ים של שלמה על גיטין שלה

דמצוה הוא וא"כ כשאומר כל הרוצה הוי כאלו עשאו שליח לכל אדם משא"כ בגט ל"מ אם לא שיאמ' כל השומע דייחו' ייחדי' וא"כ נמצא דברי הרמב"ן ישרים ונכונים על פי דעת התו' עוד כתב הר"ן בשם הרמב"ן וז"ל כל השומע בקולי יכתוב גט לאשתי ושמעו שלשה שאחד כותב ואינו צריך מעמד כולן כדאמרינן לקמן שאע"פ שאמר כל השומע לא נתכון זה לרבות בעדים אלא ליתן רשות לכל שנים שאיזה שירצה יהא רשאי לכתוב ע"כ וזו היא פשוט

יד מתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי או לג' כתבו ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו פי' לא ימנו אחרים במקומן אמר לג' תנו גט לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד דר"מ וזו הלכה העלה ר' חנינא מבית האסורים פי' משמו של ר' עקיבא שהי' חבוש בבית האסורים ואמר מקובל אני באומר לג' תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד אמר ר' יוסי נומינו לשליח פי' לחנינא שנעשה שליח להלכה זו לאמרה בבית המדרש אף אנו מקובלים שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו ומסיק בגמ' אמר ר' ירמי' בר אבא שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לב' כתבו גט לאשתי ותנו לה ואמרו לסופר אחר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד פי' אם נשאת בגט זה תצא מספק דמספקא לן אי כשר או לא לא והדבר צריך תלמוד פי' אין הדבר ברור לנו צריכי' אנו ללמוד מן הגדולים ממנו אם הוא כשר או לא ופריך מאי הדבר צריכין תלמוד אילימא משום דהוי לי' מילי ומספקא לי' אי מילי מימסרן לשליח אי לא פי' דברים שנמסרו לשליח שאינו מעשה אלא כתיבת הגט וחתימה והאמר שמואל א"ר הלכה כר' יוסי דמתני' דאמר מילי לא מימסרן לשליח אפי' אמר לג' תנו אלא שמואל הא קמבעי' לי' האי כתבו דמתני' אי כתב ידן הוא והרי חתמו או כתב הגט והרי לא כתבוהו ומסיק שסבר שמואל באומר אמרו מודה ר' יוסי פי' כשאומר הבעל לב' אמרו לאחרים שיכתבו או יחתמו שהוא כשר ופריך ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו והא תנן כתב סופר ועד כשר וא"ר ירמיה חתם סופר שנינו פי' האי כתב סופר דקתני התם הוא שאם חתם בעד ועד א' עמו כשר ואמר רב חסדא מתני' מני ר' יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח פי' הלכך ליכא למיחש לחורבה דאי לר"מ איכא למיחש דלמא זמנין דאמר לב' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ואזלו הני שלוחי' וחיישי לכיסופא דסופר שלא יאמרו שאינם רוצים אותו לקבלו בעד ומתוך זו מצווים לסופר לחתום ואחד מהן עמו אף שלא צוה הבעל כן ויהא הגט בטל אבל לר' יוסי דס"ל מילי לא מימסרן לשליח א"כ לעולם אין הסופר כותב או העד חותם עד שישמעו מפי הבעל דשוב ליכא למיחש לתקלה ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו אכתי נפיק מיני' חורבה דזימנין דאמר להו לב' שיאמרו לסופר ויכתב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי ומשני ר' יוסי תרתי אמר לפסולא בין שאמר לג' תנו דמילי לא מימסרי לשליח בין שאומר אמרו לפלו' ויכתוב ולפלו' ופלו' ויחתמו דאין עושה שליחו' בין ושמואל ס"ל כוותי' בחדא היכא דאמר לג' תנו כו' דמילי לא מימסרא לשליח ופליג עלי' בחדא באומר אמרו וכתבו התו' הא דקבעי לעיל לשמואל באומר לב' כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר כו' ה"ה אם הם כתבו אלא שאמרו לאחר שיחתום הגט עם אחד מהן דנמי ספק הוא שמא כתב ידן הוא והם לא חתמו דבע"כ לשמואל