ים של שלמה על גיטין של

והגט שעושה עליו פב"פ וכו' ומצאתי למהר"ר ישראל שתמה עליו חכם אחד על שכתב ממש לשון סמ"ק ולא כתב כשיגיע גט זה לידה והשיב דכל סמ"ק שנתפשט בגולה נופל בהם טעות ובחיבור הרב הגדול מהר"י מוילין נוסח ההרשאה כסמ"ק ועל דא אני סומך טפי מעל מנהגם וסידורם ונראה טעם וסברא דכל מה שנוכל למעט ההרשאה טפי עדיף משום דאיכא למיחש שמא יארע קלקול מרוב הכתיבה ומתבטל השליחות אלא משו' עיגונא חשו להכי עכ"ל. ולע"ד נראה הטעם שלא נכתב בסמ"ק הוא לפי שאם נותנו עתה צריך להוסיף בו דברים ולכן הניחו חלק כדי שכל א' יכתוב כפי מה שיזדמן לו אם בתנאי אם לא בתנאי וראיי' מה"ל גט דמרדכי שכתב ויאמר לו בפניהם הילך גט זה כו' הרי שבעל צריך שיאמר כן לשליח ושטר שליחות סיפור דברי הבעל הם. ומ"ש שכל מה שנוכל למעט בהרשאה טפי עדיף משום דאיכא, למיחש שמא יארע קלקול מרוב הכתיבה ומתבטל השליחות אומר אני דלגבי דבר זה שהוא עיקר השליחות לא אמרינן הכי ומההיא דריש גיטין אין ענינם לכאן דהתם דתקנת חכמים מה שיאמר השליח ואם חיסר ה"ל משנה ממטבע חכמים והולד ממזר לפיכך קצרו הדבור אבל השטר השליחות לא תקנוהו חכמי התלמוד אלא מסרוהו לכל אחד שיסדרנו כפי צחות לשונו וכל שיכתוב עיקר השליחות בין בדרך ארוכ' בין בדרך קצרה שפיר דמי ולא נפיק מיניה חורבה כלל ולפיכך נ"ל שצריך לכתוב ונותן אני לך רשות לעשות שליח וכו' עד"ק וליתן גט לאשתי פב"ב וכו' או שליח שלוחך ותיכף שיגיע גט לידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא פב"פ מגורשת ממני ומותרת לכל אדם והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' וכל שלא כתב כן קרוב אני לומר שעיקר השליחות חסר מן הספר ע"כ ואשיב על דבריו במה שאמר שהטעם שחלק הסמ"ק משום שתלוי הכל בענין התנאים נ"ל הבל דרוב הגיטין איירי בלא תנאי ובפר' בזמן הזה ועוד ה"ל וכשיגיע גט זה וכו'. ואם יזדמן תנאי בדבר יכתוב הכל לפי ענין התנאי וגם מה שכתב אח"כ לחלק בין התם דאיכא למיחש למשנה ממטבע חכמים אבל הכא שטר שליחות לאו תקנת חכמים הוא אלא מסרוה לכל אחד שיכתוב ויסדר כפי צחות לשונו הדברים אלו בנפשו הוא דמה כתב הגאון שטוב לקצר מאחר שאין חדש בשינוייו דאיכא למיחש משום ריבוי התארים לפי דעתו ירבה בדברים שיהיו בהן גרוע לשליחות והוא לא ידע כאשר כתב מהרא"י אלא שהוא חוץ לכבודו ולא ירד לתכלית דעתו וראוי לנהוג כוותיה מאחר שכך כת' בסמ"ק ובא"ע ורוב הגדולים נהגו כן

ג אתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי פי' האשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי והוא אומר לבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ש"מ אדיבורא דידיה קא סמיך פי' ותפשוט מיניה בעיא דאיבעיא לן בב"מ בהשוכר את האומנין דאדיבורא דשליח סמיך דאי אדיבורא דידה סמיך וה"ק ליה אנא לא ידענא אלא כדאמרה איהי מסרנא ניהלך כי מטא גיטא לידה מיהא תתגרש דהא בעל נמי שליח להולכה שוויה אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי אתמר אפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כיון שהגיע הגט לידה מגורשת אלמא אדיבורא דידיה הוא קא סמיך א"כ לידה אדיבורא דידיה קא סמיך אלא הכא משום דעקרי' שליח לשליחותי' לגמרי הוא דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא וכתב בעל העיטור דוקא כדאמר בעל כמו שאמרה אבל אמר התקבל מגורשת משהגיע הגט לידה