ים של שלמה על גיטין שכג

דהיינו בן י"ג ויום אחד והביא ב' שערות וכשיגדל מוכר ונותן ומבן י"ג ואילך במקרקע שירש מאבותיו אינו מוכר עד שיהא בן עשרים אבל נותן במתנה עוד יש חילוק בין מוכר לנותן במקרקעי שלא ירש מאביו שמוכר משהגדיל ובעינן שיודע בטיב משא ומתן ומתנה יכול ליתן אפי' אינו יודע בטיב משא ומתן רק שלא יהא שוטה ומה שכתב הרא"ש שאם יודע בטיב משא ומתן והוא חריף מיד כשהגדיל יכול למכור לנכסי אביו וחולק על הרי"ף אכתוב דבריו אי"ה בפ' מי שמת כתב הרא"ש בתשובה והטור הביאו וז"ל שאם ירש ש"ח מאביו שיכול ליתנו במסירה וכתיבה דלענין זה חשיב כמטלטלין ויכול ליתנו לאחר ע"כ:

כא מתניתן אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ולוי אחריו ואחריו ישראל מפני דרכי שלום:

ת"ר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכתבו התוס' וכן הרא"ש כגון מעשר עני או בצדקה המתחלקת לעניים או חברי' המסובין בסעודה אבל במילי דשותפות לא דהא אמרינן בפרק מקום שנהגו הנותן עיניו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם ולא מסתבר לדרוש הפסוק הזה להרגיל הכהן עד שיתן עיניו בחלק יפה ע"כ וכ"כ הסמ"ג בשם ר"י ולא ידעינא איסור בדבר דהא מחלק גבוה קזכי ואינו גרוע משאר מתנות כהונה כגון זרוע ולחיים והקבה ולא אמרו הנותן עינו בחלק יפה אלא בישראל אבל בכהן א"ל ליתן בו עיניו אלא חבירו צריך ליתן לו בלא גורל ולישנא דליטול מנה יפה משמע לכל דבריו גם הרמב"ן לא חילק ופריך תלמודא א"ל רב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא א היא א"ל דאוריית' ומפני דרכי שלום כל התור' כול' נמי מפני דרכי שלום הוא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אלא אמר אביי לכדמר פי' כדרבה בר נחמיה דתני' שנים ממתינן זה לזה בקערה שלשה אין ממתינן הבוצע פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה ל"ש דחולק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסות לענין לקרות בתורה בב"ה אין כהן חולק כבוד ללוי או לישראל דלא ליתא לאכלויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא והיינו כמו דקתני במתניתין כהן קורא ראשון כמ' שכתב בתורה ואינו רשאי לחלק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום ע"כ והסמ"ג כתב בשם הרי"ף הא דאמרינן לברך ראשון דווקא בשווין דאמר ר' יוחנן פ' בני העיר כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה שנ' ומשנאי אהבו מות וגו' ע"כ ומסוגיא דהכא משמע שאפילו באינו שווין שהרי לא יכול לחלק כבוד אפילו לגדול ממנו ואף הוא רבו אלמא דבאינן שוה איירי אלא שיש לומר נהי דאינן שוה לגמרי מכל מקום איירי בשוין ששניהם חכמים אבל בכהן ע"ה לעולם אסור לקרות לפני ת"ח גם התו' כתבו הא דקאמר בסוף מגילה גבי ר' פרידא דאמר מימי לא ברכתי לפני כהן דמוקי לה בשוין כו' דלאו דוקא בשוין ממש קאמר דא"כ מאי רבותא דר' פרידא כו' וז"ל הרמב"ם בפי' המשנ' דע שזה הדבר מפורסם בכל המקומות שיהא הכהן קורא בב"ה ראשון בין שיהא תלמיד או עם הארץ הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל ולא נזכר זה בתלמוד ולא היא זאת הכוונה הנרמזות אליה בזאת ההלכה ואני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות שנוהגין בזה אחר המנהג היותם בריאין מחולאי המנהגות ומדעת האחרוני' ודרכיהם ואין אצלם אלא עניני' נאותי' ללשון התלמוד ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד ואמנם צורת הענין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל לפי שנאמ' וקדשתו כי