ים של שלמה על גיטין שמב

מעכשיו א"ל לכפול התנאי ולא להקדים תנאי למעשה אע"פ שהקדים המעשה תנאי קיים וכ"כ הגאון בתשובה שע"מ נמי כאמר מעכשיו כ"ש במעכשיו והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבריהם דתנאי דע"מ או של מעכשיו כיון דמהשתא חייל המעשה בתנאי הוא דחייל דהשתא מתנה עמו אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא בא לבטל המעשה לא הוי תנאי אם לא שכפל אותו ולדבריהם הא דאמר רב אשי הא מני ר' היא וכו' ה"ק לא מפני שהתנאי בטל כאביי ורבא דתנאי ודאי קיים דכל האומר ע"מ אינו צריך לכל דיני תנאים אלא אע"פ שהתנאי קיים מתגרשת משעת נתינה משום דכמעכשיו דמי ואע"ג דר"מ בעי תנאי כפול בעל מנת שתשמשי אבא רצונם לומר דאין הלכה כר"מ בהא והרמב"ם ז"ל הקשה על דבריהם דהא ר' מאיר בעי תנאי כפול בע"מ שתשמשי כדאמ' בסמוך ותניא בתוספתא דקדושין פ' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"ע שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה שוה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי אם לא עשיתי פי' שיתנה להדיא אם לא דברתי אם לא עשיתי לא יהא קדושין דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת אם לא נתקיים התנאי אינה מקודשת ובודאי אית לי' לר"מ הא דאמר רבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוס' וכו' ואשכחן נמי דבע"מ בעינן תנאי אפשר לקיימו ע"י שליח דק"ל חליצה מוטעת כשרה וה"ד כגון דאמרינן לי' חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז אלמא דבע"מ בעינן כתנאי בני גד ובני ראובן ועוד מי עדיף ע"מ מעכשיו ממש ואף במהיום אם מתי אתקין שמואל אם מתי ואם לא מתי עוד גרסינן בירושלמי דקדושין בפ' האומר מתנה אדם על עירובו אמר ר"א מאן תנא אם בא ואם לא בא ר' מאיר היא הדין חבריא אמרן מדין ר"מ דקדושין דתני' אומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"ע שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ור"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודש' עד שיכפול תנאי והכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' עד ר' חגי בעי קומי רב אסי והא אם לא כלאחר הוא פי' והלא אם לא יעברו שאמר משה ג"כ כלאחר הוא דהא לאחר שיעברו יטלו חלק' בארץ ואפ"ה בעי תנאי כפול ואת אמרת דגבי אחר לא בעו תנאי כפול. א"ל שניה היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאם מידם מ"ה בעי תנאי כפול:

הרי דבגירסא זו משמע שהם סבורים דבע"מ ובמעכשיו בעי תנאי כפול ובלאחר ובאם לא מעכשיו לא בעי תנאי כפול והרמב"ם כתב ג"כ דבלאחר לא בעי תנאי כפול ור"ח כתב על ההיא דאתקן שמואל בגיטא וכו' סוגיא דשמעתא בעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ותנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח וסוגיא דשמעתא איירי בעל מנת ובמהיום אם מתי וגם הביא ראי' לדבריו מחליצה מוטעת דאיירי בע"מ אלמא דס"ל דבכל התנאים בעינן עד שיהא בהם כל דין תנאים וכן הסכימו חכמי ארצנו וכן עמא דבר עכ"ל והר"ן הביאו נמי הירוש' וכ' בזה"ל משמע לפום הגמרא דידהו דדוקא בע"מ היא דבעי רבי מאיר תנאי כפול אבל באם לא בעי והרי זה הפך סברת הגאונים ז"ל ונהי דלפי הגמרא דידן משמע דבאם בעי רבי מאיר תנאי כפול מכל מקום נראה שאין לנו לתפוס הפך הסברת הירושלמי לגמרי דנימא דוקא באם הוא דבעי אבל בעל מנת לא בעי עד כאן. ונראה מדבריו דמודה לאחר תנאי דאם לא ולא כן הבנתי דבוודאי אם התנה ואמר ה"ז גיטך אם ירדו גשמים דצריך