורייתא ועוד דלישנא בתרא מתני לה אמתני' וכן דעת רב אלפס ז"ל דבכ"מ הוא תופס א"ד עיקר וכן לעיל בפ' כל הגט מקשי תלמודא מלישנא בתרא ע"כ וכ"כ הרא"ש להדיא בפ"ק דב"ק גבי ב' אחים שחלקו שרגיל הרי"ף בכל מקו' לפסוק כלישנ' בתרא וכתב הטור וז"ל כל מי שנותן גט לזמן קצוב שאם לא, יבא לאותו זמן שיהא גט אינו גט אלא א"כ יאמינה להכחישו ולומ' שלא בא אף אם אמר שבא בד"א במגרש מן הנשואין אבל במגרש מן האירוסין א"ל להאמינה וכ"כ א"א הרא"ש בתשובה אם כשהתנה תלה, ביאתו בעדים שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעידין שבא הרי הוא גט אע"פ שלא האמינה ע"כ. וכתב הריב"ש בתשובה סימן שנ"ח שנשאל על הא דאמרינן תהא במאמינה לומר שלא באתי אם היא אומרת לא בא ויש עדים שבא מה דינ' והשיב נ"ל דאם לא אמר בפירוש תהא נאמנת כבי תרי לומ' שלא באתי אינה נאמנת כ"ז שיש, עדים כנגדה דהא לא האמינה אלא עליו אבל לא כנגד העדים אבל אי האמינה בפירוש כנגד עדים נאמנת היא אפי' באו עדים דהא הימנה כו' עוד כתב הטור וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שאמר כ"ז שאעבור ולא אמר לה מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם לא אעבור או ע"מ שלא אעבור כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאי וא"צ להאמינה ולפי מה שכתבתי בשם א"א הרא"ש ז"ל דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק ע"כ והא לך התשובה שכתב וז"ל אחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך ב' שנים שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שיבא הגט לידה וכתב ה"ה בכל תנאי שמתנה בשעה שנתן הגט ומבטלו אח"כ קודם שיתקיים התנאי שהוא בטל אע"פ שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי ואינה רוצה בבטולו אפ"ה יכול הוא לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעתה וכ"כ בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים התנאי ע"כ וכן דברי הר"ן נוטי' לדברי בעל העיטור וכן נוטה דעת המרדכי דאף במעכשיו כ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו וגדולה מזו כתב המרדכי נמי בס"פ וז"ל כ' הרי"ף בתשוב' נותן גט על תנאי צריך שימסו' גט לאשתו כדי שלא יכול לבטלו ולא ימסרנו ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש אבל לכתוב התנאי בסוף הגט מאחריו אינו רשאי שאם כתבו ה"ל לבעל זכיי' בגוה ואין זה כריתות ואם בעל תוך הזמן אפי' ריח הגט אין בו וכ"כ גאון א' ומסתברא דאפי' נתנו ליד האשה יכול לבטל' קוד' שנתקיים ובין לרב ובין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכ' דלא ליטעו בין לאחר התורף ובין לפני התורף לא הורגלו לכתוב התנאי בתוך הגט וכ"כ רב האי בתשובות ע"כ. והא דאין לכתוב התנאי בגט כבר כתבתי מזה סוף סי' ט' תו שנינו ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתו' י"ב חדש אינו גט ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט איבעיא לן כי שרינן לה לאלתר שרינן לה דהא ודאי לא אתי או דלמא שרינן לה לאחר י"ב חדש לכי מקיימה תנאי ולא איפשיטא וכתב הרי"ף הלכך עבדינן לחומרא גזיר' אטו לא מת ולא שרינן לה לעלמא בתוך י"ב חדש אם לא ע"י חליצה ואם נשאת לא מפקינן לה מיני' והנה בתו' הקשו לאלתר מה יש לחוש הא ודאי יתקיים התנאי דכיון שמת לא ישוב עוד לביתו ותירצו דאיכא למיגזר אטו לא מת לפי שאין העול' יודעין שמת אבל לאחר י"ב חדש הכל יודעים שנתקיים התנאי והר"ן כתב היינו טעמא משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידי' ולא הי' גמר ומגר' אלא לאחר י"ב חדש ומ"ה חיישי' ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנ' הכי מוכח דאמרי' או דלמ' לאחר י"ב חדש שרינן לה לכי מקיי' התנאי

