ים של שלמה על גיטין שלב

יכול למסור לה הא אפי' מסר לה היא אינ' טענת ברי אלא מה שאמר השליש והשליש גופא לא מהימן אלא הבעל משום דאם איתא כו' וצ"ל אחר שבא הגט לידה חשבינן כגרושין וודאי ומהמני' לשליש לא אתי האי סברא דאם איתא לדידה הוי יהיב לאפוקי אותה מחזקת גרושה אבל דעת הרי"ף אינו כן שאפי' יוצא הגט מתחת ידה אינה מהימנה לרב הונא כמו שנאריך בזה לקמן וא"כ מאחר דאנו ק"ל דמה דשליש מהימן לאו מכח מיגו הוא וכן ממילא לרב הונא היכא דמוד' דהשליש מהימן כמו שנכתב לקמן א"כ מה שנסתפק הר"ן מאיזה הזמן ושעה מתחיל הנאמנות דעתו נוטה עכ"פ לרש"י דלא מתחיל האי נאמנות אלא משעה שטוען השליש בב"ד דלגרושין נתנו אומר אני דלדברי התו' מהימן השליש מצד שלישותו א"כ הוי גט למפרע מאותו שעה שקבלו השליש וזהו פשוט ואותיב ר' אבא לרב הונא מהא דתני' הודאת ב"ד כמאה עדים דמי והשליש נאמן משניהם ופריק שאני ממון דאתיהב למחילה ומקשינן וכן לגיטין ופריק גיטי ממון וכתב הרי"ף וז"ל פסקו רבוותא הלכתא כרב הונא בשביל שהי' רבו של רב חסדא ואנן ס"ל דהלכת' כרב חסדא מדפרי' סתמא דתלמודא לקמן וניהמני' לשליש וכתב הרא"ש וז"ל ואינו נרא' לי ראיי' דהתם אין הבעל מכחישו ולא פליג רב הונא בהא ושוב מצאתי כתוב קושי' זו בשם ר' אפרים תלמידו של הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל העיד שראה בנוסח' ראשונ' של רב אלפס ז"ל מכתיבת ידו חזינא מאן דפסיק כר' חסדא ואנן לא ס"ל הכי דהא רב הונא רבו של רב חסדא ואין הלכ' כתלמיד לפני רב במקו' רב ועוד הי' כתוב בה אמאי דאמרינן לקמן בעל אומר לגרושין וכן שליש והיא אומרת נתן לי ונאבד וניהמני' לשליש מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דליהמני' ואי קשיא לך הא קמייתא דאמרינן שליש לא מהימן ואע"ג דנפיק גיטא מתותי ידי' והכא אי נפיק גיטא מתותי ידיה מהימן התם בעל קא מכחיש לי' הלכך איתרע לי' שלישותו והכא קמודו ליה ע"כ וכיון שלא נתגלה טעמו של רב אלפס ז"ל ראוי להחמיר בדבריו הראשוני' וכמו שפסק ר"ת ז"ל ע"כ דברי הרא"ש וראוי להחמיר כוותי' וכן דעת ר' אפרים והר"ז הלוי ומ"מ לא להקל ולהתיר' לכהן גם חולצות ולא מתייבמות והא דקאמר רב הונא דבעל נאמן היינו כשאומר לפקדון נתתי אבל אי אומר להולכה נתתי ורוצ' לחזור בו והשליש אומר לקבלה נתת לי מודה רב הונא שהשליש נאמן דלמימר דאם איתא דלגרושין כו' לא שייך למימר בזה כן פי' התו' וכן פסק הטור להדיא והר"ן כתב עוד דכי אמר רב הונא דבעל נאמן דוקא בשליח קבלה דאיכא ריעותא דכיון שידו כידה לדיד' הוי מסר אבל בשליח להולכה ליכא ריעותא שלא רצה למסור לה שתתגרש מיד ע"כ ואין זו סברא דלמא לא רצה שתתגרש מיד מאחר שדעתו לגרשה אם היה רוצה לעשות זמן לרווחא ה"ל לאתנויי עד כמה ימים דהכא לא פסיקא לי' שמא תזדמן לו מיד ויתן לה הגט גם הוא גופא כתב נמצא בתשוב' להרי"ף שפירש השמעתא דהכא בשליח להולכ' וכשהגט יוצא מתחת ידה ואפ"ה לרב הונא בעל נאמן ואפשר לומר לדברי הרי"ף בשליח לקבלה לכ"ע מהימן השליח מאחר דתלוי בקבלתו וכ"כ ר' ירוחם ולא נהירא דכ"ש הוא דאמרי' אי איתא לדידה הוה יהיב לה גם רוב הפוסקים פי' בשליח לקבלה אכן מה שמעתי מדברי הרי"ף אפי' יוצא הגט מתחת יד האשה אפ"ה לרב הונא אינה נאמנת ולפי' רש"י שפי' לעיל דמ"ה לרב חסדא מהימן השליש משו' מיגו הוה מסור לידה משמע דבכה"ג כולי עלמא מודה שהשליש מהימן וכן משמע משאן ומתן של תוס' והרא"ש בהאי מיגו שאם הי' יוצא מתחת יד האשה דהוה השליש נאמן דהא לא