ים של שלמה על גיטין שכו

בב"ה משום כבוד ציבור. וכתב המרדכי מהו לקרו' בחומשין כו' פי' רש"י שכתובים להם חמשה חומשי תורה בה' חתיכות כל חומש לעצמו דכל ספריהן היו מגוללין כמו ס"ת ומסיק הכא דאין קורין בו משום כבוד ציבור דהוי גנאי להם שאין להם אלא ספר אחד לחוד ויש מדקדקים מכאן דבודאי דבספר אחד אין לקרות מפני כבוד הבריו' דצבור הא בחומשין דידן דיש כל ה' חומשין דעתה אין גנאי בדבר מותר ואומר ראבי"ה דאין בדבריהם ממש דלא הוי טעם אלא כדמפרשי בירושלמי דמגילה בפרק בני העיר דגרסינן התם אתיא שיילי' לי' לר' יוסי מהו לקרות ברבים בחומשין אמר לו אסור לאו דאסור אלא מגו דנפשין עגומה אנו קונין לו תורה פי' כל עוד שנפשינו עגומות שנאסר עלינו לקרות בחומש נצטרך לקנות ס"ת וכן מצאתי הקורא בחומשין אין רוח חכמי' נוחה הימנה מוטב שלא יקרא שאפילו בס"ת שאינו עשוי כתיקון חכמים שאינה תפור' בגידין ואין בין שיטה לשיט' כמלא שיט' אסו' לקרו' כ"ש בחומשין דאסו' להזכיר שם שמי' לבטל' ע"כ פסק הרשב"א בחדושיו וכן כתב הר"ן מאחר שאסור לקרות בחומשין משום כבוד ציבור א"כ היכא שנמצא טעות בס"ת באחד מן החומשין ששפיר יכולין לקרות בחומשין האחרים שהרי לא הצריכ' לחומש האחרים אלא משום כבוד ציבור שיהא שלם ומאחר שהוא שלם אין אנו חוששין לטעות של חומש האחר שאין אנו קוראין בו ואני אומר דלא יתכן בעיני דמאחר שהס"ת כולה מחוברת אם כן טעות שנמצא בה פוסל מלקרות ונקראת ס"ת מוטעה ומעכב מראשה לסופה ומוסופה לראשה וגם בזו אינו כבוד צבור שיקרא בס"ת מוטעת ועוד אני אומר אפילו אי הוה שרי לכתחלה לקרות בחומשין מכל מקום היכא שמחובר ונמצאת טעות אפילו באחד מן החומשין שפסולה לקרות בה שהרי אינה בשלימות וכאלו היתה דבר שאינה בקדושה וכל הפוסקים נמי לא חלקו בזה ואף שאין ראי' לדבר זכר לדבר נטלה טחול כשירה ניקבה טריפה: ותו' מסקינן רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי ספרא דאפטרת' אסיר למיקרא בי' בשבתא מ"ט דלא ניתן לכתוב מר בר רב אשי אמר אפילו לטלטולי נמי אסור מ"ט משו' דלא חזי למקרי בי' בשבת ולא היא שרי למיקרי בשבתא ושרי לטלטולי דר' יוחנן ור"ל מעיינו בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן לכתוב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתיך ה"נ עת כו'

כט מסקינן בעו מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה תבעי למ"ד תורה מגילה נתנה תבעי למ"ד חתומה ניתנה תיבעי למ"ד מגילה ניתנה כיון דמגילה ניתנ' כותבין או דילמא כיון דאדביק אדביק תבעי למ"ד חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה אין כותבין א"ד כיון דלא אפשר כותבין א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר ר' יהודה אומר כותב מבראשית עד דור המבול בתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני ורב אלפס ז"ל לא הביא כל זה אלא כתב כותבין לתינוק להתלמד בה וכן הלכתא וכ' הרא"ש ותימה הוא כיון דרבה השיב לאביי אין כותבין וליכא מאן דפליג עלי' ועוד ראוי' לפסוק הלכה כת"ק דר' יהודה דלא שרי אלא בדעתו להשלים ואפשר דסבר הלכה כר' יוחנן דאמר תורה מגילה נתנה ולא חייש להא דקאמר כיון דאידב' דא"כ אפילו חומש לא ניכתב אלא תורה שלימה כיון דאידב' ועוד ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני בישראל לכתוב תורה שלימה לבנו ע"כ וכל זאת אינה שוה לי נהי דק"ל כר' יוחנן דאמר מגלה נתנה הלא רבה אסר לאביי אפילו למ"ד מגילה נתנה ומה שמקשה ליה א"כ אפילו חומש נמי קושיא הוא לת"ק וכל הני דאסרי לכתוב וכי כח בידי לסתור דברי התנא מחמת הקושיא אחת