ים של שלמה על גיטין שלט

רבה ורבא וס"ל דאינו חוזר וכן עיקר ואולי ס"ל להטור כדעת הרמב"ם דס"ל דאף דגרסינן בדברי רב הונא גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה ואיירי בסתם מ"מ בהיום אם מתי נמי פליגי אדרב הונא דאל"כ כדפריך עלי' דרב הונא ממתני' דהיום אם מתי כו' ואמאי לא קאמר וליטעמיך הא מהיום אם מתי קאמר מתני' ואמאי צריך אומדנא מאחר כיון שעמד חוזר אלא ש"מ דבהא נמי פליגי וס"ל דאינו חוזר אפי' באומר מהיום אם מתי מחולי זה אם לא שניתק מחולי לחולי אחר והיכא דלא אמר מחולי נראה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט כשימות ולכאורה נראה בעיני אפי' אם הי' ש"מ ואמר מהיום אם מתי ולא אמר מחולי זה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט לכשימות אכן המ"מ כתב בשם הרשב"א וז"ל דמסוגיא שמעינן דשכיב מרע שנתן גט ואמר מהיום אם מתי סתם והבריא בטל גיטו ולא אמרינן לעולם קודם שימות הוא דקאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר והביא ראיי' לזה אבל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי וודאי כל שמת בחיי' קאמר וכל אימת דמת ה"ז מגורשת דומה לעל מנת שתצא חמה מנרתק שסוף התנאי להתקיים והוא מתנה בכך עכ"ל ולקמן נאריך בזה עוד כתב הטור וז"ל עמד מחוליו והלך בשוק בלא משענה כדרך הבריאים אע"פ שחזר וחלה החולי הראשון ומת בטל הגט כיון שנתרפא בנתיים לא הלך בשוק אפי' ניתק מחולי לחולי והלך בנתיים בביתו בלא משענתו ה"ז גט וא"צ אומ' שבודאי מחולי הראשון מת ואם עמד והלך בשו' על משענתו אם לא ניתק מחולי אל חולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפי' הקיל בנתיים אין צרי' אומד שבודאי מחולי הראשון מת ואם ניתק מחולי לחולי כיון שעמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט ע"כ ורבים מן המתמיהים עליו שפסק בשיטת אוקימת' דמר ברי' דר"י שמוקי מתני' בכה"ג שניתק ועמ' מחולי זה והלך בשוק על משענתו קאמר והכל אליבא דר"ה דס"ל אם עמד חוזר וכדי שלא יוקשה עליו אמתני' אבל לפי המסקנא דק"ל הלכתא כרבה ורבא דלא ס"ל הא דרב הונא א"כ פשטא דמתני' דאפי' הלך בשוק והבריא ואח"כ מת צריך אומדנא אבל בלא הלך בשוק אפי' אומדנא אינו צריך וכן דעת הרי"ף והרא"ש שהביאו המשנה כצורתה ולא הביאו האי אוקימתא כלל ומ"מ צ"ל כדברי הרמב"ן דבהיום אם מתי נמי פליגי רבה ורבא דאם עמד אינו חוזר דאל"כ אכתי תקשה מתני' דקתני להדיא מהיום אם מתי כו' דבעי אומדנא וא"כ צריכן לאוקימתא מר ברי' דרב יוסף אלא כדפרי' ראיתי בדברי הקאר"ו שבא ליישב דברי הטור ואע"פ שדברים הללו נאמרו לדעת רב הונא דלא ק"ל כוותי' סובר ר' דגם לדע' רבה ורבא צ"ל כן ע"פ פירש"י דרבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל אם אמר אם מתי מודה דאם עמד חוזר וא"כ אף לדידהו קשיא מתניתין דקתני הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה כו' אומדין אותו כו' ע"כ ולמה לו אומדנא והא באם מתי מחולי זה מודה דאם עמד חוזר וע"כ צריכין לאוקומי כשניתק מחולי לחולי וכו' כדאמר מר ברי' דרב יוסף ותדע דהא מר ברי' דר"י משמי' דרבא דפליג ארב הונא קאמר לה א"ו רבא אמר הכי לשנויי מתני' אליבי' וכי פריך תלמודא ארב הונא ה"מ למימר וליטעמיך כו' ולא דק דהא כבר כתבתי דעת הטור דרבא לא ס"ל דרב הונא אף באומר והיום אם מתי והעיק' נרא' בעיני דס"ל להטו' דהאי אוקימת' דמר ברי' דרב יוסף שהוא משמי' דרבא אע"ג דרבא גופא לא ס"ל הא דר"ה ולא קאמר נמי משמי' דרבא ואליב' דרב הונא דהוי משמע דאיהו לא ס"ל ומדלא קאמר הכי ש"מ דרבא גופא ס"ל דמתני' כה"ג איירי דלא מסתבר