ים של שלמה על גיטין שלח

שומע ואינו מדבר נשתתק מקחו וממכרו ומתנותיו מתקיימין בין במקרקע בין במטלטלין והוא שיבדוק כמו שבודקו לגיטין או שיכתוב בכתב ידו ע"כ הרי החמיר יותר במדבר ואינו שומע ואינו נראה כן ע"כ ויפה הכריע שמדבר ואינו שומע עדיף טפי גם בדיקה אינו צריך שמדבריו ניכר אם הוא פקח ומסתמ' סתם חרש שהשוו רז"ל לשוטה וקטן היינו באינו שומע ואינו מדבר אכן יש להקשות על שניהם הכווב"ן והטור מהא דתנינ' ומייתי לה בסוגיא מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין אלמא דשניהן שוין לפקחין דהרי הן כפקחין לכל דבריהם הרי שאין דינם כחרש שוטה וקטן כלל שהם פטורים מכל המצות כדאיתא בר"פ קמא דחגיגה וכן כשהוא פקח ונתחרש לחוד או נשתתק לחוד יכול להוציא בגט אלא שכשנשתתק צריך בע"כ בדיקה כדאית' במתני' דשמא חולי של שגעון בא עליו אבל מדבר ואינו שומע אפי' בדיקה אינו צריך אם מדבר כשאר בני אדם ואינו ניכר שטות בדבריו הרי הוא כפקח ממש והיינו כדברי הטור וכן עיקר כתב הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל ששאלת מי שהוא חרש ונושא ונותן יפה ומבין כשמדברים עמו בקול רם אע"פ שדעתו אינו מישבת עליו נ"ל אם יכול לעשות מחילה ולהיות מוכר ומקדיש דע כי בכ"מ שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ואינו שומע כלל וכך הי' ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כפקח לכל דבריו ע"כ

ד מתניתין אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתימו טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין מני ר' מאיר היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו אתאן לר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח רישא ר' מאיר וסיפא ר' יוסי אין רישא ר' מאיר וסיפא ר' יוסי כו' עד דמסיק רב אשי אמר כולה ר' יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפי' אמר תנו לא ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפי' אמר לבי תלתא אלא אפי' אמר לבי תלתא לא ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא תני' כוותי' דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב פירוש דאמר לעיל חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וכתבו התוספת וז"ל וא"ת ואמאי נקט מרב כהנא ממתני' נמי אתי' לאפוקי דמכשרה בהרכנת הראש בלא קול וי"ל דמסתברא דהרכנה דמתני' מהני כמו קול כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת קול כמו תן גט זה לאשתי אם הי' זכות לה לא הי' יכול לחזור בו ואע"פ שהיא אינה אומרת כלום כיון שהיא מתרצה בלא שמיעת קולה הוי שלוחה ובברייתא דנקט עד שישמעו קולו לא שנה אלא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי ע"כ והיינו משום דחשבינן לי' כפשוטא ולא יכול להוציא קידושין דאורייתא שנעשו בפקחות וכן הלכתא מ"מ הרכנה מהני באלם אבל כתוב לסופר ולעדים שיחתמו גט לאשתו לכתחלה לא מהני וכ"ש בפקח דיש להחמיר לכתחלה אפי' בהרכנה כמו שפירשתי לעיל בפרק האומר סי' ט"ו אבל האי למעוטי מאומר אמרו דקאמר אינו אלא לר' יוסי ואנו ק"ל כשמואל לעיל דמכשיר באומר אמרו אבל ר"ת והרי"ף פסקו דפסלינן באומר אמרו וכבר הארכתי בזה בפ' התקבל סי' ט"ו

