ים של שלמה על גיטין שיג

תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת השבויין ומסיק מאי בינייהו איכא בינייהו. דליכא אלא חד שבוי ת"ק חייש לתיקון העול' כולו שמא יקצפו על השבויין העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצי' ור"ש לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו על השבוים ליייסרן ביסורים ולדעת ר"ת ור"י הלכה כרשב"ג במשנתינו ולדעת הר"ן והרמב"ם דלא ס"ל האי כלל הלכה כת"ק ע"כ הכרעתי בפרק נער' סימן י"ח כהרי"ף והרמב"ם

סז מתניתין ואין לוקחין ספרים תפלין ומזוזות מן הגוים יותר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם. ומסיק לקמן ת"ר מעלין בדמיהן עד כדי טרעפי"ק מאי טרעפי"ק אר"ש, איסתיר' סלע מדינה שמינית שבסלע צורי ופירשו אעפ"י ששנינו אין לוקחין אותן יותר מכדי דמיהן טעמא שלא יתנו לב וישללו ספרים אבל בדבר מועט לא מוכחא מילתא. לפ"ז לאו דוקא איסתירא קאמר אלא כלומר דבר מועט. וכ"כ הטור בסתם אס"ת שאין קונין אותה אלא בכדי דמיו ומעט יותר. וכתבו התו' מתוך פי' הקונטרס משמע דקאי גם אספרים וקצת תימא איך משוה התלמוד ספרים שדמיהן יקרים להעלות בטרעפיק כמו בתפלין ומזוזות. לכך נראה דקאי אתפלין ומזוזות. ע"כ. ומינא לכל ספר כדי עילויו וכ"כ הרא"ש להדיא ומסיק א"ל רב בודי' לרב אשי יתר על כדי דמיהן הוא דאין לוקחין הא בכדי דמיהן לוקחין ש"מ ס"ת שנמצא ביד גוי קורין בו. דילמא ליגנז קאמ' מתני' הא בכדי דמיהן לוקחין ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא וגונזין אותו מספיקא. תו מסיק אר"נ נקיטינן ס"ת שכתבו מין ישרף דודאי לשם ע"ז כתבו. כתבו גוי יגנז. נמצא ביד מין יגנז נמצא ביד גוי אמרי לה יגנז מספיקא שמא הוא כתבו ואמרי לה קורין בו. ופי' התו' משום דאיכא טפי למיתלי שישראל כתבו דאין דרך גוי לכתוב, תו מסיק ס"ת שכתבו גוי תנא חדא ישרף ותני חדא יגנז ותנא חדא קורין בו לא קשיא הא דתני ישרף ר' אליעזר היא דאמר סתם מחשבת גוי לע"ז והא דתני יגנז האי תנא הוא דתני' רב המנונא ברי' דרבא מפשרוניא ס"ת תפלין ומזוזות שכתבן מסור גוי ועבד אשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשיר' אינו בכתיבה והא דתני' קורין בו האי תנא הוא דתני' לוקחין ספרים מן הגוים בכל מקום ובלבד שיהיו כתובים כהלכתן. ומעשה בגוי אחד בצידן שהיה כותב ספרים והתיר רשב"ג ליקח ממנו ורשב"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות. עור בהמ' טהורה כשרות ואעפ"י שלא עיבדן לשמן. רשב"ג אומר אפילו עור בהמה טהורה פסולין עד שיעבדו לשמן. אמר רבה בר שמואל בגר שחזר לסורו לסורו כ"ש דהוי לי' מין אמר רב אשי שחזר לסורו משום יראה, ע"כ הסוגיא. והנה דעת הרי"ף במה דפליגי בנמצא ביד גוי דק"ל כהאי דאמרי יגנז משום דמסיים ואמרי לה יננז דחיישינן שמא הגוי כתבו משמע דיהיב טעמא למלתי' וכן דעת הרא"ש שהביא האי בריית' דר' חנינא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפלין ומזוזות שכתבו מסור גוי ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וכתב הא דתניא לוקחין ספרים בכל מקום ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן ומעשה בגוי אחד שהיה כותב ספרים בצידן והתיר רשב"ג ליקח ממנו. ומוקמינן לה בגר שחזר לסורו מפני יראה ע"כ. וכן דעת הר"ן וז"ל נמצא ביד גוי אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו כך היא הגירסא בספרים וה"פ אמרי