דמכשיר באומר אמרו א"כ חתם סופר ועד פסול כמו שמוכח בסוגיא וא"כ היכא שאמר לב' כתבו ותנוהו כאילו אמר להם בפירוש שיצרפו אחד מהן או לכתוב או לחתום משמע מדבריהם דגבי ג' לית לן למספקא אי כתב ידן קאמר או יצרפו דבוודאי כפשוטה קאמר לכתוב ולחתום הן בעצמן דהא ג' הן וא"כ פשיטא שהגט בטל בוודאי בלי ספק ובב' הוי ספק ותצא והיכא שאמר להדיא שיאמרו לאחרים לכתוב או לחתום הוא כשר, כך יראה מתוך הסוגיא אכן הרי"ף פסק דאומר אמרו אינו כשר וז"ל והלכתא כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ואמרינן נמי אמר רב יהודא אמר שמואל שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לב' כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא וכן הלכתא דאפי' אם אמר אמרו לסופר ויכתו' ופלוני ופלוני ויחתמו ה"ז גט בטל כדתנן בפרק מי שאחזו אמרו לו נכתוב גט לאשתך וא"ל כתוב ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו ושקלינן וטרינן בה בגמרא ואסיקנא רב אשי דכולה ר' יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפי' אמר תנו ולא מיבעיא היכא דלא אמר לג' אלא אפי' אמר לג' ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפי' אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו לא ותני' כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנה לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא לית הלכת' כוותייהו ע"כ דברי הרי"ף והביאו הרא"ש ולא חלק עליו אכן בפרק המגרש כתב וז"ל ור"י הוכיח למעלה בפ' התקבל דכל הני אמוראי דפליגי בכשר ולא תעשה סברי דחתם סופר ועד פסול ומתוך זה פסק דחתם סופר ועד פסול אע"ג דרב מכשיר והלכת' כרב באיסורי' ה"מ לגבי שמואל לחודא אבל הכא דכולהו אמוראי סברי כשמואל לי' הלכתא כרב ואומר אמרו כשר כשמואל ור"ח דלעיל בפ' התקבל דכיון דחתם סופר ועד פסול ליכא למיחש לחורבה ור"ח ז"ל פסק דלית הלכת' ככל הני אמוראי דמכשרי באומר אמרו אלא כדתני' בפרק מי שאחזו כוותי' דרב אשי עד שישמעו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ודייק תלמודא שישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו ותימה הוא מה שפסק הגאון הלכה כר' יוסי ממה שתירץ ר"א מתני' דמי שאחזו כר' יוסי ובברייתא דאם העמיד המשנה כר' יוסי בשביל זה לא פסק הלכה כמותו ושמא טעמא כדאמרינן בפרק אלו קשרים מדמתרץ ר' יוחנן מילתא דרב יהודא אלמא ס"ל כוותיה ואפשר שלא פסק הגאון לגמרי כוותיה בין לקולא בין לחומרא לפסול אומר אמרו להכשיר חתם סופר ועד אלא לחוש לדברי שניהם ככל הני אמוראי לפסול חתם סופר ועד כיון דמכשירין אומר אמרו ולפסול אומר אמרו כההיא דמי שאחזו ואין זה תרי פיסקי דסתרי אהדדי דכיון דאינו מבורר ראוי להחמיר כדברי שניהם כל זה מיסוד ר"י ז"ל בעל התוספת וא"כ אף לדבריו אין פסול אומר אמרו אלא להחמיר וכן דעת הרא"ש נוטה שכתב כלל מ"ה סי' כ"ט בתשובה דחתם סופר ועד פסול כדברי ר"י א"כ ממילא לכל היותר אינו פסול אומר אמרו אלא משום חומרא ומהשתא תימא על הטור שכתב באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו ואמרו להם וכתבו וחתמו וגירש בו שיהא ספק מגורשת ורב אלפס כתב שאינו גט כלל וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל ע"כ. ואיננו נכון ובעיני נראה דאפי' ספק מגורשת לא הוי אלא שהחמירו שלא תנשא בגט זה אם נשאת לא תצא דהלכה כשמואל דאמר אמרו כשר וסיוע גדולה לדברי מדמסיק בסוגיא מה ראה לפסוק כר' יוסי וקאמר משום