יג מסקינן בסוגיא אמר אביי הכל מודים היכא דאמר, לה לכשתצא חמה, מנרתקה לכי נפקא קאמר לה וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה ודבר זה בארתי יפה לעיל בסי' ב' ע"ע שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר לה והוי גט מחיים כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה לי' כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומ"ס לא אמרינן כר' יוסי והוה לי' כאם מתי גרידא וכתב הרב אלפס והלכתא כרבנן והרא"ש כתב ולקמן בפ' בתרא נדקדק בו בסיעתא דשמיא ע"כ ואני לא ראיתי לקמן שום דקדוק אלא שכתב להיפך שהלכתא כר' יוסי ולשופרא דשטרא אתקין רב לכתוב בגט מיומא דין ולעלם כו' וכן דעת התו' ורש"י שלשופרא בעלמא הוא שלא יוציאו שום לעז על הגט אכן בפ' יש נוחלין כתב רשב"ם משו' חומרא דעריות אתקין רב הכי ומשמע אפי' נתגרשה בו לא תנשא בלא חליצה אבל בממון הלכה כרבי יוסי וכן נוטה מסקנת הטור שכתב בסוף המסקנא וי"א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת וכן דעת התוס' ע"כ ולא דקדק יפה שהרי ר"ת ור"י סוברים שניהם לשופרי דשטרא תיקן רב ב"כ הרשב"א אלא הרשב"ם ס"ל דלחומרא דעריות לא פסקינן כר' יוסי וא"כ לפ"ז חולצת ולא מתייבמת לכתחל' אבל לא חשבינן בספק מגורשת ונ"מ שאם נשאת לא תצא ולענין פסק הלכה נראה כדברי התוס' וכן פסק הראב"ד ואף שאמרינן בהאי פירקא ר' יהודה נשיאה וב"ד התירוה לינשא כר' יוסי ואמר ר' יוחנן שלא הודה לו סיעתי' מה בכך הא לעיל בפרקין מסקינן דרבא שהוא בתראי פסק דהלכה כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' בע"פ ומסתמא כן הלכה ומ"ה נראה דהוי גט מעליותא שלחומרא בעלמא חולצת דמאי איכפת לן בהאי חומרא שהרי כבר נפסלה לכהן אבל אם נשאת בלא חליצה לא תצא כלל אבל לכתחלה לעולם חולצת שהרי רבים הם החולקים

יד מתניתן אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו ותנו, גט לאשתי כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש ומת אם גט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו הלכתא כחכמים וכן פסקו כל המחברים והאי מתני' דכתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי כו' דס"ל לחכמים ולר' יוסי דהוה גט בתנאי אע"ג דבעי' תנאי קודם מעשה ואי לא המעשה קיים והתנאי בטל והכא בדיוק מיתני מדחילק בין רישא לסיפא מ"מ לא קשי' מידי כי כבר תירץ הר"ן דגבי שליחות כי הכא דמיתני עם שלוחים דכל תנאי מהני בזה ולפי שאינו נעשה שלוחו אלא כמה שנראה מתוך גילוי דבריו והארכתי בזה בפ' השוכר את הפועלים

טו ת"ר לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאח' חדש שבת לאחר שבת מהו יתיב רבי זירא קמי דר' אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא ותרי בשב' ותלתא בשבא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי שבתא קמי' שבתא ומיירי בנתן לה גט ואמר אם לא באתי מכאן לאחר שבוע זו אינו גט עד שתעבור כל השנ' שמינית וכן אח' שנה חדש ואחר שבת שכת' אחר שבת יום ראשון שני ושלישי ונתן הר"ן טעם לדבר דכיון שהוא תופס חשבון זמן שהוא מקוב' ומפרשי' בשבוע שהיא מקובצת משני' אחר שלו היינו החשבון המקובץ מפרש שהוא הבא אחריו ולאחר שנה חדש שבת וכתבו בתו' שאפי' לא נשאר מן השבוע אלא מעט ואמר לאחר שבוע זו הוא אחריו שנה כיון שהזכיר לשון שבוע ע"כ ור"ח ז"ל פי' שאמר לה ה"ז גיטך לאחר שבוע אינו מתגרשת עד שתעבור שבוע ושנה שמיני' ויותר נרא' פי' רש"י דכשתלה הגט בביאתו אחר השבוע לא מצינו למימר שיהא גט אם לא כמו בתוך השבוע דא"כ הל"ל אם לא באתי בתוך שבוע זו א"ו מדתלה זמן בביאת' בלאחר השבוע ע"כ רצונו לומר אם לא יבא בזמן הנקרא אחר שבוע והיינו שנה אחת משנות השבוע הבאה משנה חדש מחדשי שנה הבאה ובחדש שבת אחד משבתות חדש הבא ובשבת לשנא דעלמא לחלק ימי השבת חציו נקראים אחר שבת שעברה וחציו קודם שבת הבאה וכן לענין הבדלה אבל הנותן גט לאשה שתתגרש לאחר שבוע למה לא תתגרש מיד אחר שמיטה כי קביעות הזמן היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם הי' בדעתו עד שתעבור השנה שמינית היה לו לומר לאחר שמיני ע"כ והר"ן נמי תפס פירש"י והרמב"ם תפס שיטה אחרת וז"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שלאחר שביעית וכן כולן והבין אותה הרא"ש ר"ל שאין יכולין כלל לכתוב אחר השבוע כ"א שיעבור ג"כ השנה שאחר השבוע וא"ה כתב עליו גם פי' זה ולא יתכן דאם צוה לכותבו אחר השבוע כותבין מ"ד אחר השבוע אלא פי' הנכון הוא באומר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע אין כותבין מ"ד אחר השבוע אלא לא כתבו עד שתעבור השבוע ושנה השמינית וכן כולם לפי' זו ניחא דקאי אמתני' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי עד י"ב חדש אבל לאחר זמן אין קפידא אם מאחרין הכתיבה והטור כתב וז"ל ונראה מדבריו שהוא מפרש שהרמב"ם ר"ל שלא יכתבו עד שנה אחר שבוע ואינו נראה כן מדבריו אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע ואין להם זמן לכותבו אלא בתוך שנה וכן באינך ע"כ ודומה לזה כתב הר"ן וז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל מהל' גרושין נרא' שהי' מפרשה כך שאם אמר להם כתבו תנו גט לאשתי לאחר השבוע אין