ים של שלמה על גיטין שלו

בפרק קמא אם הי' זכי' לאשה כמו לעבד לא היו יכול לחזור בו וביבמו' בשילהי פרק האשה גבי מזכה גט לאשה במקום יבם אי לאו משום דזימנין דרחמי ליה פי' ליבם הוי מצי לזכות לה בלא ידיעתה הלכך יכול האשה למנות שליח לקבלה במקום אחר ועדים כותבין וחותמין על פיה שהאש' מינתו להיות שליח לקבלה ונ"ל דאיש ואשה שוין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר ואין צריך שישמעו קולו ודוקא לענין כתיבת הגט וחתימ' הוא דבעינן שמיעת קולו ע"כ ויפה כתב דאיש ואשה שוין אלא שחילק בין כתיבת הגט לשליחות ואני משוה את כולן להכשיר חוץ מאומר אמרו ומשו' חומרא כדפירש' והיכא שהבעל ממנה סופר שבמקום אחר לכתוב וכן עדי' לחתום אע"פ שלא שמעו מפיו אם נאמר דבעינן דוקא שישמעו מפיו או נימא היכא שממנה סופר להדיא בשליחות ולא באומר אמרו דכ"ע מודה דכשר במינוי השליחות וה"נ הרמב"ן והרמ"ה תלמידו חלקו בזה וז"ל הר"ן והקש' הרמב"ן ז"ל דמאן דפסל באומר אמרו אי משו' מילי מאי מילי קא מסיר איהו לשליח הא לאו מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עושה שליח שלא בפניו ואת שלא חילק ר' יוסי באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא פלוני ופלוני ויחתמו וכן פירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב אלא השומע מפיו הוא יכתוב ועוד אי ס"ד מודה ר' יוסי בממנה אותו לשליח במקום שהוא נפיק מיני' חורבה בכה"ג והכי משמע בפירקין דלקמן דקתני בדר' יוסי עד שישמע קולו שאמר לסופר כתוב ותירץ דשאני גט דכיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלו' שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר דברי' עושה אדם שליח שלא בפניו לפיכך יכולה אשה לומר לפלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל לי גיטי והרמ"ה ז"ל תלמידו הקשה עליו א"כ דס"ל לר' יוסי דאפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול א"כ מנא ידעי דטעמא דר' יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח דלמא טעמא דר' יוסי משום דבעינן שישמעו מפיו ממש לפיכך כתב דלא פליג ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל בממונ' שלא בפניו כי הא ודאי לא פליג וכתב א"כ נפיק מיני' חורבה בכה"ג זימנין דאמר לב' אמרו לסופר לכתוב ולעדות לחתום שאני ממנה אותם שלוחים שיחתמו ומשום כיסופא דסופר מחתמי לי' ליתא דליכא למיחש לכיסופא אלא כשעושין הדבר מדעת עצמן אבל כשעושין הדבר מדעת הבעל בהא לי' להו כיסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעביד ולא נ"ל כן דא"כ מאי מקשו וליחוש דילמא אמר להו אמר לסופר כתיב ואתם חתומו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי לי' דהא בכה"ג ליכא למימר לכיסופא דכיון דבעל אמר להו אתם חתומו היכא ליחתמו לי' הא בעל גופא אמר להו לדידהו דלחתמו ושמא דכיון דמ"מ אינהו אמרי לי' לסופר לכתוב מכספי מיני' מאי דק"ל ז"ל לא קשה אם איתא דמילי מימסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשסופר ועדים שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הלכך ע"כ מאי דקא פסול לי' ר' יוסי באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל דעתי אסמכתא לדעתו שכל שהבעל ממנ' סופר והעדים שלא בפניהם מהני ולא פסיל ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח וכ"ת א"כ נפיק מיני' חורבה בכה"ג ליתא דאנן לא חיישינן משום כיסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כל שאמר להם אמרו הם סבורים שהדבר מסור להם לשנותו כל מה שירצה ומה שאמר להם הבעל פלוני ופלוני אינה אלא כמראה מקום להם דמימר אמרו אם לא כן לא אמר לנו הבעל שנמנה אנחנו שלוחי' ולא הוא מינן א"ו לרצונינו הדבר מסור ומשו' כיסופא דסופר מחתמי' אבל בממנה סופר ועדים מדעתו ליכא למיחש לחורבה שהרי אין להם מקום לטעות ומשום כיסופא לא יעידו שקר להרבות ממזרים בישראל ע"כ והנה הקאר"ו כתוב להחמיר כדעת הרמב"ן שהרשב"א הביא אותו ולא נחלק עליו וכתב עוד וז"ל גם מתוך דברי הרא"ש משמע דכדברי הרמב"ן ס"ל שהרי כתב בס"פ התקבל ונראה דדוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו וישמעו קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רצתה בדבר לא בעי שמיעת קול עכ"ל הרי דנקט בהדיא שידבר בפיו וישמעו בקולו ואולי להרמ"ה והר"ן כי דיבר בפיו סגי אפי' לא ישמע קולו גם מתוך דברי הר"ן שכתב זה נ"ל אפשר לדון דלהלכה אמרה ולא למעשה ע"כ. ואני אומר דמאחר מן הדין אף אומר אמרו כשר כמו שכתבתי אלא שהחמירו בדבר על פי פי' ר"ח הבו דלא לוסיף עליו ואנו אין לנו אלא מה שאמרו חכמי' לפסול באומר אמרו ולא בממנה שליח כי חילוק גדול ביניהן כמו שהכריע הר"ן דלשון אומר אמרו לא משמע אלא כפי' הר"ן שתולה בדעתן דאל"כ ה"ל לחלק ר' יוסי אף במזכיר הסופר והעדים כ"ש שלא שמעו מפיו אלא דווקא כדפרי' באומר להם אמרו לפלוני ופלוני אבל לא בממנה ומדברי הרא"ש שהביא אין כאן דקדוק כלל דלא בעי לומר דלא מהני שום ציווי עד שישמעו מפיו כ"א באומר אמרו אבל בממנה שליח גמור לכתיבת הגט ולחתמהו אפשר דהוי כשמעו מפיו כמו שליחות הגט אבל מסוף דברי הרא"ש יש ראיי' שס"ל כדברי הרמב"ן שכתב דאין חילוק בין איש לאשה ואף באיש יכול לעשות שליח במקום אחר ולא בעי שמיעת קולו כ"א בכתיבת הסופר וחתימת העדים והיינו ממש כדברי הרמב"ן ומ"מ אפשר אף שהרא"ש כתב כן היינו לדעת הרי"ף דפוסל באומר אמרו מ"ה יש להחמיר ולאסור בכל ענין אבל לפי מה שכתבתי דאומר אמרו כשר בשעת הדחק יש לסמוך אדברי הרמ"ה והר"ן ולהכשיר הגט וליתן לה אף לכתחלה הנראה בעיני כתבתי

טז מתניתין אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין כולכם כתבו אחד כותב וכולם חותמין לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל ולעיל בפר' ב' סי' ס"א כתבתי דשנים משום עדים ואינך משום תנאי וכ"מ לקרוב ופסול כו' ומסיק ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ע"י כולם כולכם כתבו אחד כותב במעמד כולם הוליכו גט לאשתי אחד מוליך ע"י כולם כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם וא"כ משמע מהא דכולכם כתובו לא בעינן אלא שאחד כותב במעמד כולן אבל לענין חתימה סגי בשנים מהן ובמתני' קאמר דכולן חותמין ובע"כ צ"ל דמתניתין מיתני בטעות וכולכם חתומו הוא או חסר מילת חתומו וה"ל למימר כולכם כתובו וחתומו וכן משמע להדיא מדברי הרמב"ם והטור ומסיק איבעי' להו מנה אותן מהו רב הונא אמר מנה אינו ככולכם ר' יוחנן משום ר' אליעזר דמן רומה אמר מנה הרי הוא ככולכם אמר רב פפא ולא פליגי הא דמנה כולהו הא דמנה מקצתייהו אמרי לה להאי גיסא א"כ אכולהו קפיד מנה מקצתייהו שלא קפיד אלא מכוון למעוטי השאר שלא נמנו לכל הני מכוון ולא