ים של שלמה על גיטין שלג

ודוקא לענין גיטין אבל לענין קדושין אביה ולא הי' ואף לענין גיטין דוקא ידה גופא הוי כיד אביה לקבל הגט אבל לשווי' שליח לא אם לא שמת אביה והביא' שתי שערות ואז עושה שליח וכל שאר חלוקים השייכים פה עיין בפרק האיש מקדש תו שנינו כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ת"ר קטנה היודעת לשמור את גיטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מגורשת ואיזה היא יודעת לשמור את גיטה כל שמבחנ' בין גיטא לד"א ודוקא ע"י עצמה אבל ע"י אביה פסק רבינו חננאל דשפיר מגורשת ע"י אביה והארכתי בזה בפרק חרש סי' ד' מסקינן בסוגיא ואמר רב יהודא אמר רב צרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים כי אמר קמי' דשמואל א"ל דא ודא אחת היא אמר רב חסדא א' זה וא' זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרי' ומסיק אמר רבא שלש מידות בקטן צרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ופי' הפעוטות הוא כבר שית וכבר שבע כבר תמניא כבר תשע כבר עשר כל חד לפום חורפי' הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנ' חולצת ולמכו' בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים וכתב הרא"ש וז"ל וכנגדה קטנה מתגרשת בקדושי אבי' היינו שיעורא דלעיל שמבחנת בין גיטא לד"א והא דקרינן יודעת לשמור את קדושי' בפחות מכאן היינו משום דקדושי קטנה דרבנן אבל להפקיע ע"י גט קדושי דאורייתא בעינן דעת רבתי ורב אלפס ז"ל גורס איפכא שכתב האי דינא דמתגרשת ע"י קדושי אבי' גבי צרור וזרקו אגוז ונטלו וגבי פעוטו' כת' מתקדש' למיאון וטפי מסתבר כגירס' הספרי' מטעמא דפרישית ע"כ וכן כתב הר"ן וכן דעת התוס' שכתבו כל היכא שמבחנת בין גיטא לד"א היינו בפעוטות כדאמרינן לקמן כנגדן בקטנה מתגרשת וכ"כ הר"ן בשם בעל המאור הכריע כרש"י שכתב הגיע לעונת נדרי' כו' ופי' רש"י שנה אחת לפני נערות וכתבו התו' והרא"ש דלא ק"ל כרבא בהאי פיסקא כי הוא קאמר אליבי' דר' יוסי בן חנניא דאמר בפרק מצות חליצה מדברי ר' יוסי נלמד דקטנה חולצת בפעוטו' אבל רבא גופא ס"ל עד שתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ובתוך הזמן כלפני הזמן והארכתי בזה ביבמות והרי"ף שהביא דבריו אפשר שהוא מפרש כנגדן ר"ל כנגד עונת נדרים של הקטן שהוא י"ב שנים שנה לפני גדלות שהוא חליצה בקטנה

ט מתניתין קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור שאין קטן עושה שליח אם אומר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר שאינו אלא מראה מקום האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר פסול ר' אליעזר מכשיר הביא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לו ממקום אחר כשר והרמב"ם כתב הביאו לי במקום פלוני והביא במקום אחר וכו' והיא היא דס"ס השליח לא שינה שליחותו כל שהיא מקבלת מידו נתרצה בגרושין ופריך תלמודא מ"ש רישא דלא פליג ומ"ש סיפא גבי אשה דפליג ומשני איהו דמדעתו מגרש קפיד כל היכא שאינו נראה כמראה מקום פסול אבל אשה דבע"כ מתגרשת לא אמרינן קפידא אלא בע"כ מראה מקום הוא אע"פ שאינו נראה כך מדבריהם ולענין הלכה כתב הרי"ף והרא"ש אחריו ולית הלכתא כר"א חדא דהא ק"ל הלכה כסתם משנה פי' הת"ק ועוד דהא אוקמינהו בפרק גט פשוט בשיטה דאמר התם אביי רשב"ג וכ"ש ור"מ כול' ס"ל מראה מקום הוא לו ולית הלכת' כחד מינייהו וכתב הטור וז"ל השליח ששינה בשליחותו ממה שאמר לו הוא