בודאי לא החמירו כולי האי ועוד מאי חזית להקל נימא ה"נ דאפילו חומש אסור ולאו דוקא במגילה קאמר ואפשר לרבות' דהיתר' קאמר מגילה דר' יהודה מתיר אפילו מגילה לכתוב ומה שאמר שאין יכולת ביד כל אדם עני כו' וכי נתיר אסורים לעני בעבור ענייתו ואינה דומה למלאכת המועד לפי שאין לו מה שיאכל ועוד נראה בעיני מה שהשיב רבה לאביי לפי שאין כותבי' זהו פי' אין כותבין אף שהוא להתלמד ואין יכולת בידו לכתוב כל החומשין אפ"ה אסור שאין כותבין כלל מגילה ונראה בעיני דדעת הרי"ף אחר דשרינן לכתוב ספרי דאגדתא ולקרות בו משום עת לעשות ה"נ דשרי לכתוב מגילה ללמוד עם הנערי' משום עת לעשות וכן יראה מדברי המרדכי שכתב וז"ל כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וה"ה דמותר לכתוב פרשת הקרבנות וכן ק"ש שבתפילת שלנו משום עת לעשות שהרי אין כל העולם יודעים בע"פ ואין לכל העולם חומשים להביאם לב"ה ואתי לבטל התפילה וק"ש שהוא מן התורה לכן מותר לכתבי הני אעפ"י שלא ניתן לכתוב וא"ת והאיך קרינן שירת הים ופרשת קרבנות בב"ה בע"פ הלא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ואומר ר"ת דהני מיגרס גריסן תדע דאמר תפילין ומזוזות נכתבין שלא מין הכתו' משום דמגרס גריסן ע"כ

ל מתניתין מעכבין בבית הישן מפני דרכי שלום ופריך בגמר' מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שופר פי' שופר של תקיעו' ע"ש או שופר של נדבה דהוה מעיקרא בי רב יהודא ולבסוף בי רבה ולבסוף בי ר"י ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא אלא משום חשדא הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסי' לאותו בית ולא יראו שם את העירוב יחשדו בני החצר שמטלטלין בלא עירוב נחזור למשנה בור שהיא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום ופליגי בגמרא רב ושמואל בני נהרא רב א' תתאי שתו מי' ברישא ושמואל אמר עלאי שתו מיא ברישא כדאזיל פי' אם אינו סוכרין את הנהר אלא דולין והולכין והנהר מושך כפשוט' כ"ע ל"פ שכל הרוצה לדלות ידלה כי פליגי במסכי ואשקוי פי' שאין בו כדי לדלות כולן ורוצים העליונים לסכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרי' קטנים עד שישתו כל שדותיהן ותחתונים מעכבין עליהם אלא א"כ נשקה אנחנו תחלה שמואל אמר עלאי שתי מיא בריש' דאמרי אנן מקרבינן טפי ורב אמר תתאי שתי מיא ברישא דאמרי נהרא כפשטיה ליזל תנן בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום תרגמה שמואל אליבי' דרב באמה המתהלכת על פי בורו פי' שמתמלא מאליו דרך הלוכו וא"צ לסכור הנהר אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מצי למימר סכור איסכר פי' בורך שלא ירדו המים לתוכה ואשקי בהינדקא פי' כפי מה שיעלה לך לדלות מן הנהר כמונו קמ"ל אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר פי' רש"י וליה לא סביר' לי' דהלכתא כשמואל בדיני והרא"ש כתב וז"ל אע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני פי' ר' חננאל ז"ל משום דשמואל תרגמה הא דרב להכי נפיק מהך כללא ע"כ והתוס' כתבו א"נ משום דמסתבר טעמא דרב אע"ג דדחקינן מתניתין כוותיה כתב הטור וז"ל אמת המים המושכת על פני השדות ומושכין ממנה כדרך הליכת' כולן מושכין על הסדר ואין אחד מהן יכול לעכב ולומר אני משקה תחלה ואם בא אחד לסתום הילוך המים להמשיכם לבורו עד שישקה תחלה ואחרי' מעכבי' על ידו כל דאלים גבר אבל אם אמת מושכית דרך הליכה על פי אחד מבעלי הבורות ימלא בורו וא"צ לסתום פי בורו מפני דרכי שלום וכן דעת כל המחברים חוץ מרש"י דלא קמ"ל הכא כשמואל בדיני אלא כל מאן דאלים גבר אלא