שיחתמו כולן כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי' המנויין אינן צריכין לחתום אלא מקצתן דהיינו שנים ואמרי לה להאי גיסא מנה מקצתן גלי דעתי' דאהני קפיד וצריכין כל מנוים לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם וכתב הרא"ש הלכך בכל ענין הוי מנה ככולכם והנה הלשון לכאורה ממש ככולכם וצריך שיכתבו כולם אף אותם שלא מנה מה שמנה מקצתן בא להודיע שדקדק על החתומים שהיו הרבה ולא שיחתמו שנים מהם והא שלא מנה כולהו אטו כי רוכלא ליזל ולימני' אבל אין זה מן הסברא וגם הל"ל כולכם בשלמא אם מנה כולם בא לפרש דבריו באריכות ולבאר היטב אבל במנ' מקצתן אי הוה דעתו אכולהו הל"ל כולכם ועיקר כפירש רש"י דכל המנויין קאמר ומסיק אתקין רב יהודא בגיטא דכולכם פי' בגט שאדם אומר במעמד רבים ויש לחוש שמא יאמר לכולכם איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא הגט בטל התקין כתבו או כולכם או כל חד וחד מנכון חתומו או כולכון או כל תרי מנכון אובילו או כולכון או כל חד וחד מנכון אמר רבא זימנין דגאיז לי' לדיבורי' ואמר כולכון ולא אמר כל חד וחד מנכון ואתא לאיפסולי דשמא לא יהא אחד במעמד כתיבתו או לא יחתמו כולם אלא אמר רבא כתובו כל חד מנכון חתומו כל תרי מנכון אובילו כל חד מנכון וכתב הטור וז"ל פירש"י תקנו חכמים בגט שאדם מצוה לכתוב במעמד רבים שיכתבו בפירוש שכך אמר כתבו לאחד מכם שלא יטעו לומר שצוה לכולן ומשמע מדבריו שפירש שכך אמר אפי' אמר סתם ושאר מפרשי' פירשו שתיקנו שיפרש דבריו ומיהו כתב גאון אפי' בתר תקנה אי אמר סתם ולא אמר כולכם כשר אע"פ שאמר במעמד כולם ע"כ וכן פירש הרמב"ם שתיקנו שיאמר כן ו' ירוחם כתב והשתא תקינו רבנן דגיטא שאם אמר כולכם כתובו שר"ל שום אחד מהם וכן אמר כולכם חתומו שר"ל שנים מכם כו' עיין בב"י סי' ק"ך שיישב דברי ר"י קצת וחלילה לפרש כן שתקנו רבנן להכשיר גט פסול שלא נכתב או נחתם כמו שצוה הבעל כתב הרמב"ם היכא שמנאם בין שמנאן כולן בין שמנאן מקצתן ואמר להם חתומו ה"ל כאומר כולכם חתומו ואחר כך כתב מת אחד מהן קודם החתימו' הרי הגט בטל ויש לתמוה ואמאי והוא מנ' ספיקא הוי ואין לדחות ולומר דמת אחד לא קאי אלא אאומר כולכם בהדיא דלישנא דמתני' הוא ולא קאי אלא אמר בהדיא דאין זה במשמע שכיון שכתב דמנ' הוי כאומר כולכם ואפשר דטעמא דהרמב"ם משו' בירושלמי אמרו המונ' הרי הוא כאומר כולכם ולא חילקו בין מנה כולם למנ' מקצתן ואע"ג דרב פפא מפליג בינייהו בני מערבא הוו בקיאי בדברי ר' יוחנן טפי מרב פפא עכ"ל ב"י ע"כ. ולי נראה אגב שיטפא שאמר הגט בטל אכולהו ועיקרו קאי אכולכם אבל חלילה להקל ולומר שאינה מגורש' כלל ותהא מותרת להתייבם או קבלה קידושין מאחר להתיר' בלא גט ולומר שאינו גט כלל והקידושין לא חלו כלל. כתב הרא"ש בתשובה וז"ל על גט שניתן בפני עדים שאינם יודעים בטיב גיטין דע כי הדבר קשה מאוד כי מרבים ממזרים בישראל ואם באנו לפסול למפרע קשה הדבר מאוד אבל מכאן ולהבא טוב לפרסם ולהכריז שאל ישתדל אדם בנתינתו אלא הבקיאים בהם עכ"ל

הדרן עלך פרק התקבל

דין מי שאחזו קורדייקו' והוא שגעון חול' שיש לו רפואה ואמר כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי לא אמר כלום ואפי' נתנו בשעה שנשתפה אלא כתבו קודם שנשתפה מיהו מגורשת, אמר כתבו ותנו גט לאשתי ואחזו קורדייקס וחזר ואמר אל תכתבו כותבין ונותנין כשנשתפה ואינם צריכים