ים של שלמה על גיטין שלז

לחזור ולשאול אותו אבל אי כתבו קודם שנשתפה אינו גט. וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כמו שאחזו קורדייקוס ואם הוא ספק אם הגיע לשכרותו של לוט הרי זו ספק מגורשת. וכל חולה שמצוה לכתוב גט מחמת חליו צריך לדקדק היטב בשעת כתיבה שלא יראו בו השתנות דעת בענין השטות. ואי יש לחוש לעיגון א"ע בדיקה, כלל כל זמן שלא ראינו בו דנשתנה ודעתו משובשת אבל אמר כתבו ונשתתק מחמת. החולי צריך לבדוק בו היטב שלא נשתנה דעתו לשטות וכמו שמבואר בסי' ב'

א מי שאחזו קורדייקוס פי' שם שידה השולטת על שותה יין מגיתו ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום. אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך פי' לאו אמי שאחזו קאי אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי והרכין בראשו ובדקו אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו כתבי התו' הא דאמר אם אומר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום איירי אפי' אמר כתבו ותנו ונראה בעיני הא דלא קתני במתני' תנו רבותא קמ"ל דאפי' אמר כתבו לב"ד והם כתבוהו ואח"כ נפקח ורוצ' ליתן הגט בישוב הדעת דאמרינן לא אמר כלום וכאלו נכתב שלא לדעתו וצריך לכתוב גט אחר וכתב הרמב"ם והטור הביאו שאם הוא שיכור שיגיע לשכרות של לוט דינו כאלו אחזו קורדייקוס שלא אמר כלום הי' ספק אם הגיע לשיכרות של לוט הרי הוא בספק ועיין בב"י באה"ע סי' קכ"א ופליגי ר"י ור"ל היכא שאמר כתבו ואח"כ אחזו קורדייקוס ר"ל אמר כותבי' ונותני' לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה מ"ט דר"ל דקתני אין דבריו האחרוני' כלום ור' יוחנן אמר לך אין דבריו האחרונים כלום דלכי מיתציל לא צריך למיהדר לאמלוכי בי' ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה במאי קמיפלגי ר"ל מדמי לי' לישן ור' יוחנן מדמי לי' לשוטה והלכתא כר' יוחנן לגבי ר"ל וכתבו התו' והרא"ש צריך ליזהר בשכיב מרע שצוה לית' גט שתהא דעתו מיושבת עליו ואף בשעת כתיבה משום דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועיתים חלים עתים שוטה ואפי' ר"ל דמדמי קורדייקוס לישן משום דסמי' בידן פי' רפואתו בידינו כדאית' בסוגיא ושמא אפי' לר' יוחנן כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה דרגיל שתתיישב דעתו ממילא וטוב ליזהר והטור נמי כתב כן וכתב עליו וז"ל ובעל העיטור כתב שאין צריך אלא כיון שצוה לכתוב כותבין אפי' נשתתק וא"א כתב כסברא ראשונה ואיני יודע ממה ידע הטור שבעל העיטור כתב שאין צריך להזהר בו ולראות בו אם דעתו מיושב' נהי דאין צריך ג' בדיקות מ"מ בקל נוכל לראות אם דעתו מיושבת עליו שלא יהא כשוט' בפרט מאחר שכבר צוה לכתוב וליתן אכן ראיתי בקאר"ו שהביא לשון בעל העיטור וז"ל ומסתברא דאמר כתבו ואחזו קורדייקוס דדעת' שגשת' הוא דאין כותבין אלא לכשישתפה אבל ש"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת הנשמה דדעתא צילתא וכחישותא הוא דנקטי' דלא מחזקינן לי' כדעתא שגשת' תדע דהא בשמיעת הקול פעם א' דיו ובנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת הראש אחד כדגרסינן בירושלמי ש"מ דלא מחזקינן לי' כשוטה ואיכא מאן דאמר נשתתק ספק שוטה ולא דייק לן ואם איתא כי בדקינן לי' שלשה זימנין מאי הוי להוי בשעת בדיקה כחלים ובתר הכי כשוטה וליחוש דלמא פקח ונשתטה הוא ולעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה ועוד שיטה בבדיקה לא יהיב גיטא אלא ש"מ דנשתתק לאו כספק שוטה הוא ש"מ והא דאמרינן שיחי' דלאו לאו נקטי' לאו משום שוטה דשוטה כחדא מינא לא צריך אלא מינא דחולה הוא לא כמו שוטה ומעשה בא לידי בש"מ שאמר כתבו גט ונשתתק מתוך חליו והי' לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו עכ"ל, משמע להדי' דמוקמי' בחזקתו הראשון כ"ז שלא ראינו בו שטות ואולי דברי התו' ג"כ כיונו זה שצריכין להזהר בו שלא יראו השטות וכן נראה בעיני עיקר שאין צריך בדיקה יתירה דלא מחזקינן כלל כשוטה אכן מה שדעת הטור דאפי' בנשתתק דמתניתין שנשתתק פתאום כך הוא לא נהירא דזהו מחזקינן כספק שוטה כמו שפירש"י על הא דאמר ודלמא שיחי', דלאו לאו נקטי' פי' חולי שגעון המלמדו לאו לאו. וכן דעת הרמב"ם שכתב וצריכים לבדוק יפה יפה שמא נטרפה דעתו מה שהקשה א"כ מה תועיל הבדיקה יהא בעתים חלים ובעתים שוטה י"ל כגון שבדקו היטב ויצא מידי ספק שוטה אבל ש"מ שכבר נפל למשכב והכביד חליו עד שנשתתק כל זמן שלא ראינו בו השתנות דעת משובש ויש לחוש לעיגון אפי' בלא בדיקה ראוי לסמוך על בעל העיטור וליתן הגט קוד' שימות ודין הגוסס כתבתי בחידושי סי' ט"ז

ב מתניתין נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו וניחוש דלמא שיחי' דלאו לאו נקטי' פי' חולי השיגעון המלמד להרכין תמיד בהרכנות לאו או הן ואינו משיב שום דבר א"נ שיחי' דהן הן נקטי' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דאמרינ' בסירוגין חד הן ותרי לאו או חד לאו ותרי הן דבי ר' ישמעאל תנא אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושלימות הגשמים בימות החמה ופריך מאי ניהו אילימא גלופקרי וסדיני ניחוש דלמא קורא אחדיה א"נ חמה אחדיה וכתבו התוס' דהכי פריך ולמה לנו לחישבו כשוטה ונאמר שאינו גט ונעגן אשתו חנם פי' דליכא למימר דתנשא ע"י ספק ולומר קורא אחדי' כו' אלא למה נאמר שאינו בדעתו בכה"ג ולא שיבדקו אותו אח"כ בע"א אלא בפי' ופררש"י בפירי שאינה מצוי באותה שעה וכתבו התוס' דאין לפרש ששואלין אותו אם רוצה פירות של ימות החמה בימות הגשמים או איפכא שאפשר למצוא כבושין בדבש או בע"א אלא ששואלין לו אם רוצה שילקטו לו מן האילן ע"כ בסוגיא והג' מרדכי כתב ר' ישמעאל פליג אמתניתין ונ"ל מדקאמר דבי ר' ישמעאל תנא ולא אמר תני דבי ר' ישמעאל ש"מ דבי ר' ישמעאל אבדיקה דמתני' פליג ומצריך לבדוק בענין הגט כדמפרש בירושלמי כיצד בודקין לאו והן אומרים נכתוב גט לאשתך כו' כדלעיל וא"ת ל"ל בדיקה אחרת והלא בדיקה דמתני' טובה הוא וי"ל דר' ישמעאל עדיף טפי דאין לומר שיחיא דהן ולאו נקטי' כאן כיון שאינו טועה כלל בין ימות החמה לימות הגשמים ואפי' בעינן ג' לאו וג' הן סירוגין לא בעי פי' ר"י עכ"ל אכן הרי"ף והרא"ש הביאו נמי הא דרבי ישמעאל משמע דלא פליגי וכן איתא בתוס' וז"ל אין נראה לומר דפליגי דבדיקה דמתני' למה לא תועיל אלא קתני בדיקה דעדיפא טפי דליכא למימר בזה דשיחי' דלאו לאו או דהן הן נקטי' כיון שהיא חכמה גדול' במה שאינו טועה בין ימות החמה לימות הגשמים ואפי' בעינן ג' לאו וג' הן סירוגין לא בעינן ע"כ ור' ירוחם כתב וכן דעת הסמ"ק דר' ישמעאל בדיקתו בחדא זמנא סגי לי' וקולא גדולה היא כי סתם בדיקה דתנא ר' ישמעאל מסתמא אמתניתין קאי דאיירי בג' בדיקות כדאיתא במשנה וה"נ הטור כתב שצריך בדיקות סירוגין כעין מתני' חד לאו ותרי הן וכו' ומצריך נמי בדיקת דר' ישמעאל הא דפירי ומסוגיא לא משמע כלל דבעי תרווייהו אלא דבשאר בדיקות בעי סירוגין אבל בדיקות דבי ר' ישמעאל נהי דבעינן ג' לאו וג' הן מ"מ לא בעינן סירוגין מאחר שיש לו חכמה להבין בין ימות החמה לימות הגשמים וכמו שפי' התו' והרמב"ם כתב שבודקין אותו לסירוגין וכתב אח"כ ובודקין אותו יפה הוא מרמז שצריך סירוגין ממש כדאיתא בסוגיא מ"מ קשה אמאי לא כתב הסירוגין כצורתו חד לאו ותרי הן אלא נראה בעיני שהרמב"ם סבר שצריך בדיקה יפה או הא דר' ישמעאל אינו סירוגין ממש חד לאו ותרי הן ומ"ה לא כתב להדיא סירוגין וכלל על הכל בכלל בדיקה יפה כך הוא דרך המחוור בעיני ולפי פי' המגיד משנה אבל הקאר'ו רצה לפרש דלא בעי כלל ששה בדיקות חד לאו ותרי הן או חד הן ותרי לאו אלא בין הכל ג' בדיקות ולא מחוור כלל להיות חולק על רוב המפרשים גם התוס' פירשו דאין לפרש כלל שיהא סגי בתלת זימנא כי ששה בעי וכתבו תוספת דבדיקה זו מפורש בירושלמי כיצד בודקין לאו ותן א"ל נכתוב גט לאשתך אמר הן לאמך לבתך אמר לאו לאחותך אמר לאו פי' אחר הן של אשתך שואלין אותו על האם ועל הבת ועל האחות אכן מאחר שהרמב"ם והטור לא הזכירו אלא כותבין סת' משמע דס"ל דלאו דווקא קאמר הירו' דבעי הך בדיקה

ג איתא בסוגיא בהך בריית' כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדות אמר רב יוסף בר מניומי אר"ש בעדות אשה דאקילו בי' רבנן משום עיגונא אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיה' ולא מפי כתבם ואינו דומ' למי שחתם עצמו על השטר דהוי שפיר עדו' שאני האם דחתימת ומתקיימת ע"י אחרי' ולא ע"י עצמו ולאו ירוש' דעלמ' אלא ירוש' בנו הבכור דנכסייהו דידהו נינהו ולכל דבעי מזכה בהו ומשאות ומתנות נמי איירי בדידי' כגון ליקח ולימכר אבל לאסהודי בבדיקה לא וכי קאמר במתניתין דבדקינן לגיטין דוקא למי שנשתתק אבל לחרש שאינו שומע ואינו מדבר לא דתני' חרש לא הלכו בו אחרי רמיזותיו ואחר קפיצותי' ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין וכתבו הרי"ף והרא"ש והאי דלא בדקינן לי' לענין גיטין כשאינו שומע ואינו מדבר דוקא שנשא כשהוא פקח ונתחרש אבל חרש מעיקרו בדקינן לי' דתנן חרש שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית ומפרשינן דהא עולמות בא לרבות דאפי' כתב שיכתבו גט לאשתו אינו מועיל ותנן נמי לעיל בפ' הניזקין חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת לגיטין ע"כ והיינו בחרש מעיקרו והא דאמר רב כהנא חרש שאינו שומע ואינו מדבר ויכול לדבר מתוך הכתב שכותבין ונותנין גט לאשתו ואיירי שלא הי' חרש מעיקרו ואין הלכה כן אלא אדרבה ק"ל כר' יוחנן דאמר חלוקים חכמים על רשב"ג דס"ל דחרש מעיקרו לא הלכו חכמים אחר רמזותיו בגיטין כ"א בפקח שנתחרש אלא אדרב' אמרינן בחרש מעיקרו כשם שנכנס ברמיזה וכו' ובפקח שנתחרש שאינו לא שומע ולא מדבר לא מהני אפילו כתב ידו וכ"ש רמיזותיו וכתב הטור בח"מ סי' רל"ה וז"ל אחד חרש גמור שאינו לא שומע ולא מדבר ואחד שנשתתק שאינו מדבר ושומע דינן שוה ובשניהם אין מעשיהם קיימין עד שיבדקו אותן אם יש להם דעת כדרך שבודקין אותו לגיטין ויראה שהמדבר ואינו שומע דינו כפקח ואין דעת הרמב"ן ז"ל כן שכתב חרש שאינו שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע מוכר ולוקח ברמזותיו במטלטלין ולא במקרקעי ואף במטלטלין לא נתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו ומתיישבין בדבר אלם