ה מתניתין זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמות פי' דמספקא לי' אי תנאה הוי מהיום יחול הגט אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר שיחול לאחר מיתה ומתני' כרבנן דר' יוסי אבל לר' יוסי חליצה נמי לא בעי דס"ל זמנו הכתוב בגט מוכיח עליו דמהיום קאמר והוי כאלו אמר מהיום ולאחר מיתה ופסק רבא דהלכה כר' יוסי אפילו אמר בעל פה אם מתי או לאחר מיתה ולא אמרינן זמן הכתוב בגט מורה שיחול הגט באות' זמן אלא שחזר ורוצה שיחול דוקא לאחר מיתה והרי"ף פסק כרבנן דר' יוסי ולקמן בסוף פרק נאריך בזה אי"ה ופריך תלמודא מ"ש רישא דאמר אם מתי כלאחר מיתה דלא הוי גט כלל וגבי מעכשיו או מהיום אם מתי ס"ל דהוי גט גמור ואינו כמו מהיו' ולאחר מיתה דהוי גט ואינו גט ומשני אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר לה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמו לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי ומהיום ולאחר מית' ספוקי מספקא לן אי הוה תנאה אי הוה חזר' הלכך חולצת ולא מתייבמות כתב הרא"ש בשם ר"ת שיש לכתו' בגט ש"מ מעכשיו אם מתי שאם נכתוב מהיום אם מתי ומת באותו יום לא ידענא מה אידון בי' והרמ"ה חולק ואומר אפי' מהיום אם מתי הוי כמעכשיו ואם מת באותו היום הוי מגורשת וקצת ראיי' לדבריו דסתמא קתני מהיום אם מתי דהוי גט דמשמע אפי' מת באותו יום אלא שמ"מ אין להקל בספק מאחר שיצא הדבר מגדולי גאוני עולם ר"ת והאחרונים אחריו ואף לדברי הרמ"ה מ"מ לא הוי מגורשת אלא דוקא שיש עדי' בדבר שהגיע הגט ליד' בחייו אבל אם אין עדי' מתי בא ליד' אעפ"י שכת' בו זמן וכתו' בו מהיו' כיון דלא משתרי' אלא בעדי חתימ' דעדי חתימה אינה עושין אותו גט אלא אחר היום וכיון שמת קודם לכן הוי ספק מגורש' וחולצת ולא מתייבמת והא דתנן במתני' מהיום ולאחר מיתה הוי ספק מגורשת ה"ה מעכשיו ולאחר מיתה אלא שהתחיל במהיום וה"ה במעכשיו דהא ברישא דמתני' השוינהו ולאפוקי מדעת הרמ"ה שכתב שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוי ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוי גט ואף שהטור הביאו אין לו הכרע כלל גם לא מסתבר לחלק ותמה אני שיעלה על דעתו להקל בלא ראיי'

ו מתני' זה גיטך מהיום אם מתי מחמת חולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט אמר רב הונ' גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גט אם עמד חוזר משום דאמרינן שמחמת דאגת מיתה הוא נותנו ומ"ה אע"פ שלא התנה חוזר בו כמתנה ומסיק תנן זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואי אמרת אם עמד חוזר ל"ל אומדנא הרי עמד אמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא שניתק מחולי לחולי והא עמד קתני עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והא קמ"ל דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא אידך אומדנא נמי לא בעינן שמעת מיני' ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה אין דאמר ר' אליעזר משמי' דרב ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' וכתב הרא"ש מדברי התו' ויש לדקדק מכאן דהא דאמר בש"מ שאם עמד חוזר לאו דוקא חוז' שיצטרך לומ' אני חוזר בי ואם לא אמ' כן ומת אח"כ הוי מתנה אלא מיד כשעומד מחליו נתבטלה המתנה וממילא מדדייק הכא וא"א עמד חוזר ל"ל אומדנ' הרי עמד משמע מיד שעמד נתבטל הגט ועוד ע"כ צרי' למימ' הכי דאי עד דאמ' אני חוז' בי למה לי עמד הא אמרי' כל שאלו עומד חוזר חוז' במתנתו והכי הל"ל ש"מ שנתן מתנה אימתי שירצה יחזור והיינו טעמא דחזרת ש"מ הוי משום אומדן דעתא ואנן סהדי שאין רוצה שתתקיים כשיעמוד וכתב עוד מדברי הרי"ף ולית הלכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הלכך אם עמד אינו חוזר אם לא שהתנה כדאתקין שמואל לקמן ע"כ כך היא הגירסא לרי"ף ולר"ת ולרש"י דגרסינן גיטא של ש"מ כו' ולפ"ז נוכל לומר דלא פליגי אדרב הונא אלא בשלא אמר אם מתי אבל באומר אם מתי אם עמד חוזר ואע"פ שמת מאותו החולי ורש"י פי' להדיא כן והנה הר"ן האריך בדבר והחזיק דברי רש"י דרבה ורבא לא פליגי אלא בסתם משום דבכ"הג איכא למיחש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל באומר אם מתי או מהיום אם מתי מחולי זה מודה לרב הונא שכל שהולך בלא משענת שהגט בטל יאמרו יש גט לאחר מיתה שהרי הזכיר בפירוש מהיום ואע"פ שלא אסמוך על סברתו להקל מ"מ אין הדבר יוצא מידי ספק באומר מהיום אם מתי או אם מתי מחולי זה להצריכה גט שני כהולך בלא משענת עכ"ל אכן בתוס' הקשו על זו מהא דאמרינן באיזהו נשך ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו איתנח אמרה לי' דביתהו אמאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא וקאמר דפטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ואמאי פשיטא והא רב הונא אית' לי' הכא אם עמד חוזר ע"כ נראה לר"ת ש"מ שנתן גט ולא התנה דאם עמד אינו חוזר ולא דמי למתנת ש"מ דאם עמד חוזר דמתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה אבל גט חל מחיים דדעתו שיחול מיד הלכך אינו חוזר אם לא פי' וגיטו כמתנתו דקאמ' ר"ה אומ' ר"ת מדקאמ' גיטו ולא אמר גט ש"מ משמע דקאי אמתני' דמהיו' אם מת מחולי זה וקאמר מה מתנתו אפי' בלא תנאי אם עמד חוזר אף גיטו בתנאי אם עמד חוזר ממילא שאין כאן עוד תנאי כיון שעמד אע"פ שחוזר ונפל באותו חולי הראשון ומת רבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה דאפי' עמד והלך בלא משענת כיון דשוב מת מאותו חולי אינו חוזר והוי גט דאי לאו הוי גט אע"פ שמת מאותו חולי יאמרו שאין תנאי החולי הזה גור' אע"פ שהתנה שהרי מת זה מאותו חולי אלא מיתה גורמת ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו החולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולא מיתה ופריך אי אמרת עמד חוזר ל"ל אומדנא לפי' רש"י פריך מכ"ש כיון דאמרת אם עמד חוזר אף כשנתן גט סתם כ"ש דהיכי דפירש מהיום אם מת ולפי' ר"ת פריך בפשיטות ע"כ:

וקושיא של ר"ת חזקה היא בעיני עד שאין עלי' תשובה ותמה אני על הר"ן שהאריך במשא ומתן וקושיא זו שהקשה ר"ת שהיא עיקר לא העלה בספרו ע"כ נראה דברי ר"ת עיקר שאף באמר מעכשיו אם עומד אינו חוזר ואם מת הוי גט וכן פסק הטור שכתב וז"ל והיכא דאמר מעכשיו ר"ל מעכשיו ואם מתי מחולי זה צריך שימות לבסוף בחולי זה והטור איירי בזה הענין כמו שמוכח אח"כ בדבריו וה"נ מוכח מדבריו שלא השגיח בדברי הרא"ש שכתב כגירסת רש"י והרי"ף דרב הונא איירי בסתם גט ש"מ בלא תנאי דעל זה פלי' רבה ורבא אבל באומר מעכשיו מודים דחוזר אלא כדברי ר"ת דרב הונא איירי באומר מעכשיו או מהיום אם מתי ואפ"ה פליגי