כתבי אלא משום דהוי מיגו גרוע שלא תתרצה לקבל משמע אי היתה מקבלת הוי מגורשת ואין זו ראיי' דלעולם אפי' יוצא מתחת ידה אינה מגורשת אם אינה טוענת ברי אלא מה שאומר לה השליש מכל מקום שייך לומר מיגו דאי דעת השליש לשקר כדי שתהיה מגורשת בו הי' לו למוסרו בידו דעדיף טפי שתוכל לומר בפני מסרתי לגרושין אם תרצה ואף אפשר לומר שלא תתרצה לשקר ולסייע' לה הוי עדיף במה שימסור לה גט ליד' כדפירש שתוכל לומ' בענין שיאמינו להן תדע שכן הוא שהרי התוס' הקשו וז"ל וא"ת וא"כ מה הועילו חכמים דתקון לומר בפני נכתב בפני נחתם משום דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אכתי יערער שאומר לפקדון נתתי ואי דאיכא עדי' דיהבינהו לגרושין התם לא בעינן בפני נכתב וי"ל דלא מהימן אלא בשלשתן בעיר דשייך האי טעמא דלדידה הוי יהיב לה ומאי הוקשו שמא מ"ה תקנו בפני נכתב שלא יבא לערער מזויף הוא אחר שיצא הגט מתחת ידה דכה"ג לא יכול לטעון לפקדון נתתי אלא ע"י השליש הבעל מהימן לומר לפקדון נתתי דאף לאחר שיצא הגט מתחת ידה בענין שאינה טוענת ברי אלא ע"י דשליש הבעל מהימן לומר לפקדון נתתי ואין לחלק בין שליח להולכ' לשליח לקבלה ועוד נרא' דכ"ש אינה דבשליח הולכה ויוצא הגט מתחת ידה אמרינן דשליח עשה שליחותו והי' קצת ראוי שלא להאמין לבעל שיאמר לפקדון נתתי אפ"ה מהימן שליח לקבלה שלא יהני מה שהגט יוצא מתחת ידה שהרי כבר נתגרשה לפי דברי השליש בקבלתו והגט שבידה אינ' עולה לכלום א"כ פשוט שמהימן הבעל לומר לפקדון נתתי כמו שמהימן לומר נגד השליש כל זמן שהו' בידו ומסיק בסוגיא תנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים כו' ואמאי ליהמני לשליש פי' נהי דצריכה שניהם שעשאוהו שליח מ"מ שנים שקבל למה לי ומשני מאח' שהגט לא נפיק מתותי' ידי' שהרי נקרע מ"ה אינו נאמן ופריך ס"ס ל"ל עדים שקבל היכא שיש עדי' שראוהו בידו שלם יהא נאמן וכן פירש התוס' ועיקר ומשני הא מני ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי ואי אפשר בלא עדי' וכתבו התו' מיירי שאין עדים חתומי' בו ולכך לא סגי במה שראוהו בידו כלום כיון שלא ראו הקבלה אבל אם עדים חתומים בו כשר אפילו אין כאן עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסר בפני עדים ועושין כדין כדאמרינן בהשולח אמר רב לא צריכא אלא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי תקנו חכמים עדי חתימה דזימנין מייתי סהדי או אזלי למדינת הים ע"כ ולפ"ז אי אמר השליש שהי' נותן לו גרושין בפני עדי מסיר' והלכו לו למדינת הים דסגי בהכי ולפי מה דק"ל כרב הונא דהבעל נאמן אין נ"מ בזה אם לא שהבעל אומר להולכ' נתתי או שאין שניהם בעיר אחת דכה"ג שהשליש נאמן או בכה"ג דמודה רב הונא כדלקמן וצ"ל שאומר השליש שנתנו לו הבעל בפני עדי' להיו' עדי מסירה וכ"כ הטור וכתב עוד ע"כ טוב להזהיר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת פי' כיון דמצי מפיק מיני' חורבה שאם יטעון שלא לגרושין שהו' נאמן פי' היכא שמתו עדי השליחות

דין אם אמרה אשה קמי דידי נתת לשליש לשם גרושין אם הגט יוצא מתחת ידה מגורשת גרושין גמורין דאם אין יוצאת מתחת, ידה מגורשת ואינה מגורשת. ואם אין הגט לפנינו והבעל אומר נתתי לשליח שעשתה לקבלה וגם השליח אומר נתן לי בתורת קבלה והיא אומרת נתן לי ונאבד או שאמר ג"כ שנתנו לשליח לגרושין והשליח נותנו לה ונאבד ה"ו מגורשת לחומרא ולא לקולא