תנאי כפול וכל שאר דיני תנאי רק אם אמר ה"ז גיטך לאחר שירדו גשמים שאינו כתנאי אלא כלאחר זמן הוא דלא בעי תנאי כפול ולא שום דבר אחד מן התנאים רק תלמודא בעי להשוות הא דאם יעברו ונתתם שהרי לא אמר הרי להם ארץ גלעד אם יעברו אלא אם ונתתם אח"כ ואינו דומה לה"ז גיטך אם תעשה כך וכך שהרי נותן הגט עתה לידה אלא שתלוי מ"ה משני מאחר שהי' ארץ גלעד בחזקתם הוה כשאר תנאי דאם לא אבל לעולם בלאחר לא בעי תנאי כפול באם כו' וכן פסק הטור אחריו שדעת רוב האחרונים דבעינן תנאי כפול באם ובמעכשיו מדהוצרך שמואל לתקן כל הני לישני ולא תיקן שיאמר ה"ז גיטך מעכשיו אם מתי או ע"מ שאמות ש"מ דלא מהני כלל שום לישנא דתנאי בלא כפול וכן כל הדברים הצריכים בענין התנאי וחמשה דקדוקי תנאין יש. תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיים המעשה ע"י שליח פי' לאפוקי חליצ' ועוד צריך שיהא תנאי ראוי לקיימו אבל תנאי שא"א לקיימו כגון ע"מ שתעלי לרקיע והדומה לזה שאינו אלא כמפליג בדברים כתב במרדכי הא דאתקון שמואל הכי לאו משום שפורי דשטרא הוא אלא דינא הכי דבעינן כל אלו דינים בתנאי ומיהו אמר רבינו יצחק שאם נתנו סתם ע"מ שאם ימות ופירוש שיהא זה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' יכול להיות שיועיל בלא כפילת התנאי ואם נפשך לומר האיך יתן אד' ש"מ שום תנאי בגט א"כ צריך לסבור יש ברירה כדפי' רש"י בפ' כל הגט גבי מה היא באותן הימים הרי היא כא"א לכל דבריה דברי ר' יהודא ודייק תלמודא ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ופי' הגאון כל תנאי שאין בידו לקיים כגון מיתה וחיים בידי שמים ואינו מועיל שום תנאי אלא למ"ד יש ברירה והרי נחלקו ר"ת ור"י נכדו אי הלכתא כמ"ד יש ברירה אי לא. בשמעתא דקנין פי' בפלוגתא דר"י ורשב"ל. וי"ל הר' שמואל עצמו שילהי ביצה גבי חביות ובהמה שלקחו בשותפו' ס"ל דאין בריר' ואפ"ה אתקון שמואל תנאי בגיטא דש"מ והיינו טעמא דדבר העומד להתברר מודה ר"ת דיש ברירה וגם ר' יהודה דאמר היא כא"א לכל דבריה ור' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת מודה דיש ברירה לפי' רש"י ז"ל בפ' כל הגט דכי מיית הוי גיטא הוא עיקר ולא כמו שפי' הכא במי שאחזו וכן עמא דבר לתת ש"מ גיטו בתנאי במותו ובחייו עכ"ל ספר התרומ' כתב עוד המרדכי בשם תשו' הגאונים וכהן המסוכן הנותן גט לאשתו על תנאי אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ומת מאותו החולי ושאלתם אם פסל אותה מכהונה משום ריח הגט הכי חזינן דודאי לא פסיל לא משום ריח הגט ולא משום גט עצמו ומותר לו דעיקר תקנה משום כהנים היתה כי היכא דלא ליתסרא עלי' וכן מצינו בשאלתות אתקין שמואל בגיטא דכהנים אם לא מתי וכו' וכהן דאזיל באורחא ליהב גיטא על תנאי הדר תוך הזמן לא פסיל לכהונה כדפי' מר דניאל גאון וכתב עוד נשאל להר"ר יצחק אם כהן יכול לגרש את אשתו על תנאי ולומר לה על פה אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כי היכא דלא תיפול קמי יבם ואם יכול לקיימה ולהחזירה אם עמד והשיב דיכול לעשות כדתנן בפרק הזורק כתב לגרש אשתו ונמלך ב"ש אומר פסולה לכהונה ובה"א כיון שנתנה על תנאי לא פסלה מן הכהונה וק"ל כב"ה וכן פסקו ה"ג ובתיקון שטרות כו' והמרדכי כתב וז"ל ור' יחיאל מפרי"ש הי' רגיל בגט ש"מ לגרש בלא תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספיקות וגמגום והיו מזקיקים לקבל חרם תקנת הקהילות לישא זה את זה לשון ר' פרץ בר אליהו ז"ל