לי' למימר דאם הלך בשוק בלא משענת שצריך אומדנא אלא במשענת קאמר ועמד מחולי זה וניתק לאחר קאמר ובלא הלך לשוק אפי' במשענת ג"כ אין צריך אומדנא אפי' ניתק לחולי אחר מ"מ חולי הראשון לא פסק ובודאי מת ג"כ מחולי זה שהי' עליו כאוקימתא דרבא דאמר משמי' דהא מוקמינן נמי ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה וזו היא הלכתא דק"ל כר' אלעזר דאמר משמי' דרב הכי וכן הביאו כל המחברים ה"נ שאר אוקימתות הוי הלכות פסוקות ונמצאו דברי הטור נכונים. נחזור למה שאמרנו ש"מ שניתק מחולי לחולי שמתנתו מתנה כתב הר"ן וז"ל כתב רש"י אפי' מת מחולי האחר וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר אבל הרי"ף ז"ל כתב עלה דהא בפ' מי שמת בסוגיא דשמעתת' דדוקא בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון הוא מת מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה הלך בשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה וא"צ אומדנא ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' זכיי' ומתנה ודבריהם מתמיהים דממתני' מוכח דכי בעי אומדנא היינו דוקא באומר מחולי זה אבל באומר אם מתי וכן במתנה בסתם גיטו גט ומתנתו מתנה ולא בעי אומדנא דהא קתני ברישא תלתא בבי ה"ז גיטך אם מתי הרי זו גיטך מחולי זה הרי גיטך לאחר מית' וקתני לא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום אם מתי ה"ז גט ומהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והדר מפרש במהיום אם מחמת חולי זה דאומדין אותו אלמא ליכא אומד אלא במחולי זה אבל במהיום ליכא אומד ומ"מ משמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי קאמר ולא תנאי דלעולם הוא והכי מוכח מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ דאם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואי האי לישנא תנאה דלעולם משמע היכא תיקן שמואל בגיטא דש"מ דהא איהו לא בעי דתיהוי מגורשת אלא בשלא עמד אבל כשעמד לא א"ו כדכתיבנא ומיהו שמא בש"מ שאמר כן לפי שדעתו בכך אבל בבריא שהתנה ואמר אם מתי תנאי דלעולם הוא ואע"פ שהוא סוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאי כיוצא בו כדאמרינן לקמן ע"מ שתצא חמה מנרתקה ע"כ והוא מדברי הרמב"ן והנה מה שכתב דלא בעי אומדנא אלא גבי אם מתי מחולי זה יפה כתב וסוגיא דגמרא משמע כפשוטה שניתק מחולי לחולי משמע ספק חולי הראשון ולא מת אלא מחולי האחרון אפ"ה הוי מתנתו מתנה כל זמן שלא עמד ונתרפא לגמרי ואל תשגיח אל הטור כי הלך לשיטתו וכן גבי אם מתי ולא אמר מחולי זה אבל נתרפא לגמרי פשיטא שבטל הגט והמתנה בסתם ש"מ ואף שראייתו שהביא אין כ"כ ברורה לסתם ש"מ דאפשר לומר דלעולם קיים התנאי באם ימות והא דאתקן שמואל בגט דש"מ אם מתי ואם לא מתי כו' אפשר לומר לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דגבי מעכשיו וע"מ וה"ה מהיום א"צ תנאי כפול א"ה כשאמר אם מתי כו' ואם לא מתי דכפלי' לתנאי בודאי לתנאי גמור כפלי' אם יהיה אם לא יהי' מ"מ מסתבר לומר אפי' לשאר גאוני עולם דס"ל דבכל דוכתי' בעינן תנאי כפול ואינה מיותר התנאי מה שכפל מ"מ מאחר שהוא בלשון תנאי מסתמא תנאי גמור קאמר בפרט מאחר שהוא חולי שאם לא ימות כלומר שנתרפא לגמרי שלא יהי' הגט כלל אבל מה שהן באין לדמות לע"מ גבי בריא שאומר מעכשיו ע"מ שתצא חמה מנרתקה שלא יהי' גט שזה א"א וכשם שילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי שיכול להתקיים ה"ה היפך התנאי שאם לא יהי' כו' שיהא דבר שאפשר דומיא דהתם אלא האי ע"מ שתצא חמה מנרתקה הוא כמו מעכשיו עד זמן שיעלה השמש דהוו גט