ים של שלמה על גיטין שלא

מזה וליכא למיחש לתקלה ואיבעית אימא משום חצרה הבא לאחר מכאן פירוש לאחר שנתן הבעל הגט בחצר של אחרים הקנתו דההוא לאו גיטא דאיבעי' לן לקיומי ונתן בידה או בחצירה וזה בשעה שנתן לה לאו חצירה היא מאי בינייהו איכ' בינייהו דקדמי' איהו ושווי' שליח מעיקרא וכתב הרי"ף והרא"ש הביאו וז"ל הא מילתא חזינא בה פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן הלכתא כר' חנני' ומסייע להאי פיסקא מעובדא דהאי גבר' דשדר גיטא לדביתהו אתא שליח אשכחה דקא ליישי ואמר לה הא גיטך אמרה לי' ליהווי בידך כלומר הוי את שליח דידי לקבלה אמר ר' נחמן אם איתא לדר' חנניא עבדינן בה עובדא א"ל רבא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל שלח לקמי' דר' אמי שלח לי' לא חזרה שליחות אצל הבעל ר' חייא בר אבא אמר נתיישב בדבר הדר שלחוה לקמיה דרב חייא בר אבא אמר כולי האי שלחו ואזלו כי היכי דמספקא לדידהו ה"נ מספקא לן לדידן הוי דבר שבערוה וכל דבר שבערוה חולצת ולא מתייבמת הוה עובדא ואצרכה ר' יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצ' גט מחיי' וחליצ' לאחר מיתה אלמ' מדלא מספק' לי' למאן דאיסתפקא לי' אלא משו' דלא חזרה שליחות אצל הבעל ומאן דבטלי' לגיטא נמי לא בטלו אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דאיפשיטא להו לכולהו דהלכתא כר' חנניא דאי ס"ל דהלכתא כרב אפי' חזרה שליחות אצל הבעל לא הוי מספקא להו דגט פסול הוא הלכך הלכה כר' חנניא והדין הוא סברא כרב האי גאון ומסתברא כוותי' ע"כ ואף, שרבו מתירים כגון ר' האי ור"ח ורי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א כתב נמי שכן עיקר וכדאי לסמוך עליהן להתיר בדיעבד אבל לא לכתחילה כלל גם רבו האוסרים כגון ה"ג ור' שמואל בן חפני ובעל התרומות וכן נמצא כתוב בשם ר"ת והר"ן נמי כתב וז"ל ואחרים דוחין דליכא למיפשט מהא דק"ל כר' חנניא אלא היכא דוקא דליכא בזיון דבעל כי הכף דכיון דקאי ולשה ליכא בזיון אבל היכא דאיכא למיחש לבזיון דבעל אפשר דלא ק"ל כוותי' ולא נהירא דבכה"ג נמי איכא בזיון כיון שלא הפסיק' לשתוק לקבל גיטה אלא הכא הוא דאיכא למימ' דהני עובדא לא מוכחי מידי דהא אינהו לא שלחו לקמי' דר' אמי אלא אי איכא למיחש אי חזרה שליחות או לא ומשכחת לה אפי' אליבא דרב כגון דבעל לא קפיד וליכא משום בזיון דידי' ודיד' דקדים איהי ושוויי' שליח וליכא משום חצירה הבא לאחר מכאן ורב נחמן נמי איתא לר' חנניא דקאמר ולאו דפשיטא ליה דאיתי' הילכך חיישינן לדרב ואין עושה שליח לקבל גיטה ואם עשאתו חולצת ולא מתייבמת ע"כ וכדבריו נראין להחמיר מדקאמר אם איתא לר' חנניא כו' משמע דאין הלכה כוותי' וכן עיקר

ה מסקינן בסוגיא ההוא דהוה קרי לי' נפאתה אזל סהדי וכתוב תפאתה אמר רב יצחק בר שמואל בר מלתא משמי' דרב עשו עדים שליחותן מתקיף לה רבה מי קאמר כתבו חספא והבו לה אלא אמר רבא ודאי אי כתבו סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה רב נחמן מי קאמר כתבו ומנחו בכיסייכו אלא אמר ר"נ בר יצחק כותבין ונותנין אפילו ק' פעמים כתב הרי"ף דכן הלכתא דאם נאבד הגט כותבין כמה פעמים וכתב הרא"ש מדברי התוס' בשם ר"י מיהו אי לא נאבד ומסופקין אם הוא כשר אם לאו מכמה חומרית שנהגו להחמיר ואין להם שורש ועיקר מן התורה הרי עדים עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב להנהיג שיאמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב ולחתום עד שיהא הגט כשר לדעתם בלי שום ספק ופיקפוק ע"כ וכ"כ הר"ן והג"ה מיימוני כתבו בשם ר"ת