שתימא על הר"ן והרמב"ם שהביאו המשנה בור הקרוב לאמ' ממלא ראשון בצורת' ולא הזכירו אוקימתא דתלמוד' דאיירי באמה ההולכת על פי בורו ואפשר לומר מאחר שפסקו דדינם דין דאלים גבר ממילא מוכרחים אנו לפרש דאיירי בכה"ג באמה ההולכת ע"פ בורו דאל"כ קשה מתניתין וכתב הראב"ד שאפשר לפי שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים ע"כ. והעיקר נראה בעיני כמו שפירש וכדעת הטור ועיקר אכן מה שכתב הרמב"ם והטור הביא שאם בא אחד ליסתום הילוך המים כו' דאמרינן כל מאן דאלים גבר בגמר' לא משמע אלא בין ראשון לאחרון אבל כל האמצעים מוחין בו ראשון ואחרונים ומ"מ נראה דווקא שניהם כאחד אבל בא הראשון לחוד למחות בו לא יכול שאומר לו אני מן האחרונים לגבי דידך ואני קודם ומה לך בזה שהאחרון מוותר לי חלקו ואם לא בא האחרון למחות בו אומר אני מן הראשונים שקודמים ואם אותם שלפני מותר לי מה לך בזה ואפשר מה שכתבו סתמא כל דאלים גבר כנגד א' שבא למחות אבל בוודאי אם באו הראשונים והאחרוני' פשיטא שיכולים למחות כו' תו מסיק רב שימי בר אשי אתא לקמי' דאביי א"ל לותבן מר עידנא פי' יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע א"ל אית לי עידנא לגירסא וליתיבו מר בלילה א"ל אית לי מיא לאשקויי א"ל אנא משקינא למר ביממא וליתבן מר בלילה א"ל לחיי אזל לעילאי אמר להו תתאי שתי מיא בריש' אזל לתתאי אמר להו עילאי שתי מיא ברישא אדהכי סכר מיסכר ואשקינ' כי אתא לקמי' דאביי א"ל כבי תרי עבדת לי ולא טעמינהו אביי לפרי דההוא שתא וכתבו תוס' להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכריח דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא שמעינן שצריך אדם להרחיק עצמו מן החשד וכמו שעשה דוד במיתת אבנר ולא כמו שאומרים חסירי דעת ובפרט הנשים אם אני נקי מהם אין אני חושש ללעז הבריות תו מסיק הנהו בני חרמך דאזל כרו ברישא דשנותא פי' שם הנהר ואהדרי' ושדנוה' בשילהי נהר' מערה פי' רש"י להקיף שדותיהן במי הנהר ובא מלמעלה לשדותיהן ראש העליון של נהר והשיבו מקצתן סביב שדותיהן ובסוף שדותיהן הסיבוה עד שחזר ונפל לתוך הנהר אתו עילאי לקמי' דאביי א"ל קא מתקיל נהרא פי' נהר שלנו נתקל מפני שהסיבו ואינו נמשך מהר וצפון האי דרך שדותי' שכן דרך הנהר המוסב אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומי' א"ל כרי בהדייהו טפי פורתא כדי שישטפו המים במרוצה א"ל קא יבשו פירין פי' אם נעמק יובשו החריצין שלנו ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו אמר להו זילי סליקו נפשייכו מהתם פירוש אמר להו לבני חרמך סליק נפשייכו סתמו את מסיבותיכם. וכתבו התוס' פי' ר"ח לעילאי אמר שאין יכול למחות בהן משום דכל אלים גבר וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ומ"מ נראה כפי' הקונ' דלבני חרמך. היה מדבר שיסתמו את מסיבת' ולא דמי לרב ושמואל כלל

לא מתני' מצודת חיה ועוף ודגים יש בהן גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור ומוקי בגמרא דאוזלא ואוהרי פי' רשתו' של חוטין ושל גמי כולי עלמא לא פליגי דכיון דיש להם תוך קני' לי' כליו כי פליגי בלחי וקוקרי פי' שאר מצודת שנותנין חוט ארוך מחטי בנהר וחוזרין בו על פני כולה. מציאת חש"ו יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור ומפרש בגמרא אמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם למאי נפקא אמינא להוציא בדיינין דלרבנן לא נפיק בדייני' ומיהו לר' יוסי גזל גמור לא הוי לפסול לעדו' ולעבור עליו בלאו עני המקיף בראש הזי' מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל