ים של שלמה על גיטין שכב

מן האשה קרקע המיוחדת לכתובת אשתו וכ"ש שאר נכסים דאי לא עבדה א"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה. מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זהו משנה ראשונה ב"ד שלאחרי' אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביעית רביע פי' ששיערו דסיקריקין מוזל גביה רביעי אימתי בזמן שאין בידן ליקח פירש דסגי בנתינתו רביעי אבל יש בידן ליקח הן הקודמין לכל אדם איתא בירושלמי הם אומרים שהיה בידינו ליקח והלקוחות אומרים לא היה בידיכם ליקח אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הלקוחות שהמוציא מחבירו עליו להביא ראיה ע"כ וכתב הר"ן ובלשון הזה הביא הרשב"א ז"ל בתשובה ע"כ. נחזור למשנה ר' הושיב ב"ד ונמנו שאם שהת' בפני סקריקון שנים עשר חודש כל הקודם ליקח זכה אבל נותן לבעלים רביעי. וכן הלכה ופליגי בה רב ושמואל בהאי נתינת רביעי רב ס"ל או נותן לו רביעי במעות שנתן או מחזיר לו רביעית הקרקע ושמואל ס"ל או מחזיר לו רביעי הקרקע או שלישי המעות שנתן דרב סבר נכי חומשא זבין דקרקע שוה חמשה חומשין קנה בארבע ושמואל ס"ל דנכי רביעי זבין קרקע שוה ארבע רביעי' קנה בשלש ופסק הרי"ף ואחריו כל המחברים דהלכתא כשמואל בדיני' אישתכח שאם קנה הקרקע במנה ששליש המעו' ל"ג זוז ושליש זוז והקרקע היתה בודאי שוה ארבע' שלישי' דהיינו קל"ג זהובי' א"כ מחזיר לו לבעלים רביעי הקרקע או נותן לבעלי' עוד ל"ג זהובי' ושליש זוז ותני' בברייתא דיד בעלים על העליונ' רצו נוטלין מעות רצו נוטלין קרקע, תו מסיק ת"ר הבא מחמת חוב מחמת אכפרות פי' גזל בעלמא ואינו מסור בידו ליהרג אין בו משום סיקריקון פי' שאם שהת' בידו י"ב חודש ולתת רביעי לבעלים כתיקון חכמים ויחזיק בקרקע אלא יחזיר לו הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא דחזר ונמנו דכיון, דגמר ואקני אגב אונס מיתה ואפילו בתר דגזר כל דקטל ליקטלוה אם תפי' ליה מקמאי דקמי' דאיינוי' וסופו הוכיח שהניחה בידוי"ב חודש ולא צועק עליו הלכך נותן לבעלי' רביעי לפי שבחנ' באה לו אבל האי לא גמר ואקני מידי ואע"ג דשהתה י"ב חודש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירה כלל ואנפרירות עצמה צריכה שתשהא י"ב חודש והאמרת אין בו משום סיקריקון וי"ב חודש לא הוזכרו בו ה"ק סיקריקון עצמה צריך שתשהא י"ב חודש אמר רב יוסף נקטינן אין אכפרו' בבבל והא קא חזינן דאיכ' אלא אימר אין דין אנפרות בבבל לה להפסידי ללוקח ואם בא ישראל וערער על חבירו ואמר קרקע זו שלקחת מן הגוי שלי היתה וגזל ממני אינו נאמן מ"ט כיון דאיכא בי דוואר ולא קיבל אימר אחולי אחיל ועיקר דינים אלו כתבתי בפרק הכונס סי' י"ד

יח פיסקא לקת מן הסיקריקון, כו' אמר רב ל"ש דמקחו בטל אלא דא"ל לך חזק וקני, אבל בשטר קנה, ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתב לו אחריות דאי טרפא לי מיני' ליגבייהו דמי ארעא ומדכתב ליה כולי האי בוודאי גמר ומקני ומותיב עלה דרב מהא דתני ר' שמעון בן אלעזר אמר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש ואח"כ מן האשה מקחו בטל עד שיכתוב אחריות ופריק מאי אחריות שטר וכתב הרי"ף וז"ל הלכתא כשמואל דק"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל ולא אתמר הלכתא כחדא מינייהו הלכתא כשמואל בדיני ועוד דתניא כוותיה ופרוקיה דהך שינוי' הוא ולא סמכינן על השינויי' ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בחזקת הבתים אמר רב הונא תליוהו וזבין זבינתי' זבינא ואותב רב המנונא עליה דרב הונא מהא מתניתן לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מן