לה יגנז מספיקא שמא הוא כתב ואמרי לה קורין בו משום דשכיחי טפי שישראל כתבו לפי שאין דרך גוי לכתוב. אבל דרך מין לכתוב ולפי לישנא זו משמע דנקטינן כלישנא בתרא דקורין בו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר אבל הרי"ף ז"ל כתב אמרי לה קורין בה ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא כתבו נראה שהוא פוסק דיגנז. מיהו אפשר שאם הוחזק שבזזו גוים ספרי יהודים דתולין אותם ספרים שלהם הוי וקורין בו דבכה"ג שכיח טפי. ע"כ. ואני אומר סתמא דברייתא דלוקחים ספרים בכ"מ עלה סמכינן שהיא עיקר ורשב"ג נמי מוסיף עלה ועבד עובד' ואף דאוקמני' בגר היינו מעש' דרשב"ג ומשום קושיא דלשמה הא לאו הכי לא הוה קש' מידי א"כ לת"ק נמי לא קש' מידי דמפרשינן בי' משום דתלינן סתמ' בישראל אבל בודאי כתבו גוי דתני' קורין בו כהאי כהאי תנא אפש' שהאי בריית' ס"ל דת"ק דרשב"ג נמי איירי בכתבו גוי דומיא דרשב"ג. אבל לפי האמת דק"ל כרב נחמן ליתא להאי ברייתא דתני' קורין בו גם דברי הרא"ש שכתב דאוקמינא בגר קשה טובא דלישנא דלוקחים ספרים בכל מקום לא משמע כלל, דאיירי בגר אלא איירי בנמצא ביד גוי דתלינן בישראל ורבן גמליאל עשה נמי קולא אפילו בכתבו גוי שכשר מאחר שהוא גוי מיראה ובלב הוא כישראל תלינן נמי לומר שכתבו לשמה וכמו שפירשתי פסק הרמב"ם ודבריו עיקר וסתם פשטא דמתני' הכי משמע כדדייק רב בודי' יתר על כדי דמיהן הוא דאין לוקחין בו אע"ג דדחי לי' רב אשי דילמא ליגנז קאמר דחוי בעלמא הוא ולא סמכינן ותדע שכן הוא דאל"כ הל"ל לא ליגנז קאמר ומדקאמר דילמא כו' ש"מ דלדחיי' בעלמא קאמר. ועוד מדתני' במתני' אין לוקחין ספרים כו' ולא תני אין פודין כו' כמו אין פודין את השבויין כו' ש"מ שהוא לקיח' כשאר לקיחות דהיינו לצרכן כלומר לקרו' בו ומהשתא נמי בטלו דברי רא"ש במה שכתב וז"ל וס"ת שנמצא ביד גוי חייבין הצבור לפדותו כדי, דמיו אף ליגנז מדדייקינן יתר על כדי דמיהן הוא דאין לוקחין הא בכדי דמיהן לוקחין ש"מ ס"ת שכתבו גוי קורין בו ומשני דילמא ליגנז קאמר אלמא דצריך ליקח אותו בכדי דמיו ליגנז. ע"כ. ולפי מה שפי' שאינו אלא דיחוי ולא סמכינן עלה כלל א"כ דוקא כשהיא ראוי לקרות בה שהיא בקדושתה הוא דמחוייבים הצבור לפדותה אבל לא כדי לגונזה ונ"מ אם כתב הגוי דק"ל יגנז כה"ג אין מחויבים כלל לפדותה ומ"מ מי שמוותר בממונו ורוצה לפדותה משום שלא יקילו בה הערלים וינהגו בה מנהג הפקר ובזיון מה טוב ונעים מעשיו כתב הרא"ש מדברי התו' וז"ל מהך ברייתא דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה היה אומר ר"ת דאין אשה טווה ציצית ואוגדת לולב דמיפסל בעשייתה כיון דלא מיפקדא ונראה מדפסלינן בריש התכלת ציצית בגוי משום דדרשינן בני ישראל ועשו ולא גוים ש"מ דאשה כשרה ואמרינן נמי בפרק דסוכה סוכת גנב"ך כשרה. ואמרינן בפרק המוכר את הספינה דנפקא בת קלא ואמרו לו מאי עבידתייהו בההיא קרטלית' דביתהו דר' חנינא בן דוסא היא דעתידא למישדי תכילתא לצדיקים לעלמא דאתי והכא דוקא ס"ת הוא דילפינן מתפילין ומזוזה דכתיבה מכתיבה ילפינן אבל בשאר מצות לא. ע"כ. וכן דעת רוב המחברים וכן המנהג שהנשים עושים וכמו שכתב במרדכי אך כתב שמהר"ם היה מפקיד להניח לנשים לעשות ציצית ולפי שמי שפטור מן הדבר אינו פוטר את חבירו. ולפ"ז צריך לומר אשת רבי חנינא שאני ורוב מעלתה גורם שתזכה לכך כי אפשר שהיתה בעצמה נזהרת כל ימי' במצות ציצית א"נ היא לא תעשה אלא הכנה כגון טוויה ולא עשי' הציצית בכריכתן וקישורן. מ"מ נראה דאין לפוסלן כלל משום האי טעמא דכל הפטור כו' דעיקר הדבר קאי על ברכות שאם הוא פטור שאינו יכול להוציא את חבירו ותדע סוכת גנב"ך כשרה אעפ"י שהיא פטורה מן הסוכות וירא' שאף הוא לא הקפיד אלא לכתחילה ולעצמן ולא שהיה מוחה בדבר