את לחם אלהיך וגו' ובא בקבלה בכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וזהו כולו כשאין שם חכם גדול ממנו כגון שיהיו שם כהנים לוים וישראלים ויהיו כלום במדרגה אחת בחכמה ולא יהיו קצתם יותר חכמים מקצתם אז תחזור הקדמות היחוס שכהן קודם ואחריו לוי ואחריו ישראל ויבאר לך זה הלשון בפרק אחרון דהוריות באמרו בזמן שכולם שוין אבל אם ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קוד' בכל ענין מבואר מן התלמוד שאחד מן החכמים קרא ראשון בשבת בס"ת ורב אמי ורב אסי גדולי' ומן הכהנים שהיו בארץ ישראל והיה מצוין שם לפי שהיה זה חכם יותר מהם וכך אומרים רב קורא בכהנים ר"ל קרא ראשון כמו הכהן לפי שהי' יותר חכם מן הכהן וזה אין מחלוקת בו ומן העקרים ג"כ כשהכהן כשהוא ראוי' שיקראו ראשון אם התיר לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא הרשות בידו אבל אסרו חכמים מפני דרכי שלום שיתחדש מזה המחלוקת שמא יאמר ישראל אחד מפני מה התיר לזה שיעלה ראשון ולא התיר לי אחר שהדבר תלוי בו לכך אנו אומרים שיקרא הוא בעצמו לא שיתיר לזולתו ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה באמרו כהן קורא ראשון וכן באר בתלמודא ע"כ משמע מדבריו דווקא שווין ממש ומן הסוגיא לא משמע הכי כדפי' כאשר הוכיח נמי התו' מהאי דר' פרידא כו' וכן פסק נמי הרא"ש דכהן לא יכול למחול לקראת לפניו רבו או שגדל הימנו וכן פסק המרדכי בשם ר' שמחה אבל כהן ע"ה לא שמענו ורבים שאסרו והחמירו בדבר וכן פסק הרשב"א בתשובותיו לאסו' אלא שכך המנהג נתפש' ויפה עשו חכמי' לפי הדורו' אשר לפנינו שלא סתרו המנהג כ"א המנהג שמבזין ע"ה שלא לעלות ראשון אפי' היו כהני' ח"ו ע"ה פורקי' עול תורה מעליה' ולא היו מסייעי' כלל לתור' ולומדיה ובפרט האידנ' שלא יהא כל א' בונה במה לעצמו וכמו שאמרו דמ"ה מקבלינן סהדות' מעם הארץ כו' גם כבר בימי' הקדמוני' שהי' חוזק התור' ובידי החכמי' מקל ורצועה ביד לומדים ובפרט בא"י ואפ"ה שלחו מתם ליבעי רחמי אתכלי על עליא דאי לאו עליא לא מתקיימא אתכלי וכ"ש האידנא לכן הנח להם למנהגם ורב נטוראי כתב דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח והיינו שתפס המנהג מהני טעמים שכתבתי וא"ל איך יכול לעשות ת"ח לקרות אחריו מאחר שהוא חייב מיתה ונראה דלא חייב מיתה אלא מכח ביזוי התורה ומאחר שכך נתפשט המנהג אין בו ביזוי ומ"ה אפי' בכהני גופא נהגי לקרות בתורה כהן ע"ה ולהניח כהן ת"ח אבל מכל מקו' כל ירא שמי' יזהיר שלא יתחזק הסגן לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יכול לקרות נמי כהן חבר שהוא תלמוד בתורה וכן ללוי אחריו וכהן בעל עבירות או שהוא רשע מפורסם נראה פשוט אף לאותן דס"ל שעולה לדוכן מכל מקום אין ראוי להקדימו ולקרותו בתור' קודם ת"ח ואין חילול השם גדול מזה אלא במקום סכנה. נחזיר לסוגיא דמסיק אמר רב הונא הא דאמרת בב"ה לא לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא. איני והא רב הונא קרי בכהנ' בשבתות וימים טובים שאני רב הונא דאפילו ר' אמי ור' אסי כהנ' חשיבי דארץ ישראל מיכף הוה כייפי ליה משמע מסוגיא זו דליכא אסורא בדבר שלא יכול למחול הכהן אפי' לגדול הימנו לקרותו לפניו אלא בשבתו' ולא בה"ב וכ"כ הרא"ש סתמא בלישנא דתלמודא. ובמקצת נוסחי הרא"ש כתב להדיא דבה"ב הרשות בידו לחלק כבוד לרבו כו' וכ"כ הטור בשמו ובב"י אכן התו' כתבו וז"ל אומר ר"ת ה"מ לדידהו דבחול הוה טרידא במלאכתו ולא שכיחא אבל לדידן שכיחי בשני וחמישי כמו בי"ט וכן כתב במרדכי ומה שמשמע מסוגיא היכא דמופלג בחכמה והוא אדם גדול בתורה