למפרע מעכשיו ואפי' מת קודם שיזרח השמש מ"מ כשיזרח השמש הוי גט למפרע מחיים וכמו האומר ה"ז גיטך מעכשיו ולאחר שלשי' יום דלכ"ע הוי גט מעכשיו אי לאו דמספקא לן אי תנאי הוה אי חזרה הוי שחוזר מעכשיו ואומר דלא יחול עד ל' יום וכדפרישי' בפ' האומר בסי' ד' והכא גבי ע"מ שתצא חמה מנרתקה לא שייך בה חזרה ואינ' דומה למעכשיו ובוודאי חד עניינא וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ כשתצא חמה מנרתקה חלה הגט למפרע מעכשיו ואפי' מת הוי גט ולא איירי כלל בתנאי אבל מ"מ נראה מכח סברא גבי בריא דתנאי דלעולם קאמר כלומר כ"ז שימות בחייה יהיו הגט ואם לא ימות בחייה לא יהא גט ויורשה ומטמא לה כאלו היא אשתו ממש דלא שייך לומר תנאי אחרינא מאחר שהוא בריא לפנינו בשעת התנאי וגט ש"מ בסתם כשם שאם עמד אינו חוזר ולא בעי אומדנא כך אפי' נתרפא לגמרי הוי גט גמור ולא יכול לחזור וכדמוכח מעובדא דאיזהו נשך גבי אי קיימת דידך אנא דאמרינן פטומי מילי נינהו

ז ת"ר הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו קודם שעמד מחולי זה או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש ה"ז גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אכלו ארי אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק דעתי' תו מסיק ההוא גברא דזבין ארעא לחברי' קביל עלי' כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמי' דרבינא א"ל זיל שפי לי' דהא קבלת עליך כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיח הוא איתבי' רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש ה"ז גט א"ל רבא ואימא מרישא אינו גט א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה א"ל אין כיון דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא ע"כ בסוגיא וכתב הרא"ש וז"ל ולפי סוגיא דשמעתא בתרווייהו לא הוי גט אבל בתו' קתני ה"ז גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו חולי והכי איתא בירושלמי וכן פי' ר"ח ז"ל דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אתנאי דרישא קאי כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"ג שבא ארי ואכלו לא נתקיים התנאי שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה שנפל עליו בית או נשכו נחש ואם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש ה"ז נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט ותמיהני על ר"ח דשביק גמרא דידן ופי' על פי התוס' וירושלומי דלכאורה פליגי אהדדי והרמב"ם כתב דברישא אינו גט ובסיפא ספק מגורשת משום דפליגי אהדדי הצריך גט מספק ע"כ והנה דעת הרמב"ן והרשב"א בחדושיו כסתם סוגיא דגמרא דבשניהן אינו גט ועל דעת הרמב"ם דס"ל ספק מגורשת משום דפליגי תלמודא דידן וירושלמי תמהני דס"ס תלמודא דידן עיקר דסברה אינו גט ואפשר שהוא מפרש מה שאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלומר אין לנו שיהא ודאי אלא הוא בספק וכן פירש הר"ן והמ"מ ומ"מ קשה למה פסק נגד רבא ורבינא דאמרי משבשתא היא ואם אפשר לומר שהוא ספק אף שברישא אינו גט א"כ אינו קשה רישא לסיפ' ולמה עשאה אותה משבשתא ונראה דהרמב"ם סבר דמ"ה עשאו משבשתא מאחר דברישא אינו גט משום מלתא דלא שכיחא א"כ למה הוא גט ודאי בסיפא דשמא ג"כ לא אסיק אדעתי' משום דלא שכיח אבל הוא ספק דלא ידעינן דעתי' דההוא גברא דשמא בלישנא דאם לא אעמוד כלל להדיא כל דבר בין שכיח בין לא שכיח ודוק ונראה מדבריו שחולצת ולא מתייבמת תו מסקינן רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו קבילו עלייהו המוכרים כל אונס דמתיליד