והסמ"ג שבתחל' כשאומר לסופר לכתוב יאמר לסופר אני נותן רשות לכתוב הרבה גיטין כמו שתחפוץ עד שיהיה לדעתך או לדעת הרב שבעיר וכן יאמר לעדים לחתום הרבה בהרבה גיטין בלא רשותו עד שיהי' הגט לדעת כלם ע"כ וכתב הר"ש בר צמח שיש להקל ולומר כיון שאמר כתבו מאחד עד מאה עד שיצא אחד שהוא כשר והגון כתיקון חז"ל דעתו הי' עד שיזדמן להם אחד כשר לפי דעתם ומה שאמר לפי דעתם דאדעתייהו מגרש כיון שאין שם אלא הם ע"כ ואין הכרע לקולתו להקל באיסור א"א וכתב עוד שמא נאמר דלא אמרינן דעשו שליחות אלא כשנכתב ונחתם אבל אם עדיין לא נחתם לא נגמר הענין וכותבין אפי' ק' שלא עשו שליחותן ואפי' חתם בו עד אחד כיון שלא חתם השני לא גמר הענין ג"כ ויפה עשה שכתב בלשון שמא שלא החליט הענין להתיר כי לא נרא' כלל סברתו דמה לנו בכך שלא נגמו' ס"ס הסופר גמר שליחתו כהוגן והוא כשר ומונח לפנינו וכן העד שחתם עמו גמר שליחותו ומהררא"י כתב בכתבים סי' ל"ח וז"ל מורי הגאון הי' מדקדק לומ' עד שיהא כשר לדעתו בין בכתיב' בין בחתימה שאם יאמר בכתיבה לחודי' אולי יהי' שום ספק בחתימה ואז עשה הסופר שליחותו כדאיתא בתוס' פ' התקבל שאם יש שם נדנוד כותבין וחותמין אפי' מאה פעמים וכן באשיר"י ע"ש ומסתמא ה"ה לעדים ג"כ ואולי לאחר שיחתמו יראו שום נדנוד בכתיבה מה שלא ראו קודם חתימה ע"כ וכן המנהג וזהו הנוסח פלוני בן פלוני הנני מצוה לך שתכתוב גט לאשתי לשמי פב"פ כדי לגרש בו אשתי פלונית בת פלוני כדי שתתגרש בו ממני ותהא מותרת לכל אדם לשמו ולשמה ולשם גרושין ותכתוב לי גט מאחד עד מאה עד שיזדמן אחד שהוא כשר בכתיבתו ובחתימתו לדעת הרב המסדר גט זה וכתב הקאר"ו וז"ל וכתוב בקונטריסי' שנמצא כתוב בשם ר' יחיאל ור"י קלצין שאין לעשו' כן משום דתלי בפלוגתא אי יש ברירה ור"י לטעמי' דפסק דיש בריר' אפי' מדאורייתא לכן די שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו כ"כ שירצה אבל לר"ת דאין הלכה כראבי"ה יש לחוש לכן יש לבעל לחזור ולצוות לעדים בכל פעם גם הכל בו כתב דיש מגמגמי' על דברי ר"י גם בהגהת מרדכי כתוב דברי ר"י קלצין ואח"כ כתב בהג"ה ומיהו נהגו כפר"י ואע"ג שהפוסקים סתמו דבריהם כדברי הנ"ל נ"ל שאם הבעל מצוי בעיר טוב שיחזור ויצו' בכל פעם למיחש לדברי ר"ת היכא דאפשר ע"כ ולא נהירא לי כלל לדמות זה לענין ברירה מאחר שאמר עד שתהא כשר לדעת הרב כו' א"כ הוי כאלו פי' להדיא שהראשונים בטלים אלא בזה האחרון יהי' נגמר שליחותו ועוד שהרי רוב הפוסקי' פסקו בזה כר"י ואע"פ שרוב הפוסקי' ס"ל דלא אמרינן ברירה מדאורייתא ובלקוטי' מצאתי טעם אחר לחומרא וז"ל ויאמר לסופ' שיכתו' גט לאשתו מא' עד מאה עד שיהא טוב לדע' הרב ואז אם אירע בו פסול בגט יכול לכתוב אחר ובל"ה אינו גט אם יכתוב אחר דכבר עבר שליחותו כדאיתא בתו' פ' המקבל מיהו אעפ"כ אנו נוהגין לחומרא לשלוח אחר הבעל בכל פעם שאבד הגט ולצוה לסופ' ולעדים פעם שנית ויראה לי הטעם דשמא ימות הבעל בעיכוב הגט ע"כ מצאתי ומיהו נראה דאפ"ה יאמר כדלעיל דשמא ישכח ולא יצוה שנית ותמיהני להדי' בהשולח אמר דכי אמר הטוב והמטיב לא בטל השליחו' ואין לי תמי' כלל דהתם איירי בלא ביטול הגט כלל ולא אמר הטוב המטיב לחודא ואף הבעל הי' מודה שלא ביטל בפירש אלא בלבו פסקינן כאביי דגלוי דעת בגיטין לא הוי כפירש אבל הכא חיישינן שמא שמע בדבר וביטל להדיא ובפרט שיראה שאירע פסול בגט יאמר סמנים מילתא הוא שלא לגרש כלל ודוקא לכתחלה אבל בוודאי אין לחוש בדיעבד לכך דאל"כ למה הצריכו לומר מאחד עד מאה כו' שאם ישכח לצות שני' אלמא דבדיעבד כשר וכן הוא המנהג לצות שנית אבל מ"מ אין להחמיר כ"כ ולהרבות בדברים כמו בראשונה אלא לקצר