סח פסק כתב הטור וז"ל תפלין שכתבן עבד או אשה או קטן גוי וישראל משומד פסולין וכל הפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן כתבן יגנז נמצאו ביד מין ואין ידוע אם כתבן או לא יגנוזו. ביד גוי כשרים ואין לוקחין אותם מן הגוים ולא שאר ספרים ביותר מכדי דמיהם. ע"כ. והנה מה שכתב אפיקורוס וזו שינוי שנעשה בדפוס מחדש. ואינו. אלא הוא מין. ופי' רש"י כומר לע"ז שהוא אדוק בו וכן פי' אחריו הר"ן ומה שכתב יגנוזו ט"ס הוא אלא ישרפו וכן פסק הטור להדיא בי"ד גבי ס"ת. והקארו דחק ליישב בכדי ולא ידע דט"ס הוא כאשר נמצא בספרים מדויקים וכן הגיה מהרר"א מפרא"ג. אכן מה שכתב נמצאו ביד גוי כשרים זהו נגד מה שכתב בי"ד גבי ס"ת שיגנוזו והקא"רו בא ליישבו בדוחק וצ"ל ואפשר דהא דמחמרינן ואומרי' יגנז היינו דוקא גבי ס"ת שהגוי' עשויים לכתוב לצורך עצמן להתלמד בהן הילכך איכא למיחש שמא כתבו גוי ומ"ה אמרינן יגנז אבל תפלין שאין הגוים רגילין לפר שאין צריכין בהן לא אזלינן לחומרא אלא נקיטינן כמאן דמכשיו ואע"ג דבנמצא ביד מין אמרינן יגנזו התם היינו טעמא משום דדרך לכתוב איכא למיחש שמא כתבם הוא בעצמו אבל גוי לא שכיח שיכתוב נהי דבס"ת חיישינן לחומרא. בתפילין דאפילו אי משתכח מאן דידע לכתוב לא שכיח שיכתו' תפילין כיון שאין לגוים צורך בהם לא חיישינן להו וכשרים. ע"כ. ועוד יש בעיני לחלק דתפילין צריכין דקדוק היטב ואין תולין בהן והכתב הוא בדקות וצריך לכוון ראשי השורות ובקל יפול בהם טעות ופסול א"כ תלינן שהי' כתב של ישראל מה שא"כ בס"ת שהוא כתב הגסה וא"צ לכוין כ"כ וחיישינן שכתב הגוי בעצמו מ"ה יגנוזו אלא שעל כל פני' קשה לי מנ"ל לחלוק בהכי במה שכל המחברים לא חילקו ומ"מ אין לי נפקותא בזה לפי מה שפסקתי בדברי הרמב"ם דאף ס"ת שנמצא ביד גוי דכשר. ומה שכתב אין לוקחין אותם וכן ספרים יותר מכדי דמיהן השמיט דמעט יותר שרי כאשר כתב בהלכות ס"ת ואולי שגגה בעלמא היא. מסקינן בסוגיא ההיא טייעתא דאייתת חייתא פי' שק דתפילין לקמי' דאביי אמר לה יהבת לי ריש ריש פי' זוג זוג בתמרי. אתמלאה זיהרא שקלה שדתינהו בנהרא. אמר לא איבעי לי לזלזול להו באפה כולי האי. מכאן יראה שאין לומר לגוי לתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכם למקום האבוד

סט מתניתין המוציא את אשתו משום שם רע פי' שיצא עליה לעז זנות לא יחזור. משום נדר שנדרה ואמר אי אפשי באשה נדרנית לא יחזיר ואפילו נמצאו דברים בדאים או הנדר התירו החכם ר' יודא אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאין לו הפרה ושלא ידעו בו רבים יחזיר דר' יהודא לא חייש לקילקולא אלא שלא זהו בנות ישראל פרוצות בנדרים הלכך כי נדרה נדר ברבים פריצות הוא וקנסוהו. ר"מ אומר כל נדר שצריך חקירת חכם פי' לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה ואין הבעל יכול להפר לא יחזיר שמא יקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה. ושאינו צריך חקירת חכם אלא הוא יכול להפר לא הצריכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה לפי שאינה יכול לקלקל' ולומר אילו הייתי יודע בו שהרי נדר פתוח הוא והי' לו להפר