ים של שלמה על גיטין שמ

לסוף איסתכר נהר מלכא א"ל אגורי חמרא אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמתיליד אתו לקמי' דרבא אמר להו קאקי חיורי פי' זקנים משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח, הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו דהלכתא כרבא וז"ל הטור היכא שקיבל עליו כל אונס שיארע לו בזה המקח אז חייב באחריותו אפי' אם הוציא גוי מידו אבל אם שטעה נהר או שפסק ממנו הנהר שהיו משקין אותה וכיוצא בזה אין חייב באחריותו כיון דאונסא דלא שכיח הוא ולא עלה על דעת המוכר שיצא עליו כזה שיקבלנו עליו וכתב הרמב"ם וה"ה נמי בכל תנאי שבממון שאומדים דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן הי' התנאי וזה הי' בדעת המתנה כשהתנה כההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דזבין שומשמי אגידא דנהר מלכא קבלו עלייהו המוכרים למיעברינהו וכל אונסא דמתיליד ושכר המוכר ספינה להביאה ללוקח ונסתם נהר ואמרינן שלא הי' צריך לשכור בהמות להביא' שבודאי לא הי' דעתו על אונס כזה ואם פירש המוכר בפי' שלא יקבל עליו אחריות אפי' אם נמצאת גזולה ולקחה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב באחריותו ואצ"ל אם טרפה ב"ח שאינו חייב באחריותו אבל תנאי שבממון קיים שאל' לא"א הרא"ש ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהי' לו בכפר כל מדה בכך וכך ועשה לו שטר עליו לפי אומד סכום המדות וכשבאין לחשבון אם יוסיף היין יוסיף לו מעות ואם יחסר יחסור לו מעותיו ומסר לו מוכר ללוקח מפתח המרתף והתנה ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבור חביות או תשפוך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כ"א לענין הטעם לבד כגון החמיץ יהא באחריותו לדבר זה ועתה בא אנס על הכפר לשלול וירא המוכ' שמא ינסך היין והתיר ללוקח שימדוד היין קודם שיבא שם האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריו' כ"א לענין הטע' והמוכ' טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירות החביות ושפיכתה לכן אם יתנסך היין צריך ליתן לו דמים ואעפ"כ אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי ואבטלנו ואתן לך שטריך והלוקח השיב איני רוצה לבטלו כי עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד אותו כי לא פסקנו זמן למדידה ועכשיו הייתי הולך למודדו לולי סכנת הדרך. תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר שהתנה שלא יהא אחריות מאותו יין אלא אם תשבור החביות או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהא אחריות עליו מן היין אלא לטעם לבד אם יחמיץ ואם יארע בה הפסד ניסוך לא פי' על מי יהי' אותו אחריות ואיכא למידק אחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר לבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין והואיל דאיכא למידק הכי והכי אוקמינא בחזקת מרי' ולא נוציא המעות מלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קיבל עליו אחריות היין אנוס דאתי לי' מעלמא ושפיכה ושבירה שכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסיק אדעתיה להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין כי אם יתקלקל היין בטעם ואין להכנס בכלל אונס זה שום אונס דאתי לי' מעלמא אלא לכל שאר אונסין נשאר ברשות מוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהי' היין בספק שהי' רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כחו של לוקח כי רוצה לעמוד במקח ע"פ התנאי' שהתנו ביניהם ע"כ עוד כתבתי מענין אחריו' בפ' ח"ה סי' צ"ו

