ים של שלמה על גיטין שכא

והשתא אשכחי' וא"ל הוא דאינו נאמן דרבא הוה מודה לאביי דכל שבידו מהימן וברייתא מיפלגי בהדיא בין היכא דאמר עשיתי עמך כו' שהיו בידו ונטמאו טהרותך בין היכא דאמר ביום פלוני. שבא רבא להוסיף איסור דאפילו אין בידו עתה כגון שהחזירן כיון דאמר נטמא כשהיה בידו ומאז הודעתיך אלו מצאתיך נאמן עתה לומר נטמאו למפר' אם לא דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי ובהני י"ד דינין פסק המרדכי ברי' האש' רבה אלא שמשנ' קצת והכל ענין א' הו' ואני באתי להוסי' עליהם עוד ה' דינין. א' אעפ"י שאינו נאמן נטמאו טהרותך ומ"מ לא בטלו דבריו לגמרי ולגבי דידיה מהימן דשווייה על נפשיה חתיכה דאיסורא. ב' גבי זינתה אשתך אמרינן שתיקה כהודאה דמיא אפילו במקום דה"ל לידע כדאיתא בפרק האומר. ג' עד אחד בהכחשה לא אמרין מדשתקה כהודאה דמיא כדאיתא בפרק האשה רבה ס' ד'. ד' אפילו היכא דאיכא טריפה וכשרה כגון בית המקולין נאמן לומר עד אחד זו היא הכשרה בפרק האשה רבה סי' ז': ה' שעד אחד אינו נאמן לומר שהשוחט שחט שלא כהוגן ומותר אח"כ אפילו העד לאכול משחיטתו ולא שוייה אנפשיה חתיכה דאסורא בפרק קמא דחולין סי' ט'

טו מסקינן בסוגיא ההוא דאתא לקמיה דרבי אחי א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן דשוב לא מהני ליה העברת קולמוס א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד הלוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל ר' ירמי' נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולו מי פסד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובין לשמן אינו שוה כלום והא השאילו ביד מי לאו משום דבעינן דוקא בידו כאביי הא קמ"ל כרבא דאפילו אינו עתה בידו מהימן אלא בא לחקור מתוך דבריו שאם יאמר לו שכבר הוציאו ס"ת מידו ולא א"ל דתו לא מהימן דהוי אשכחי' ולא א"ל בזימנא קמיית' וכן היה מסיק ההו' דאתא לקמי' דר' אבהו א"ל ס"ת שכתבתי נפלו נפלו גוילין שלו לא עבדתי לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת ומ"ש מדר' אמי התם איכא למימר טעה בדרבי ירמי' פי' התם איכ' למימ' דמשקר ונתכוון להקניט וסוב' שלא יפסיד אלא שכר האזכרו' כר' ירמי' הכא כיון דקא מפסיד כולי' אגרת ואתא ואמר מימר קושטא קאמר ע"כ הסוגיא ונראה בעיני הא דקאמר נאמן אתה להפסיד שכרך דאינו משלם כלום ואפילו מה ששוה ללמוד בו אף שהיה לומדים מקודם מס"ת כמו שכתב הרא"ש בהלכות קטנות מכל מקום בס"ת זו אסור דחיישינן שמא יקרא בו אלא יגנוז מ"מ זה עלה על דעתו של המקשן אף שהספר תורה פסולה לקרות בו שלא הפסיד אלא שכר האזכרות אבל לא שכר כל הס"ת דהיינו מה ששוה ללמוד בה והשיב שאינה א שוה כלום

טז מתניתין העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ואע"ג דלית בה דעתה דאשה כי נפקא ואין מתרצה בגירושין ואפ"ה נפקא הלכך לא בעינן דעת' ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן והי' יתומה דלא הוי נישואין אלא מדרבנן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה. ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים, ועל חטאת הגזולה שלא נודעת לרבים שהיא מכפרת וא"צ להביא אחרת מפני תיקון המזבח. והנה מה שאמר במשנה שקטנה אוכלת מיירי בתרומה דרבנן ולא גזרינן שמא תאכל אפילו תרומה דאורייתא דהא קטן אוכל נבילות וטריפות אין ב"ד מצווין להפריש ולדעת התו' דפירשו דקטנה. אפילו גדולה ולא בעלה בגדלותה אוכלה בתרומה דרבנן צריך ליתן טעם אמאי לא גזרינן אטו תרומה דאורייתא ואפשר דמלתא דלא שכיחא כולי האי שתהא גדולה ולא בעולה בגדלותה ע"כ לא גזרו אבל בנשאת חרשת גזרו שלא להאכיל אפילו בתרומה דרבנן משום חרשת אטו פקחית כדאיתא בסוגיא וכן בפ' חרש והא דאמור רבא הכא בשמעתין מעדותו של ר' יוחנן כו' (ט"ס עי' בגמר') אמר לעדות ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי נכסי ש"ח זה דהרי זה מגורשת כתבתי בפ' חרש סימן ה' והוא דחטאת גזולה פליגא בה בסוגיא עולא אמר דבר תורה בין נודעת בין אינה נודעת אינה מכפרת ומ"ט אמרה אינה נודעת מכפרת ואין צריכי' הבעלים להביא קרבן אחר כדי שלא יהיו כהנים עצבים פי' אם יראו שהבעלים מביאים קרבן אחר ירגישו שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורים אבל נודעת לרבים אפי' הם לא ידעום מ"מ הוי להו למידק ולחקור אחריה ורב יודא אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני' ומ"ט אמרה נודע אינה מכפרת כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכתבו התו' וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה שמן התורה א"צ להביא קרבן אחר והם אומרים שיביא חולין לעזרה וי"ל דנודעה דקאמר קודם זריקה הוא דקאמר דאינה מכפרת ואינה קריבה כלל אבל לאחר זריקה שכבר נתכפר לא הצריכוהו להביא אחרת ולכאורה היה נראה לפרש דחטאת גזולה איירי כמשמעות שגזל חטאת של חבירו וליתא דבכה"ג כ"ע לא קנה ואף ר' יהודה מודה ולא א' ר' יהודא יאוש כדי קנה אלא איירי בגזל בהמה והקדישה משום דהוי יאוש ושינוי השם וכדפריך במרובה סי' ט' דמעקרא חולין והשתא קדוש אלא שלענין הקרבה אינו קונה להיות כשלו שהעלה לכפרה ולא הוא מצוה הבאה בעבירה וממעטינן מן קרבנו ולא מן הגזל וכה"ג ס"ל דיאוש קנה וראויה להקרבה מאחר שע"י הקדש נקנה לו לגמרי ומ"ה פריך לעולא מגנב והקדש ואח"כ טבח ומכר דמשל' כפל ולא דו"ה ותניא עליה השוחט בחוץ כה"ג חייב כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קנה ר"ל ואינו ראויה להקרבה כרת מאי עבידתיה דהא אין חייב כרת בשוחט חוץ אלא א"כ שיהא ראוי לפתח אוהל מועד ומשני אליבא דעולא דאוקמיה רבנן ברשותיה דגנב אם הקדשה שיחול עליה הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנו בחוץ כי היכא דאוקמי רבנן ברשותיה לענין כפרה וקנסה הוא דקנסוהו והפקר ב"ד הפקר הוא וקדשה ע"כ ותוס' כתבו וז"ל פי' בקונטרס דקנסוהו רבנן וקשה דאי לא עסקינן דאפילו שחטה אחר בחוץ דמחייב אלא כיון דלא נודע לרבים אוקמוה ברשותיה שלא יהא כהנים עצבים וממילא חייב השוחט בחוץ ע"כ ותימא בעיני דסתם ברייתא דתני עלה שוחט בחוץ לא תהא איירי אלא בלא נודעה לרבים ואם לא נודעה לרבים הוא דאוקמי ברשותייהו איירי בשוחטי בפנים ומקריבו כראוי וא"כ בשוחטי בחוץ שלא יבוא לכלל כהנים עצבים איך אוקמוהו ברשות ואף שיש ליישב בדוחק דלא פליגי רבנן ואוקמו בכל עניני ברשותו מכל מקום נראה עיקר כפי' רש"י וכדמשמע לישנא דתלמודא ודוקא קנסוהו לגנב ולא לאחר וכן משמע לישנא דברייתא דתניא בחוץ כה"ג חייב עונש כרת משמע כה"ג דלעיל בגנב דווקא הוא דמחייב וכן יראה מדעת הרמב"ם שכתב בפרק י"ח דמעשה הקרבנות גונב והקדש ואח"כ שחט בחוץ חייב ואימתי העמידוהו ברשותו כדי לחייבו עליו כרת משעה שהקדישו כו' והלכה כעולא דרבא דהוא בתראי נמי ס"ל הכי דהעמידהו חכמים ברשותו היינו אליבא דעולא דר' יהודא מדאורייתא הוא ראוי להקרבה וחייב כרת ובפרק מרובה סי' ט' נמי כתבתי דהכי ק"ל דאינו ראויה כלל להקרבה