יא מתניתין ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו ב' שנים ר' יהודא אומר י"ח חודש והלכתא כת"ק מת הבן או שמת האב ה"ז גט כתב הרא"ש וז"ל כתב רש"י אחר הנקה ושימוש וגבי בן השמיענו אע"ג דלא הניקתו ב' שנים אבל באב אין בו שום חידוש שהרי שימשתו כל ימי חייו אלא אגב מת הבן תנא נמי מת האב א"נ אגב דבעי למיתנייהו בסיפ' תניא נמי ברישא וכן מפרש בירושלמי ע"כ ולא שרש"י להדיא פי' כן אלא שכך משמע מדבריו שפי' מת הבן תוך ב' שנים דמשמע שאם לא הניקתו כלל דלא הוי גט וכן דעת הרמב"ם אכן התוס' כתבו על דברי רש"י אלא נרא' לר"י לפרש דאפי' מת קודם שהניקתו ומשמשתו אפ"ה הוי גט דלא איכוון אלא להרווחה ולא לצערה שהרי לא פי' מידי וכו' וכן הסכים הרשב"א אכן יש לחוש לחומרא כפירש"י והרמב"ם מאחר שכן מפרש בירושלמי איכא למימר שמא דוקא בכה"ג הוא דהוי גט תו שנינו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או מת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל ארשב"ג כל עיכובא שאינו הימנה ה"ז גט ופריך ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' ה"ז גט אמר רב חסדא ל"ק מתני' רבנן ובריית' רשב"ג דמיקל בתנאי גבי אצטלית ליתן דמיה מיקל נמי הכא וכתב הרי"ף דלית הלכתא כרשב"ג ור"ה ור"י פוסקין בכ"מ כההיא פיסקא דר' יוחנן דפסק הלכ' כרשב"ג במשנתינו ואני אומר אפי' לאותן דלא ס"ל האי כללא דר"י בכ"מ ששנ' במשנתינו הלכ' כמותו אפ"ה נרא' לפסו' כאן הלכ' כרשב"ג שהרי הברייתא שונה הת"ק בלשון ר"מ ודברי רשב"ג בל' חכמי' והלכ' לעולם כחכמים א"ל דפסקינן להדיא דלא כוותייהו וכן נ"ל עיקר כאשר כתבתי בפרק הפרה סי' י"ד ומסיק רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש יום אחד רב אשי אמר סתם נמי כמפרש יום א' דמי וב' שנים דקתני מתני' פי' מניקתו ב' שנים היינו יום אחד בתוך ב' שנים לאפוקי לאחר שתי שנים וכתב הרי"ף והלכתא כרב אשי דבתרא הוא ואע"ג דאקשינן עליו ואסיקנא בקושיא הלכתא כוותי' דהא לא אסיקנא בתיובתא ואיכא מ"ד כיון דדייקינן מתניתין כוותי' דרבא הלכתא כוותי' ע"כ ודע' הרמב"ם כדעתו דהלכ' כרב אשי והרא"ש השיב וז"ל ויראה לי עיקר הפוסקי' כרבא דאע"ג דלא מסיק בתיובתא קשיא חזקה הויא וכיון דדייקינן מתני' דלא כוותי' האיך נפסק כמותו לכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק הר"מ ז"ל ע"כ וכתב הקאר"ו מדכתב הרא"ש דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספקא לי' ובמאי דאיכא בין רבא לרב אשי הוי ספק מגורש' ע"כ ולא דק בתחלת דבריו שכתב ויראה לי עיקר הפוסקים כרבא כו' דמשמע שכך הוא פסק ולא בדרך ספק כלל ואפשר דעתו שלא לפסוק להקל שאם לא הניקה ב' שנים ומת שתהא מתייבמת לכתחלה ולא חולצת אבל אם נתייבמת לא תצא ומדברי הטור נמי משמע שכך דעת הרא"ש כדבריו לגמרי ולא הזכיר שום ספק בדבריו ומה שכתב קושיא חזקה היא היינו דק"ל פי' רישא דמתני' ב' שנים יום אחד מב' שנים קאמר וא"כ מת דקאמר ע"כ בלא הניקתו כלל והרי לא נתקיים התנאי כל עיקר ואפ"ה הוי גט וא"כ מ"ש מסיפא כשאמר ב' שנים ומת דלא הוי גט כך הוא לפי' רש"י אבל לפר"י צ"ל מאחר דסתם הוי כמפרש יום אחד להדיא אלמא לצעורה קא מיכוין וא"כ כשלא הניקתו כלל לא להוי גט כמו בסיפא כשפירש ב' שנים לצעור' קא מיכוין ה"נ נימא גבי יום בשלמא לרבא דאמר סתם לא הוי כמפרש ולא אמרינן דקא מיכוין לצעורה כ"א להרווחה ומ"ה הוי גט ברישא וכתב הר"ן בשם הריטב"א וז"ל דבדיני ממונות כיוצא בזה אם אמר לו בית זה אני נותן לך במתנה ע"מ שתזון את בני או את אבא ולא פי' לו זמן דלרבא צריך לזונן כל ימי חייהם ולרב אשי כמפרש יום אחד או שעה