ובמ"ט שיכול לקרות בפני כהן ולא נהיגין כן האידנא כי אין מצוין בינינו מופלג וגדול הדור בימינו לשנות עליו המנהג וגם הדורות בעו"ה מקולקלים שיאמרו מה גבר בגוברן גם יבואו לומר אנו כמותו ואין לאנצויי גדול מזה גם אפשר דבעינן גדולי הדור כרב הונא דכל כהנא חשיבא דארעא דישראל אפי' רב אמי ורב אסי כייפי ליה וזה אפשר אינו בנמצא האידנא גם הרשב"א כתב שצריך להיות גדול הדור ומופלג בחכמה ושאין דומה לו בעיר אחרת ומי יעיד על זה האידנא ומ"ה כתב רב עמרם כל דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפילו הוא נשיא מישראל

כב פסק כתב המרדכי וז"ל תשובו' הרשב"א אשר ששאלת מ"ו אשר בקדושת כהן לפתוח ראשין אם הרשות בידו ליתן רשות לישראל לברך לפניו בסעודה נ"ל שהרשות בידו כדמשמע סוף פ' הנזקין אלו דברים שאמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ופריך בגמרא מפני דרכי שלום דאורייתא הוא אמר אביי לכדמר כו' ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה ל"ש אלא בסעודה אבל בב"ה לא דלא אתי לאנצויי פרש"י וז"ל אבל לענין לקרות בתורה בב"ה אין כהן חולק כבוד ללוי ולא לישראל דלא לית' לאנצויי ולומר אנא קרינא ברישא והיינו דקתני כהן קורא ראשון בתורה ואין רשאי לחלוק כבוד ולשנותו מפני דרכי שלום אלמא היינו דקאמר כהן. קורא ראשון בתורה היינו מצוה לישראל להקרות לכהן ראשון אבל אי קאמר כהן אני מוחל על כבודי כבודו מחול כמו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול דאורייתא דיליה הוא כ"ש שהכהונה נתנו לו ולזרעו אחריו עד עולם בברי' מלח דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וכן בפרשת קרח כמה פעמים כ"כ נכת'. אלא שהכהונה שלהם הוא ולא דמי למלך שאין יכול למחול על כבודו כדתנן כי לה' המלוכה ממליך מלכים ולו המלוכ' ולהכי כת' שום תשי' עליך מלך שריבה בו הכתוב הרבה שימו' לומר שאין כבודו מחול והשתא ע"כ ההיא דגיטין הכי מפרשא כהן קורא ראשון כמו שכתב בתורה על כן מצוה דאורייתא לקרותו ראשון היכא דמחיל לקריי' דהשתא לא הוי מצוה דאורייתא אפ"ה קורא ראשון מפני דרכי שלום דילמא ליתי לאנצויי ה"מ בבתי כנסיות אבל בסעוד' דלא אתי לאנצויי אי מחיל ש"ד ולא כמו שכתב כיון דמקדושתו יליף אמאי לא יכפו דה"מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא לכבודו יכול למחול דאטו ליטול מנה יפה ראשון אם לא רצה הכהן ליטול וכי תסיק אדעתיה למימר דיכפכו חלילה למימר כן אם שונא מתנות הוא תע"ב אלמא לא אמרינן כן אע"פ דמוקדשתו יליף אלא וודאי לא אמרינן יכפנו אלא נושא נשים בעבירה אבל דברים שהן לכבודו או לריוח ממון מצי מחיל אבל לא בב"ה משום אנצויי ובסעודה לא שייך לאנצויי כדאיתא בגיטין משום דלא שכיחי בה רבים בסעודת נשואין וברית מיל' דשכיח בה רבים לא מפליג' רבנן ותלמודא בין סעודה לסעודה ועוד כי אפילו שכיחא רבים לא אתי לאנצויי שהבעל בית נותן לברך לאשר יישר בעיניו ובשני וחמישי דקאמר תלמודא דאפי' בב"ה יכול הכהן ליתן רשות לישראל שגדול ממנו לברך ולעמוד בתורה דלא שכיחי ומיהו ר"ת פירש דה"מ בימיהם שהיו עוסקין במלאכתן כל ימות החול ולא רגילין לבא לב"ה כי אם בשבתות וימים טובים אבל השתא בזמן הזה שאין רגילין אנו להיות עסוקין במלאכתן אין חילוק בין שבת וחול דכל שעתה שכיחי רבים מכל מקום בסעודה ליכא מאן דפליג ודבר פשוט הוא שאם בא הכהן לחלוק כבוד למי שגדול הימנו הרשות בידו ע"כ שמעינן מהאי פיסקא דמהר"ם שיכול הכהן למחול על כבודו ויכול הכהן לצאת מב"ה כדי לקרות לישראל אחר במקים כהן ולפעמים צריך למחול על כבודו אל