ומסיק אמר רבא הא קמיבעי ליה הא דאוקמוה רבנן ברשותייהו דגנב משעת גניבה או משעת הקדישה אוקמי' ברשותי' למאי נ"מ לגיזותי' וולדותיה פי' דלפני הקדש אי אמרת משעת גניבה קאמר ברשותיה גזיזותיה דידיה הוא ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד או בעומדת לגזוז ולא דמי פרה וולדה הדר אמר רבא מסתברא שלא יהא חוטא נשכר וכתבו התוספ' וא"ת ואפילו קודם הקדש הן כולו שלו דהא תנן גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז ואם נתעברה אצלו משלם כשעת הגזילה. וי"ל דנ"מ לרבי מאיר דאמר משלם אותה ואת גיזויתה ואת ולדותיה משום דקנסם לגזלן ואף על גב דשינוי קונה מכל מקום הכא בשעת הקדש אוקמי ברשותי' ולא קנסו ולר' יהודא דאמר גזילה חוזרת בעיניה לרב זביד דאמר אליבא שבח שעל גבי הגזילה דנגזל הוי הכא אוקמוהו רבנן ברשותיה דגזלן אבל לרב פפא דאמר אליבא דהוה גזלן לא נ"מ מידי כו' ולפי מאי דק"ל כר' יהודא וכר' פפא א"כ ליתא להאי דרבא כלל דהא גיזה וולדה ושבח גיזה וולדה הכל דגזלן כמו שכתבתי בריש הגוזל קמא ודוחק הוא בעיני וגם קשה על דברי הרמב"ם דפסק נמי כוותיה דרב פפא ואליבי' דר' יהודא וכתב נמי לחשש דרבא דאין הגיזה וולדה של הגנב עד אחר שהקדישה כדי שלא יהא חוטא נשכר וצ"ל דהרמב"ם אזיל לשטתו דס"ל דגיזה וולדה לא הוי שינה כלל למיקניה בי' ולא אמר רב יהודא דשבח גזילה הוי דגזלן אלא לאחר יאוש ומשום תקנת השבים ומ"ה באם הקדישה לא שייך ביה תקנת שבים ומ"ה אפי' אחר יאוש הוי של בעלים כל שבח גיזה וולדה דקודם הקדש וכן הוא בהשגת הראב"ד אלא שהראב"ד הקשה כיון שהקדישה מאי חוטא איכא הלא הכל של הקדש וא"כ יהא של הקדש ולא של בעלים ואי בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה מפרשת' להנהו גיזוזיה וולדותיה דהאי שמעת' דמיא במסכת גיטין ע"כ. ואין מקשה לו כלל דאיירי בגיזה וולדה דקודם הקדש שאינו קונה בשינוי משום האי שינוי החוזר אלא משום תקנת השבים הוי כגזלן וכדפריך בריש הגוזל קמא והכא שהוא מקדיש קרן הגניבה א"כ לא שייך לומר שלא ימנע מלעשות תשובה הרי הוא מפריד את שלו משום מצוה מכ"ש שישלם מה שמוטל עליו לשלם ולא יהנה מן עבירה ולדידי איירי שגזל פרה רקנית וכן רחל גזוזה דאפי' דנתעברה אצלה וילד' הוי שינוי החוזר וכן גבי גיזה כדפרישת לשם אבל אי גזל פרה מעוברת לא יתכן לפרש דאי ילדה או גוזזה קודם הקדש א"כ קונה אף גוף הבהמה בשינויי ממש ולא שייך לומר דלא אוקמיה ברשותיה דגנב מאחר שקנה בקנין גמור וכדפירש לשם ואי לא ילדה או גזזה עד אחר שהקדישה א"כ פשיטא שאינו שלו אלא של הקדש ולא שייך לומר שלא היה חוטא נשכר כקושית הראב"ד כל מה שכתבתי הוא לפי שיטתו אבל הראב"ד בוודאי יש לו שיטה אחרת בענין גיזה וולדה בריש פרק הגוזל קמא

יז מתניתין לא היה סיקריקין ביהודא בהרוגי מלחמה פירש גוי רוצח שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ביהודה בהרוגי מלחמת טיטוס שהיתה ביהודה ובירושלי' מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקין פי' דין סיקריקין כי שלשה גזירות גזרו בגזירה קמיית' כל דלא קטיל ליקטלוהו מיצעת כל דקטיל לייתי ד' זוזי בתרייתא כל דקטיל לא קטלוהו הילכך קמייתא ומיצעת כיון דקטלו אגב אונסו גמר ומקנה בתרייתא אמרי האידנא לישקול למחר תבעלה ליה בדינא לקח מסיקריקו' וחזר ולקח מב"ה מקחו בטל דאמר מיראה עבד אי נמי השני נח לי הראשון קשה הימנו מב"ה וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים לקח מן האיש וחזר ולקח