ח מתני' לא תתיחד' עמו אלא ע"פ עדים על פי עבד ע"פ שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה בשפחתה ומסיק ת"ר ראוה שנתחיידה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה אין חוששין שמא נתעסקו בד"א וחוששין משו' זנות ואין חוששין משום קידושין ואיכא כמה אוקימתות בגמרא ונלאיתי לכותבם דלא ק"ל כהאי ברייתא אלא כמתני' בפ' הזורק דס"ל ב"ה כל היכא דאיכא עדי יחוד בנשואה חיישינן בקידושין וצריכה גט שני אבל לא בארוסה והיכא שראוה שנבעלה אפי' בארוסה חיישינן לקדושין כתב הטור וז"ל ואם פי' בפירש שלא יחול הגט עד שעת מיתה ונתייחדה עמו בינתיים בעדים או שנתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים אז איכא למיחש שמא בעל לשם קדושין ומ"מ לא תתגרש בו לכתחלה אבל נתגרשה בו תנשא לכתחלה ע"כ וטעמא כמו שכתבו התוס' לר"י דמהיום הוי כא"א לכל דבריה ולא שייך אליבי' חשש קדושין כיון שעדיין אינה מגורשת וטעמא דלא תתייחד הוי משום גט ישן א"כ כשפירש להדיא לכ"ע אין חוששין וכן כשמגרש על תנאי פי' ולא אמר ע"מ או מעכשיו אלא באומר אם לחוד דלא חל הגט עד שיתקיים התנאי וזה נגד מה שכתב הרמב"ם בפ"ח מהל' גרושין דבין תנאי דמעכשיו בין תנאי דאם כל שלא נתקיים התנאי אם נתייחד עמה חיישינן שמא בעל לשם קדושין ואזיל לטעמי' דס"ל דגם בתנאי דאם שייך למימר דמיד חייל גיטא שהרי כתב שם שאם נשאת עד שלא נתקיים התנאי לא תצא אבל כבר השיג בזה כי בודאי תצא והולד ממזר שאין מתחיל הגט אלא בעת שנתקיים התנאי ולקמן בפרקין נאריך בזה בע"ה. תוספ' והביאה הרי"ף והרא"ש לא תתייחד עמו אפי' בנה הקטן עמה לפי שאין בושה לשמש כנגדו ראוה שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנה גט שני אחד אינה צריכה הימנה גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמר אין מצטרפין וכתב הר"ן וז"ל אחד אינה צריכה הימנה גט שני שאפי' קידש ממש בפניו אין חוששין לקדושיו שאין דבר שבערוה פחות משנים כדאיתא בפ' האומר דקדושין זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין דאע"ג דלגבי ממון ק"ל בפ' זה בורר דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת דווקא וכת' הרשב"א ומסתברא כגון שראה את העדי' אבל ראו אותו שנים מן החלון והן רואין ואינן נראין לו אין צריכה הימנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמה שלא בפני עדים אע"פ ששניהם מודים אינה מקודשת הלכך כשבעל זה שלא לשם קדושין בעל אלא לזנות בעלמא ע"כ כתב הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל אחר שגירש ונתייחד עמה אח"כ וקודם שגירשה פעם שנית קדשה אחד לשם פלגש ושהתה שם שאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם שודאי השני בא עלי' ונאסר' עליו כיון שהיא א"א משום יחוד של ראשון וצריכה גט משניהם ואע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ולא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט נחזור למשנה מה היא באותן הימים ר' יהודא אומר כא"א לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא ק"ל אין גט לאחר מיתה אמר רבה נעשה כמי שאומר מעת שאני בעולם ואע"פ שאמר מהיום לא הי' בדעתו אלא שאם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה ור' יוסי מספקא אי מהיום ממש קאמר או מעת שאני בעולם קאמר הלכך הוי מגורשת וחייב במזונותי' פי' ואם זינתה קודם שמת הבעל צריך להביאה אשם תלוי וכן פי' התוס' והרא"ש וגירסת ר"ח נעשה כאומר ולאפוקי מגירסת רש"י באומר מעת שאני בעולם כו' והיינו שאמר בפירש ה"ז גיטך מעת שאני בעולם ומילתא באפי נפשי' היא ולא קאי ארישא אהרי זה גיטך מהיום אם מתי דהתם לכ"ע מגורשת משעת נתינה שאין זה נראה דלישנא דמה היא באותן הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל ועוד אומר רבינו יצחק דבהדיא משמע בתוס' דקאי אמהיום אם מתי דקתני ה"ז גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הימים שבינתים בעל זכאי במציאותיה כו' ומייתי פלוגתא דהנך תנאי דבסמוך וכתב הרא"ש וז"ל וחכמים היינו ר' יוסי וקאמר דאיכא בינייהו דר' זירא אומר כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינו מגורשת הבעל חייב במזונות וכל היכא שאמר' בלשונם גט ואינו גט אינו חייב במזונות דלרבנן אית לה מזוני ולר' יוסי לית לה מזונות ואי גרסינן מגורשת לכל דבר מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי והלכה כחכמים והיינו ר' יוסי דמתני' ע"כ ואף שאין הכרע לגירס' מ"מ נראה שיש לחוש לגרסינו דהוי ספק ואפ"ה אסורה להתייחד אפי' בלא עדי יחוד דשמא מגורשת היא משעת הנתינה שיתקיים התנאי ונמצא דהוי פנוי' וכל פנוי' אסורה להתיחד וכן דעת הרמב"ם

ט מתני' ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן ע"ט שתתני לי מכאן ועד ל' יום נתנה לו בתוך ל יום מגורשת נתנה לאחר ל' יום אינה מגורשת מאי ותתן רב הונא אמר והיא תתן ורב יהודא אמר לכשתתן מ"ב איכא בינייהו שנתקרע הגט או שנאבד לרב הונא דאמר והיא תתן אינה צריכה הימנו גט שני לרב יהודא דאמר לכשתתן צריכה הימנו גט שני והלכתא כרב הונא דק"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכן פסקנו לשם בפ' האומר לענין קדושין התקדשי ע"ע שאתן לך מאתים זוז דפליגי נמי כה"ג בסי' ו' וכתב הר"ן וז"ל ודאמרינן דהיכא שנתקרע הגט או שאבד מגורשת היינו דוקא בע"מ משום דכאומר מעכשיו דמי אבל באם כיון שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים משמע שאם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת כלל אפי' נשאת תצא ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הנזכר שאם נשרף הגט או שאבד קודם שיתקיים התנאי שהוא באם אינה מגורשת ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כו' וכבר השיגו הר' משה כהן ז"ל עוד כתב הר"ן ז"ל מסוגיא דהכא משמע שכל אשה המתגרשת על תנאי אין מתירין אותה לינשא עד שתקיים התנאי וה"נ משמע לקמן בפ' המגרש דאמרינן ע"מ שתבעל לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ע"מ שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין ן שמא נבעלה להם כלומר שמא נבעלה מהם ומותרת להנשא מיד אלמא ברישא אסורה עד שיתקיים ואין מתירין אותה לינשא וגדולה מכולן אמרו לקמן בסוף פרקין גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן עד ל יום ומת דלא שרי לה אלא אחר ל' יום דמקיים תנאי ואע"פ שאין לחוש שמא יתבטל התנאי שהרי מת ושוב לא יבא ואיכא למידק מהא דפ' המגרש מקשינן א"ה כולהו תנאי' דעלמא לא תינסיב דילמא לא מקיים תנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אלמא כל תנאי מותרת לינשא ואין חוששין שמא לא יתקיים התנאי י"ל שאין דומה תנאי שהוא בשב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשה שכל תנאי שהוא בשב. ואל תעשה כגון שלא תנשא לפלוני ושלא תשתה יין מתירין אותה לינשא מיד ואין חוששין שמא תעבור על תנאי ומ"ה פרכינן בפ' המגרש א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא תנשא דבעלמא שרי לאינסובי משום דהתם תנאי בשב ואל תעשה קיימי אבל תנאי שהוא בקום עשה כגון שתתני לי מאתים זוז ושתבעלי או שתנשא לפלוני או שתשתה יין חוששין שמא לא תתקיים התנאי וכן כל תנאי שברשות אחרים בין שהוא בביטול חוששין לו כגון אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש חוששין שמא יבא ואפי' מת נמי גזרינן ואחרים מחמירין ואומרים שאפי' בתנאי שהוא תלוי' בה ואפי' שהוא שב ואל תעשה אסורה לינשא עד שיתקיים התנאי כגון ע"מ שלא תשתי יין עד ל' יום שאין מתירים אותה עד שיעברו