ב"ה מקחו בטל ואמאי התם נימא אגב אונסיה גמר ומקני ופריך הא אתמר עלה אמר רב ל"ש אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קני ומקשינן ולשמואל דאמר אף בשטר לא קני מאי איכא למימר ופרוק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואסיקנ' והלכתא בכולהו תלוי' וזבן זבינתי' זבינא ואפילו שדה זו פי' שאנסהו להדיא למכור שדה זו ק"ו היכא שאנסוהו למכור סתם אחת משדותיו בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה התם גבי תליוהו וזבין דעתיה למיתב ליה זוזי ודעתיה דמוכר למשקל, מיניה זוזי אבל הכא גבי אשה וסיקריקין ליכא דיהיב להו זוזי הלכך לא מהני כתיבת שטר עלייהו עד דכתב להו אחריות ע"כ נמצא לפי שיטה זו דהכא לא פליגי באחריות כמו שפירש התוס' בשם הר"ר אלעזר משנז"א דרב ושמואל פליגי הכא באחריות ט"ס הוא דשמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ דאחריות לאו ט"ס הוא בשטרי מקח וממכר ורב סבר אחריות ט"ס. בסתם ככתב לו אחריות דמי וההוא דכתובות כשפירשה דלא קבלה אחריות ע"כ וזו בע"כ ליתא דהא בעלמא ק"ל כרב דאחריות ט"ס הוא והכא ק"ל כשמואל כדפר"י בוודאי דס"ל לרב כר' אליעזר משנצ"א דה"נ לית' לדשמואל ואדוקי' דרב שפי' סמכינן וכן פסק הרשב"ם בפ' ח"ה אכן כי דייקת בלישנא דסוגיא משמע להדיא דהלכתא כשמואל מדקאמר סתמא דתלמודא תני' כוותי' דשמואל כו' ואח"כ מסיק לימא תהוי תיובתא דרב וכו' משמע להדיא דדווקא תיובתא הוא דקדחי אבל תניא כוותיה דשמואל כדקיימא קיימא והיינו כמו שכתב הרא"ש דפלוגתא דהכא אינו תלוי באחריות ט"ס אלא היכא דיהב לוקח למוכר זוזי אמר לא שדי אינש בכדי ובאלו התנה המוכר שקבל עליו אחריות וטעה הסופר ולא כתבו ותו מסקינן בסוגי' ת"ר לקחו מן הסיקריקון ואכלו ג' שנים וחזר ומכרה לאחר אין להבעלים על הלוקח השני כלום ה"ד אי דקא טעון מנך זבנה ואפי' מראשון נמי ואי לא טעון ואמר מנך זבנה אפי' שני נמי לא. אמר רב ששת לעולם דא קטעין וכגון זה טוענין ליורש וטוענין ללוקח

יט מתניתין חרש רומז ונרמז פי' חרש מעיקרו שאינו שומע ואינו מדבר בן בתירא אומר קופץ קפיצה הוא עקימת שפתיים וגרוע מרמיזה ונקפץ במטלטלים אמר רב נחמן מחלוקות במטלטלי' אבל בגיטין ד"ה ברמיזה וא"ד אמר רב נחמן כמחלוקות במטלטלין כך מחלוקות בגיטין, והא. אנן במטלטלי' תנן אימא אף במטלטלין פי' וכ"ש בגיטין דלא תימא גיטין הוא דקילו משום בקפיצ' כנס בקפיצה יוצאה אבל במטלטלי' שנפלו בירוש' לא מ"ה תניא במטלטלין. כתב הרא"ש מדהביא הרי"ף הך מימרא דרב נחמן בהלכותיו משמע שפוסק כבן בתירא וכלשנ' בתר' בדרב נחמן לקולא וסברתו מדאמר רב נחמן דבריו אליבי' דבן בתירא אלמא דקסבר דהלכתא כוותיה ולא מסתבר לי דבכל התלמוד מפרשין האמוראי' לדברי התנאי' לידע פי' המשנה במה נחלקו ואע"ג דלית הלכתא כותיה והבא להקל צריך ראי' ע"כ ולא ידעינא מנין לו זה כי אני אומ' דהרי"ף לא פסיק אלא כת"ק ומ"ה הביא פלוגתייהו דבכולי לישנ' משמע דמועיל לכ"ע רמיזה בחרש לענין גיטין דלא תימא דווקא במטלטלין קתני אבל בגיטין לא מועיל שום רמיזה שהרי לקמן מייתי בברייתא בפ' מי שאחזו דרי"ף מייתי ראיי' מהכא דחרש מעיקרא יכול להוציא ברמיזה ולא הוזכר לשם שיועיל קפיצה ומה שהביא שם לישנא בתרא נ"ל לפי שהוא פשוטא יותר לראיי' שחרש מעיקרא יכול להוציא ברמיזה דלישנא קמא דרב נחמן נהי שאמר דבגיטין לכ"ע ברמיזה מכל מקום יש לבעל דין לחלוק ולומר דשמא בגיטין לא יועיל אפי' ברמיזה שהרי רב נחמן בעצמו מחלק בין מטלטלין לגיטין אבל לישנא בתרא אמר כמחלוקות במטלטלי כך מחלוקות בגיטין לפי שאין ראוי' לחלק ביניהם שהרי אף קתני אלמא קבלה בידו דדין אחד להם אבל לעולם אין נ"מ אי הלכה כלשנא קמא או כלשנא בתרא מאחר דק"ל הלכה כת"ק בכל דוכתי'