דהתקבל והולך קאמר וכתב הר"ן עליו דליתא בגמרא מוכח בהא דאמרינן בסוגיא מאי לא קבלה אקבלה דבהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי ובעל אומר זכי לה והתקבל לה דמשמע שם דאפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת לדברי רב אשי דלא אמרינן התקבל והולך קאמר דאמרינן משום דבעל אמאי דאמר ליה שליח סמוך ולא מחית אנפשי' לעשות שליח להולכה ומיהו אם האשה אמרה התקבל לי גיטי והשליח אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר התקבל משהגיע גט לידה מגורשת דהתקבל והולך קאמר הכי מוכח בגמרא ע"כ. והוא פשוט בעיני ותמה אני על הטור שכתב נמי דוקא שאמר לו הילך כמו שאמרה אבל אומר לו הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו ע"כ. והרי להדיא מן הסוגיא דקבלה מקבלה לא הוי גט כלל לרב אשי וה"ה זכי לה והולך לה לפי מה דק"ל הולך כזכי ומסיק בסוגיא ת"ש הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי. התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת מאי לאו קבלה אקבלה פי' מאי לאו זכי להתקבל דקתני קאי אאשתך אמרה התקבל לי גיטי והולך ותן לה דקאי אאשתך אמרה הבא לי גיטי וקתני בתרווייהו משהגיע גט לידה מגורשת תיובתא לרב נחמן מקבלה אקבלה דקתני הביא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר התקבל דבהדיא יהבי' ניהלי' בתורת קבלה ובעל לאו בר הכי הוה ואיהי נמי לא שוויתי' וקתני דהוי שליח להולכ' כיון שנתן עיניו לגרשה כו' כדלעיל וכ"ש היכא דאמר לו הילך כמו שאמרה דאיכא למימר לא אדיבורא סמיך אלא בדעתה תלה ושויה נמי שליח להולכ' לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה פי' קבלה דקתני זכי לה והתקבל לא קאי אהולכה אאשתך אמרה הבא לי גיטי דאיהי נמי שליח לקבלה שויתי' שהרי אמרה לו התקבל ופריך אי אקבלה אהולכה מכי' מטי גיטא לידו לאלתר ליהוי גיטא וממאי אם רצה לחזור יחזור שמעת מיני' דאדבור' דידיה קא סמוך. הכי השתא התם קאמר ליה הילך כמו שאמר' פי' והא דאמרן לעיל דאי איתמר רב נחמן איפכא כי הא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה והוה אמר רב נחמן כשהגיע גט לידיה דהיא מגורשת הוי פשיטא מיני' דאדיבור' דידה סמיך דה"ק ליה הולך כמו שאמר' וכיון דלא מיגרשה בקבלה דהא איכא למיפשט מיניה בעיין דהשוכר דאיבעיא לן בכי האי גוונא דהאי כמה שאמרה דקאמר הכי קא"ל מהימנת לי דהכי קאמרה ובתורת הולכה יהביה ניהלי'. אבל הכא דקאמר לי' זכי והתקבל ולא אמר הילך כמה שאמרה כיון דא"ל שליח להולכה עשאתני אשתך ואיהו א"ל התקבל. אדם יודע שאין איש נעשה שליח לקבלה ובודאי התקבל והילך קאמר ולפסק הלכה אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר אשתך אמר' הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה כיון שהגיע גט לידה מגורשת דהא לא עקר שליחותי' דאפי' שליח להולכה בעי למהוי כ"ש לקבלה הלכך אמרינן לחומרא דאדיבורא דידי' קא סמיך דאינו גט עד שיגיע לידה ואם מת קודם שהגיע גט ליד' נ"ל דחולצת ולא מתייבמ' ומסיק ת"ר התקבל לי גיטי ואשתך אומר' התקבל לי גיטי ואמ' הילך ותן לה זכה לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומ' הולך ותן לה רצה לחזור יחזור זכה לה התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' אומ' בכולן אם רצה לחזור לא יחזור אבל אם אמר אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור איתא בגמ' התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב נעש' שלוחו ושלוחה ואם מת ולא הגיע גט ליד' חולצות ולא מתייבמו' אלמא מספקא לי' אי הלכה כר' או הלכה כר' נתן אבל אי אומר לי' הילך בין 'לר בין לר' נתן כזכה דמי וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וכן הלכה והלכ' כר' נתן דאמר הולך לאו כזכה דמי' דגרסינן פ' השולח א' אביי נקטינן שליח מתנ' כשליח הגט דמי למנ"מ להולך לאו כזכה דמי ע"כ וכתב ריב"ש בתשוב' וז"ל על ראובן ששלח שליח לקבלה שיביא אצל הבעל וא"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא כותב לו שטר הולכה ונותנו בידו וחזר ונתן לו שטר קבלה והשיב דברים סתומים אני רואה כאן שאם הבעל בשטר אחרון היה דעתו שיהי' שליח לקבלה למה לו לעשות שטר שליחות והלא שליח לקבלה אין על הבעל לעשותו וה"ל לומר לשלי' בשעת נתינת הגט התקבל גט זה לאשתי ומיד שהגיע ליד השליח הרי היא מגורשת בכח שליחות האשה ולא בכח שליחות הבעל ואם היה בדעתו בשטר קבלה לומר התקבל והולך למ"ל לכתוב שני שטרי שליחות הולכה ומ"מ אני נוטה שהכל תלוי בשעת נתינת הגט ליד השליח שאם בשעת שנתן הבעל לשליח שטר שליחות הולכה הראשון מסר לו גט הרי נתבטל שליחות הקבלה שעשתה האשה וכשחזר ונתן לה שטר שליחות אם היתה כוונתו שתתגרש מעתה צריך שיטלנו מן השליח ויחזור ויתננו לה וה"נ כבר נתבטל שליחות ההולכה וגם שליחות קבלה שעשתה האשה נתבטל וכיון שהבעל מסר הגט ליד השליח בתורת הולכה ואם כן אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת שכיון שנתבטל שליחות האשה לקבלה וגם שליחות הבעל להולכה מעתה אין שליחות הבעל לקבלה כלום ואף אם רמז הבעל מחמת שליחות האשה לקבלה כי האשה הי' דעתה בשליחות שיקבלנו השליח במסירה הראשונה בתורת שליחות קבלה והי' צריך שתעשה האשה שליחות קבלה מחדש אבל בשעה שמסר הבעל שטר שליחות הולכה עדיין לא מסר הגט בידה הרי לא נתבטל שליחות האשה לקבלה שאין ביד הבעל לבטל השליחות אלא שאינה מתגרשת אלא ע"פ דבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות מתבטל מפני דבורו של בעל וגם מפני רצון השליח להיות שליח להולכה לא תבטל השליחות הקבלה דאי הוה שליח להולכה כ"ש דהוי שליח לקבלה דהא א"א להולכה בלא קבלה וא"כ כשחזר הבעל ועשה שליחות לקבלה לא נתבטל שליחות וא"כ כשאמר התקבל ע"ד שליחות לקבלה אמר ע"כ נכוחים שם ולענין לשון קבלה של אשה ק"ל כרשב"ג דאמר אף האומרת טול לי הוה לשון קבלה ואף לאותן דלא ס"ל האי כללא דהלכה כרשב"ג במשנתינו כגון הרי"ף והרמב"ם וסיעתו ומ"מ הכא פסקו הלכה כוותי' משום דמייתי בברייתא בסוגיא כוותי' וזה לשון הברייתא כפי גירס' הספרים ת"ר טול לי שא לי יהא בידך כולן לשון קבלה הן וכתב רש"י דה"ג, והרי"ף והרא"ש והרמב"ם כולן לא הוזכרו שא לי ואומר שיש פני' לכאן ולכאן דמצינו במקר' שהוא לשון קבל' כגון כי תשא ודומיהו ומצינו נמי שהוא לשון הולכה שמשאהו בידו כמו כאשר ישא האומן את היונק וגו' וכבר כתבתי כמה פעמים שאין הכרע לגרסות ע"כ נראה שאם אמרה שא לי ונאבד הגט שחולצת ולא מתייבמות

ד אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ור' חנניא אמר עושה אשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה מ"ט דרב אבע"א משום בזיון דבעל שסבר קל אני בעיני' שאין רצונה לקבל הגט מיד שלוחי אבל אי עבדי' שליח לקבל הגט מידו הא ידע