ו מתניתין האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ב' כיתי עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קבל מפר' בגמרא שבשעת השמד שנה משנה זו שגזרו על המצות והוצרך לקרעו ואפילו הן הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים ואחד מן השוק מצטרף עמהם ומסיק אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין ואומר שהיה שליח לקבלה והעדים מעידים שעשתה שליח לקבלה רב הונא אומר בעל נאמן דאם איתא דלגרושין יהבי ניהלי' לדידה הוי יהיב לה ומיירי ששלשתן בעיר אחת ורב חסדא אמר שליש נאמן דהא מהמנוהו וכתב הרא"ש מדברי התו' ואפי' אומר הבעל שנתן לו הגט בפני עדים לא הימני' מ"מ סמך עליו דזימנין דאייתי סהדי ואזלו למדינת הים וכתבו עוד התוס' וז"ל ואין לפרש דנאמן השליש מטעם מיגו דאי בעי עביד בי' מאי דקאמר שיכול למוסרו לאשה כדפיר' בקונ' בסמוך חדא בלא שום מיגו הימנוה רבנו לשליש כדמשמע בסוף זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקידה גבה שטרא ואמר' פרוע הו' והימנה ר"נ בלא שום מיגו דכיון דאתחז' בב"ד אי בעי קלתיה לא אמרי' ועוד אי חשי' מיגו לא הוה פליג רב הונ' דהיכא דאיכא מיגו מודה כדאמרינן בסמו' ומודה רב הונא דאי אמרה קמי' דידי' כו' אלא לא חשיב מיגו דהא אין ביד השליש למוסרו לאשה דשמא האש' לא תתרצה לקבל הגט מספק כיון דבעלה אמר לפקדון לכך נראה דהא הימני' כיון שמסר בידו על דעת כן מסר לו שיהא לגרושין אע"פ שהוא משקר ולפ"ז מהימנן לי' לשליש אפי' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר היכא דלא אמר בתורת שאלה אלא אומר בפקדון יהיבה ניהלי' ע"כ פי' לדבריהם לאפוקי אם היא בתורת שאילה ושכירות ואינו אומר שלפקדון יהיב בידי' ולא אמרינן דמהמני נהי דיהב בידו כדרך העשוי בין הבריות אצל עבדיה' נאמן ממש שאין שם שליש עליו ואינו נאמן בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר שאין לו מיגו שיכול לומר לקוח בידי אבל אי אמר אותו שנתן לו שום פקדון מ"ה הוי מודה רב הונא כדלקמן דהא איהו גופא כתב דהא מיגו דהכא גרוע דשמא האשה לא תתרצה לקבל גיטה כיון דבעל אומר לפקדון כו' אבל לעולם רב חסד' ס"ל דמהימן מכח מיגו גם מה שכתוב דמיגו רע הוא כו' הלא כתב הר"ן דשפיר הוא מיגו וז"ל רב חסדא אומר שליש נאמן דהא הימני' פירוש אע"פ שעכשיו אין בידו ליתנו לאשה שהרי לא תקבלנו ממנו שהרי תחוש שמא תתקלקל עצמה דבעל אמר לפקדון אפ"ה מתוך שהי' בידו למוסרו לה מתחלה ואם רצתה היתה הולכת ונשאת בו הרי הוא כמי שא"ל נאמן תהי' עלי והריני נותנו לך על אותו ענין שתאמר בענין שאמרו באומר נאמנת שלא פייסית הלכך אע"פ שאין בידו עכשיו נאמן דהכי אסיקנא בסנהדרין פ' זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקה שטרא מתחת ידה ואמרה ידעינא ביה דפרוע הוא ולא מהימנא רב נחמן משום דכיון דאתחזק שטרא ביה דינא אי בעי קלתי' לא אמרינן ואותביני' עליה מהא דתניא ושליש נאמן משניהם ואסקינא בתיובתא וכו'. ואפשר לומר שדעת התוס' אפי' קודם שבא הבעל לב"ד וטען לפקדון נתתי אפ"ה לא הי' רוצה השליש למוסרו לה שמא כבר שמעה שכך אמר הבעל שלפקדון נתנו לה ולא תתרצה לגרש בו ואיכא ריעותא בהאי מיגו אלא כדפירש דשמא רב חסדא שפיר ס"ל דמהימן משום מיגו אבל בלא מיגו לאו מהימן ה"מ הראיי' שהביאו היכא דאמרינן הימניה לשליש כו' דמהימן אפי' בלא מיגו כדמוכח בסוף זה בורר סי' י"ז היא ראייה ברורה ושם הארכתי אבל קשה לי מאי מיגו איכא בזה שהיה