כ מתניתין הפעוטו' מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין עד כמה מחוי רב יהודא לרב יצחק בר"י כבר שית כבר שבע במתניתין תנא כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד לפי חורפי' וטעמא מאי אמר רב אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן משום כדי חייו ואמרים עלה בפרק מציאת האשה אמר רפרם ל"ש אלא שאין שום אפוטרפוס אבל יש שום אפטרופוס אין מקחן מקח ואין מכרן ממכר ושם ביארתי סי' כ"ט וכת' הרמב"ם בסי' כ"ט מהלכות מכירה וז"ל קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום ומשש שנים עד שיגדול אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנות בריא בין במתנות ש"מ ודבר זה מדברי חכמים כמו שבארנו כדי שלא יבטל וימצא מי שימכר לו וליקח ממנו והכל במטלטלין אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדל. בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן אם אינו יודע לפי שיש קטן וחכם ונבון והוא בן ז' ויש אחר שאפילו בן י"ג אינו יודע בטיב משא ומתן והטור הביא הרמב"ם ונוסחא מוטעית נזדמן לו ומה שמשמע מדבריו שאפילו אחר י' שנים בודקין אותו ודעת הרמ"ה אינו כן שכתב עד עשרה. סתמא בחזקת שאינו חריף וצריך בדיק' ומכאן ואילך סתמי' בחזק' חריף. עד שיתברר לך שאינו חריף. וכן נוטין דעת הרא"ש שאמר מבן יו"ד ואילך כל שאינו שוטה ממכרו ממכר ומכל מקו' נראה דברי הרמב"ם להצריכה בדיקה כי אפשר שמהלכו עם הבריות אבל בענין משא ומתן אין לו הבנה בטיב משא ומתן כלל וכן הוא בנמצא ובפרט האידנ' דנפישא רמאי שאם אין לו הבנה בטיב משא ומתן בקל יפתה אותן למכור וליתן את שלהם וכתב הרא"ש וז"ל כתב רב האי בשער שלישי של ספר מקח שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה אמר ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו ולפי דעתינו אנו רואין שאם יש שום ממון הרב' שינתן לו ממנו מקצת בסחורה כדי שיתלמד מקח וממכר אעפ"י שא"צ לכדי חייו ולפי מראות עיני הדיינים עכ"ל והרמב"ן ז"ל כתב כיון דתקנו רבנן שיהא ממכרן ממכר לא פליג בין כדי חייו ובין יתר מכדי חייו שהרי במתנות אסיקנא דמתנה מתנה בין מתנה מרובה ובין מתנה מועטת ואעפ"י שאין שום כדי חייו כי היכא דלעבדי ליה מיליה ואפ"ה לא פלוג רבנן וה"נ משמע בשילהי מציאת האשה גבי המשליש מעות לבתו וכך מסתברא ע"כ. ומסיק עד כמה א"ר יונה א"ר זירא עד שתות כגדול מה שפי' רש"י עד שתות קנה כו' ט"ס הוא אלא עד שתות מחול ושתות קנה כו' וכ"כ הרמב"ם וז"ל קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפטרופוס ונשא ונתן במטלטלין וטעה דינו כדין הגדול שפחות משתות הוי מחיל שתות קנה ומחזיר האונאה יתר על שתות בטל מקח ע"כ ומסיק ומתנותיו מתנה אחת מתנת בריא אחת מתנת ש"מ ואחת מתנה מרוב' ואחת מתנה מועטת ומה שפיר ר"ח לעניין מתנה אפי' יש לו אפוטרופוס מתנותיו מתנ' כבר כתבת דבריו באריכות ס"פ מציאות האשה ע"ש וכתב הרא"ש שדברי התוס' ומדלא קאמר נמי אחת מתנות מטלטלין ואחת מתנות קרקעות נרא דווקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרינן בפ' מי שמת גב פחות מבן עשרים דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקע התם בגדול בן שלש עשרה ויום אחד אלא שאינו מוכר עד שיהא בן עשרים מצא ג' דינים במקרקעי גבי קטן במקרקעי שלו כגון שנתנו לו במתנה או שקנאו לו אפטרופי' אינו מוכר ואינו נותן עד שיגדלו