דנימוקו עמו ואפ"ה לא פסק כוותי' באומר אמרו אמלא אי לאו דברירא לי באומר אמרו דכשר לא הוי פסק דלא כוותי' ובפרט להקל אבל מדברי הרשב"א משמע דספק ממש הוא אם אומר אמרו כשר שכתוב בתשובה וז"ל ר"י הזקן בעל התוס' נסתפק בדבר הלכך אזלינן בתרווייהו לחומרא ופסלינן מספק אומר אמרו עד שישמעו מפי הבעל ויאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו וכן נמי פסלינן מן הספק חתם סופר ועד אנו צריכין לחוש לדברי ר"י הזקן להחמיר בערוה החמורה ועוד שהוא רב גדול מובהק עכ"ל ואין הלשון של ר"י כמו שהביאו התו' משמע הכי דמספקא לי' אלא להחמיר מכ"ש לפי נה שכתב המרדכי שכתב דברי ר"י ואח"כ כתב ויכול להיות דהרי"ף ור"ח דפסקו כאן דפסלו באומר אמרו לא לגמרי פסקו כמותן בין לקולא בין לחומרא אלא דיש לחוש לדברי שניהם עכ"ל ואף שבזה איני מסכים כלל לדבריו שהרי"ף כתב להחמיר שהרי כתב דחתם סופר ועד כשר גם פסק להדיא דלית הלכה כוותי' מ"מ שמעינן דלדעת ר"י פשיטא שאינו אלא להחמיר ואם נשאת לא תצא ואף בדיעבד אם לא נשאת אלא היכא דאיכא למיחש לעיגונא הגט כשר ומהשתא חתם סופר ועד פסול אפי' בדיעבד אבל אם נשאת לא תצא כמו שאפרש והמרדכי כתב ריש פ' מי שאחזו על חתם סופר ועד שכתב ר"י כדאי הוא לסמוך עליו ובשעת הדחק על מעשה שהי' ונשאת וילדה ונכשר הולד מי לא נתברר אצלו אם גם בלא נשאת או נשאת בלא ילדה מה יאמר רבינו הזקן בהם עכ"ל וכתב הריב"ש שאפי' לדעת האומר חתם סופר ועד פסול אם נשאת לא תצא אלא שהוא פסול אף אם נתגרשה בו לא תנשא לכתחלה שכן הוא בכל הפסולין דרבנן משום תקנתא או משום גזרה דידהו כמו שכתב רבינו האי בתשובה והרמב"ן כתב שנראה לו מסוגיא ריש פרק המגרש דכל פסולי דרבנן אם נשאת תצא כשאין לה בנים כבר כתב בסוף שבטל דבריו לדעת הגאון וכן דעת הרמב"ם בפי' ולזה הסכים הרא"ש עכ"ל וכ"כ הרא"ש בשם הרי"ף בתשובה והוא עיקר והיכא שחתם הסופר ושני עדים עמו כתב הר"ן דכשר והביא ראי' מהא דלקמן דכולכם כתובו שאחד כותב וכולן חותמין דכולן אנשארים קאי חוץ מן הכותב אבל מ"מ מסברא נותנת דאין כאן חשש תקלה וכ"כ הרא"ש בתשובה דליכא למיחש כה"ג בדיעבד אבל מ"מ לכתחלה נכון ליזהר בכל ענין אטו חתם סופר ועד אחד וכן עיקר

טו פסק כתב הרא"ש מדלא קממעט אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משמע דפקח שכתב בכתב ידו מהני דלא גרע מהרכנ' דאלם ומיהו אומר ר"ת דבתו' קתני בהך ברייתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפי' כתב בכתב ידו לסופר כתו' ולעדים חתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' אע"ג דהרכנ' מהני אפשר דהרכנ' עדיפא משום דמראה בגופו א"כ נשתתק דא"א בע"א אקילו בי' משום תקנת עגונא והשתא לפי תירץ השני משמע להדיא דאלם שפיר יכול לכתוב שיתנו גט לאשתו אפילו בלא הרכנ' והשתא תימא לי על הטור שכתב וז"ל אפי' חרש ואפילו שומע אלא שאינו מדבר או פקח ממש וכתב בכתב ידו כו' לא יכתבו גט כו' והרמב"ם כתב נשתתק שכתב בכתב ידו שיכתבו גט לאשתו אם דעתו מיושבת עליו כותבין ונותנין שאין דין משתתק כדין החרש וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה ע"כ ומהשתא תימא הלא הרא"ש ג"כ מודה בנשתתק ומ"מ יראה להחמיר שהרי כותב ושמא כתבו להחמיר שלא יועיל כתב ידו אף באלם כ"א הרכנ' וכן בהג"ה מיימוני כתב עוד הרא"ש ונראה דדוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפי' שישמעו קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קולה דגבי תן גט זה לאשתי אמרינן