או היא אין הגט גט כיצד א"ל תניהו בבית או איפכא אל תניהו אלא בימין ונתנו לה בשמאל או איפכא אינו גט ע"כ וכן הוא ברמב"ם ומדבריהם נראה שגבי עליה וימין דאין דרך דקדוק בימין וכן הוא הלשון ובפרק כל הגט דנעשה כמו שא"ל אל תתנוהו אלא בבית ונתנו לה בעליה כתב הרמ"ה וז"ל אל תגרשה אלא בימינך ה"ל כאלו את הולך ואינו יכול לעשות שליח שני אא"כ חלה והשיג הטור וכתב ונראה דאפי' חלה נמי אינו יכול לשלחו ביד שליח דה"ל כאלו פירש להדיא לא יגרשנה אלא אתה עוד כ' הטור וז"ל בפ' הרמב"ם א"ל תניהו ביו' פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט א"ל אל תתנהו לה אלא ביום, פלוני ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ומשמע מדבריו אבל כשאומר לו תניהו לה ביום פלוני יכול לאחר ובלבד שלא יקדים והמ"מ כתב שדברי הרמב"ם הוא בתוספת' י מתניתין האומר כתבו גט ותנו לאשתי כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנס' עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום ומסיק ת"ר שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו, ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כראוי עשו לה כנימוס לא אמר כלום איבעיא להו הוציאוה מהו עזבוה מהו התירוה מהו הניחוה מהו הועילו לה מהו עשו כדת מהו פשוט מיהא חדא דתניא עשו לה כדת, עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום וממילא כל אינך לא נפשטו ואזלינן בהו לחומרא ולא יכתבו ויתנו ואם כתבו ונתנ' ה"ז ספק וחולצת ולא מתייבמת תו מסקינן תני' ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין פירש שהוא פטורן שכתוב בגט פטרוה לא אמר כלום דלשון פטור וחובה הוא להקל מעליה חובת שחייבת ומסיק אמר רבא ר' נתן בבלאה הוא דייק בין פטרוה לפיטרוה תנא דידן דבר א"י הוא לא דייק לפי שכל סיפור לשון עברי ואינו משמע כלל לשון אלא פיטורין הכתוב בגט שהוא לשון ארמאי ותימא שהרי"ף והרא"ש וכל המחברים השמיטו הא דר' נתן לדייק בין פיטרוה לפטרוה דהא ר' נתן בבלאי הוא ואנו נגררין אחר לשון בבל והר"ן נמי תמה וז"ל והרי"ף והרמב"ם לא כתבוהו ולא ידעתי למה דהא להא מילתא בבלאי אנן ע"כ ויותר התימא לפי דעת הרא"ש שכתב לקמן בפרק המגרש דפיטרוה ביו"ד הוה ליה גט ופטרוה הוא פטרוהו מחוב ומ"ה פסק לקמן דצריך לכתוב יו"ד בין פי"א לטי"ת אמנם רש"י פי' להיפך וז"ל ולי נראה פטרוה שע"כ בלשון צוואה הוא כמו שלחוה וכמו דברו שבוודאי הוא לשון גט פטורין שהוא הדג"ש פטרוה שכל צוואה רפה כמו שאמרו שלחו מכם שמעו מלכים אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה ע"כ ואף לפרש"י הכל תלוי בחירק ולא ביו"ד וכן המנהג שאין כותבין יו"ד בין פי"א לטי"ת ומאחר שדקדוק הלשון לע"ע אינו נשארין כ"כ ומ"ה לעולם לא אמר כלום ומ"ה כתבו סתמא פטרוה לא אמר כלום אכן נראה בעיני שאם אמר פטרוה בין בחיר"ק בין בלא חיר"ק והיו כותבין ונותנין שחולצת ולא מתייבמת דאין הכרע לפי' רש"י וא' ידוע אם כיון ללשון גט פיטורין זו לא

יא מתני' הביא לי גטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה פי' אם אשת כהן היא התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכל בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום פי' שכך אמרה לו לא תהא שליחו לקבלה אלא שם ר"א אוסר מיד פי' משפירש מאצלה דר"א לטעמי' דמכשיר כשקבלו במקום אחר דמראה מקום הוא לו ומשעת קבלה אגרשנה לה לפיכך משעה שפירש מלפניו אסורה שמא מצא חוץ לעיר וקבלו הימנו ופריך מדקתני עד שיגיע הגט לידה ולא קתני עד שיגיע וכו' משמע שקבלה הגט ממקום אחר והביאו שם ואוכלת בתרומה עד שיגיע לשם וכשיגיע גט מיהא הוי אמרה רישא לא הוי הא גיטא ומשני לא צריכא דאמרה לי' התקבל לי גיטי במתא מחסיא וזימנין דמשכחת בבבל ה"ק לי' משקל כל היכא דמשכחת לי' שקלי מיני' גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא והקשו התוס' וא"ת אם אינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גט מעל גבי קרקע ואי איירי כשהבע' עושהו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם הוי שליח לקבלה והא לא חזרה שליחו' אצל הבעל ותירצו וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכ' עד דמטית התם וכי מטית התם שיויה שליח להולכה וקבלי' כדאמרינן בפרק ב' א"נ מבבל עד מתא מחסיא הוי הכל שליח קבלה והוי כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום ע"כ ותירוץ הראשון דוחק הוא דא"כ ה"ל לתלמודא לפרש והא אי נודע לן אח"כ דלא הוי אמר הכי אשתכח דלא הוי גיטא כלל אלא עיקר כתירוץ השני וכן הר"ן לא הזכיר אלא תירוץ השני והטור כתב נמי סתמא בלישנא דגמרא כצורתה ש"מ דהכי הוא עיקר ועוד כתב הר"ן לישב קושיא זו ולדעת האומרים שהאשה עושה שליח להולכה ולקבלה אתי שפיר שמשעה ראשונה נעשית שליח להבאה מחמת האשה וכי מטא למתא מחסיא הוי שליח קבלה שלה ע"כ וכבר כתבנו בריש פירקין שדעת האומרים שיכולה האשה לעשות שליח להולכה כמו לקבלה הוא עיקר ושפיר מתיישב בהכי

יב מתני' בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש מיבשה לים והיוצא בשיירא עם הולכי מדברות ר"ש שזורי אומר אף המסוכן וכתב הרי"ף והלכתא כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי ובירושלמי גרסינן תני' אף החולה תני ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ומה בין חולי למסוכן חולי בדרך ארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי דרך ארץ הקרובים נכנסים לו מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים לו מיד. והנה הרמב"ם כתב שמסוכן הוא אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד עליו מיד וכתב הר"ן דהכי איתא בירושלמי ותמה אני מאחר שתפס דרך ירושלמי ה"ל לגמרי לתפוס דבריו וכמו שכתב הטור בחולה לאחר ג' ימים או תוך ג' ימים ונתחזק עליו החולי וכן בעל העיטור כתב מסוכן מחליו קשה וניכר שצואתו מחמת מיתה אע"פ שלא הזכיר מיתה דינו כמצוה מחמת מיתה וג' ימי' הראשוני' נקרא ש"מ ואם הו' מזכיר מיתה אפי' בג' ימי' ראשוני' נקרא מצוה מחמת מיתה ע"כ והא דיוצא בקולר פי' להרוג למלכות אכן הרמב"ם פסק והטור אחריו דכל היוצא בקולר בין על עסקי נפשות בין על עסקי ממון טרוד הוא וכן איתא בירושלמי והרא"ש הביאו. וכן פסק הרשב"א ומסיק גניבא יוצא בקולר הוי כי קא נפיק אמר הב ד' מאות זוז לר' אבינא מחמרא דנהר פני' אמר ר' זירא דרא ר' אבינא לסילתי' וליזל לגבי רב הונא רבי' פי' יטעון ר' אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך וילך אצל רב הונא רבו כי על פי' ושמועותיו יזכה במתנה זו בלא קנין דאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנה אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר וממילא שמעינן נמי לאקושי מה גיטו אע"ג דלא פירש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו