ים של שלמה על גיטין שד

שבועתו ודבר שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו פי' שבועת הדיינין וכיוצא בהן דבר שאם יודה בו שביעית משמטתו משמטת שבועתו בכל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהן דבר שאפילו אם יודה בו קודם שביעית אין שביעית משמטתו גם שבועה שבו אינה משמטת. ותו תנן התם ומייתי לה הכא המחזיר חוב בשביעית פי' הרא"ש כלומר אחר שביעית צריך שיאמר לו משמט אני דבתוך השביעית אין צריך לומר משמט אני כדפרישי' לעיל ורש"י פי' בשביעית בזמן שהשביעית נוהגת ואם אמר אעפ"כ. יקבל שנא' וזה דבר השמטה. וכתב הרא"ש פי' כיון דאמר לו הדבור יצא ידי חובת שמטה וז"ל הר"ן פי' רש"י ז"ל צ"ל דבור של שמטה ולפ"ז ארישא מהדר ומסיים בהך מתני' בדוכתא דשביעי' הכי כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורוצי' אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אעפ"כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח ע"כ ולפי פי' רבינו שמשון ז"ל הכי קתני שנ' וזה דבר השמטה אסיפא מהדר דכל שאמר לו משמט אני פעם אחת סגי וכי א"ל אעפ"כ א"צ לחזור ולשנות משמט אני ומקבל ממנו מיד וכדאמרינן בירושלמי דא"ל משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל ומסיק לי' מזה דבר כלומר דבור בעלמ' ומדכתיב וזה דריש דא"צ אלא דבור א' כדמוכח בתו' דמכות גבי רוצה דקתני לא יאמר אדם דבר וישנה שנאמר וזה דבר הרוצח אין צריך לומר אלא בדבור ראשון ומסיק אמר רב ותלי ליה עד דאמר הכי ופי' יתלהו על העץ אם גבר ידו עד שיאמר אעפ"כ וכתב הרא"ש ולא נהירא דאם כן בטלת תורת שמטה ונראה לפרש ותלי לי' כלומר יהו עיניו תלויות יושב ומצפה עד שיאמר כך. וכן מפרש בירושלמי וצ"ל משמט אני א"ר יהודא א"ר אומר לו בפיו והימין פשוטה לקבל עכ"ל וכ"כ הר"ן רק שהוא משמט קצת וז"ל ובערוך פי' תולה עיניו בו כאלו רוצה להתקבל כדי שיתבייש הלה ויאמר לו אעפ"כ וכן כתב הרמב"ם עכ"ל. וכן עיקר ופריך הא לא סגי ליה באעפ"כ דתני' כשהוא נותן לו לא יאמר בחובי אני נותן לך אלא שלי הוא ובמתנה אני נותן לך ומשני דהאי אעפ"כ נמי הכי קאמר אעפ"כ אני נותן לך ולא בחובי כו' ומסיק בסוגי' ואפילו לא אמר לו באותו פעם אעפ"כ ואחר שעה או יום או יומי' חזר ואמר אעפ"כ יקבלו הימנו ולא צריך לומר עוד בפעם שנית משמט אני. גם משמע שכל צורבא מרבנן צריך לומר ואעפ"כ ואי לא עביד הכי לא הוי בר דיעה למיחשב כצורבא מרבנן. כתב המרדכי פרק השולח שאל רבינו חזקי' לרבינו אביגדר בזה לבי נוקפו ונסתפקתי על מעשה באחד שהיה נושה בחבירו ז' שנים מכבר והוא השיב כבר השמיטם. ואמת שר"י פוסק שהשמטה נוהגת בזמן הזה אך שבשנת השמטה לא בא אליו ולא אמר משמט אני תו לא מחייב להשמיט שמטה אחרת. ולפי הענין נראה דשביעית מפקעתא דמלכא הוא אע"ג דלא אמר משמט אני זו השיב לענין השמטת כספים קבלתי משמטת מאליו אע"ג שלא אמר משמט אני אלא מצוה דרמיא עליה דכתיב וזה דבר השמטה ומ"מ אם בא להחזיר במוצאי שביעית בלשון המחזיר חוב בשביעית אמר לו משמט אני כו' אבל אם לא בא להחזיר במוצאי שביעית בלשון המחזיר חוב בשביעית אין צריך לומר לו כלום דשמוט הוא:

דומיא דקתני התם בסיפא רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר רוצח אני משמע דלא רמי עליו לומר כן אלא אם כן רצו לכבדו וכדי למונעם צריך לומר כן הכא נמי לא רמיא עליו אלא אם כן בא להחזיר אבל הדבור אין מעכב ההשמט וראי' לדבר נולד לו בכור בעדרו מצוה להקדישו אעפ"י שכבר קדוש מאליו משעת לידה ע"כ ופשוט הוא

מו אמר רב יהודא אמר רב נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק התירא ואכיל איסורא. והיה אומר ר"ת ז"ל דמהאי טעמא נאמן אפילו שלא בשבועה. כי אתא לקמי' דרב אמר לי' מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם. תנן וכן ב"ח שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו. תנאי היא דתניא המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוזבול דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו צריך. כתב הרא"ש והריף ז"ל לא הביא כל זה ומתני' דהוציא ש"ח כתבה במקומה בפרק הכותב משמע דכיון דסתם דמתניתין כר"מ וו דהלכה כוותיה מיהו נהגו העול' כרב וכן מסתברא כיון דאמוראי עבד עובדא כחכמים דבריית' יש לסמוך על זה ע"כ:

מרדכי כתב וז"ל כ' בס' התרומו' קבלתי ממורי קרובי ז"ל דוקא במקום שרגילין לכתוב פרוזבול אבל במקום שאין רגילין אינו נאמן. ואני אומר אין הלכה כרב דאמר נאמן דסתם מתניתין פרק הכותב דלא כוותיה ומי' יחידאה היא דלא כחכמים דהכא. ע"כ. ואני אומר דסתמא דהתם לא סתמא ממש הוא דהא רשב"ג פליג עלה ואומר דמסכנה ואילך גובה בלא פרוזבול ואף דרשב"ג גופי' לא סבר כרב דלא פליג אלא משעת הסכנה ואילך אבל בלא סכנה אינו מהימן מ"מ מאחר שאינו סתמא ממש דהא רשב"ג פליג ולא חשיב אלא כרבים ומאחר בסוגיא אשכחן דכר' מאיר אתי' וחכמים פליגי והלכה ברוב המקומות כחכמים ה"נ הכא וכ"ש לפי מה שפי' סימן מ' דרשב"ג לאו דוקא משעת הסכנה קאמר ומ"ה כתב הרמב"ם בפי' המשנה דהלכה כרשב"ג מ"מ קבלתי דאינו נאמן אלא במקו' שכותבין פרוזבול זהו מסתבר ובמרדכי מחלק דאינו נאמן אלא בשבועה ולא נהירא דאפילו בשבועה לא מהימן להוציא ממון ואין זה קרוי מוחזק בשטרו מאחר שהשמטה עברה עליו השטר בטל הוא וצריך להחזירו ביד הלוה כדפרי' והרא"ש כתב בתשובה והטור הביאו וז"ל מה ששאלת אם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד. האמת שכתבו רבותינו שנאמן ואפילו בלא שבועה ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כתיבת פרוזבול וגם אין איסור שמטת כספים ידוע להמון העם ולא מחזיקי' ליה איסורא לאהדורי בתר התירא ולכתוב פרוזבול וכשהיה בא לפני אחד וטען פרוזבול היה לו ואבד הייתי שואלו מה הוא פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה לפני אדם באשכנז בטענה זו ע"כ. ואני כבר כתבתי בלא חקירה ודרישה נמי לא מהימן ובודאי לרווחא דמילתא עביד כדי לברורי שיקרא כדמשמע מדבריו. גם נראה בעיני דלא אמרינן דמהימן לומר פרוזבול היה לי אלא היכא דלא מכחיש ליה לוה אבל אם בענין שהלוה מכחישו בודאי כגון שא"ל הרי הודית לי בפני עדים שלא כתבת פרוזבול והעדים הלכו למדינת הים או מתו שא"ל הלא בזה היום שאתה אומר שכתבת פרוזבול במקום זה היית עומד עמדי במקום אחר או כל כדומה לזה לא מהני טענתו דלא שביק התירא כו' אלא בטענת ודאי והלוה הוא שמה שלא יכול להכחישו. ותדע שהרי כתב הטור והוא מדברי הרמב"ם וז"ל וכן אם אמר המלוה תנאי היה בינינו שלא תשמיטנו בשביעית או הקפה היה או שאר דברים שאין שביעית משמטתו נאמן במיגו דאי בעי פרוזבול היה לי ואבד וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן משמע במקו' דלא מהימן לומר פרוזבול היה לי כגון האידנא דלא כתבינן פרוזבול א"כ לית מגו ולא מהימן בכל הני טענות וכ"כ רבינו ירוחם להדיא. וקשה למאי צריך למיגו בפרזבול ת"ל מטענת עצמו דלא שביק התירא ובודאי מהימן אלא משום דכל הני טענות הלוה מכחישו כי אי אפשר להיות בלא ידיעת לוה מ"ה לא הוה מהימן אי לאו משום מיגו שהיה יכול לטעון פרוזבול היה לי שלא בידיעתך. אכן מתשובת הרשב"א לא משמע הכי שכתב בשם הרמב"ן ואפילו שת"ל אין כותבין פרוזבול כשמואל. נאמן לומר ע"מ שלא תשמטנו בשביעית הלוויתי שהטענה עצמה כדאי להאמינו דכיון דאיכא תקנה לא שביק התירא ואכיל איסורא השתא בפרוזבול נאמן דאיכ' למיח' דלא איזקקו לי' בי דינא בהך טענ' לא מהימן. וכ"כ בתשוב' הרמב"ן סי' ע"ד וז"ל אפי' עכשיו שאין מורגלין בפרוזבול ולא יודעים אדם נאמן לומר תנאי היה בינינו שלא תשמיטנו שביעית מההוא טעמא גופא דרב דלא שביק התירא כו' ע"כ ור"י מפרי"ש נמי ס"ל דנאמן בטענת פרוזבול אפי' בהכחשה וממילא דנאמן נמי לומר תנאי היה בינינו בלא טענת מיגו דפרוזבול שכתב המרדכי וז"ל מעשה באחד שתבע לחבירו ר' זקוקים והלה אמר איני חייב לך אלא ק' כי הלוויתני ק' במאתים ריבית קצוצה והשיב הב' חלילה לי אך שאלתני להלות ק' זקוקים שהיית רוצה במאתים ריוח לשנה והמותר יהי' שלך והלה השיב המעשה היה כאשר טענתי ואני הרוחתי לעצמי ושלח הר"ר חזקי' הדין לפני ר"י מפרי"ש והשיב הלה נאמן כמו שטען שהלוה לו בהיתר דק"ל אדם נאמן לומר פרוזבול היה לו ואבד ופי' ר"ת אף בלא שבועה דלא שבק התורה כו' והקשה לו הר"ר יחזקי' דילמ' שאני פרוזבול משו' דאידך לא מצי מכחיש ליה דמה יודע אם כתבו ב"ד לזה אם לאו אבל בנדון זה הרי מכחישו ואומר שבאיסור הלוהו והשיב ר"י ע"כ גבי פרוזבול נמי מיירי במכחישו דהא סתמא קאמר תלמודא נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד וק"ל דלא כתבינן פרוזבול אלא בב"ד גדול שבדור לדברי ר"ת או במקום דרב אמי ורב אסי ובמקום שידוע שלא עמד במקום דרב אמי ורב אסי או נשאל מב"ד דרב אמי ורב אסי אם כתבן וא"כ איך מצי למימר פרוזבול היה לי אלא אם כן דאמר קבלתי עליך שלשה רועי בקר במקום ב"ד זה דרב אמי ורב אסי והלה מכחי' וא"ה קאמר דנאמן לומר היה לי ואבד ואפי' בלא שבועה מטעם דלא שביק התירא כו' ובפי' רבינו שמואל בן רב ופי' הר"ם דנאמן לומר בלא שבועה ע"כ. ובודאי מיירי שהיה לו שטר עליו ונאמן דקאמר אינו אלא דלא בעי למשתבע עליה דלא הוי ריבית דבמלוה ע"פ פשיטא דנאמן הלוה במיגו דלהד"ם או פרעתיך ואפי' את"ל מאי חזית דסמכת אמיגו נסמוך אהאי דלא שביק התירא ואכיל איסורא מ"מ קשה מנ"ל להוצי' ממון מחזקתם אבל מ"מ לא נראה בעיני דברי ר"י מפרי"ש דמאן לימא לן דשייך הכא לומר לא שביק התירא כו' דשמא לא היה יכול למצוא בהיתר שיהא בטוח בריבית ב' מאות כ"א באיסור ריבית ולענין הכרע בין הני גדולים לומר דמהימן אפילו בהכחשה או לא. נראה בעיני דעת הרמב"ם עיקר וכמו שפירש רבינו ירוחם וכדעת ר' חזקי' ור"י מפרי"ש שבא לדייק דאיירי בהכחשה הלא כבר דחה אותו במרדכי וז"ל מה שהקשה ר"י אם ב"ד גדולי הדור רחוקים ממש אם אמרו שקר הוא למה יהא נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד נ"ל דלאו ברוחקא וקורבא תליא מילתא דהא גרסינן עלה בירושלמי דשביעית דא"ר חזקי' בר' ירמי' אפילו ברומי. פירש הדיינין יכול לומר מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני אפילו רחוקים ממנו הרבה אע"פ שאינם בפניו שפיר דמי ע"כ ואף שיש לפקפק על דחוי זו דלישנא דלא כתבינן אלא בב"ד ר' אמי ור' אסי לא משמע כן אלא צריך לכתוב בב"ד של גדולי הדור וכן הא דר"ת כתב פרוזבול מפני שהוא היה גדול הדור ולא שאחרים יכתבו עליו ומ"מ לא קשה לי מידי דמאן לימא לן דרב ס"ל הא דשמואל דאין כותבין אלא בב"ד רב אמי ורב אסי דילמא ס"ל דכ"ע כתבו ומ"מ לענין דינא נראה שאם שואלין לאותו ב"ד של גדולי הדור אם כתבו הפרוזבול ואמרו לא ידענו בזה לא הוחזק כפרן דכל מילתא דלא רמיא עלה דאינשי לא רמי עליה