ז מסקינן בסוגיא אמר רבה ומודה רב הונא דאי, אמרה איהי לדידי א"ל שליש דלגרושין יהבי ניהלי' מהימני ופריך אי איכא מידי דשליש גופא לא מהימן ואיהי מהימנא אלא אי אמרה קמאי דידי לגירושין יהבא ניהלי' מהימנא מיגו דאי בעי אמרה לדידה יהבה ניהלה ועיין בהרא"ש שכת' וז"ל ואיירי שהגט יוצא מתחת ידי אשה והיא אומרת שקבלתו דהשת' איכא מיגו כיון שהגט יוצא מידה דאם אין בידה אין מיגו ואי משום שאמרה לבעל גרשתני נאמנת כיון דאיכא שליש דקא מסייע לה מעיזה ומעיזה וק"ל דהאי מיגו לא הוי מעין פלוגתייהו דאינהו איירי כשהגט ביד שליש ואפשר דאפילו הגט ביד שליש מיהווני כיון דלא מסייעו ליה אלא שליש לחודא אינה מעיזה והא דקאמר תלמודא מיגו דאי בעי אמרה לדיד' יהיב נהילי' ה"ק נתנו והפקדתיו ביד השליש ע"כ והטור סמך על אפשר זו ופסק בשמו דאפי' הוא ביד השליש נאמנת ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו להקל וכ"כ תלמידו ר' ירוחם שפי' הראשון עיקר ואין לבנות בנין על קושיא חלושה דאפשר שייך לומר ומודה אפי' לא איירי ממש בדומה לו ופירש הראשון עיקר ובפרט שהרמב"ם נמי פסק כן דאיירי כשהגט יוצא מיד האשה תו מסקינן היכא דנאבד הגט והבעל אומר לגרושין והשליש אומר לגרושין והיא אומרת נתן לי ונאבד לר' יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ופריך ואמאי ולהמני' לשליש ומשני וכי נפיק גיטא מתותי ידי' דלהמני ולהמני' לבעל דא"ר יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשי' שבעול' חזקה שליח עושה שליחותו ה"מ לחומרא אבל לקולא לא ולהמני לדידי' מדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין האש' מעיזה בפני בעלה ה"מ היכא דליכא דמסייע לה אבל היכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה ע"כ ומדקאמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו לחומרא שמעינן דהוי ספק מגורשת ואם בעלה כהן אסורה לו ולעלמא לא משתריא עד דיהיב לה גיטא אחרינא ואם מת אסורה לכהן ואם יש לה יבם חולצת ולא מתייבמ' וכ"כ הרי"ף והרא"ש כתב הרמב"ם וז"ל אפי' אמרה נתנה לשליח לגרושין ונתנו לה הואיל והשליח מסייע אותה אפשר שתעיז פניה ושמא לא נתגרשה ע"כ ונכון הוא וכן הביא הטור וכתב עוד וז"ל כתב הרמב"ם שליח קבלה שקבל הגט לאשה ושלח לו בפני עדים והגיע הגט לידה ואינה יודעת אם הבעל שלחו או שליח קבלה שלחו או שלוחו או של בעל ה"ז מגורשת בא הבעל וערער שלא נתנו הרי יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחו שידו כידה ואע"פ שהיא אינה יודעת הרי העדים יודעין ואם לא נתקיים בחותמיו אינה מגורשת ע"כ ותימא למה הביא הטור דעתו הלא הרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק כרב חסדא וכ"כ המ"מ שפסק כרב חסדא אבל לאותן שפסקו כרב הונא אם שלשתן בעיר אחת איכא למיחש שמא יאמר הבעל לפקדון נתתי וליכא למימר דס"ל הטור כ"ז שלא ערער ואומ' לפקדון נתתי לא חיישי' להכי דלא שכיחא דא"כ מה היקשו התו' לעיל והובא בסי' ו' למה צ"ל בפני נכתב כו' הלא אפ"ה יכול לערער ולומר לפקדון נתתי ומאי קושיא זו דלמא להא לא חיישינן שיאמר דלא שכיחא ונראה בעיני דהטור ס"ל דסתמא דמילתא איירי שאין שלשתן בעיר אחת כי אם אין רגילין לגרש כלל ע"י שליח

ח מתניתין נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ר"י אומר אין ב' ידות זוכות כאחת אלא אביה ולא היא במאי קמפלגי רבנן סברי יד יתירתא זכה לה רחמנא ר' יודא סבר במקום אביה ידה לאו כלום הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וק"ל יחיד ורבים הלכה כרבים